אחד מהאסונות הגדולים שארעו לעם ישראל בכל הזמנים, עובר על רובינו (החרדים) ללא כל אזכרה. האסון התרחש רק במאה האחרונה, אבל אנחנו כאלו קטנים אחרי האסון, שאפילו את הזכות והיכולת לקבוע יום זכרון ניטל מאיתנו. אסון בתוך אסון הוא לנו.
בתוך כ5 שנים, למעלה מ6 מיליון הרוגים ואין כל איזכור או קינה (רשמית). מסך החושך יורד על מליוני אחים המובלים לשמד ברוסיה וסביבותיה, ואפילו בכיה לדורות אסור. קטנים קטנים אנו, אין לנו כל יכולת לתקן תפילה או יום רשמי לאזכרה.
האסוןו האחרון שאיננו יכולים לתקן יום, דומה לביטול עצמאותינו ע"י השבתת הסנהדרין. שני האסונות יחדיו נוטלים מאיתנו את כל זיו הדרינו.
הכאילו קטנים אנו אחרי השואה?
_________________
נשלח ב-16/4/2007 13:07
הרבה יותר קטנים ממה שאתה משער אפילו.
מאז שיש לנו גדוילים אנחנו קטן קטנים שבקטנים.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-16/4/2007 13:19
ירוחם,
תתקן אצלך את כותרת האשכול, הכאילו קטנים הם (הגדולים).
ותענה........
_________________
נשלח ב-16/4/2007 15:23
חיים
לא הבנתי מה לתקן? האם את עצמנו לתקן? הרי אנחנו לא גדויילים לעשות מעשה גדולים.
את הגדויילים לתקן? כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, הם לא בריי תיקון. הכל חוזרים חוץ...
בזהר כתוב: רב זעיר זעיר רב. פרוש- מי שחושב את עצמו לרב =גדול, הוא זעיר. ומי שחושב את עצמו לזעיר, הוא הוא הרב- לא רב כפי שזה נשמע, כי אם רב כפי שזה- גדול.
נשלח ב-16/4/2007 15:43
גם לפני השואה היינו קטנים לא פחות.
וכי איזה חג או יום לאומי אתה מכיר שתוקן ב500 שנה האחרונות? ושיהיה יום המקובל על כל שכבות העם... דוגמת חנוכה פסח ודומיו. בעצם אין לנו כאלה כאלף ויותר. ימי האבל על תתנ"ו ות"ח ת"ט נשכחו גם הם מלב רוב הציבור.
מבחינה הגיונית החורבן של השואה ראוי לציון יותר מכל הגזירות שעברה יהדות אשכנז אי פעם, ואפשר אפילו להכתירו כאסון לאומי ממדרגה ראשונה שאף בחורבנת בתי המקדש לא עולים עליהם מבחינת החומר האנושי שהושמד באסון זה.
בחורבן שפך ה' חמתו על עצים ואבנים, בשואה על מי?
נשלח ב-16/4/2007 15:51
אם נניח שאנחנו מספיק גדולים, מה יהיה על ירידת הדורות (המשפט לא נאמר בציניות)
_________________
נשלח ב-16/4/2007 16:15
תשראת
לא מדויק מה שאתה כותב, ימי האבל בימי הספירה שהאשכנזים מקפידים ומחמירים באבל יותר מיוצאי המזרח, זה בגין מסעי הצלב והפרעות שבה נטבחו תושבי שלש העריםו ורמיזה ואחיותיה.
שחלו גם הם בימי הספירה. תפילת אב הרחמים חוברה לזכר הטבח הזה. פרעות ת"ח צוינו אבל כרגיל במחלוקות חסידים מתנגדים הציון התמוסס. חנוכה ופורים אלו חגי ישועה ולא ימי אבל, וחכן אין המשל משל, אבל באמת היה אפשר להפוך את יום העצמאות לחג גדול, אבל מה לעשות מנהיגי המדינה הם לא דתיים, לעומת מלכות בית חשמונאי הם צדיקים יסוד עולם
. ובזה אנחנו קטנים- כי התשועה שהיתה לעמנו ביום זה גדולה יותר משיבת ציון בבית שני.
