| נשלח ב-12/3/2007 09:23 |
 |
| |
מתי צרה היא עונש?
בחודשים האחרונים מגיעים לבתי הכנסת פרסומים רבים של "המטה להצלת העם
והארץ" (שהוקם ע"י רבנים מתנועת חב"ד), שלפיהם, כל הפוליטיקאים שתמכו
בהתנתקות נענשים על כך - אם במחלות (
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-118910-00.html?tag=09-16-39 ) או
בחקירות על שחיתות (
http://news.msn.co.il/news/Internal/Internal/200702/20070225171741.htm
). כמה דברים מפריעים לי בפרסומים אלה:
א. יש גם פוליטיקאים שהתנגדו להתנתקות, שקלונם מתגלה עכשיו ברבים
בעקבות שקרים או שחיתויות; כלומר, אין מתאם מדוייק בין היחס להתנתקות לבין
המצב הציבורי/פוליטי. יותר מזה: יש עיתונים מסויימים שטוענים, שבמקרים אלה
מדובר בהתנכלות מצד הפרקליטות או התקשורת, והדבר מעורר שאלה: מדוע במקרה
מסויים מדובר בעונש צודק, ובמקרה אחר מדובר בהתנכלות?
ב. נניח שפוליטיקאי מושחת - שגנב או אנס - היה מתנגד להתנתקות; האם
בתור "שכר" על התנגדותו, ה' היה עוזר לו להעלים את פשעיו?! זה לא סביר.
מושחתים צריכים להיענש בכל מקרה, בלי קשר לדעתם הפוליטית.
השאלה הכללית העולה מכאן היא: מתי ניתן להגדיר צרה שבאה על מישהו כעונש על מעשיו בעבר? האם אפשר להציע קריטריון אובייקטיבי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 09:50 |
|
| |
.
אני חושב שהקריטריון ברור:
מי שחושב כמוני, הרי שאם חו"ח קרתה לו צרה, מדובר ב"מקרה" - הוא אינו צדיק מספיק כדי לזכות בהשגחה פרטית צמודה.
לעומת זאת, אם קרתה הצרה ליריב אידאולוגי שלי, אין ספק קל שבקלים כי אצבע אלוקים היא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 09:56 |
|
| |
כך גם אני חשבתי... אבל תהיתי אם אפשר למצוא קריטריון יותר אובייקטיבי.
---
והנה תוצאות של סקר שנערך לא מזמן ע"י חברת גיאוקרטוגרפיה:
http://www.matezafon.org/home/files/Geocratografia.doc
* http-equiv="CONTENT-TYPE" content="text/html; charset=" utf-8="">
שאלון עבור נחל איילון
* name="GENERATOR" content="OpenOffice.org 1.1.4 (Linux)">
* name="AUTHOR" content="גיאוקרטוגרפיה">
* name="CREATED" content="20070306;2120000">
* name="CHANGEDBY" content="1">
* name="CHANGED" content="20070306;2120000">
ממצאי
מחקר בנושא:
מנהיגי
המדינה
עבור:
המטה להצלת
העם והארץ
שיטה:
המחקר
נערך במסגרת סקר אומניבוס טלפוני בקרב
500
גברים
ונשים,
המהווים
מדגם ארצי ומייצג של האוכלוסיה הבוגרת
בישובים היהודיים במדינת ישראל.
הסקר
בוצע במהלך השבוע האחרון של חודש פברואר
2007.
טווח
השגיאה הסטטיסטית המרבית בנסיבות דגימה
זו הוא 4.4%
+, ברמת
מובהקות סטטיסטית של 95%.
|
יש
בציבור זרמים הטוענים כי אריאל שרון,
חיים
רמון,
משה
קצב,
חלוץ
וקראדי,
נענשו
משמיים על תמיכתם בתוכנית ההתנתקות.
