| נשלח ב-26/3/2007 23:17 |
 |
| |
ברכת האילנות - "ליהנות בהם בני אדם"
גירסא דיינקותא הייתה לי לברך ברכת האילנות בחודש ניסן, אלא שאשתקד נתחדש לי בזה דבר גדול ואכתוב בקיצור למען השומעים.
"היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם:" (רמב"ם הלכות ברכות י יג)
ברכה זו נתקנה ליוצא לשדה או לגנות ובאפו מתחזק ועולה שיכרון ריח האביב הנפלא ונפשו משתפכת מעוצמת הפריחה המתחדשת ומהירוק האין סוף העוטף את הבריאה כולה. על הנאה זה עמדו חכמים ותקנו ברכה להודות לה' שלא חיסר בעולמו דבר... בריות טובות ואילנות טובים ליהנות מהם בני אדם.
*
ברחוב ביתי הצר בשולי הדרך ניצב עץ בינוני ושלט גדול סמוך אליו ובו נכתב באותיות של קידוש לבנה - כאן ניתן לברך ברכת האילנות בהידור ותחת לזה נוסח הברכה לכמה פוסקים, ועוד נוסף בסוגרים מרובעות כי גם לפי הפוסקים הצריכים שני אילנות לברכת האילנות וכו' הרי סמוך לו ניצבת נטיעה שהגיעה לשנתה ושוב יצאנו יד"ח כל הדעות וכו'.
עוברים ושבים, אנשים נשים וטף נעצרים לראות את הפלא, הלא מידי יום דרכם לעבור כאן ועדיין לא שמו ליבם לעץ כל שהוא הסוכך על שבילי המקום, אלא שכנראה אותו עץ נעלם היה תחת כותל נטוי ונפל הכותל, או שהגיח לכאן ממערתו של רשב"י בפקיעין והצמיח ביום אחד מה שלא עשו אחרים בשבעים שנה. אך מי כעמך ישראל זריזין במצוות, מיד בדקו כולם בציציותיו של עץ, בתחילה נסתפקו אם עץ קטן הוא אם שיח גדול הוא, עד שראו במראה הנראה לעיניים פרח מלבלב כעדשה, ובירכו את השם, ונפטרו לביתם לשלום מתוך שמחה של מצווה.
אלא ששמחה של מצווה זו משום מה נתרחקה ממני ולא מצאתי עצמי מתפעל מתוקף העץ ומגבורתו, שגבהו קטן ממתני, ועליו קטנים מאצבעי, ועוד הרי לא אמרו חכמים המזדמן לעץ הפורח בחדשי ניסן מברך וכו' אלא אמרו היוצא לשדה ולגנות, טרוד הייתי בדבר מצווה ולא מצאתי מקום לפשוט לי את ספקי.
עד שעלה בליבי לעשות מעשה, עוררתי את בני ביתי בעיצומו של טורח ערב הפסח ופניתי על עגלתי אל עבר כפר הסמוך לעיר המלא בכל מיני מגדים. מה אומר לכם ידידי, מעולם לא ראיתי את הבריאה אומרת שירה כבאותו זמן, עצי השדה מחאו כף והסבירו לנו פנים בנועם, ענפי האילן נצבעו בירוקת שלהם ושינו עורם לבלי הכר ועצי האתרוג המלאים מכל טוב מזומנים היו בהכנה של מצווה לקראת חגו של סוכות שיבוא עלינו לטובה, עין לא תשבע מרוב תנובת השדה ופארה של ארץ ישראל שנגלה לעינינו, אחר ששכרה נפשנו מגודל המעמד והעניין עמדנו מתוך שמחה של מצווה וברכנו על האילנות כאדם המברך שהחיינו על דבר החביב לו ביותר, אחר שראינו כל זאת הלא למראה עין צהלה נפשנו.
