|
|
| נשלח ב-12/4/2007 10:47 |
 |
| |
שנרב
שאלות גדולות שאלת.
התשובות אינן חד מימדיות.
הן תלויות באופי החסידות ובאופי החסידים.
ישנן חסידויות, שאכן הרבי אכן נתפס כפי שאתה מתאר , כמלכת אנגליה.
אך ישנן חסידויות, שאכן אלפי אנשים מאמינים ברבי באמונה חזקה שדברו לא ישוב ריקם ודבריו נאמרים ברוה"ק.
אם נחשוב באופן רציונלי, הדברים הם מאד סובייקטיביים ,ובדרך כלל לא ניתן להוכיח שישועה מסויימת אכן הגיעה בזכות הרבי.
מה שקורה הוא שאכן חלק גדול מהמצוקות המגיעות לפתחיהם אכן נפתרות בס"ד, והחסיד יתלה אותם בברכת הרבי .
למשל: טיפול רפואי מסובך שעבר בהצלחה גמורה , על אף שכנראה התהילה מגיעה לרופא המסור שעשה עבודה מקצועית, החסיד יספר זאת כ"מופת" של הרבי שבזכות ברכתו הצליח הטיפול.
אצ"ל שאם הניתוח לא הצליח והחולה מת, אזי ודאי שהאשם הוא ברופא ולא ברבי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 12:35 |
|
| |
הדברים נכתבו לגבי האמונה בשכר ועונש, אבל הם שייכים גם כאן:
אנחנו מחונכים מילדות שיש שכר ועונש מיידי ומזוהה, ע"פ סיפורי צדיקים ושאר הבלים. כאשר אנו מתבגרים ומגלים שזה לא תמיד כך ומחפשים תשובות לחריגות אנחנו מאמצים את התשובות השונות כשכבה הבנויה על האמונה הבסיסית של שכר ועונש.
לכן כל חריגה שבה אנו מוצאים שאין שכר ועונש אנחנו קובעים אותה כיוצאת מן הכלל, לא בגלל שהיא חריגה סטאטיסטית אלא משום שזה חריגה מהתבנית עליה חונכנו.
לעולם עוד לא עשינו שערוך של מה באמת פירושה המלא של אמונה זו ומה היא טוענת. לו היינו עושים זאת מלכתחילה, ומסבירים לילדים שבדרך כלל "אין כאן בעוה"ז שכר מיידי לצדיקים ועונש מיידי לרשעים, וסיפורי הצדיקים ושאר סיפורי ההבל הם חריגים" הרי שמעולם לא היינו מתיימרים מלכתחילה לטעון שניתן לזהות אותה בכלים שלנו.
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 15:30 |
|
| |
מיימוני
רעיון טוב. איך עושים את זה? (כלומר איך מונעים כפילות)?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 16:26 |
|
| |
אפשר למתוח ביקורת על הריבוינה של עולם- למה הרעות לעמך
אפשר לבקר תנאים- אפשר להתוכח עם אמוראים, אפשר לחלוק על ראשונים ואחרונים.
אבל אסור לנסות להבין את הרבי, בשאלות גלויות, ואסור להרהר אחר מעשיו.
כי כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר השכינה.
אבל אחר השכינה אנחנו כן מהרהרים כאמור???
מספרים על רבי אחד, שנכנס אליו חסיד בבכיה ובקש רפואה לאשתו הנוטה למות. נכנס הרבי לאיפה שהוא נכנס, אמר מה שאמר, ואמר לחסיד - לך לשלום הביתה נלחמתי ו לקחתי את סכינו של מלאך המוות, ואשתך תחיה.
רץ החסיד הביתה בשמחה, אבל לאחר דקות אשתו מתה.
חזר החסיד לרבי ושאל היתכן? איך זה קרה? הרי לקחת את סכינו של מלאך המוות?
ענה הרבי בעצב, מלוה בתרעומת כנראה שהמנוול חנק אותה בידיו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 16:42 |
|
| |
אפשר הכל לעשות אבל הכי חשוב זה לקרא את מה שכותבים לך.אם לא תקרא לא תבין,זה בדוק!