בעל בעמיו
אין דבר כזה ירידת הדורות. הדור שלנו חכם יותר, משכיל יותר, ובעל ידע יותר, מכל הדורות שקדמו
והמשפט הזה לא נאמר בציניות.
נשלח ב-16/4/2007 16:55
תשראת
אני רוצה להוסיף על ירוחם
בת"ב יש קינות על מסעי הצלב. אני מבין שעם לא יכול שיהיה לו מסי ימי אבל, ולכן טוב שימים שהוזכורו על פרעות ת"ח ות"ת התמוססו כמו שהתמוססו התענית שהיו בזמן חז"ל.
לכן לכל המארעות הקשים שהיו לנו בהיסטוריה התקבצו בקינות בת"ב. בלי להיכנס לדיון האם האם ראוי לקבוע על השואה יום בפני עצמו לדורות, יום לתקופתינו ולהכניס קינות על כך בת"ב, היינו חייבים.
היו מס' רבנים שחיברו קינות, אבל דורינו הקטנטן פספס את ההזדמנות להיות דור גדול. דורינו חינך את הרבנים, אם לא תהיו קטנים, נעשה אותכם יותר קטנים.
_________________
נשלח ב-16/4/2007 17:04
ירוחם,
אני בהחלט מסכים אתך, אבל חרדי לא יכול להסכים אתך. ירידת הדורות היא עיקר אמונה ראשוני בחשיבה החרדית.
נו, שוב מתברר שמתפקחי אגודה אחת מחפשים אחר החכמה אצל שכיניהם מהעיתון האנטישמי כתוב עברית הארץ, או, גרוע יותר, אצל מושאי הערצתם הגרועים שבמיזרוחניקעס הלא הם המושכים בערלתם מהשמאל הדתי שלא מצליחים לעבור את אחוז החסימה ולכן מתחברים ליהודי סטאלין שהפכו ליהודי השלום.
ולענייננו, הציונים שייחלו בכתביהם להיעלמות תרבותית של הגולה הוכו בהלם כשמושאי הערצתם העם הנאור ביותר החליט להעלים את הגולה בדרך אחרת. נאלצו נעבעך הציונים להנציח את אותה גולה שנואה ומשוקצת. נו, והאיך עושים זאת בלי לפגוע במורשת 'שלילת הגולה' הציונית עיקר האמונה החשוב לא פחות מ'ירידת הדורות' לחרדים?
מצאו הציונים פתרון: במקום לזכור את הגולה השנואה ננציח את אותו רגע סופי שבו היא הושמדה. בכך נלכוד שני ציפורים במכה אחת, גם נזכור את השואה וגם נמשיך לשלול את התרבות שהושמדה באותה שואה שאנו כה משתדלים לזכור. יותר מכך, ככל שננציח את אותו רגע היסטורי קצר מועד, כולה חמש שנים, שבו נעלמה אותה גולה שנואה כך גם נמצאנו מנציחים את היעלמותה. וכך פטורים אנו מכל חוב תרבותי לאותה מסורת גלות מוכחדת שהרי הנצחנו את היעלמותה. סיפור הגולה הסתיים לנצח, היא נעלמה ושלמנו לה את חובנו בכך שהנצחנו את רגע היעלמותה, וגמרנו.
אולם הציונים נתקלו ביריב מתוחכם שלא ציפו לו. הלא הוא החזון אי"ש, שבניגוד לרב מפונוביז' התמים עלה על מזימתם ולכן נלחם בכל הנצחות השואה הציוניות.
בניגוד להנצחת רגע היעלמות הגולה פנו החרדים להנצחת הגולה. וכך הוקמו ישיבות הנושאות את שמן של אותם עיירות שהפכו למחשבות וכך נוסדו חסידיות שנראה היה כאילו עבר זמנן ובטל קרבנן.
מתברר אם כן שהחזון אי"ש היה קצת חכם יותר ממה שמתפקחי אגודה אחת מסוגלים לייחס לו.
אולם נעלה מבינתי הבן זאת את רגשי הנחיתות של מתפקחי אגודה אחת בפני תוקפיהם מן השמאל. ככלות הכל, בניהם קרויים בשמותיהם של נכחדי השואה. הם עצמם למדו, לפני שזרחה עליהם אור התבונה, בישיבות הקרויות על שמן של עיירות שהיטלר הפך אותם למחשבות. נו, ולנחיתות זו מה עושה?
