ביאור על אגדות הש"ס: חגיגה

דרש רב נתן בר מניומי משום רבי תנחום

מאי דכתיב "והבור ריק, אין בו מים"?

ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע שאין בו מים?

אלא מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.

הדברים פשוטים. בניגוד לרושם שאנו מקבלים מן המקרא, כי יוסף הושלך לבור ריק, מתברר עתה כי סכנה ארבה לו. נחשים ועקרבים.

אולם אין די בציון עובדה זו. מעתה עלינו לשאול: מה מטרתו של הדרשן? מדוע הוא טורח לחשוף בפנינו את העובדה שהבור היה עמוס בנחשים ועקרבים?

שתי תשובות עולות על הדעת: אפשר שהדרשן בא למעט בערך ההצלה שתרם לה ראובן. ראובן סבר שהוא מצילו בכך שהשליכו אותו לבור ולא הרגוהו. אולם טעה מפני שסתם בור יש בו נחשים ועקרבים. וגם אם נניח שסתם בור אינו כזה, הבור שלפנינו כך היה. ונכשל ראובן שלא בדק תחילה את הבור לפני שבחר בו עבור יוסף.

וזה משתלב עם התמונה הרגילה של ראובן כאדם פזיז. "פחז כמים אל תותר" יאמר לו אביו. אותו האיש שמיהר להבטיח כי אם לא יחזיר את בנימין, הוא מוכן למסור את שני בניו להריגה, לא למד לחשוב קדימה. הוא בא להציל את יוסף, אבל לא ידע לבחור לו הצלה נאותה.

אפשרות שניה היא להגדיל את הנס. הדרשן מבקש להראות את שרשרת הניסים שאפפה את יוסף. נכון הוא שנמכר למצרים, אבל לא היתה זו מכירה בהתעלמות מהשגחת ה'. כפי שה' שלח לו סוחרים שמעבירים דווקא בשמים, להנעים את מסעו במידת האפשר, וזה נאמר במפורש בפסוק, כך הדרשן מבקש להוסיף על הנסים – כיוון אופייני במחשבת חז"ל ובדרשותיהם.

יש מקום לומר שהדרשן כיוון לשתי המטרות יחד, כיון שאם ראובן טעה ולא דק בבחירת הבור ואמצעי ההצלה בכלל, יוסף הזדקק לנס נוסף כדי להינצל.

כתמיד, עלינו לשאול את עצמנו האם חז"ל באו לדרוש את עומק הפסוקים, ולחשוף את הפשט המסתתר מאחוריהם, או שמא היתה להם מטרה אחרת. ואם היתה מטרה נוספת, מהי. האם באו לברר פרטים נוספים על דמותו של ראובן כפזיז או יוסף כזכאי לנס?

לדרשה כזו יש מסר חינוכי ברור. בין כדי להדגיש שה' אינו נוטש את האדם השרוי בצרה, כפי שהגן על יוסף בבור הנחשים והעקרבים. ובין כדי להדגיש שמי שרוצה לעזור צריך לחשוב קדימה, ולא להסתפק בהצלה קטועה, שאולי אין בה די. שהרי לולא הנס של ההשגחה הפרטית, מן הסתם היו הנחשים והעקרבים פוגעים ביוסף.

ויתכן גם שהדרשה כללה רמזים אקטואליים לזמנה. כפי שאשתדל להראות במקום אחר (על פי מחקר שלא אני עשיתיו אלא רק קראתיו, חז"ל השתמשו בדרשותיהם כדי לדון באירועים בני זמנם, ואפילו להעביר ביקורת עדינה על חכמים לפי הצורך). אבל לא ידוע לנו על מאומה שיכול לשמש רקע לדרשה כזו.

מעניין לראות כי דרשה זו הפכה לכלי יקר בידי הדרשנים בני זמננו. היא תורגמה, בשינוי לשון מועט, לרעיון כי בבור ריק מצויים נחשים ועקרבים. כלומר, באדם ריק מתורה – כי המים מסמלים את התורה – יתרבו הנחשים והעקרבים, כלומר המידות הרעות והשאיפות והמעשים הרעים. ומעניין יהיה לברר מה ראשיתו של הרעיון הפרשני הזה, שנראה כה הולם למסר של רבי תנחום – אך אין לדעתי בטקסט הצדקה לומר שהיא היא כוונתו המקורית, גם אם הרעיון מוצלח ואמיתי ביותר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

_________________

מודה ועוזב