באיזו
מידה את מסכים או שאינך מסכים עם טענה
זו?
|
|
|
|
|
סה"כ
|
|
|
מסכים
מאוד
|
9.7%
|
|
די
מסכים
|
10.4%
|
|
לא
כל כך מסכים
|
8.8%
|
|
כלל
לא מסכים
|
52.4%
|
|
לא
יודע /
מסרב
|
18.6%
|
|
סה"כ
|
|
100.0%
|
|
N
|
N=500
|
|
q49
BY kk
|
דמוגרפיה
|
יש
בציבור זרמים הטוענים כי אריאל שרון,
חיים
רמון,
משה
קצב,
חלוץ
וקראדי,
נענשו
משמיים על תמיכתם בתוכנית ההתנתקות
באיזו מידה את מסכים או שאינך מסכים עם
טענה זו?
|
|
|
|
|
|
סה"כ
|
|
מסכים
|
לא
מסכים
|
לא
יודע /
מסרב
|
N
|
|
|
סה"כ
|
20.1%
|
61.3%
|
18.6%
|
100.0%
|
N=500
|
|
מגדר
|
גבר
|
22.6%
|
64.6%
|
12.9%
|
100.0%
|
N=224
|
|
אישה
|
18.1%
|
58.6%
|
23.3%
|
100.0%
|
N=276
|
|
גיל
|
18-34
|
23.6%
|
52.5%
|
23.9%
|
100.0%
|
N=184
|
|
35-54
|
23.8%
|
66.5%
|
9.6%
|
100.0%
|
N=169
|
|
55+
|
11.4%
|
66.2%
|
22.4%
|
100.0%
|
N=146
|
|
השכלה
|
עד
תיכונית
|
23.5%
|
51.2%
|
25.3%
|
100.0%
|
N=180
|
|
על
תיכונית
|
23.2%
|
69.9%
|
6.8%
|
100.0%
|
N=105
|
|
אקדמאית
|
15.9%
|
66.6%
|
17.5%
|
100.0%
|
N=211
|
|
הכנסה
נטו למשק בית
|
עד
7000
ש"ח
|
21.0%
|
55.4%
|
23.6%
|
100.0%
|
N=153
|
|
7001-10,000
|
26.2%
|
64.7%
|
9.1%
|
100.0%
|
N=99
|
|
מעל
10,000
ש"ח
|
12.5%
|
73.8%
|
13.7%
|
100.0%
|
N=155
|
|
נטיה
דתית
|
חילונית
|
8.8%
|
75.6%
|
15.6%
|
100.0%
|
N=289
|
|
מסורתית
|
29.5%
|
57.6%
|
12.8%
|
100.0%
|
N=120
|
|
דתית-חרדית
|
43.5%
|
20.9%
|
35.6%
|
100.0%
|
N=92
|
|
מוצא
|
מוצא
מזרחי
|
29.1%
|
51.5%
|
19.4%
|
100.0%
|
N=152
|
|
מוצא
מערבי
|
9.0%
|
68.8%
|
22.3%
|
100.0%
|
N=140
|
|
יליד
הארץ דור שני
|
19.5%
|
61.7%
|
18.7%
|
100.0%
|
N=113
|
|
עולה
חדש
|
22.9%
|
65.1%
|
12.0%
|
100.0%
|
N=94
|
|
מספר
נפשות
|
1--2
|
13.1%
|
66.0%
|
20.9%
|
100.0%
|
N=172
|
|
3--4
|
18.4%
|
65.5%
|
16.2%
|
100.0%
|
N=185
|
|
5+
|
33.3%
|
49.6%
|
17.1%
|
100.0%
|
N=132
|
|
אזור
מגורים
|
חיפה
והצפון
|
12.2%
|
68.8%
|
19.0%
|
100.0%
|
N=102
|
|
איזור
השרון
|
18.6%
|
68.1%
|
13.3%
|
100.0%
|
N=63
|
|
ת"א
והסביבה
|
21.5%
|
60.1%
|
18.4%
|
100.0%
|
N=179
|
|
י-ם
והדרום
|
24.2%
|
55.0%
|
20.8%
|
100.0%
|
N=156
|
|
q49
BY demo
|
ע"פ המטה להצלת העם והארץ, "
בדיקת פילוח
התוצאות מראה שהמסקנה המשמעותית ביותר היא פער ההתיחסות בין דתיים לחילונים.
בעוד שבציבור
החילוני לא רואים שום קשר בין מעשיהם של אריאל שרון, חיים רמון, משה קצב, חלוץ וקראדי לגורלם הרי שהציבור הדתי רואה בגורלם עונש מדי שמיים על
התנהגותם.
עוד הוכחה
ברורה לכאבו של הציבור הדתי, עוד הוכחה להפרשי תרבויות שבין הציבור הדתי לחילוני בשאלת
שכר ועונש.