יותר מכך, ההנצחה הציונית נועדה להבסה עצמית, שהרי כמה זמן אפשר להנציח רגע היעלמות בלי להתייחס לתרבות שנעלמה. כמה מחשבה אפשר להשקיע במה שעשו לנו במקום ללמוד במה שאנו יצרנו. ככלות הכל מן הסתם צודק הוא אותו זקן ממרא, האפיקורוס הפרובוקטיבי, וישעיהו ליבוביץ שמו, שנהג ללעוג לציונים בטענתו: "אי אפשר ללמוד כלום מן השואה, לא אנו עשינו את זה, עשו לנו את זה".
נו, מצאו להם זמן מתפקחי אגודה אחת להתנצל בפני הציונים. בדיוק בזמן שהציונים קוצרים את פרי ביאושיהם. כשמשלחות נוער, הקרויים בשמות נמרוד כנען ושאר מרעין בישין, משתכרים על אדמת פולין.
אני מפנה את תשומת ליבם של חכמי הפורום לאשכול שהיה אצל כופרי עצכח על מאמרו המופתי של ד"ר אריה אדרעי ולמאמרה של פניה עוז-זלצברגר בעיתון האנטישמי כתוב עברית דהאידנא.
נשלח ב-17/4/2007 02:39
כשירות לציבור שבוודאי חושש לגלוש לאיזורים מפוקפקים טבלתי ידי בשפיר ושליה והבאתי את המאמר של ד"ר עוז, בתו של האדמו"ר לשעבר עמוס עוז.
רק ראוי להעיר את תשומת לבה של הגברת שחוץ מהרמב"ם ואבן גבירול נכתב בספרד המוסלמית גם הספר הסגפני שהודפס והשפיע הרבה יותר ממורה נבוכים: חובות הלבבות. ועל ספר הפולחן של מטורפי גוש קטיף - הכוזרי - שמעה ד"ר עוז? או רק על פסל הרמב"ם.
שלא לדבר על ספרד הנוצרית אשר בה כידוע התגלה הספר האהוב ביותר על החכם מיימוני מעצכח. נו ועל חידושי הרמב"ן עוד לא דיברנו, וגם ספרו של שורף מורה נבוכים - שערי תשובה, לא בדיוק כוס התה של עיתון הארץ.
אבל ניחא, קחו את המאמר זה יפיג לכם את רגשי הנחיתות:
ספרד לפני פולין
מאת פניה עוז-זלצברגר
<>
"רצוי להישאר בבית, לסגור את הקופה של המסעות לפולין ולהתחיל ללמוד היסטוריה מההתחלה", כותבת אבירמה גולן ("ככה לא לומדים היסטוריה", "הארץ", 10.4), ואני חותמת כמעט על כל מלה. אושוויץ לא נועדה לישראלים בני 17, בוודאי לא בקבוצות בית ספר גועשות. יש בהם נערים ונערות רציניים ופקוחי עיניים, יש בין מוריהם מחנכים טובים ומסורים, ויש בתי ספר שעבודת ההכנה שלהם מצוינת. אבל לא כולם. מסע ראשון לחו"ל, בגיל ההתבגרות ובמסגרת כיתתית, לא הולם מחנות ריכוז. ההסדר הקיים - והדברים נכתבים מתוך הערכה וכבוד ליוזמים ולעושים במלאכה - אינו טוב לנערים, גם לא לאושוויץ. אליה צריך לנסוע בגיל 30. בשקט. אחרי הרבה קריאה. בלי צפצופי טלפונים ניידים והאדרנלין שמופק מן המיני-בר במלון בוורשה.
אבל כדי "ללמוד היסטוריה מההתחלה", היסטוריה יהודית ועולמית, המדגימה - כהצעת גולן - כיצד משתרגות תולדות ישראל בתולדות האדם והתרבות, לא בהכרח צריך "להישאר בבית". קחו את התקציבים, גייסו עוד קרנות אוהדות, והסיעו נא קבוצות נבחרות של תלמידים ישראלים לאנדלוסיה, בדרומה של ספרד. כי שם, במובנים רבים, החל הסיפור שמסתיים באושוויץ: סיפור אירופה היהודית, שהוא סיפור ספרדי ואשכנזי גם יחד.
