לשון טעמי המנהגים:
טעם למה מנקדים הלחם משנה בשבת אחר הפסח במפתח דוקא, ומנהג אבותינו בודאי תורה הוא. והנה י"ל ע"ד (=על דרך) הכתוב "פתחי לי אחותי רעיתי. וידוע מאמר חז"ל שהש"י (=שה' יתברך) מבקש מהכנ"י (=מהכנסת ישראל), פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. וידוע דהכנ"י כלה קרואה, וגם נקראת בבחינת לחם, ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל.
והנה ידוע דבפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים, ואח"כ ננעלו התרעין (השערים), וצריכין אנו לפתחן. ולכן אנו מנקדים הלחמים הק' משבת זו במפתחות, לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י מצוות שבת, וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח, וכאשר נתן לאבותינו המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו.
עוד טעם, כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך (-כשנכנסו לא"י. מ.ש.) לא אכלו עוד מן המן, כמש"ה (=כמו שאמר הכתוב) ויאכלו ממחרת הפסח מעבור הארץ, ואמרינן בגמרא ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול (-עד עכשיו לא אכלו), ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ , ויהו ישראל צריכין לפרנסה, כי עד עתה היה להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער, כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו הש"י שערי פרנסה. ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות, לרמז שיפתח לנו הש"י שערי פרנסה.
 |
|
|
