|
|
| נשלח ב-19/3/2007 10:51 |
 |
| |
.
זה היה צפוי:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3378182,00.html
==========================
צרות של עשירים
12 שנות לימוד במוסדות חינוך של "הממלכתי–דתי" לא הניבו ולו הצצונת לתוך דף גמרא אותנטי. אורי אורבך התלונן על הקיבעון שבלימוד הגמרא? אפרת שפירא-רוזנברג מקנאה בבנים וכותבת על חזון אחרית הימים שלה
אפרת שפירא-רוזנברג
אני מודה ומתוודה, את דבריו של אורי אורבך קראתי עם קורטוב של קנאה. כמי שעברה מהצד הנשי את המסלול המקביל לזה שאורי עבר בחינוך הממלכתי דתי, אפשר היה – בעולם אידיאלי ושוויוני - לצפות כי אף אני אזדהה עם דבריו, או שמקסימום ארגיש כי המדובר באותה הגברת, רק בשינוי אדרת. אבל היות שאכן עסקינן בענייניה של גברת, אוי, כמה שונה היא האדרת...
אז תמונת המראה הנשית לזו שמתוארת אצל אורי נראית כך - שתים עשרה שנות לימוד במוסדות חינוך של "הממלכתי – דתי" לא הניבו ולו הצצונת לתוך דף גמרא אותנטי, כזה שניבט אליך מתוך כרך עב כרס, רש"י ותוספות מעטרים את שני צדדיו, ועמוד ב' מצידו השני. המפגש עם "פירוש האמוראים על המשנה" התקיים, אם בכלל, באמצעות דפים מצולמים לצרכים ספציפיים, כאשר הקטע הרלבנטי לדיון מסומן בקפידה, לבל נסטה ונתפתה, חלילה, להמשיך ולקרוא הלאה. מה לא כללו אינספור "לימודי הקודש" שהיו במערכת? את כל מה שאורי מתפלל ומייחל לו - כוזרי ומסילת ישרים, חובות הלבבות ותולדות החסידות, חומש עם מפרשים ונביאים ראשונים ואחרונים, הכל - רק לא גמרא. כשהבנים ניסו להשתלט על ארבעים דף לבגרות בגמרא, אנחנו שיננו בצייתנות "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי הכנסת הגדולה". שם זה נעצר בשבילנו, הבנות. באנשי הכנסת הגדולה.
| רוצים שינוי |
|
| לפעמים גמרא זה ביטול תורה / אורי אורבך |
|
|
לפני מאתיים שנה בוולוז'ין, הניחו גמרא על סטנדר כי זה היה הדבר הנכון למצטיינים שביהודי רוסיה. ומאז, ממש על טייס אוטומטי, דור אחרי דור, כל הבנים מתנדנדים מול תנא קמא. אורי אורבך מציב אתגר לרבני הציונות הדתית
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
במהלך תקופה זו ייסרה אותי רבות העובדה כי דווקא אותה גמרא שמהווה בסיס לרוב החיים הדתיים שאנו חיים היום, שעל לימודה שקדו אינספור תלמידי חכמים, ושהויכוחים על סוגיה כזו או אחרת בה הובילו לעתים למריבות קשות ולפיצולי מסורות במהלך ההיסטוריה היהודית, דווקא אותה, לא פתחתי מימי, ודווקא ממנה מודרתי. מה לא הייתי נותנת באותם ימים כדי לפתוח את היום ב"סדר בוקר" שכזה , ולהירדם במהלכו על מסכת ברכות.
ואכן, קצת אחרי שהשתחררתי מציפורניה המסרסות של מערכת החינוך, ואחרי שאף שילמתי את חובי לחברה, החלטתי לעשות מעשה ולאשפז את עצמי באוהלה של תורה. הימים ימי טרום אופנת המדרשות, ולכן עוד נאלצתי להתמודד עם אותן ביקורות שבינתיים (לשמחתי) אבד עליהן הכלח, בסגנון - מה הקטע של הישיבות האלה לבנות, למה תמיד לרצות להיות כמו הבנים, מה יהיה עם השידוך וכו'. אבל הצורך היה חזק מידי. יותר משלוש עשרה שנים חלפו מאז אותו בוקר בו התיישבתי לראשונה בבית המדרש ופתחתי את הגמרא, ואיך אומרים אצלנו, זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה.
