הרהורים בעקבות מינויים של הדיינים החדשים

פרנק,

יש משהו בדבריך, אך עדיין הייתי מצפה מהצד הדתי לאומי לתת לצרכן החילוני להחליט בעצמו מה טוב לו ולא לנסות לפתות אותו בהבטחות מעורפלות שאין להן יותר מדי בסיס.  

באם ההצעות לפתרון הבעיות שבבתי הגין היו רציניות,  הם היו מציעים לפרק את בתי הדין ולהתחיל את הכל מחדש, וכי איזה סיכוי יש לדיין זוטר "מודרני" היושב בהרכב של אב"ד ודיין מ"הדור הקודם"?

לא רק שהוא יהיה תמיד בדעת מיעוט אלא שהדבר ימנע את סיכוייו לקידום.

היש מי שחושב שישנו אפילו דיין אחד שהוא ללא רצון להתקדם?

הלל,
אני לא מסכים לדברי הרב הנמן.
הוא טוען שמינוי בגלל השתייכות למפלגה אינו ראוי, גם אם האדם ראוי. ואנוכי הק' חושב שמינוי כזה הוא ראוי גם ראוי, ובלבד שהאדם כשלעצמו ראוי. חיים של מדינה מתנהלים, לצערנו או לשמחתנו, באמצעים פוליטיים. אין דרך אחרת להכריע מי יהיה דיין. פעם ריש גלותא או הנשיא היה ממנה את הדיינים ולא היה כל צורך במאבקי כוח והבעת עמדות וכדו'. דברי חז"ל והתורה נאמרו כלפי המצב ההוא.
אין כל ספק שהשקפת עולם של דיין, כמו של כל רב, מקרינה על צורות ההתייחסות שלו ועל הפסיקה שלו. ולכן אך טבעי ולגיטימי הוא שיהיה מאבק פוליטי על זהות הדיינים. כאמור, כל עוד לא ממנים מישהו בגלל שהוא מקורב או מישהו לא ראוי. זוהי בדיוק הדרך למנות דיינים במדינה מודרנית.
כל זה כמובן אינו גורע מעמדתי שהובעה לא פעם, שצריך לפזר את כולם, רבנים ראשיים כדיינים, ושיפסיקו לבלבל לנו את המוח עם העניינים הללו ועם חילולי השם המתלווים אליהם. הרבנות והדיינות כיום היא מקור פרנסה לכמה אנשים ומקור בלתי נדלה לחילול השם, ותו לא מידי.
על כן אינני חושב שהדיון הזה הוא רלוונטי. אין מה לדון באופני מינוי הדיינים כשכל העניין מיותר ומזיק.

הרב מיכי

אני עשיתי מעשה לינקי בעלמא.
אני מסכים עם החצי הראשון שלך, אך לגבי החצי השני אני עוד חוכך בדעתי.

ר' סיינפלד,

שנרב

[הבהרה: אני מדבר על פרט מאוד מסויים שכתבת, ואין בדבריי הבעת דעה על העדפה של דיינים ממגזר מסויים.]

אכן יש חשיבות רבה לכך שהדיין ידע פירושם של מילים כגון "סבבה" ו"חבל על הזמן", שאם לא כן לא יבין כראוי את דברי בעלי הדין והעדים העומדים לפניו, ויפרש את דבריהם ומעשיהם כפי דעתו האישית. אבל בעצם ייתכן שלא הבין מה הייתה הבעיה שבגללה באו לדין. ולא בטוח שהפיתרון שייתן יפתור אותה.

ובכדי שלא תאמר שדבריי האחרונים הם השפעה של רעייה בשדות זרים, אוכיח לך שלא כן הדבר, אלא זוהי דעתם של האמוראים ורבותנו הראשונים.


ביאור הגר"א למשלי, כב, יב.

"כי הדיין צריך לשני דברים: אחד, שיהיה בקי בתורה לידע הדין לאשורו. והשני, שיהיה בקי בישובו של עולם ולהבין בחכמה דברי דברי העדים ובעלי דינין אם כנים דבריהם ואין בפיהם עוולה, כי אם יהיה בקי בתורה ולא בענייני הבריות - אם יטענו שקר ידונם לפי דבריהם ולא יבין רמאותם ויהיה הדין אמת לפי דבריהם אך אינו לאמיתה של תורה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו וכו' וכתבו בתוס' לאפוקי דין מרומה כלומר אם יהיה הדין מרומה יהיה הפסק אמת לפי דבריהם אך אינו לאמיתה של תורה." ע"ש באריכות.