"
ולעניות דעתי, ייתכן שההבדל בין דתיים לחילונים נובע (גם) מכך שדתיים נחשפים יותר לפרסומים של "המטה" בבתי הכנסת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 09:57 |
|
| |
אראל סגל
אני מוסיף על דברי מואדיב:
כל הרשעים נענשים. כולם מתים.
לפעמים אחרי שלושה חודשים. לפעמים אחרי שלוש שנים. אבל לאחר 300 שנה כולם מתים.
הצדק מנצח.
(אפרים קישון, שם, שם).
אמנם השאלה שהעלית היא חשובה מעבר ליישום המעשי שלה בנושא ההתנתקות (אני מסרב להתייחס לנושא הזה. וזהו).
מדברי הרמב"ם למדנו כי אדם צריך לחפש לחזור בתשובה מכל דבר שקורה לו, ואם הוא חש שנענש, יחפש מה אפשר לתקן.
אחרת זה נקרא "ללכת בקרי". לראות בדברים אקראי, בעוד שצריך לראותם כהשגחה. כך משמע מלשונו.
אמנם, במבט פילוסופי יותר, אפשר לתהות אם זה שיקוף של המציאות, כפי שאוחז כל יהודי אורתודוכסי, או שזה כללי פרשני וחינוכי.
בכל אופן, נראה לי שמי שאמור לעשות את החשבון הזה, זה אדם ביחס לעצמו. אדם שיתנשא לשפוט אחרים ולומר: זה קרה לו כי זה מגיע לו - זו לכאורה התיימרות בלתי מוצדקת.
אמנם יש מעשה מעניין מן החפץ חיים, על מישהו שהשליך אלמנה מביתו שעמד להשכרה באמצע החורף. לא היה לה כסף.
לאחר שנים מת האיש בכלבת, אם אני זוכר נכון את הסיפור.
ועל זה אמר הח"ח, שוב לפי זכרוני הלא תמיד מדייק, שחכה וחכה לראות מה יהיה עונשו.
משמע שסבר שזה היה העונש.
ומסתבר לומר שעל עוולה כזו היה מגיע לו עונש, והח"ח חיבר שתים לשתים (האמונה שמגיע לו עונש, והעובדה שקיבל עונש שאחריו כבר אי אפשר לקבל עוד עונש בעולם הזה) והסיק מה שהסיק.
אמנם, במקרים שמתועדים בגליונות השונים בנושא שהחלטתי לא לדבר עליו, הקשר נראה הרבה יותר רופף, וגם העוולה פחות [איקון של טיפקס]... (די, צינזרתי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 09:58 |
|
| |
דברי לעיל נכתבו לפני הפירסום של הסקר שהביא אראל בתגובה שלפני.
כמובן, הסקר משקף את אמונתם של העונים ולא את דיני שמים.
כמו כן, האם סקרים נאמנים? והאם הם לא מוטים על ידי ניסוח השאלות וכיו"ב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 10:16 |
|
| |
.
לפני אי-אלו שנים, למדתי קורס במחלקה לפסיכולוגיה, על בניית סקרים ושאלונים.
אם אתמצת את הקורס במשפט: אי אפשר להאמין לכלום.
כמות המשתנים המשפיעים על תוצאות סקירה היא מדהימה. לדוגמא, השאלה אם נבנה בצורה גרפית מאונכת או מאוזנת את טבלת התוצאות - משפיעה. האם המדרג הוא מימין לשמאל או ההיפך -יכולה גם היא להשפיע.
ב"מבחן אמריקאי" - ככל שרשימת התשובות האפשריות ארוכה יותר, ההסתברות היא כי תבחרנה אחת מהתשובות העליונות דוקא, ועוד, ועוד.
וזה לפני שדיברנו על גודל המדגם שהובא למעלה, ועל כל ההשלמות של הנתונים החסרים. למשל, סה"כ השתתפו במדגם 500 איש.
אבל, אם נסכם את ההתפלגויות המשניות, נראה תופעה מעניינת:
חלוקה לפי גיל: 499 אנשים בלבד (מילא, אחד שכח למלא את גילו)
לפי אמונה דתית: 501 איש (אופס! מישהו גם דתי וגם חילוני?)