 |
מודעה |
|
| * id="flashad" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,0,0" height="195" width="268" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000">
<* |
 |
|
|
|
במהלך מספר השנים שלאחר מכן אפשר לומר כי הקדשתי את רוב זמני ללימודים אלה, ולאו דווקא "לאגדתות של בנות" במסכת ברכות. הערך של לימודים אלה לידע התורני שלי, לעולם הרוחני שלי, לתחושת השייכות שלי לעם היהודי ולעולם הדתי שלי בכלל, לא יסולא בפז, ועדיין ההיקף שלהם הוא בבחינת מעט מדי, אולי קצת מאוחר מדי.
היום, כך אני יודעת, המצב בבתי הספר לבנות הוא שונה לגמרי, ועדיין, הפער בין המינים הוא עצום. הלגיטימציה החברתית ללימודי גמרא משמעותיים לבנות היא עדיין בשוליים, ומי שכן עוסקת בכך מתויגת מיד כפמיניסטית לוחמנית. לא שיש לי בעיה עם התיוג הזה, אבל נקודת המוצא היא עדיין של התגוננות, השיח הוא עדיין כזה של מציאת צידוקים, ומידי פעם עוד יש צורך אפילו להעלות מהאוב את שאלת עצם ההיתר ההלכתי לנשים לעסוק בגמרא.
כך שיסלח לי אורי ידידי אם אומר, שהמצב שהוא מתאר בישיבות התיכוניות משקף צרות של עשירים. בעולם שלי, "טחינת" עשרות דפי גמרא ושינה על הסטנדר בסדר הבוקר הם בבחינת חזון אחרית הימים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 19:04 |
|
| |
תודה מואדיב.
מתאים כמו כפפה ליד, לדברי אורבך, ולתזה שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 10:31 |
|
| |
מיכי,
כנראה שלא כולם סוברים כאגלי טל.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 10:54 |
|
| |
בעל,
לא האשמתי, רק קבעתי עובדה. אין לי בעיה עם לימוד שלא נהנים ממנו (רק טקטית, זה בד"כ הלומד פחות מחזיק מעמד והחומר פחות נקלט), וגם האג"ט עצמו (בהמשך שם) אומר שאם הנאה היא סיבת הלימוד זה פסול, שכן במצב כזה ללא הנאה לא יהיה לימוד (הוא רק טוען שקיומה של הנאה אינו פוגם במצווה). את התוספת הזו שלו רבים אינם מזכירים.
בכל אופן, הדיון כאן מתנהל רק על השאלה העובדתית האם נהנים, ולא על השאלה הערכית-רוחנית. לכן רק על כך כתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 15:08 |
|
| |
ברגשות מעורבים קראתי את מאמרו של אורבך.
מחד, אכן המלך הוא עירום. אך בשונה מהילד של אנדרסן, דרושה מידה רבה של אינטליגנציה כדי להכריז הכרזה מעין זו. לכן היא באה מפיהם של מסיימי 5 יח"ל בכימיה ותנ"ך. להם יש לפחות למה להשוות. מה שלא זכו בני גילם חובשי בית המדרש.
מאידך, אין לנו גמרא אחרת. אוהבים אותך רב אשי.
מה לעשות, יש גם נוער אחר, נורמלי, כנה, אמיץ, שאומר את אשר עם לבו, ואומר את האמת: קשה, מורכב, מסובך, ארכאי, לא רלוונטי, לא קשור, לא רוצה. אלו בני נוער שצוענים נכלולים רודפי בצע לא חטפו אותם בקטנותם אל מבואות אפלים של שקר וזיוף, ולא אזקו את הויטאליות שלהם לתבנית מזדקנת, לא טבעית, של עוויות, תנועות ידיים קופצניות, עגמומיות קבועה, ורגשות מדוכאים. אומרים נעורים יש בעולם, היכן הם?
אבא של בני הנוער האלה לא הלך למחנה 'בני-תורה', לכן הם נערים מאושרים בישיבה תיכונית. משחקים כדורגל. לומדים שברים עשרוניים. קוראים הארי-פוטר באנגלית. מכירים את פרק ג' באיוב. מדברים בבני עקיבא עם בנות חמודות של שבת אחה"צ. וצוחקים, הרבה. ברשימה הזו לרב אשי באמת אין מה למכור מלבד את הבגרות הקדושה.