וכי התלונן מאן דהו על הביקורת? התלוננתי על הרמיזות המרושעות שהמרחק בינם לבין ביקורת הוא כמרחק בין ירוחם לחרמון.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 17:09 |
|
| |
ברי ושמא
שיהיה ברי, ושתהיה בריא, אני מבקש ממך אנא הבא את דברי, שבו השמצתי את הרבי. ציינתי רק עובדה היסטורית, שעליה אין ויכוח לא לך ולא לאחרים, השאלה היא הפרשנויות והפרושים שכל אחד נותן למעשיו של הרבי, אני היתי מאד ביקורתי ורק ביקורתי, ואתה לא מהרהר אחר רבך זכותך,
את ההשמצה עלי אתה כתבת ולא אני עליך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 19:12 |
|
| |
מענין איך אתה רואה את המשפט הזה: "ר אראלה לא עזב את דת ישראל, אבל הוא ברח ועזב את כלל ישראל. מגולח זקן ולבוש כגוי. "
רוצה לנתח את המשפט?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 19:17 |
|
| |
ברי ושמא
א. אף אחד אינו חושב שר"א מבלז היה נהנתן.
ב. מעולם לא פרסמו הנאצים שום מודעה שהוא מבוקש. מדובר בס"ה בפרשנות מוטעית וחסרת שחר שניתנה פעם לאיזה 7 תמונות אדמו"רים שפורסמו בזמן המלחמה באיזה עיתון, בצורת מגן דוד. התמונות לא היו מעודכנות, לא היו שום פרטים נוספים, שום פרס לא הוצע על ראשם, וחלק מהאדמו"רים בתמונות אף לא היו בחיים שנים ארוכות. בקיצור, מדובר בתמונת אילוסטרציה שליוותה מאמר זניח כלשהו. מה שכן, חסידי בלז מספרים שמפקד המשטרה בבודפסט קיבל הוראה מהנאצים להסגיר לידיהם את האדמו"ר, הוא הודיע לו על כך ולכן מיהר האדמו"ר לברוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2007 17:17 |
|
| |
ירוחם,
מה עם רבי מאיר שלא החמיר על עצמו ונהג בדומה לרבי מבעלז? לא רק שנס על נפשו, והתחזה לגוי, אלא שכששאלו אותו מכיריו אם רבי מאיר הוא אמר שאינו וכדי להוכיח עשה עצמו אוכל חזיר -
את עובדת היותו של רבי מאיר נס מתנוסס לא תוכל להכחיש למרות שלא נהג כרבי עקיבה -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2007 18:10 |
|
| |
ריב
רבי מאיר בסיפור ההוא היה אדם פרטי, הציבור לא ידע על העניין, וזה כל ההבדל, אצל רבי עקיבא היה יהושע הגרסי, לפי שמו היה גורס את מעשי רבו. אגב הסיפור על פיתוי אשתו של רבי מאיר ביוזמתו של רבי מאיר, גם מקובל
שבת שלום לך .
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 20:28 |
|
| |
ירוחם,
הראיה שאתה מביא להבדל הוא שכתוב שהיה לרבי עקיבה תלמיד בשם ה'גרסי', ואתה חושב שהראיה שלך היא מספיק רצינית כדי לקבוע שהציבור לא ידע על עניין בריחתו של רבי מאיר ומכך מסיק שזה כל ההבדל ? הקביעה הזו איננה מתקבלת על דעתי, מכיוון שהשכל הישר מורה שאם 'מעשה ברוריה' היה מפורסם, עד שידעו לספר שרבי מאיר 'ברח מחמת הבושה' - על אחת וכמה סיפור גבורה על הצלת אחות אשתו במעשה ניסים ונפלאות !
ה'אירוע' בין רבי מאיר לבין אשתו ברוריה לא זכה לגיבוי מבחינה הלכתית או לתשבחות על ידי חכמים בשום מקום - והרמז העבה בו מסתיים הסיפור ב'בבלי' שרבי מאיר ברח מחמת הבושה מספיק לכל אדם בר דעת כדי שלא לטעות ולחשוב שהתנהגות זו מקובלת –
לעומת זאת, המקרה של בריחה מחמת פיקוח נפש וההתחזות לגוי כשסכנת חיים ריחפה מעל ראשו בהיותו מבוקש על ידי השלטונות, מגובה וזוכה ללגיטימיות ולשבח מבחינה הלכתית על ידי חז"ל בע"ז י"ח ב, בקהלת רבא ז' י"ב. וברמב"ם באיגרת השמד
הטענה שלך כביכול לא ראוי היה לרבי לנטוש את כלל ישראל, ואות קלון הוא לו שנהג כך, ועל כן לא ראוי להיחשב מנהיג - היא אבסורדית, מפני שעל פי הרמב"ם מספיקה העובדה שלאדם אין את התנאים האידיאלים לשמור מצוות כדי לעזוב ולברוח ממקום מושבו למקום טוב יותר, ולהשאיר הכל מאחוריו - אם כן, נמצא, שאלה שמרחפת עליהם סכנת חיים, הם בכלל אלה שאין להם התנאים לקיים מצוות, ועל כן, אין בכלל שאלה בדבר הלגיטימיות ההלכתית לברוח ממקום הסכנה בין אם הוא איש פשוט ובין אם הוא מנהיג .