*
לקראת חג הסוכות שוב נסעתי לאותו מקום ולקחתי לי אתרוג מהודר, פרי עץ הדר מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 07:59 |
|
| |
אילפא
זה מקרה קלאסי של ניתוק המצווה מהחיים. דוגמה נפוצה הרבה יותר היא ברכת 'שהחיינו', שהפכה מברכת התפעלות לטקסט יבש ונוקדני שמברכים על פרי או בגד חדש ללא קשר לרמת השמחה בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 09:23 |
|
| |
אילפא,
אבל מדוע אתה תמה על ברכת אילנות יותר משאר ברכות או תפילות?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 10:19 |
|
| |
שיר שפרסמתי פעם.
בזכרוני,
ואני מהלך על שפת ים המלח
נושם אויר חם מלא ראותי ומתמכר לאווירה
הוד בראשית אופף את העמק הדומם
וכולי אומר שירה.
פניתי לחברי חצי נרגש חצי מתעורר
הבה נברך 'עוייסיי מייסיי בריישיס'
עוד הוא מהרהר בדבר פתחתי וברכתי.
שמע, אומר לי ידידי
יש אומרים שים המלח אינו ים,
אף לא בראשיתי (עמק השדים במקור)
לא ידעתי השב כהלכה
אך הפטרתי לעומתו
'ולו יהא, על ההרים ממולנו ברכתי'
יש לדון, הוא מלחך קצה זקנקנו,
אם ההרים דין .......
איני יודע ואיני מבין אך מה,
אני חש כאן, עושה מעשה בראשית
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 10:24 |
|
| |
ואם לדיון ההלכתי, מעולם לא שמעתי על מי שנסע למקום סופה וסערה כדי לברך ברכת רעם וברק.
איני יודע על שום מה נתפסה ברכת האילנות כמין מצוה הבאה מזמן לזמן, ואינה אלא ברכת הראיה של מי שיצא וראה.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 10:28 |
|
| |
אם אני לא טועה, אזי על פי קבלה יש לברכה זו חשיבות גדולה ומאידך המקובלים סוברים שאין לברכה בשבת.
הרב צבי יהודה, שלא במפתיע, היה יוצא לברכה ברוב טקס.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 11:17 |
|
| |
מאיר,
כוונתי לא היתה לעורר את הפן ההלכתי טקסטי, כי ברור שאכן ברכה זו היא ברכת הראיה ולא ברכת הנהנין.
רק רציתי לעורר שברכה זו נתקנה על ידי חכמים בלשון "ליהנות בהם בני אדם", ואתה מה הנאה יש לך ? וכו'.
אה..
השירה על שפת הערבה, מעולה.
_________________
צבי - (המבינים)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 12:14 |
|
| |
ב"ה
אילפא ומאיר,
כתיבתכם נפלאה. תודה.
שמעתי פעם שברכת האילנות היא דוקא אם נתקל בהם בדרכו ולא בהזדמנות מכוונת. האם יש לכך מקור?
בנוסף- בהמשך לשירו של מאיר, האם המצוות הם ענין של הרגשת הלב?
האם ביכולתנו לברך בשם ומלכות ברכה מושם שאנו מרגישים צורך לומר אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 14:17 |
|
| |
אילפא
בעצם על מה מברכים? הרי בחודש ניסן האילן טרם הוציא פירות, רק פרחים, הפרחים האלה הרי כל רוח לא מצויה, יכולה להפריחם מהעץ, ואזי שוב אין כלום, הרי הברכה בעצם מברכים על דבר שאין בו ממש? אז מה הרעיון של הברכה?
התשובה על השאלה היא בשאלה אחרת ותשובתם כאחד.
אדם רווק בן 60 אין לו בית ישן בבית המדרש,אין לו בגדים ללבוש, הוא מתפרנס ממה שאנשים טובים מביאים לו, אם בכלל מביאים לו. הוא עומד בתפילת שחרית ומברך שעשה לי כל צרכי??
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 14:56 |
|
| |
אפ
תודה
השמועה ששמעת התכוונה שאם היתה כוונה לפגוש את האילנות אי אפשר לברך?