לא, אין האשם תלוי בשיטה האחידה, ולא במתודה, לא בעודף רליגיוזיות ולא במורים שמשנתם לא סדורה. ודאי וודאי לא ביצר הרע (יצר הרע?! הלו? כאן עצכ"ח?). נערים אלו יתחרו בהצלחה עם כל עילוי למחצה לשליש ולרביע שניפקו הישיבות הקדושות בחמשת העשורים האחרונים. צריך רק לתת להם סיבה מספקת לנסות.
אני מסכים בכל ליבי עם אמשלום שהגיעה השעה לאמץ דרכי הוראה פופולאריות הנמסרים בבתי מדרש אלטרנטיביים. צר לי רק על כך שלא הצביעה כדוגמא ראשונה על בית היוצר הגדול להוראת התלמוד ומחקרו, היא האקדמיה.
כל עוד הוראת תלמוד, משפט עברי והיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד תמלא אולמות, תכנס קונגרסים, תצית את דמיונם של חוקרים צעירים ותבעיר שלהבת בלחייהם של סטודנטים וסטודנטיות אוהבי חכמה - נדוע נדע מה המשימה המוטלת לפתחנו.
לקרב את עולמם של חז"ל לעולמם של נערינו.
קודם בהכרת המושגים. התלמוד הבבלי הוא מהמאוחרים בספרות חז"ל, ויש לרתום את הסוסים לפני המרכבה באמצעות הכרה מיטבית של הרבדים הקדומים של ספרות זו: משנה ותוספתא, מכילתא דר"י ומכילתא דרשב"י, ספרי וספרא, מדרשי הלכה ומדרשי אגדה (כמה מבני הישיבות יודעים להעדיף תוספתא ערוכה על פני בבלי?). להפוך את ר' לעזר בן עזריה ור' יוסי בן דורמסקית לחבריו הטובים של הנער, לאנשי סודו, לחזור על צליל שמותם בערגה, באהבה. כך יעשו חכמינו לידידיו הטובים, קרובים, ומאליה תתעורר אצלו הסקרנות לשמוע את שמועותיהם ההלכתיות.
ואחר כך במבוא מקיף לתולדות התקופה: דורות ובתי מדרשות, יהודה והגליל, מרדות וחורבנות, אימפרטורים ונציבים, מטבעות וליגיונות, תלמודה של טיבריוס ותלמודה של קיסרין, חסידים ועמי הארץ, גרים ומטרוניתות, יוספוס ופילון, נשיאים וכרם ביבנה, צדוקים ומינים, קארדו ופסיפס בית שאן, פולמוס של קיטוס וגזירות השמד, כתות וספרות חיצונית, גוילין נשרפין ואותיות פורחות.
כך עשוי עולם עתיק להיות חלק מובנה בנוף התרבותי הקרוב של הלומד. ומהיכרות לאהבה - יודע כל נער - הדרך קצרה. לפעמים האהבה היא כבר ממבט ראשון. אני לסוג אהבה כזו עם התלמוד לא זכיתי, אולי יזכו אחרים.
תוקן על ידי פרופיסור ב- 20/03/2007 15:13:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 15:54 |
|
| |
פרופסור,
הפתעת אותי. לא ידעתי שיש כזה ביקוש לתלמוד באקדמיה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/03/2007 15:54:15
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 15:54 |
|
| |
רבנו הפרופיסור יר"ה ויגיה אורו על פני תבל,
ראשית, אכן נראה כי יש לערוך בדחיפות היכרות לאנשי האקדמיה הקדושה והטהורה תובב"א עם עולמם של חז"ל. המושג 'יצר הרע' נראה לחלק מהם כנראה שאוב מעולם המושגים ההינדי.