ב"גרנדה של היהודים" הם יבקרו באלהמברה וישמעו גם על שמואל הנגיד. בקורדובה יסיירו במסגד, בבית הכנסת היפה, ויראו את פסל הרמב"ם. בטולדו יכירו את מוזיאון יהודי ספרד ויקראו טקסט של יהודה הלוי חקוק, לשם שינוי, על אבן. אפילו שיר של לורקה מותר להעז ולהגניב לתוכנית.
את המסע הזה יערכו תלמידים ישראלים, יהודים וערבים במשותף. ייבחרו להשתתף בו רק אלה שהפגינו עניין ורצינות בלימוד ובהכנה לקראתו. מכיס הוריהם יגיע רק סכום סמלי, אות למחויבות ערכית. כל השאר יבוא ממשרד החינוך, מממשלת ספרד - שכמה מנציגיה הביעו בפני בעבר עניין ניכר ברעיון הזה - ומקרנות עצמאיות. פרויקט "תגלית", המביא יהודים אמריקאים צעירים לישראל חינם אין כסף, עשוי למצוא טעם בצירופם לקבוצות הישראליות המגלות את עברן המשותף באחת מן העריסות המשותפות הגדולות של שלוש הציוויליזציות, בעידן שבו הן החליפו ביניהן רעיונות, לא רק משטמה.
אי שם באנדלוסיה פעלה בשלהי ימי הביניים טחנת נייר קטנה. באותה עת הגיעה הטכנולוגיה הסינית העתיקה, לאחר מסע ארוך על פני אסיה וצפון אפריקה, וחדרה לאירופה דרך ספרד. בלעדיה לא היה גוטנברג יכול להדפיס. והנה, את הטחנה ההיא הפעילו שני שותפים, יהודי ומוסלמי. לקוחותיהם מצפון היו נוצרים. את הסיפור הזה, שהוא סימבולי ולא היסטורי-קאנוני, צריך לספר לבני 17 יהודים וערבים מישראל. צריך להיות פסימיסט גדול כדי לא לספר אותו. זהו סיפורם של החיים והמחדשים. הוא לא יאפיל על סיפור הנרדפים והנרצחים, אלא יעצים אותו מאוד.
אבוי לזהות יהודית-ישראלית צעירה המתבססת רק על אפר המשרפות. עברנו האירופי טמון באלף שנות חיים, יצירה והפצת ידע. האם ינהו תלמידי התיכון מישראל אחר ויזות אירופיות אם ייחשפו גם לאבני הבניין היהודיות הפוזיטיוויות של אירופה המודרנית? ספק. אבל במקום להתעטף בדגל ישראל כבר-מינן, הם יוכלו ללכת ברחובות ונציה וקרקוב וסלוניקי ולחפש סימני חיים, לא רק שרידי מוות. במקומות הללו, הם יאמרו, היו לאבותינו חלק ונחלה. את המודרנה הזאת, את תרבות הספר והמדע, אבותינו עזרו לכונן. הם ואמהותינו ידעו קרוא יותר מרוב האירופים במהלך מרבית תולדות אירופה. בנדודיהם הסיעו עמם חידושים ורעיונות, לא רק ספרי קודש וזיכרונות גירוש. ואירופה לא תמיד דחתה ורדפה אותם: את הרמב"ם למדו בפאריס, את מנדלסון בברלין, את התלמוד באמסטרדם.
ובאשר לצדקת תקומתה של ישראל המודרנית - אותה יוכלו הנערות והנערים להסיק בכוחות עצמם. הם חכמים דיים.
<>
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 17/04/2007 9:20:15
נשלח ב-17/4/2007 08:53
זו דעת הרב סולוביציק מבוסטון (לא אחד מבעלי "ההשקפה הטהורה"...)
'אין להוסיף מועד שבר...'
משנות השואה ואילך העלו כמה פעמים את ההצעה לקבוע יום אבל מיוחד לחורבן אירופה, ותמיד היתה תשובת רבנו עפ"י מה שאנחנו אומרים בקינה לט' באב שנתחברה על קדושי אשפירה וורמיזא ומגנצא (המתחילה "מי יתן ראשי מים")
"... וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה,
ואין להקדים זולתי לאחרה,
תחת כן היום [בט"ב] לוייתי אעוררה,
ואספדה ואילילה ואבכה בנפש מרה".