וכן הלאה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 19:15 |
|
| |
מואדיב, גם אם היו מתקנים את כל החסרונות עלהם דברת (אם בכלל אפשר....) - כולי האי ואולי - על מדגם של 500 איש אתה מחליט מה העם חושב? אתמהה. מה העם חושב אפשר לבדוק בבחירות הבאות או במשאל העם לקרא ההתנתקות הבאה (ל"ע), אם שניהם יהיו. ויה"ר שלא יהיו.
תוקן על ידי גדוראובן ב- 12/03/2007 19:17:57
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2007 23:02 |
|
| |
מיימוני כתב: "בכל אופן, נראה לי שמי שאמור לעשות את החשבון הזה, זה אדם
ביחס לעצמו. אדם שיתנשא לשפוט אחרים ולומר: זה קרה לו כי זה מגיע לו - זו
לכאורה התיימרות בלתי מוצדקת"
גם אני חשבתי כך, אבל מה לגבי מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך"? אם רואים
שמישהו לא עושה חשבון נפש, הרי שיש מצוה להוכיח אותו על כך, כפי שיש מצוה
להוכיח כל אדם שאינו מקיים מצוה שהוא חייב בה (אם יש סיכוי שישמע), ולכן
חייבים לעשות חשבון נפש גם עבור הזולת (אם יש סיכוי שישמע), ולכן שוב
חוזרת השאלה, איך בדיוק עושים זאת, ואיך יודעים מתי צרה שבאה על הזולת היא
עונש?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 20:22 |
|
| |
אראל,
צא וראה מה עלה בגורלם של רעי איוב שחשבו שעליהם לכפות עליו חשבון נפש, - ה' אומר להם : אתם, שניסיתם להצדיק אותי ולהפריך את טענותיו של איוב "לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (מב, ז)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 00:12 |
|
| |
גד וראובן,
אם המדגם של 500 אנשים נבחר כראוי (דבר שקשה לעשות) אפשר בהחלט להסיק ממנו על עמדת כל אוכלוסי מדינת ישראל. כך מראה מדע הסטטיסטיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 00:35 |
|
| |
אראל סגל,
בהנחה שהמחקר אכן נערך כראוי אני מסיק ממנו כי הדעות של החילונים נכונות, מבחינה דתית, יותר מאלה של הדתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 01:01 |
|
| |
האם פורסמו כבר תוצאות הסקר, אשר בודק את עמדת הציבור בשאלה אם ההתנתקות, על החורבן, הסבל, שברון הלב והנזקים בגוף וברכוש שהיא כללה, היא עונש משמיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 02:08 |
|
| |
אראל,
ראוי להסב את תשומת לבך, אתה מעוות ומעמיס על הכתוב מה שלא עלה על לב המחבר.
איפה כתוב שיש מצווה להוכיח כל אדם על אי קיום מצווה שהוא חייב בה- - בשתי ההלכות (המובאות למטה) כשהרמב"ם נסמך על הפסוק "הוכח תוכיח את עמיך", התוכחה מוסבת על עבירות שהן "לא תעשה" מדובר על חטא, ועל דרך רעה. כלומר -בדוגמא שהרמב"ם מביא: החטא של אמנון = אונס תמר, לא היה בזה שלא קיים מצווה - אלא, שהוא פשע ועבר על איסורי תורה - אם כן, חובת התוכחה היא רק על מי שעובר על איסורי תורה, ולא על אי קיום מצווה, מה גם שלא כל אי קיום מצווה נחשב לחטא, ולפעמים אפילו יש סיבה טובה לאי קיום המצווה, ויש אפילו אומרים שלפעמים אי קיומה מונע חטא גדול יותר - -
'החזרה למוטב' לדעתי, איננה מתפרשת כחזרה לקיום תרי"ג מצוות, אלא היא במובן של הפסקת המעשים הרעים = "סור מרע"
חשבון הנפש שייך יותר לקטגוריה של קיום המצוות במובן של "עשה טוב" - היות ואין צדיק על הארץ שיעשה טוב ולא יחטא, והאדם מועד לעולם, פשפושו של האדם בנבכי נפשו כשהוא מודע לכך שעונש מידה כנגד מידה מידי שמיים קיים ועומד - ומודע למחיר שיצטרך לשלם על אי עשייתו, רק הוא יודע איפה יכול היה לעשות יותר "עשה טוב" ונמנע מלעשות, ואיפה חטא במקום שרק הוא והקב"ה יודעים עליו...