שנית, ביחס לפופולריות העצומה שתהיה לתלמוד אחרי שכולם יתוודעו להישגים הכבירים של המחקר האקדמי היבשושי. אכן יעידו על כך השמים והארץ (אם תורשה גם לי מעט פתטיות) וההיכלות (=בית היוצר הגדול) הריקים של האקדמיה התלמודית. זאת על אף התקציבים והתנאים הנוחים יחסית. ועל אף התעמולה הפתטית והדמגוגית נוסח זו שלך כאן. ועל אף ההשתלטות על עמדות כוח שלטוניות (דרישות לתואר ד"ר בכל מקום) ואיוש ועדות ותקציבים ומתן היתרים והסמכות על ידי עמי ארצות נושאי תארים, תוך ניצול, ציני למדיי, של ההילה המוצדקת של מדעי הטבע, בכדי להגדיר את החרתא הזאת כ'מדעי הרוח'. ועל אף התואר שניתן לסטודנט בסוף הלימודים, שהוא שווה כסף בימינו האפלים ועמומי הפנים (מה בין זה לבין 'הבגרות הקדושה'? לא זכיתי להבין, ומסתבר שעוונותיי גרמו. לא היצה"ר ח"ו, כאן זה עצכ"ח, שכחתם?). והנה, על אף כל זאת לא ראיתי את הפופולריות העצומה לה זוכה לימוד התלמוד האקדמי. ואולי טחו עיניי מראות (ואולי היה זה היצה"ר?...)
ועוד לא דיברנו על הספקולציות (שיש כמובן בכל מקום, גם בישיבות וגם באקדמיה בכמויות מרשימות), ועל הכמויות הגדולות (אמנם בהחלט לא הכל כזה) של הזבל האינטלקטואלי שמייצר העולם הזה תחת המעטה הפתטי הרם והנישא, ועם מיטב התקציבים. על כל זאת לא דיברנו כאן, שכן הנושא כאן הוא הפופולריות של הלימוד.
אז אנא, במטותא מינך, את בית היוצר לנשמת האומה הייתי מציע לחפש במקום אחר. ואת הפתוס בהחלט כדאי להשאיר לימי הזיכרון והשואה, יש לנו לצערנו לא מעט כאלה. הוא הדין גם לגבי הדיבורים על חטיפת האומללים בסימטאות חשוכות ושאר ירקות.
אני בהחלט מסכים לחלק מהדברים, ואף כתבתי זאת למעלה, ולא באתי אלא לעורר לב המעיינים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 17:24 |
|
| |
לפרופסור
"
The first question of course was, how to get dry again: they had a consultation about this
...
At last the Mouse, who seemed to be a person of some authority among them, called out, ''Sit down, all of you, and listen to me! I'll soon make you dry enough!'' They all sat down at once, in a large ring, with the Mouse in the middle. Alice kept her eyes anxiously fixed on it, for she felt sure she would catch a bad cold if she did not get dry very soon.
''Ahem!'' said the Mouse with an important air. ''Are you all ready? This is the driest thing I know. Silence all round, if you please! 'William the Conqueror, whose cause was favored by the pope, was soon submitted to by the English, who wanted leaders, and had been of late much accustomed to usurpation and conquest. Edwin and Morcar, the earls of Mercia and Northumbria
—'''
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 00:53 |
|
| |
ר' מיכי,
הדרישות שלך מוגזמות...האם אתה באמת חושב שיש כיתות שכל התלמידים בהם נהנים משיעור מתמטיקה או ספרות?
אני חושב שזה גם מאוד קשור לאדם שמעביר את הלימוד. כך למשל בתקופה שחבשתי את ספסלי המכון הגבוה לתורה פעיה"ק בר-אילן, בשנה אחת למדתי אצל ר"מ קצת סגור וקודר באפיו אבל ת"ח גדול וחובב 'קצות'ים והתחושה הייתה שלמעט תלמיד או שניים שהיו בעניינים, כל היתר מנקרים.
מאידך בשנה אחרת למדתי אצל ר"מ אחר, שופע חוש הומור, שמחת חיים ובעל תקשורת טובע עם התלמידים, השיעור היה לרוב בסיסי יותר, גמרא-רש"י-תו"ס-רמב"ן-רשב"א-רי"ף-ר"ן, לפעמים קצת יותר, אבל התחושה הייתה שכל התלמידים מקשיבים ונהנים (אגב חלק מהכיתה היו כאלו שלמדו רק בישיבה תיכונית). אני חושב שגם ברמה הפסיכולוגית זה השפיע על התלמידים. אפילו שנים מספר לאחר שעזבתי את הכולל הרגשתי שזה נטע בי אנרגיות חיוביות ביחס ללימוד גמרא.
