תשכנעו אותי למה עלי להתחתן, ומה רע לי בבחרותי? (2)

חכמה'לה, איך אני אוהבת את אלו שמעלים מהבוידעם בפורום נושאים לדיון...

אבל אם עשית זאת סימן שאת עדיין מחוברת לעניין, הא?

מה שיש לי לומר... (רק בגלל שהתענינת) הוא שאת צודקת בטענתך, (ראי אשכול "הגבלות" שלי וכו' וכו')
אבל לדעתי הבעיה שלנו בעניין זה, ובכל מיני ענינים אחרים ג"כ, היא שאנחנו חיים בתוך שבלונה.
בגיל מסוים מתארסים, מתחתנים, נולדים ילדים, עובדים בעבודה X לומדים במקום Y ועוד היד נטויה...

אני בדעה של לעשות הכל בצורה אינדבידואלית.
הרי לא היתה כמוך מעולם, וגם לא כמו בעלך לעתיד, בעז"ה. ותקימו בית לגמרי שונה מכל האחרים, כי לא כולם אותו הדבר...

מה שהולך לקרות הוא לא עוד-חתונה-והפעם-שלי, אלא שלב חדש ומעניין בחיים.
ככה זה נשמע טוב יותר.

:)

חכמה ,
עדיין צריך לשכנע אותך?! <אייקון קורץ>

אני חושבת שבאיזה שהוא שלב בחיים , אנשים ממצים את שלב הרוקות,
המצב שאת מתארת , אולי זה מנקודת מבט של בחורה מאוד צעירה,
שיכול להיות שבאמת לא יכולה להתמודד עם כל העול הנדרש , וע"כ היא מאשימה את "החופש" שיחסר לה 

כי בסופו של דבר כולם מבינים (או שלא) ש"החופש" הוא לא תכלית החיים

 

וווווווווווואי תמי איך שאהבתי את התגובה שלך, חבל על הזמן :)


מיכלי,

על תשובתך, אני מעלה עוד דיון כביכול.
בחורה* ששעון הביולוגי שלה מתקדם, אך היא מרגישה כי אין היא בשלה לנישואין,
האם עליה בכ"ז לחפש ולהינשא עקב הגיל, או להמתין ולהשאיר את הגיל בצד
עד שתרגיש שהיא מוכנה לשלב הזה בחיים שלה??

שהרי גיל מאד משחק בעניני שידוכים במגזרנו.

* נכתב בלש/ נקבה, אך השאלה נשאלת גם על זכר.

להתחתן לפני שמוכנים לכך?
לעניות דעתי...
לא מומלץ.
בלשון המעטה.

אפשר להקפיא ביציות.

חח יעל=) שלא נדע!
חכמה- אני לגמרי מסכימה ולגמרי לא. מצד אחד בא לי להיות מחויבת לפעמים. אבל באמת כשאני קמה בבוקר ואני מדדה מהמיטה בהליכה איטית מוכנה למכור את נשמתי לשטן בשביל עוד חצי שעה של שינה אני מודה לה' שאין לי ילדים להעיר ולהלביש ולהכגין להם סנדויצים ושכל הנטל שלי זה  הגוף הזה שאני מחוברת אליו .. אחרי כמה שעות בא לי איזה תינוקי חמוד. או בעל לאהוב. בעקרון אני לא מעסיקה את עצמי בשאלה יותר מידי כי באמת הכל בעיתו ובזמנו ואני לא מקנאה בחברות באמת באמת כי אני אוהבת את עצמי ולא רוצה את החיים שלהם גם אםהם התחתנו מוקדם יותר. אז אם אצלי דברים הולכים בקצב שלהם ואם לי חשובים דברים מסוימים שלהם לא חשובים וכ"ו- אני מרוצה מהעניין.

חכמה, על אף השעון הביולוגי להתחתן כשלא מוכנים דעתי כתמי ש.. לא מומלץ (ואף מומלץ שלא).
אלא מה, איך יודעים שמוכנים?
יש כאלה שיהיו מוכנים ויחשבו שלא
ויש להפך כמובן.

וכמובן יש דרכים להכין את עצמנו לחיים שכאלה.

הרמב"ם (לפחות לגבי גברים) לא כותב גיל מקסימלי שאליו מותר להגיע בעיכוב מחתונה, אך לכך צריכים להצטרף תנאים מסויימים, כדי לפטור את האיש ממצווה בה הוא מחוייב. (כלומר שייך שיהיה בחור שמבחינה פסיכולוגית שייך להתחתן אך מבחינת ההלכה מותר לו אם ירצה להמשיך ברווקותו, ולהפך יש בחור שמרגיש שאין הוא מוכן לכך, אך ההלכה תחייב אותו לישא אישה).
לנשים המצב שונה שכן היא אינה מצווה (לא בפו"ר ולא בת"ת שמהווים את המדד בשיקול הדעת אם בחור צריך להתחתן אם לאו בנוסף למוכנותו האישית)
על כן, נראה לי ששייך ואף רצוי שבחורה בגיל מסויים תכין את עצמה לנישואין, שהרי סוף סוף הרגשת המוכנות תלויה בהרגשה נפשית של בשלות האדם לקשר הנישואין.
איני מדבר שכל נערה בת חמש עשרה תתכוננן להיות אשה ואמא, אלא באופן אינבדואלי בהתאם לתכונותיה של הנערה (ופה נזקקת התערבות של מחנך/ת), היא תגבש לעצמה את מכלל הבחינות, וצורות ההסתכלות על חיי הנישואין על פרטיהם ומחוייבותיהם.
בחורה שמרגישה ש"השעון הביולוגי שלה דופק", צריכה לתת אל ליבה, לא שעליה להתחתן עקב כך, אלא עליה לפעול למוכנות עצמית שכזו, שהחלטה על מעבר לחיי נישואין יעשה באופן הנכון והאמיתי.

בברכת הצלחה.

באמת לשכנע אותך מה רע לך בבחרותך? (חברה תמצאו לי את הלינק שהיא בוכה שהיא שבורה ונמאס לה)