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1206.htm
ז [ו] כשיחטא איש לאיש--לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים "ולא דיבר אבשלום עם אמנון, למרע ועד טוב: כי שנא אבשלום, את אמנון" (שמואל ב יג,כב); אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו, למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני: שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז). ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך שימחול; ולא יהא המוחל אכזרי, שנאמר "ויתפלל אברהם, אל האלוהים" (בראשית כ,יז).
ח [ז] הרואה את חברו שחטא, או שהוא הולך בדרך לא טובה--מצוה להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים: שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2007 22:18 |
|
| |
ריב: מה עם (*ויקרא כו27): "ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי "?
ע"פ הרמב"ם (בהלכות תעניות) זו מצוות לא-תעשה - אמנם לא בכלל שס"ה מצוות
לא תעשה, אך בכל-זאת איסור חמור: אסור להתעלם מהצרה ולהגיד שמדובר במקרה
בלבד; ולכן, גם לפי שיטתך, יש להוכיח על כך.
אמנם נראה שהמצוה הזאת מכוונת רק לציבור (כמו שכל פרשת בחוקותיי מדברת על
שכר ועונש לציבור), ולכן אין צורך להוכיח אדם פרטי, שבאות עליו
צרות, על כך שאינו עושה חשבון נפש (כמו איוב).
אבל כשבאות צרות על ציבור שלם, בהחלט יש להוכיח את הציבור ולקרוא לחשבון
נפש, ולכן חוזרת שאלתי המקורית: מתי צרה שבאה על ציבור היא עונש לציבור?
(לגבי ההתנתקות עצמה - לא ידוע לי אם עשו סקר בנושא, אבל קראתי
עשרות רבות של מאמרים בעיתונות הדתית והימנית שעסקו בנושא מכיוונים שונים).
תוקן על ידי אראלסגל ב- 03/04/2007 22:19:49
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2007 23:51 |
|
| |
לדעתי, בצרה (או להיפך...) שקוראת לאדם מסויים או לציבור מסויים, אין דרך להבחין בין מקרה טבעי לבין שכר ועונש. בשביל זה צריך נביא. לכן לא נראה שאם אדם חשב שהוא הולך בדרך טובה, וקרתה לו צרה, עליו ללמוד מכך שזה סימן משמים שהדרך שנראית לו טובה היא רעה באמת.
גם אם הוא מצליח באיזו דרך אין זה סימן שהדרך היא נכונה.
אמנם אם מדובר באירוע בעל משמעות לגבי כל עם ישראל, בוודאי שהדבר הוא בהשגחה ולא בטבע. גם אם זה עונש טבעי, הרי זו השגחה שהוסרה באופן מכוון כדי להעניש את עם ישראל.
אמנם לא תמיד ניתן לדעת אם עיקר המטרה במה שאירע היא לעונש או למטרה אחרת (למשל, השואה בוודאי הייתה בהשגחה, אך מסתבר שהמטרה לא היתה עונש, אלא כדי שיעלו לארץ ויקימו את המדינה. גם הקמת המדינה והנצחון במלחמות לא היו כשכר, אלא חלק מתהליך הגאולה אף בלא תשובה.)
בנוסף, נראה שנכון לומר שחלק מהמטרה הכללית שבגללה ה' ברא עולם שבו קורים צרות הוא בגלל שבאופן פסיכולוגי הם מעוררות בני אדם לתשובה.
לכן, נראה שכשקורים לאדם צרות הוא מצווה לנצל את המצב הנפשי הזה לפשפש במעשיו ולהתעורר לתקן את מה שידוע לו שטעון תיקון.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2007 00:26 |
|
| |
למעוניינים להרחיב - כתבתי סדרת מאמרים בנושא זה:
ב"צוהר" כ"ו - לגבי שאלת ההשגחה בהתנתקות.
ב"צוהר" כ"ח - לגבי שאלת ההשגחה בכלל. והמשך לו יבוא בעז"ה בגיליון הקרוב או שלאחריו.
המעוניין לקבל את המאמרים, מוזמן לפנות אלי בתיבה האישית, ולהשאיר כתובת דוא"ל.
שמואל אריאל
|
|
|
|
|