בקיצור, יש למלמדים השפעה על המצב וכדאי שיהיו ערים לה.
פרופסור,
אולי אתה תוכל להדגים לנו לימוד סוגיא בדרך שיקרב אליה את בני הנוער על דרך האדקמיע"א?
לפחות ממה שזכור לי בכנסים של המחלקה לתלמוד של בר אילן באולם מינץ, העומס היה בעיקר באולם הכניסה, בסמוך לשולחן הארוך של הרוגאלך והבורקס, מצרכי יסוד בכל כנס אקדמי מכובד.
מאידך אני בהחלט חושב שפרות האקדמיה חשובים בסיפוק מבואות לתלמידים - תחום שמוזנח בישיבות תיכוניות. אני למשל כתלמיד בתיכון דתי נדרשתי לקרוא את הספר של מנחם אלון 'המשפט העברי' במסגרת מסויימת, וזה נתן לי תמונה רחבה לגבי הכרונולוגיה של התושב"ע. כשהגעתי אח"כ להסדר מאוד הפתיע אותי לגלות שבחורים בישיבות תיכוניות, למרות שעות גמרא רבות, חסרים מושגי יסוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 01:34 |
|
| |
ממללא,
איפה ראית בדבריי 'כל'? טענתי היתה סטטיסטית. אם אכן, כפי שיוצא מהמשאלים הנ"ל, המתמטיקה יותר אהובה מהגמרא, ואם המורים למתמטיקה הם לא טובים יותר מאלו שבגמרא (כך אני מניח מהיכרותי החלקית עם העולם ההוא), אז מסקנתי היא שהבעיה אינה נעוצה רק באיכות המורים וההוראה. כמובן שיפור באיכות ההוראה תמיד יכול להועיל, ואכן ראוי לשים לכך לב, אבל השאלה היכן שורש הבעיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 08:52 |
|
| |
ממללא
אם לבוגרי ישיבות תיכוניות חסר החומר של המבואות לתלמוד, מה יגידו תלמידי ה"ישיבות הקדושות"?
-------------
כדאי לקרוא את מאמריהם של שני הרבנים החשובים, הרב מן ההר זצ"ל ויבל"א הרב ליכטנשטיין שליט"א. שניהם מציעים לצמצם את לימוד התלמוד בצורה משמעותית, וכנגדם ללמד חומר אחר, חלקו יסודי יותר (כמו משניות), וחלקו מקיף יותר וברור יותר (כמו משנה תורה להרמב"ם), וחלקו בכלל שייך לתחום המחשבה (בסוף מאמרו של הרב מן ההר).
http://www.daat.ac.il/daat/toshba/tochniut/lichtin.htm
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shmaatin/talmud-2.htm
תוקן על ידי - מאירקה99 - 21/03/2007 8:58:29
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 09:02 |
|
| |
מאירקה,
תתפלא. מצבם הרבה יותר טוב, ללא כל ספק. מה שמראה שהמבואות לא חסרים ללומד המתחיל. וכבר הארכתי כאן פעם בכך שמבואות הוא עניין למומחים ולא למתחילים. המתחילים מסתדרים לא רע בלעדיהם.
פעם שמעתי מפרופ' מנחם כהנא, שבחוג לתלמוד (בי-ם) הרגישים יותר לטכסט התלמודי [ודוק, הוא לא דיבר על הלמדנים יותר (מה שלענ"ד הוא כנראה כלל לא יכול למדוד)!], הם דווקא בוגרי הישיבות החרדיות, באופן בולט וחד משמעי. הניסיון והשקיעה עושים את שלהם, גם ללא מבואות.
הדבר דומה ללימוד שפת אם לעומת לימוד באולפן], ואכ"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 09:34 |
|
| |
מאירקה/ר' מיכי,
בעניין הישיבות החרדיות - אני דוקא סבור שהבעיה חריפה יותר אצלם ואפילו יותר בולטת כיון שהם צוברים הרבה יותר שעות גמרא מתיכוניסטים, ולחלקם יש באמת ידע רב וראש למדני ודוקא אז החוסר במושגי יסוד בולט יותר.