שיטת הרב בעינין טענת מאוס עלי
לכבוד הרב יובל שרלו שליט''א רה''י דישיבת פ''ת

שוכוטו''ס

1.ראה ראיתי מש''כ כב' שליט''א בעיתון הצופה (ובעוד מקומות)בענין טענת מאוס עלי שכ' שכיום הדינים אינם רוצים להקל כנגד דעת הרא''ש בגט מעושה ולסמוך על דברי הרמב''ם.אודה ולא אבוש כי לא נהירה לי שיטתו של הרב שהרי כ' כל הפוסקים ובכללם נושאי כילו של הרמב''ם ז''ל שאין לסמוך על דבריו שרבותינו בעלי התוס' והרא''ש הוכיחו והכריחו שאין הדין כוותיא וגם אם מעיקר הדין כוויתא הרי היק מקום לגדור משום קלקול הדור. כב' המ''מ וכ''ש בדורינו אנו שפרץ הנגע עד מאוד וודאי ששיך למיגזר שמא נתנה עינה באחר.ולכן כתבתי בזאת ע''מ שהרב יאיר את עיני דהך סוגייא שהרי אנו בני אשכנז קיבלנו עלינו את דברי הרמ''א בכ''מ וביחוד כאן שגם דעת המחבר אינה כר''מ על אף שכמעט בכ''מ פוסק כוותיא והנה כאן עזבו ופסק כד' ר''ת.
2.איתא במש' בכתובות סג. המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ובגמרא שם סג: היכי דמי מורדת אמר אמימר באמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כפיינן לה ופרש''י מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא לא כייפינן לה להשותה אלא נותן לה גט ויוצאת בלא כתובה ובתו''ס ד''ה אבל הביא את פי' הקונטרס והוסיף וי''ל בכופין אותו להוציא ואין נראה לר''ת דניחוש שמא עיניה נתנה באחר ויעוין שם באריכות דבריו וכן הוא ברא''ש שם וכ' דאף במונע ממנה תשמיש או מזונות אין כופין אותו להוציא כדאיתא בירושלמי אין מעשין אלא לפסולות כ'ש כשהיא מונעת לעצמה (וגבי תקנת הגאונים כ' שתיקנו שלא להרבות ממזרים בישראל מוטב שבנות ישראל הרעות יתגרשו ולא שיוסיפו רעה על עצמן).
והנה הרמב''ם בהלכות אישות פי''ד ה'ח פסק לאיפכא וז''ל אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה ובאמת צ''ב איך מטעם זה שאינה כשבוייה נכפה את בעלה לגרשה ולא ניחוש לגט מעושה ואולי לשיטתיה פחות חוששים שהרי סו' שכ''מ שכ' יוציא הכוונה אפי' בכפיה.ובכ''א המ''מ אחרי שדן בשיטת הר'מ כ' ודע שיש בכל מה שהזכרתי ד' אחרת הרבה מן המפרשים וכל מי שראיתי בדבריו כ' שבדין הגמ'' אין כופין את האיש.. אף באומרת מאיס עלי והרבו בראיות ברורות וקראו תיגר על הנוטה מדבריהם וסברי שאפי' נשאת בגט זה תצא בכפיה..וכבר פשטה הרעה הזו בכל ארצנו..ולא עוד אלא שאפי' הי' הדין כדבריו הי' ראוי לגדור בזה משום פרוצות ומפני קילקול הדור שלא תהא אישה נותנת עיניה באחרומפקעת עצמה מבעלה וכש' שהם ז''ל הוכיחו והכריחו שאין כופין אותו עכת''ב.
ובשו''ע סי' ע''ז באהע''ז סעי' ב'..אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי אם רצה הבעל לגרשה אין לה כתובה כלל..ואינה נוטלת משל בעלה כלום..וכ'' שנתן לה מתנה מחזרת אותו וע''ש.
ובערוך השולחן סי' קנד סע' ח.כ' מי שמשתין במיטה בלילה ואינו מרגיש ואומרת שאינה יכולה לסבול אין כופין אותו להוציא וכו' ואין לך טענה ברורה יותר מזה של דין מאוס עלי בראיה שמבוארת לכל ואעפ''כ כ' שאין כופין אותו להוציא.

