נושאים לדרשת שבת הגדול

 

פעם נהגו שרבנים בשבת הגדול עוסקים בהלכות הפסח, אבל משרבו הספרים / הקיצורים / המידע, והבערות ההלכתית הלכה ונדחקה, יש שהחלו להראות כחם בחידושי התורה ופלפולים עמוקים, ונשתכחו הדברים הפשוטים -

להלן הצעות קצרות (לקט ראשוני בלבד) לנושאים לדרשה לשבת הגדול: 

1) מהו שיעבוד ומהי חירות - יש חירות ויש חירות.
יש שאתה בן חורין ואין לך אדון, אבל אתה משועבד לדפוסים חברתיים / לבערות, לאליטות, לפחד מפני חשיבה יוצרת, לפחד מהחדשנות, עתים אתה משועבד למקום העבודה, לחשש לחזור הביתה ול"השתעבד" למשפחה, יש שאתה משועבד לשעבד אחרים, אתה מנצל עובדים או אנשים שכפופים לך, אתה משועבד לתקשורת ולעסקנים או לאנשים שעושים עצמם כמורי הלכה, יש שאתה משועבד לתחומי הלימוד שהחברה קבעה לך, ויש שאתה משועבד לתחומי לימוד שאתה חושש לפרוץ אליהם, יש שאתה משועבד למנהגיך לזמן שאין לך ואתה מנסה להשיג, לחוסר השלוה לעצבנות, לנהיגה מהירה על הכביש.

2) ניצול ומרות - מציאת  מצרים למדנו כמה קשים חייהם של עבדים שאין להם פה לדבר רק לצעוק עד שנשמע קולם, שמוטלים עליהם עבודות שאינן להם. הנה כי כן בחברה יש עבדים רבים שאין להם פה, שהחזקים מנצלים ואנו שותקים כי אין להם פה לדבר, שכבות באוכלוסיה שנמצאות בשיעבוד מודרני, נשים משועבדות ומוכות תחת בעליהן, עובדים זרים תחת מעניהם, עובדים המנוצלים במשמרות אין סוף, ילדים שנזרקו מבתיהם כעבדים שאין להם מקום לינה, זקנים וחולים חלשים ששכחו מזמן מהי קורת בית נקיה וחמה.

3) בדידות - כן, היינו בודדים שם במצרים, במ"ט שעיר טומאה עוע"ז ואעפ"כ נגאלנו, וכאן, כל קבוצה רואה את האחרת במ"ט שעירם רחוקה ממנה, והפלגנות שורה בתוכנו, ואין אחד מדבר עם 'קפוטה' אחרת ואנו מזוהים לפי מגבעותינו, אלה שיש לנו, ואלה שאין לנו. ויש משפחות שבתוכן שורה בדידות, אין שיחה בין בעל ואשתו, אין שיחה בין הורים לילדים, הילדים רצים ומתחנכים בכל המקומות מלבד מביתם, ואף בביתם עתים החינוך הוא  פרי ההורים ועתים ההורים מחנכים מפרי החברה.

4) גאולה -

נגאלנו כעם ונגאלו כיחידים, הלכנו במדבר ארבים שנה כדי להבין שהקב"ה מנהיג, אבל מבקש לתת לנו את רסן ההנהגה ולדעת לכלכל עצמנו כעם, מתוך לקיחת עצמאות על גורלנו / החלטתנו, מתוך דאגה לחיינו הציבוריים כעם, ולפרטים שבתוכנו. דור היוצאים מת כי לא היה לו העוז והכח לקחת אחריות על עצמו, פחד להיכנס לארץ, להלחם את מלחמת החיים והקיום, הזכות הועברה לדור הבנים. אנו דור הבנים, עלינו מוטלת האחריות, האם נעמוד בה?

5) תורה ומצוות

יצאנו ממצרים משיעבוד, התכונה המאפיינת בני חורין היא הזכות לחירות מוסרית, יצאנו כדי לקבל תורה ולהיכנס לארץ מצרים, כנושאי האחריות המוסרית לעולם, קוראי הייחוד, ומשתחררים מעבודות זרות. זה לא היה קל, ועוד יותר קשה לשמור על החירות המוסרית - לדעת מה עיקר ומה טפל, מה ראוי ומה אסור, מהי עבודה זרה המסיטה אותנו מהעיקר. לדעת מהי התורה ומה מגבבים על גביה, מהו הבית ומהם הקישוטים. מה ראוי לחברה, ומהי החסידות שהפרט הולך בה, מה יש להמשיך, ומה השומנים שנדבקו בנו כחולי ועלינו להשיל מעצמנו.