בפשטות היוצא ורואה מברך, זוהי ברכת הראיה כמו רעם וברק, בין אם במקרה ובין אם בכוונה, אך אין כל חובה לחזר אחר ברכה זו.
לגבי שאלתך השניה, מצוות הן ענין גדול ורחב ואין מקומו כאן, ברכות ההודאה נתקנו על ההתפעלות, כמובן שאדם שמתפעל מציור יפה לא יברך, אך כל עוד זה בגדרי הברכה זה תורף התקנה, עושה מעשה בראשית מכוון כלפי התפעלות ממעשה בראשית.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 16:15 |
|
| |
ב"ה
האם זו ברכת ראיה או ברכת השבח?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 16:53 |
|
| |
ש"מ שמותר ליהנות.
היכן האשכול של גוונא?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 17:22 |
|
| |
הברכה היא ליהנות בהם בני אדם זו אם כן ברכת הנהנים, למה שאדם לא יחזר אחר ברכות. בשבת אדם מחזר אחר הברכות, לכן תיקנו את השמק טביק, לברך על הבשמים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 18:46 |
|
| |
זו אינה ברכת הנהנין שאם כן מדוע רק פעם בשנה, ברכות הבאות לפרקים מוגדרות ברכות הראיה, ברכות השבח יכולות להיות גם ברכות הראיה, למשל ברכת רעם וברק הן ברכות הראיה ועם זאת ברכות השבח, כן ברכת הלבנה/קידוש לבנה, כמו כן ברכת ראיית מלך, ועוד.
ברכת הנהנין היא ברכה שאדם מברך כל אימת שהוא נהנה.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 11:06 |
|
| |
מאייר ידידי היקר והמכובד
ברכת האילנות אינה כברכה על הרעמים- אפשר לברך אותה רק פעם בשנה, מה שאין כן ברעמים.
היא אינה גם ברכת השבח בגלל אותה סיבה. ברכת הראיה היא ברכה מדאוריתה שציונו לקיימה.
היא שונה מברכת הלבנה. היא כולה מעשה ה"
עכשיו לברכת הנהנין, נקודת המוצא של שנינו בנושא שונה, אתה(הכוונה ליושבי ב"ב,למרות שאתה לא יושב בה עכשיו) רואים עץ אחד מאחורי הגדר ואולי מנצלים את ההזדמנות ומברכים. אני מברך בתוך פרדסים ובוסתנים, אתה יודע איזה ריח משגע וטוב-אין מילים לתאר- יוצא מהפרחים של הפריחה, הנאה אמיתית ממש. ואתה הרי יודע כי ברכת הנהנין זה על דבר שנשאר בגוף כמו ריח
האמן לי הריח הזה נשאר בגוף הרבה הרבה זמן.
מענין לענין מוך כתיבת הדברים עלו בראשי שאלות לימודיות על הנושא האם זה המקום לשטחם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 13:11 |
|
| |
ירוחם
אין ברכה מדאורייתא אלא ברכת המזון ויש דעות שאף בכרת התורה.
על פריחה במרכים פעם בשנה משום שהיא מתחדשת רק פעם בשנה, על תופעות טבע מברכים מזמן לזמן בתנאי שיש התחדשות או מצד התופעה או מצד הרואה, לכן לא יברכו על ברקים בזה אחר זה אלא אם כן נתפזרו העבים או שעלה יום חדש. על הים שאינו מתחדש מברכים אחת לשלושים יום משום שזהו שיעור התחדשות מצד הרואה כמו לאידך גיסא קריעה על מקום המקדש שהתרגשות האדם באה לו רק אם שלושים יום לא ראה.
מה קרה בבני ברק מכורתי, לא הבנתי.
אם אתה נהנה מהריח של הפריחה אתה צריך לברך גם ברכת הריח, למיטב הבנתי הריח אינו הצד החזק של הפריחה אלא המראה, הצמחים נותנים ריח טוב יותר כשהם בשלים.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