3.ויה''ר שתתקבל תפילתנו ברצון לפני כל וכברי הנביא בישעיה א.כו ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקראו לך עיר הצדק קריה נאמנה.
אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו(ת' קמד)

תשובה:

שלום וברכה
תודה על ההתייחסות בכובד ראש לדבריי.
אענה עתה בקצירת האומר, כי אני בתכתובת עם הרב הדיין אוריאל לביא הי"ו בנושאים אלה, ובעהי"ת עוד יהיה לי משהו כתוב באורך הראוי:
א. אין ויכוח על מאיס עלי כעניין העומד בפני עצמו, שהוא דבר שנדחה על ידי רוב הפוסקים.אף על פי כן – יש לומר שני דברים: הראשון שבהם - אמנם נדחתה טענת "מאיס עלי" העומדת לעצמה, אולם במצב בו מדובר ב"טענה מבוררת" רבו הפוסקים והפסיקה שפסקו לחייב גט, ואפילו לכפות גט. לא זו בלבד, אלא שאף אם לא הייתה עמדה הלכתית מסורתית ושורשית כזו יש ביד בתי הדין של היום הרבה כוח לטעון שטענת "מאיס עלי" וחשש "שמא עיניה נתנה באחר" נדחתה אמנם על ידי השולחן ערוך אולם באומדנא דמוכח שלא זאת המציאות ניתן לכפות גט.
ב. מעבר לכך. אתה עצמך מניח בדבריך כי בדור שלנו המציאות השתנתה. אלא שכבודך מסיק מזה שיש להחמיר דווקא בטענת מאיס עלי, וממקום שבאת אני טוען – דווקא אין להחמיר בדחיית טענה זו, הן כיוון שבדור הפרוץ הזה רבו הגברים הנוהגים שלא כשורה ופוגעים בנשותיהם, ורבו הנשים הנשברות ואף שהן נשואות כדת משה וישראל הן מואסות בתהליך הארוך הכופה עליהן לחיות עם מי שמאיס עליהן, והולכות וחיות עם גבר אחר, והדבר מרבה ממזרים בישראל. לפיכך, יש לדיינים משקל נרחב מאוד לשיקול דעת, ולזאת התקבלתי.
ג. האמנם אתה היית פוסק היום שבמונע ממנה תשמיש או מזונות אין כופין להוציא ?
ד. אמנם לא ניתן לסמוך על הרמב"ם בתקופה זו, לפחות באומדנא דמוכח ?

לפיכך, זו טענתי המרכזית, ויש עימי עוד הרבה בכתוב.
ויה"ר שאכן נשוב למצב האידיאלי בו לא יהיה מאיס עלי לבדו אלא אמתלא בלבד.


כל טוב

דברים כדרבנות, וראויים למי שאמרם.
הגיע העת להפסיק להיות שבויים של אמירות שנאמרו בתקופות אחרות ולמציאויות אחרות. כל תקופה ובעיותיה ונסיבותיה, ובודאי אם יש לנו דעת הרמב"ם, כדאי הוא לסמוך עליו, ובודאי כשהוא צודק.
משל למה הדבר דומה, ליישום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו בנסיבות ובמקום שבהם ידוע שכולם נוהגים לפרוע בתוך הזמן. וזאת בגלל שמי מהראשונים או האמוראים כתבו שהנוהג כך הוא יוצא דופן וכדו'.
במקום שבו ישנה תקנה ברורה שתוקנה כדין ובמעמד הראוי, ובטל טעמה, או אז יש מקום לדיון, וגם אז הכל תלוי במחיר של השארת התקנה על מכונה (וכפי שזכור לי כבר כתבו כן התוס', שאם התקנה מביאה נזק אז אם בטל טעמה יש לבטלה).

_________________

מיכי

מיכי,
אז עוד מיזרוחניק אמר, מה הוא מבין בהלכה?