"והעצה שאני יועץ לנפשי, והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי ולכל מבקש ממני עצה, שיצא מאלה המקומות וילך למקום שהוא יכול להעמיד דתו ולקיים תורתו בלא אונס. ולא יפחד, ויעזוב ביתו ובניו וכל אשר לו, כי דת ה' שהנחיל אותנו גדולה, וחיובה קודם לכל המקרים הבזויים בעיני המשכילים שהם אינם עומדים, ויראת ה' היא שעומדת [.......]
וראה זה האיש יותר יקר מהחכמים, ויותר מדקדק במצוות, והתיר עצמו למיתה בפיו ובלשונו, וקידש את ה' לפי דבריו, והוא חוטא ומורד במעשיו, והוא מתחייב בנפשו לפי דברי ה' ית' ויקרא י"ח ה' "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם" סנהדרין ע"ד א' (רמב"ם. איגרת השמד)
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 21:26 |
|
| |
ריב. יקירתי הויטואלית
אני לא מתימר לפסוק הלכות. על התנהגותו של הרבי הזה וגם השני. את אשר על ליבי הבאתי
בשואה היו אדמורים גדולים ורבני עיר ומנהיגים אחרים שלא נהגו בדרך זו, של הצלתם הפרטית.
לפי דבריך ושל ושל אחרים הם כנראה טעו, יכול להיות.
לפי דעתי מנהיג לא מציל את נפשו ראשון.
הרמב"ם שאת מביאה מאיגרת השמד ומקומות אחרים, לא היה עקבי בפסקיו. אבל באגרת השמד גילה יושר אינטלקטואלי לפחות. כי הרי לפי מחקרים אחרונים שפורסמו, הוא בעצמו התאסלם, לזמן מה. איך יכל לכתוב אחרת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 22:40 |
|
| |
[ירוחם,
ריבונו של עולם, רק לפני כמה הודעות כדי לחזק את עמדתך אתה מביא רמב"ם כמסייע, וכשהדברים סותרים את עמדתך, אתה לא מהרהר , לא חושב פעמיים אולי יש דברים בגו, פותח איגרת השמד ונוכח לדעת שהרמב"ם אינו מתעלם ממעלתם של הנהרגים על קידוש השם במקרים בהם ראוי למות על קידוש השם, ובעזות מצח אתה קובע שהרמב"ם אינו עקבי, ואתה פוסל את הדברים על הסף בטענה שכנראה השמועות שהתאסלם נכונות, אתה מוכן להרחיק לכת עד דברים שגובלים בלשון הרע, וכל זה רק כדי להצדיק את עמדתך - כמובן שהעובדה שאתה כל כך משוכנע בה שהוא התאסלם מפני שאחרת לא יתכן שיכתוב מה שכתב, לא תמנע בעדך להמשיך לצטט ממנו הלכות כל עוד ישרתו את עמדותיך.]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 23:47 |
|
| |
ריב
ראי את מאמרו של אריה סטריקובסקי, בדף לתרבות יהודית הוצאה ל800 שנה לרמב"ם. בו הוא עומד על הסתירות של וחוסר העקביות באגרת השמד, המאמר מבוסס על דברי הרב חיים סולוביציק.
אני הבאתי שהרמב"ם פוסק להלכה בעניין שמד. ואכן הוא פוסק שונה מאשר באיגרת.
על התאסלמותו של הרמב"ם ציינתי רק שיש מחקר המאשר זאת. לפי מה ששמעתי את ההרצאה
וקראתי את המאמר, אני לא מאשר את זה-אני לא מוסמך- אבל קצת קשה להקל ראש בממצאים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