הייתי מסייג את זה במעט לגבי חלק מהתלמידים, שעוקף את הבעיה באמצעות עיון יתר בספרי מבואות למדניים (שלמעשה חלק ניכר מהמבואות המחקריים מבוסס עליהם) או לפחות כאלו שמנסים להציג את הספרות התלמודית כמשהו שיטתי או את הלמדנות כמתודת חשיבה שיטתית (אני מדבר על ספרים כמו 'שב שמעתתא' או ספר הכללים של הר"י קנפנטון וכד') כך שבמקביל ללימוד על הדף, יש להם איזו תבנית של 'מהו לימוד' - מה שלענ"ד חסר לחלק גדול מהתיכוניסטים (אם כי במסגרות גבוהות/הסדר יש יותר זמן להשלים את זה).
אני מני שבוגרי ישיבות שחורות שמגיעים לחוג לתלמוד בעברית, ר"ל, לא משקפים את בחור הישיבה החרדית הממוצע. צריך לעבור דרך ארוכה כדי להגיע למקום כזה מישיבה חרדית, ואני מניח שמי שעשה אותה התחיל אותה ודאי כמה שנים עובר להגעתו לחוג לתלמוד...
לגבי מגמת גיוון הלימוד - אני בהחלט חושב שזה כיוון חיובי, אני הייתי מוסיף לגיוון גם מרכיבים דתיים לא לימודיים. למשל, אפשר לתת אופציה של שעות התנדבות במקום חלק מלימודי הגמרא כמעין בחירה עבור חלק מהתלמידים (בנוסף להתנדבות שכבר קיימת כיום), במעין מהלך הצהרתי שעשיית חסד אינה פחותה ערכית מתלמוד תורה - וכ"א יממש את עצמו דתית באופן שיותר מתאים לו.
לגבי מחשבת ישראל - אני לא בטוח שהקלאסיקות של יה"ב יותר רלבנטיות לתיכוניסט מאשר סוגיא תלמודית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 09:58 |
|
| |
בספר ראש הגבעה, ספר של אחד מתלמידיו המובהקים של הגר"א, דברים שכנראה קיבלו את הסכמת הגר"א, מקצתם במפורש כמבואר פה, ומקצתם אגב ספר אחר שקיבל את הסכמת הגר"א ובו הופיעו דברים דומים.
חלקתי את הקטע לארבע קטעים: (א) תנ"ך, (ב) נושאי הלימוד, (ג) ספר הלימוד (רי"ף ורמב"ם במקום גמרא), (ד) הבטחה להצלחת הלימוד הזה יותר מהשקעה ללא גבולות בלימוד גמרא כנהוג בימינו. והטעמים שעל פיהם סידר המחבר את סדר הלימוד שלו אכן מוכיחים שזה יותר ראוי.
יש לציין שבתוך דבריו הוא כותב שמי שבאפשרותו ללמוד גם את הגמרא עם כל המפרשים והפוסקים ודאי שזה עדיף, אבל מכיוון שעל פי רוב אדם לא יכול ללמוד כך, וגם לדעת כיצד ליישם את הנלמד, מה שנקרא אליבא דהלכתא, ונמצא מפסיד העיקר - לפיכך מוטב ללמוד הלכות בלבד. כמובן שאין בזה משום דילוג על עיקר הגמרא, שכן הרי"ף הרמב"ם והטור מפרשים את כל ההלכות וטעמיהם, וזה כמו הלכות של משניות וברייתות יחד עם סיכום של פלפול הגמרא. ולכן גם הלימוד הזה בלול מכולם כמו התלמוד הבבלי.
א.
"ועתה אכתוב לך סדר הלימוד. אחז"ל לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד וליומא קאמרינן וזה סדרן כנ"ל שהמקרא קודם המשנה והמשנה קודם התלמוד וחלופיהן בגולם.
וסדר לימוד המקרא יהיה כך... תחזור כמה פעמים בלי עיון ברש"י... ומה למדרש אצל פשוט המקרא ובזה נואלו בני עמנו שע"י המדרשות אינם יודעים המקרא ואינם בקיאים בו..."