כלומר, שהאבלות של תשעה באב כוללת בתוכה לא רק האבלות על חורבן הבית, אלא על כל הפוגרומים ועל כל החורבנות של כל שנות הגלות כולה.
עפ"י הרב צבי שכטר, נפש הרב, עמ' קצז-ח
פעם שאלתי את מרן הגרי"ד [סולובייציק] זצ"ל בקשר לעריכת כנס בעד התלמידים שבבית הספר שלנו ליום השואה, מה דעתו על כך, ומה עלינו להדגיש. והשיב לי מרן בהתרגשות ובהקפדה יתירה, "מי מכריח אותך לעשות את זה? למה לך להכניס שאלות לראש התלמידים, שאלות שלא תוכל להשיב עליהן?" והמשיך מרן, "נתבקשתי לנאום ולדבר על השואה, ולא יכולתי. מי יכול לדבר על זה? ומה יכולים כבר לומר? והיום יש באוניברסיטאות קתדראות על השואה ופרופסורים על השואה, ומה יכולים כבר לומר? לרובינשטיין יש תשובות על זה". שאלתי את מרן, מי הוא רובינשטיין? "לא ראית את ספרו (האנגלי) 'לאחר אושוויץ'? לו יש כל התשובות!" המשיך במרירות ובלעג שנון.
נבהלתי מאד מדברי מרן זצ"ל, ומעמדתו האיתנה והרגישה, והרהבתי עוז להסביר למרן זצ"ל שהתכנית שעליה נדברנו היא הצגה שמראה את היהודים בימים ההם - של חושך וצלמוות, ובחוסר כל, איך שמסרו את נפשם להתפלל ולקיים מצוות כמו מצה בפסח, נר חנוכה, וכו', והעיקר להדגיש את מסירות הנפש לקודשי האומה, ואמונתם החזקה של אחינו בני ישראל בתקופה הנוראה ההיא. וכשמוע מרן את דברי, נחה דעתו, ואמר שעלינו להדגיש שלושה דברים:
א. שאנחנו היהודים באמריקה לא עזרנו לאחינו בעמק ההשמדה, ואשמים אנחנו על אחינו אשר ידענו בצרת נפשם בהתחננם אלינו, על ידי שליחים, ולא הושטנו מספיק עזרה על ידי השתדלות אצל ממשלת ארצות הברית וארגונים אחרים על מנת להציל מה שהיה אפשר להציל.
ב. שגם שאר מדינות העולם אשמים על שלא הרימו קול זעקה למחות, ולא השתמשו ביכולתם, ובכלי המלחמה שברשותם, להכשיל את ההשמדה. והנה שני שומרי זכויות האדם המפורסמים ביותר בתקופה ההיא היו מהטמא גאנדי והרופא ד"ר אלברט שווייצר (שהקדיש את זמנו וכוחותיו באפריקה לרפאות את החולים המסכנים שם), שניהם כאחד לא הרימו קול זעקה ומחאה על האכזריות, ההרג וההשמדה שהגרמנים ימח שמם עסקו בהם בכל כוחם.
ג. ובכל עת שהיהודים בכל מקום שהם נמצאים בסכנה וזקוקים לעזרה, חייבים אנו לעשות כל מה שבידינו לעזור, ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
אינני מעוניין להתייחס כעת לגופו של העניין הנידון כאן, אלא אך ורק לדרך בה אתה מבטא את עמדתך.
