להקים ספריה פתוחה עבור כלל הציבור התורני

אני מניח שמשום הקיצור. יש לבדוק כיצד נוהגים בשאר ספרים.

ומה  לגבי  ספרים  של  הרב  סולבייציק  מבוסטון?

איש  האמונה   והמאמר  הנפלא  קול  דודי   דופק

מה  לגבי  הספר  חמש  דרשות  שבו  מסביר  הרב  סולבייציק  מה  הביא אותו  לעבור  מהאגודה החרדית למזרחי 

האם  אפשר  ויוציא  מחדש  את  הסרים  של  הרב ויינברג  ללא  הצנזורה  החרדית?

והספר  אם  הבנים  שמחה  של  הרב  טיכטל הי"ד?

קלף

הם יהיו במדף הספרים באנגלית שהרי חיבר אותם... נו זה עם שתי האותיות הלטיניות.... אוי לאותה בושה.

ומה  לגבי  ספרים של  הרב  קוק  זצל  ובנו  הרב  צבי  יהודה

או  מאמרים  של  רבנים בעד שירות  בצבא  לכתחילה  כגון  הרב  עמיטל  או  הרבנים של  ישיבת  ההסדר  קרני  שומרון

מיימוני

אני חושב שאתה מגזים בענין שוטנשטין

ראה למשל בהקדמת גיטין כרך א',  שם מוזכרים חידושי הריטב"א של מהדורת מוסד הרב קוק בשם המפורש.  אלא שבהערות בפנים עדיף לקצר,  גם מפני ששמות ארוכים מקשים על המעיין,  וזה וזה גורם.

כמו"כ אי אזכור שמו של פליקס. עדיף שלא "לעצבן" את הלומד החרדי המצוי שיאמר: מי זה הפליקס הזה? האם היה חרדי? תלמיד חכם? מקורב לסטייפלר, או חלילה ל"מזרחי" שלדעת הסטייפלר הם "טריפה יותר מחזיר"? אז במקום לעצבן אותו, האם לא כדאי להביא את פירושי פליקס הנחוצים  "מהדלת האחורית"?

כמו"כ ישנם איזכורים לאנציקלופדיה התלמודים,  למרות שזו כלל לא קיבלה הכשר במעוזי הקנאים.

[והערה אישית מעט: בעיניך זה כמעט מתבקש שיציינו גם את שמו של פליקס וגם את שם ההוצאה. למה לא?  במחכ"ת, מרוב שאתה רגיל בספרים שאינם מצויים בבית המדרש,  ואף אינך נבהל מספרי מינים,  שכחת עד כמה הנושא רגיש אצל כל חרדי. אני נזכר בויכוח שניהלת בח"ח בענין חסידות והבאת בטבעיות את דבריה של פרופ' רבקה ש"ץ.  בעיני ה"חסיד" הממוצע נדמית בזה כגוי גמור שקרא כמה ספרים של  "חוקרים בעיני עצמם" כביכול ו"משכילים" אוילים,  ולכן חושב שיודע משהו.  בעתוני ההשקפה ואף בת"תים, מחנכים כל ילד לזלזל בכל חוקר ואיש מדע, כי כולם כמובן טפשים מופלגים לעומת הרבנים דידן,  שלא לדבר על רשעותם, (ואין כל פלא שכאשר מתרחש לעיתם נדירות מפגש בין "חוקר" שכזה לבין רב, הרי ה"חוקר" זונח בבת אחת את כל השטויות שלמד עד כה ונעשה בעלת תשובה גמור,  שלומד מחצית היום בכולל,  ובמחציתו השניה הוא מייעץ לרבנים באי אלו זוטות שליקט מתוך ה"שטויות" שלמד בעברו המפוקפק). לכן תבין, כי אילו ספרים כגון ש"ס שוטנשטין היו נוהגים כהבנתך, הם לא היו עוברים את ספו של בימ"ד חרדי ממוצע. החרדי נחרד מפני "הוצאת אונ' בר אילן" כמעט כפי שאתה נחרד מחשש אאוטינג וד"ל..] 


ובענין ספריה תורנית

כלל שחולפות השנים זה נראה כחלום באספמיה. וזאת כי הציבור החרדי התרגל,  בהשפעתם המזיקה של הבטאונים ההשקפתיים, שאין כזה דבר הכרעה עצמית אפילו בדברים פעוטים ללא "ברכתם ועידודם והתרשמותם של מרנן ורבנן". ולא עוד אלא שהוא מקבל בהכנעה אפילו התערבויות בוטות בחייו וקיצוץ פרנסתו ע"י איסורי תעודות בגרות והשתלמויות, וכיו"ב מכות אכזריות מצד הרבנים הרואים עצמם בעלים על גופנו כעבד כנעני שעבר טבילת עבדות כאשר אפסר ענוב לצוארו (ע' יבמות מו). 

לפיכך ברור שספריה אמורה לשאת "ברכה ועידוד" של רב מוסמך כלשהו. ואז לפחות היא תוכשר בעיני בני חוגו. 

וכי איזה רב יברך ויעודד ספריה בה לא כל הספרים יהיו ממחברים שנוצקו לתוך ההשקפה הנכונה בלבד?

_________________

אני  באמת לא  מבין

והרי  בהרבה  ספרים  מזכירים  את  הרב  ראובן  מרגליות  שהיה  גאון  עצום  וציוני  מובהק

אז  פה  הבעיה.

צלצח

איקון ירוק על כל מילה.

ורק הערה קטנה: פרופסור שץ לא היתה כמדומה שומרת מצוות עד כמה שידוע לי (ואם אני טועה, עמה הסליחה).

פליקס ע"ה היה יהודי שומר מצוות ואף למדן, כפי שמעידים עליו ספריו.

כך שיש מרחק בין זה לזה.

ואם אצלנו גם נחמה לייבוביץ אסורה, זה סימן רע לכולנו.

אמנם כל מה שאפשר לעשות הוא לצרף את רעיון הספריה לשאר הרעיונות היפים שמועלים פה בפורום.

***

ומה עם ספרי קריאה? איני זוכר אם הועלה הרעיון הזה. אולם יש חרדים שאינם רוצים להסתפק רק בספרי לימוד ועיון. הם רוצים לקרוא ספרי הרפתקאות. האם יש כאלו שיורשו להיכנס? כמובן לאותה ספריה שהיא חלום רחוק כדברי צלצח.