מיכל בת שאול

מואדיב,
בפרק "כהן גדול" כמדומני.
חוץמזה דרך הרומנטיקנים לרחם על האשה עפ"י רוב.

מואדיב

- חז"ל בפירושם "עד בחורים" מפרשים ש'נעץ חרב במיטה בינו לבינה ונעשה לה כאשה' (מהזיכרון) - ההליכה שלו אחריה היתה ביטוי לאבל על גזירת הפרידה מ'אדם' שהוא אוהב אהבה שאיננה תלויה - 

תוקן על ידי riv ב- 16/04/2007 12:21:52

ריב

אם חז"ל אז עד הסוף, חז"ל מבארים שהוא לא בכה עליה אלא על מצוה שהלכה ממנו.

מאיר,

ברומנטיקה עיסקינן ,לא בפילפוליא..

_________________

ואיך משתלבת חרב במיטה רומנטית?

אני אסביר, היות והיצר המיני הוא יצר שקשה לשלוט עליו, ובברכות כמדומני חז"ל מבארים: "שנעשה בשרו ראשי לפתות" היה צורך באלמנט שיהווה מחיצה שמי שיתקרב אליה ייפגע - החרב משתלבת בזה שיחסיהם הזוגיים לא כללו מגע גופני ולמרות שפלטי לא קיבל תמורה על גילויי אהבה כלפיה בחינת מילוי צרכיו האישיים ,אהב אותה . וזה מה שחז"ל קוראים אהבה שאיננה תלויה

_________________

ריב

נעשה בשרו ... נדרש על בועז 'ויחרד האיש וילפת' = לפתות.

החרב היא ריחוק ממיכל ולא רק מאישותה משום שמראש היא לא ניתנה לו כידידה וחברת חדר אלא כאשה, ניתוק האישות מותיר את היחס ריק. כמובן שאין לי דרך לדעת אם הם למדו בחברותא חובות הלבבות או כוזרי, או לחילופין עסקו באמנות, המקרא אינו מתאר זאת.
בכייתו של פלטי לפי פשוטו היא על אשה אהובה שהולכת ממנו, לפי חז"ל שהם לא חיו כזוג נשוי מן ההכרח לפרש שהוא בכה על הנסיון שהלך ממנו, ידידותם אינה נידונה פה.

נראה לי שדברי חז"ל "בכה על מצווה שהלכה ממנו" אינם על מצווה של כיבוש היצר שלא לבא על מיכל,ראשית כי המנעות מעבירה אינה נקראת מצווה ושנית כי אדרבה צריך להודות שאינו בא עוד לידי ניסיון ולא מצאנו שאדם צריך לאהוב נסיונות (חוץ מבכמה מקומות בספר חסידים). לכן נראה שהמצווה היא גמילות חסד ואהבה שאינה תלויה בדבר כלפי מיכל, ורומנטיקה ופלפוליא מכוונים זה לזה.
(אכתי צ"ע שסוף סוף הלכה ממנו עבירה דאורייתא של ייחוד עם אשת איש)

מאיר,



טעיתי, לא בברכות מדובר כי אם בסנהדרין י"ט ע"ב שם נעשה בשרו ראשי לפתות הוא במובן שנתקשה מפני התאווה



"וכתיב "פלטיאל" אמר רב יוחנן: פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל - שפלטו אל מן העבירה, מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. והכתיב "וילך איתה אישה"! שנעשה לה כאישה. והכתיב "הלוך ובכה" על המצווה דאזיל מיניה, "עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה.

אמר רבי יוחנן: תוקפו של יוסף- ענוונותו של בועז, תוקפו של בועז -ענוונותו של פלטי בן לייש, תוקפו של יוסף ענוונותו של בעז - דכתיב "ויהי בחצות הלילה ויחרד האיש וילפת. מאי וילפת? אמר רב שנעשה בשרו ראשי לפתות

_________________

מואדיב,

איני רומנטיקנית, ובכ"ז לבי יוצא אל פלטי בן ליש. וגם אל מיכל. שניהם זכו לאהוב (להבנתי) מישהו שלא החזיר להם אהבה ("זכו", כי יש זכות ביכולת לאהוב, שנמנעה מדוד, למשל...).



אי"צ,

כתבת - "מי שלא מבינה את זה לא יכול להוליד, או לחילופין מתה בלידתה כיון שאינה יכולה לחדש את חייה שלה כאשר  חיים חדשים מופיעים בעולם"
אתה מכוון לדוגמא ספציפית, או לעיקרון מנחה? אם לשני התכוונת, דומני שיש לי צורך בהסברך, כיוון שזה נשמע אמירה איומה בכוללניותה.




זילבר,

ממש בסוגרים  -
כתבת ש"המנעות מעבירה אינה נקראת מצוה". עיין שוב במשנה מכות ג:טו.

אמ"ש,
זה נאמר כרעיון שמסביר את הכתוב ו(חלק מ)המדרשים, וכעיקרון אני חושב שהוא נכון, למעשה ברור שזה לא פועל כך,   בעולם הזה מידה כנגד מידה לא פועל באופן גלוי כ"כ בדר"כ וגם אם כן לא תמיד אפשר לדעת את זה חוץ ממתי שהמקרא/מדרש מספרים על זה.

אי"צ,

תודה. הבנתי.