ב.
"ועתה בני ותלמידי אם כוונת לימודך הוא רק כדי לקיים מצוות לימוד כמו שמקיים מצוות לולב אז באמת כל הסדרים וכל הלימודים שווים לפניך כהר כבקעה כנגלה כנסתר. אך אם כוונת לימודך ללמוד ע"מ לעשות לידע הדין והמעשה התנהג כאשר הוריתיך וזה סדרן הן במשניות הן בגמרא הן בפוסקים. בתחילה תלמוד מסכת ברכות ואח"כ סדר מועד כולו וסדר נזיקין ואח"כ המסכתות הנוהגים בזמן הזה מסדר נשים הנצרכים למעשה ולהוראה. ואח"כ סדר קדשים אף שהיא הלכתא למשיחא כי מחר יבוא משיח ונהיה מוכנים לעסוק בתורת עולה וקרבנות. ואחר שתהיה בקי בהן לדינא ולמעשה תלמוד סדר זרעים וטהרות
...."
ג.
"ואח"כ תשים פוסק הרב האלפסי... והנהגות לימודו קבלתי מהרב הגאון האמיתי נ"י מ"ו אליהו מווילנא וכך ציווה לי בפיו הקדוש: ללמוד האלפסי תחילה עם פי' רש"י ולחזור אותו תמיד עד שיהיה שגור בפי ובשקידה רבה ולנהוג כך שנה תמימה ויותר ואז יתראה התכלית והפעולה הנפלאה.
....
ילמוד אח"כ ספר הרמב"ם משלושה סדרים הנ"ל הפנים בלי נושאי כליו. ואני ערב לך שיהיה קל עליך לחזור הפנים של הרמב"ם כדבר הלמוד כבר ולפי כוונה זו קראו הרמב"ם משנה תורה שיהיה כוונתו שילמדו האדם תכף אחר לימוד המקרא כאשר כתב בהקדמתו לפי שראה שנתמעטו הלבבות בימיו ואם כן מה נאמר אנחנו חסרי מדע וצרי הלבב וטרודי הזמן וחסרי הפרנסה בגלות הזה. ועל כל פנים תשים משמרת לעצמך בכל דין חדש אשר יזכירהו הרמב"ם ולא נודע לך טעמו מן האלפס אז תעיין בב"י ובמגיד משנה ויאירו עיניך
....
ואח"כ תלמוד הפנים של הטור
....
ועל זה אני ערב לך שאם תלמד השו"ע יהיה שכלך מהיר כל כך שתדע כל דברי האחרונים בהשקפה אחת ותדע בפנים של השו"ע בכל הלכה והלכה דעת מי הוא ולשונו ושיטתו של מי הוא."
ד.
"וזו היא ההצלחה האמיתית לזכות לכתרה של תורה פי שנים מכל שאר ההנהגות
..."
עכ"ל
תוקן על ידי גדוראובן ב- 21/03/2007 10:01:31
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 10:14 |
|
| |
ולפי דעתי זה המבוא הטוב ביותר לתלמוד, ללמוד תנ"ך ואולי גם משניות ורמב"ם וכיו"ב, כל דבר שמראה באופן ברור כיצד להסתכל על התורה והמצוות. ומי שלמד תנ"ך יודע שהסגנון האמיתי שלו דומה לרמב"ם. הסגנון האמיתי ולא המזוייף, כי הפרשנות שצמחה לתנ"ך ולצורת לימודו הראוייה במשך הזמן היא משונה עד מאוד. ואין לה שום קשר לא לתנ"ך ולא למציאות.
ומי שלמד תנ"ך באמת רואה יותר בבירור את התרבות ממנה צמחו חז"ל , ויש לו יותר רקע להבין את דבריהם. ולא רקע מלאכותי שנבנה על סיפורי סבא וסבתא והמשגיח והראש ישיבה על צדיקי הדורות הקודמים.
ויש להוסיף שבאיזה שהוא מקום ראיתי שמנהג קדום באשכנז, אחרי זמן בעלי התוספות, היה ללמד תנ"ך עד גיל שבע שמונה, ואז, לאחר סיום כל התנ"ך היו מכניסים את הילד ללמוד גמרא.
|
|
|
|
|