לקראת חג החירות, עלינו לשבת בשקט עם עצמנו ולבחון במה אנו משועבדים ובמה איננו יודעים שאנו משועבדים וכיצד נעשה עצמנו כבני חורין?

וכל המוסיף מוסיפים לו

כמתעסק
עם כל הכבוד לראשונים, צריכה להיות פשט פשוט למילים ולאחר מכן הדרש, אבל אתה צודק
חבל לבזבז את הזמן. כשלא רוצים להגיד פשט או לא יודעים פשט. הקל ביותר לגבב אמרותכנהוג בקהילותנ.
למדתי בחיי כי בכדי לנצח בויכוח, צריכים לדבר דברים לא הגיוניים, ואז לשני אין מה לענות.
 לדעתי וכך לימדו אותי גם רבותי כי הפשט הוא כפשוטו. אלה מה זה לא יפה להגיד פשט כזה, אני מסכים דוס פאסט נישט. איך הגמרא אומרת יש פסוקים שקוראים ולא מתרגמין. יש דברים שלא יפה להגיד בהם פשט. גם זה מקובל עלי, אבל לברוח מזה כאן?
אבל במחשבה שניה יש הרי כה הרבה דברים לא מובנים ותמוהים בהגדה של פסח, בדיק זה מפריע לי?

_________________

מודה ועוזב

תשמעו רעיון,

פעמים שהאדם המשכיל והמתחדש עומד בפני התקפות מילוליות מפי מעתיקי השמועה, "חדש אסור מן התורה" יקראו לעומתו, מה העבודה הזאת לך יצווחו לקראתו, משנה אתה מן המסורת הקדומה וכו' וכו'

אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו וכי ראית אדם שנולד ושיניו בפיו. אם חדש אסור אף שיניך אסורות...

ירוחם

איני מבין מה אתה שואל -

א. מה פירוש המלים?
ב. מה פשר הרעיון?

א. אם לפירוש המלים, אכן כפי שכתבת בצדק, מעבר למה שהציעו הראשונים, אין לי ואיני מתיימר לרעיון מחודש יותר, וכבר השבת לעצמך וכי אלו המלים היחידות בהן נתקשית - אשריכם ישראל!
ב. אם קשה לך עצם הרעיון, למרות כל מלותיך וצווחות הגועלד - זבש"ך.

אילפא -

ייש"כ ששברת

כמתעסק
לא צעקתי גוועלד. כי בינתים את השינים שלי עוד לא שברו. עלה בראשי רעיון שאולי בעל האגדה התכוון לבן הרשע במשפחה הלוא הוא דוד עישיו. ששיניו כההו שניסה לנשוך את סבא יעקב.

ועוד חשבתי לשאול על הבן הרשע הרי השאלה שלו מופיע בפרשת בא- והיה כי יאמרו בניכם וגומ.
הרי השאלה נשאלה לפני יציאת מצריים. אז איך אפשר להגיד אם היה שם לא היה נגאל?

אילפא
שמך נאה לך. והמבינים נאים למילותיך . נהנתי ואני אמשיך להנות ישכ"ח

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

אדרבה, מי שאינו מאמין לא ראוי להגאל - דוק בירושלמי שהבאתי לעיל.

כמתעסק
לא ראוי אולי. אבל בכל אופן הרשע הזה נגאל. ולא כבעל ההגדה האומר שאם היה שם לא היה נגאל. (אגב סתם שאלה לבירור, כשאתה כותב לא מאמין- לא מאמין במה? באלוקים או בגאולה?
מכיון שבשני האופנים כמעט כל עם ישראל לא היה נגאל לא אז ולא עכשיו)

בעניין ההכהה את שיניו, למרות שהפשט נשמע כה מזעזע ולא יפה, נזכרתי הלכה.

אכן, כמקובל ארבע חמישיות לא נגאלו, מסתבר שחמישית כן האמינה במשהו, לפחות במה שאמר להם משה.

כמתעסק.
איפה האמינו? הרי לא הספיק בצקם כי גורשו ממצרים. שנה שלימה ויותר מדבר משה על הגאולה
יש מכות וניסים, מצווים- היום אתם יוצאים- מראש חודש מדברים אתם על כך, והם, ביום המיועד, כלום
על מה אתה בדיוק אתה מדבר משה? אנחנו יוצאים? הצחקת אותנו. אנחנו נעזוב את השטיטל החם ואת השטיבל שלנו?
 נו אז מגרשים, זה כבר משהו אחר אז צריכים ללכת הגוי מגרש אין מה לעשות.
 זו אמונה בגאולה בעיינך?