באופן אישי אין לי בעיה לקרוא [או לשמוע] את השתלחויותיך חסרות הרסן, ה"פנינים" שאתה מוציא ממקלדתך [ומפיך] באמצעות הגדרות וביטויים שונים נותנים לדבריך נופך מסויים וייחודי. לצערי הרב, לא ניתן לאפשר זאת בדיון בפורום פתוח, צורת ההתבטאות שלך פוגעת באנשים רבים ללא שום הצדקה, בין אם מדובר בכותב פלוני או אלמוני ובין אם מדובר בהכללות כמו "כופרי עצכ"ח" או "מתפכחי אגודה אחת" "מושכים בערלתם" ועוד כהנה וכהנה. אין צורך במאמץ רב מדי בכדי לטעון את כל דבריך בדרך מכובדת יותר המתיישבת יפה על הלב, ניתן להשיב על השאלה המוצגת כאן באשכול בלי לתקוף מיידית את השואל ברגשי נחיתות; בהתנצלות לציונים ובחיקוי של טיעונים המופיעים במקומות אחרים. הינך רשאי לשקול ברצינות שהדברים נבעו מתוך לבו ומוחו של הכותב ללא קשר לכתבות או מאמרים כאלו ואחרים, לא כל מה שאנחנו מדברים בינינו נובע מהמחשבה ומהידיעה מה אומרים עלינו אחרים, לא כל שאלה שאנו מציגים באה לקבוע מיידית שהמנהיגות החרדית שגתה, מותר לנו גם לנסות להבין את שיקוליהם של החזו"א והרב מבריסק גם כשהדברים נאמרים עם סימן שאלה.
אני מקווה שדברי הובנו היטב, היות ואין לי שום רצון לחזור על הצעד שנקטנו בעבר של מחיקת הודעותיך ו/או חסימתך מכתיבה בפורום. ברור לי שגם אם תשנה את צורת כתיבתך היא תישאר מעניינת ומרתקת, דבריך הם דברי טעם מצד עצמם ואין צורך בפרובוקציות בכדי למשוך תשומת לב.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-17/4/2007 10:00
ירוחם
כתבת:
"באמת היה אפשר להפוך את יום העצמאות לחג גדול, אבל מה לעשות מנהיגי המדינה הם לא דתיים, לעומת מלכות בית חשמונאי הם צדיקים יסוד עולם
. ובזה אנחנו קטנים- כי התשועה שהיתה לעמנו ביום זה גדולה יותר משיבת ציון בבית שני.
בעל בעמיו
אין דבר כזה ירידת הדורות. הדור שלנו חכם יותר, משכיל יותר, ובעל ידע יותר, מכל הדורות שקדמו
והמשפט הזה לא נאמר בציניות."
מסכים עם כל מילה.
אמנם, כיון שבאמת אין הסכמה בין ה"גדולים" או הנחשבים לגדולים, אי אפשר לצפות שייקבע. כי ההסכמה ביניהם היא רק בנושא אחד: שאנו קטנים ואין מתקנים (פרט לגזירות כמו סלולרי כשר למהדרין, או הפרדה באוטובוסים...).
זה יכול להשתנות רק אם זה יצמח מלמטה, מהעם. והחרדים מתחנכים לא להעריך את היום הזה כלל, דווקא כדי שיישארו חרדים.
ואצל אחינו הלאומיים, כמדומה שהצרות האחרונות הצליחו לשכנע אותם שהמדינה לא תצלח...
נשלח ב-17/4/2007 10:43
הרב מיימוני
ואצל אחינו הלאומיים, כמדומה שהצרות האחרונות הצליחו לשכנע אותם שהמדינה לא תצלח...
מה הדיבורים האלו שהיות ויש צרות המדינה לא תצלח? מיום כניסת עם ישראל לארצו בהנהגתו של יהושוע, בליווי מתמיד של ה" בפועל ממש, עין בעין ראו את הניסים. ארבע מאות שנה ללא צלחה המדינה הצעירה למרות הבטחתו של ה", לא מבחינה רוחנית ולא מבחינה מדינית וכלכלית.
אז אחינו הלאמים שבדור אמרו נתנה ראש ונשובה מצריימה?
שיבת ציון בבית שני.- אנא במתותא תגיד לי, איזו הצלחה מדינית ורוחנית היתה למדינה הקטנה, אשר ישבו בציון הקטנה, "הבררה" של עם היושב בבל,
האם גם הם התיאשו כשסנבלט ויושבי הסביבה מיררו להם את החיים? ולא יכלו לנהל חיים מסודרים. גם הם חשבו שהמדינה לא תצלח?
בן גורין אמר פעם, מי שלא מאמין אצלנו בניסים- הוא לא אדם ריאלי.
ואני אומר לך כי אנחנו החרדים ומנהיגיהם במיוחד, אולי מאד ריאלים, אבל ממש לא בני אדם שמתאים להם לחיות כעם נורמלי בארצו.
