| נשלח ב-9/6/2009 19:20 |
 |
| |
ולגבי השאלה שבכותרת: "המידה הבינונית של הרמב"ם - לפי מה משערים אותה?"
אולי הדרך היא בניסוי וטעיה, למשל: אדם מתנהג בקמצנות ורואה שהדבר גורם לו נזק נפשי או חומרי, אז הוא מאזן ונוהג קצת יותר בפזרנות, וכן הלאה.
למה הדבר דומה - לאדם שנכנס למקלחת ורוצה להתקלח במים פושרים, לא קרים ולא חמים, והוא מסובב את הברז/ים לכאן ולכאן עד שהוא מוצא את הנקודה המתאימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 19:30 |
|
| |
"(שמעתי (לא ראיתי כי לא השגתי את הספר) שפרו' שוויד מפרש
את הפרק הזה ברמב"ם כחסר משמעות באמת , כל מה שהוא בא לומר זה מה שכותב שם
שדרך התורה אין לה עניין בםגפנות כי הכל עניין של השגה ."
דרך אחרת לנסח את השאלה היא: "האם אפשר, במבט מבחוץ, להבדיל בין אדם שמקבל את עיקרון 'דרך האמצע' לבין אדם שאינו מקבל עיקרון זה?"
בעבר חשבתי שהתשובה היא לא, כי אי אפשר באמת לדעת איפה נמצא האמצע, יכולים להיות שני אנשים שמתנהגים אחרת לגמרי ובכל-זאת כל אחד הולך ב"דרך האמצע" על-פי דעתו.
אבל במשך השנים ראיתי שיש הבדלים עצומים בין אנשים שהולכים ב"דרך האמצע" לבין שאר העולם.
למשל, במאמרי "דעות" בעיתון: יש מאמרים שמציגים דעה אחת באופן חד-צדדי. הכותב מציג רק את העובדות שמתאימות לדעה שלו ומתעלם מעובדות אחרות (שנמצאות במאמר "דעה" אחר באותו עמוד). לעומת זאת, יש מאמרים שמציגים שתי דעות בצורה מאוזנת - מביאים עובדות לשני הצדדים ומנסים לגבש, מתוך כל העובדות, מסקנה כללית.
נניח שאנחנו מתווכחים על השאלה "האם להתפשר עם האויב תמורת שלום". מי שהולך בדרך קיצונית, יביא עובדות הסטוריות שמוכיחות שהתפשרות אכן מועילה/מזיקה (בהתאם לדעה שהוא רוצה להוכיח), ויתעלם מעובדות אחרות. מי שהולך בדרך האמצע, יביא את כל העובדות שבידיו וינסה לגבש כלל - מתי פשרות מועילות ומתי הן מזיקות. ייתכן ששני אנשים יילכו דרך האמצע ויגיעו למסקנות מנוגדות, ובכל זאת יהיה אפשר לראות בבירור שהם נוקטים בשיטת "דרך האמצע" לפי הגישה שלהם לבירור השאלה.
ההבדל בין שתי הגישות גלוי לעין, וודאי שיש משמעות מעשית רבה למושג "דרך האמצע".
5
תוקן על ידי אראלסגל ב- 09/06/2009 19:30:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 22:35 |
|
| |
איך שאני רואה את נושא המידות:
לכל אדם בעולמנו ישנם צרכים, חלק מהצרכים הללו הם צרכים קיומיים כמו מציאת מזון או מחסה חלקם צרכים חברתיים, חלקם אישיים, חלקם פיזים, חלקם רוחניים.
בכל אופן, על האדם לספק את הצרכים הללו ולהיזהר ולא לגלוש למקום כאשר האדם בעצם מספק את האמצעי ולא את הצורך עצמו אז הוא האדם מגיע למצב של מידות לא טובות.
אתן דוגמא הכי פשוטה ומוכרת:
אדם אוכל מזון על מנת שגופו ימשיך לתפקד (בגדול) אך כאשר האדם רודף אחרי האוכל ורואה אותו בתור צורך לספק איזשהו מקום אפל או ריקנות שיש בו אז הוא עבר את המידה הנכונה.
כמו במזון, כך גם בכסף, בסקס ובנשים וכל צורך פיזי או נפשי שיש לאדם.
איך נמנעים מזה? בעזרת גבולות. על האדם להציב לעצמו גבולות בקשר לכל דבר בחייו משום שקל מאד לגלוש וספק את היצר. היצר הרע.
|
|
|
|
|