החשש של גט מעושה הוא כל כך גדול והרתיעה מפני מה יאמרו מימין היא כ"כ גדולה שכל סברותיך הנכוחות אינן רלבנטיות.

האמת היא לשמוע בקול זקנים שבדור וסתירת זקנים וכו'.

_________________

ר' סיינפלד,

אני עדיין לא מבין את הטענה שלך.

הדיינים שהתמנו במכסה החרדית-אשכנזית אינם שונים מעשרות דיינים שהתמנו מאז הקמת בתי הדין ועד היום, רובם ככולם יישובניקים ו/או תיכוניסטים שהתחרדו בתוספת כמה חברונערס פרקטיים וחובבי גרסאות מתונות של ציונות ומדינה.

קו פרשת המים מבחינת המעורבות החרדית בהיכל שלמה הוא כהונת הרב גורן, שלמעשה היה הרב הראשי הראשון מאז הרב קוק שרתם את גדלותו התורנית לעמדות עצמאיות שלו.

לאחר הפוגה קלה בקדנציה של הרבנים שפירא ואליהו, החרדים החלו לגלות עניין בהיכל שלמה. להזכירך הרב שך בזמנו קבע שהרב לאו יהיה רב ראשי. נכון שהוא מנע את הכהונה מהרב קוק מרחובות, אבל הוא גם לא התעלם ממנה והפקיר אותה למועמד מזרחניק.

כיום בפרשיית מינוי הדיינים האחרונה הגיעה פוביית הרבנים המזרחניקים שעלולים לפסוק הלכות באופן עצמאי לשיא, עם מועמדות של רבנים מסוגו של הרב (עו"ד) הרב דוד בס חביבם של ארגוני הנשים, הרב סתיו מצוהר או הרב יהודה פריס - ולכן הם נלחמו כל כך הרבה זמן בשביל לחסום מועמדים מהזן הזה.

יכול להיות שגם הפחד מהשתלטות של שסניקים על הממסד הדתי עבד פה וגרם לליטאים לשנס מותניים ביתר שאת.

מדוע אצל חלק כתוב: קיבל כושר לדיינות, ואצל חלק אחר: קיבל כושר לדיינות מהרבנות הראשית לישראל?
זה רק שינוי השם, וחלק לא נוקבים בשם המפורש, או שיש הבדל מהותי?

בעיקרון, יש לרה"ר את הסמכות לתת הסמכה למי שהוא 'גדול בתורה' אפילו שלא עבר את המבחנים ברה"ר (שהרציונאל שלו הוא: נניח שר' משה פיינשטיין היה עולה ארצה ומעוניין להצטרף לביה"ד, לא שייך לדרוש ממנו לעבור בחינות לפני זה).

על בסיס זה, יש לומדי כוללים לדיינות שלא מעוניינים להקדיש כמה שנים ללימודי ה'רב שכונה' של הרה"ר.דא עקא, אחד התנאים לגשת למבחני דיינות היא הסמכה לרבנות. לכן חלקם הולכים לקבל 'סמיכה' מרב או גוף אחר (למשל הסמיכה של הגרז"נ שהיא רק על סמך בחינה באיסור והיתר, ושכמה יודעי דבר שחו בפני שהן פחות קשות מבחינות הרה"ר) והרבנות מכירה בזה ומאפשרת להם לגשת ישר למבחני הדיינות למרות שבעצם אין להם סמיכה פורמלית לרבנות מהרבנות עצמה.

אגב, יכול להיות שבחלק מהמקרים דנן מדובר רק בניסוח לא מדויק.

תנאי הסמכה כדיין בבית דין רבני איזורי- תוכן תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955

אל לנו לשכוח את הנפוטיזם בבחירת הדיינים.
מתוך הדיינים החרדיים שנבחרו הם בעלי קרבה משפחתית לבכירים בש"ס ובעולם הרבנות. בהם גם בנים של דיינים המכהנים היום, זאת למרות הסעיף בתקנון "כללי מינוי הדיינים" הקובע כי "ועדת המינויים לא תמליץ על מינויו של בן משפחה מדרגה ראשונה של המכהן כדיין, זולת מטעמים מיוחדים".