| נשלח ב-26/10/2002 22:35 |
 |
| |
כתיבת שם השם ופסוקים [במחשב/בוירטואליה]
לא יודעת היכן המקום לשאול את השאלה, אבל אני מנסה כאן:
מתוך עיון בכמה פורומים, שמתי לב, שגם כאשר חרדים כותבים הם משתמשים במילה אלוקים באות ה' ולא בק' כמו שאנחנו רגילים להגות.
האם בכתיבה במחשב אין בעיה לכתוב כך?
ובכלל, מה עם כל הפסוקים ודברי הקודש שרשומים באתרים רבים ברחבי האינטרנט, או סתם אלה שנמצאים אצלי במחשב, אפשר למחוק אותם במקרה הצורך?
תודה מראש
תוספת המחצית השניה בכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 08/11/2007 20:05:20
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2002 23:52 |
|
| |
ברוכה הבאה אל הפורום!
יש בדבר מחלוקת בין הפוסקים. בספר על הלכות גניזה יש דיון ארוך בכך.
הלכה למעשה, אין שום איסור במחיקת חומר מדיסק קשיח, כי החומר אינו שמור בצורה של כתיבה.
כאשר שם ד' כתוב על המסך, אין בעיה למחקו, מפני שהשם לא כתוב באמת. השם, כמו כל דבר על המסך, נוצר עשרות פעמים בשניה מחדש על ידי המנגנון של הצג. כיצד, זה תלוי בשני סוגי הצגים, הCRT וה-LCD. אבל זה לא משנה לגבי התשובה, כי זה כתב שנוצר מחדש, אם נקרא לו כתב, ולא כתיבה עומדת בפני עצמה.
לכן היה צריך לומר שמותר למחוק כל דבר ללא בעיה.
בפועל, באותו אשכול שהזכיר וטו, ציינו כי יש לנו קושי פסיכולוגי לעשות זאת, והצעתי הצעות לעקוף את הקושי.
אבל מעיקר הדין אין שום בעיה למחוק, מהסיבות האמורות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 08:22 |
|
| |
כל הנושא של שם השם מסתבך והולך בימינו.
הרעיון הוא:
כאשר נותנים כינוי ליישות מוערצת ושאין לנו מושג כלפיה, השם אמור לייצג סימבולית בלבד. עם הזמן הולכת ומתגבשת זהות ואחידות בין המסומל לסמל, הסמל מקבל קדושה עצמית בעיני המשתמשים, ואז יש צורך להחליף את הסמל בחדש.
זהו תהליך שלא ניתן לעצור אותו.
כולם מכירים את הבדיחה על בחור ובחורה בני הדור החדש, הבאים לפגישה, ולה קוראים 'בתקה' ולו קוראים 'קליקקו'. (בתיה ואליהו)
הסמלים הפכו למחיצות, האמורות לחצוץ בינינו לבין המסומל. מחיצת 'קה', ומחיצת 'אדושם', מחיצת 'קל', טו, וטז, וצבקות.
להבדיל, תהליך מקביל עובר גם על המילים המסמלות דברי ערוה וגנאי. למשל: המלה 'קטנים' גם היא גורמת כיום לגיחוכים של מבוכה בכיתה, (לפי דיווחי הילדים שלי), מלה שהומצאה בזמנו בשביל לעקוף מילים אחרות.
אני עדיין מעריץ את אלה החשים אינטימיות בריאה עם הבורא, ומשתמשים בשמו הראוי לו, תודה לאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 08:52 |
|
| |
אקדמאי!
איך אתה מותח את הקו בין קשר אינטימי ראוי כלפי הא-ל לבין התקרבות מוקדמת וגאוונית (נדב ואביהוא)?
גם אם תמצא קו ברור ואמין ותסיק שעבורך אישית עדיף להשתמש בקריאה מפורשת של השמות, זה לא אומר שהוא הדין לגבי שומעיך. אולי עבורם נדרש עדיין 'קידוש הקריאה' (כלשון ששמעתי)!
תוקן על ידי - יענטע - 10/27/2002 8:59:03 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 09:27 |
|
| |
אקדמאי
אני סבור שיש לחלק בין שתי התופעות:
א. קידוש שם ה' על מנת שלא להשתמש בו לצרכי חול.
ב. התפתחות היסטורית של יחס לכלל התנהגות או/משמעותן של מלים.
התחום הראשון נקבע כבר בתורה, והטעם ברור. מי שמכבד את המילה שבה נקרא השם, מכבד אותו עצמו. יש דינים רבים שסובבים סביב הנושא של כבוד ה', כגון כבוד המקדש, דיני שבועה, ועוד.
ב. העובדה שיש התפתחויות אוטונומיות של התנהגויות סביב איסורים ומלים אינה חדשה. בזמננו היא מעוררת גיחוך, בשל הנטיה להחמיר מצד אחד והביקורת השכלית שאנו גדלים עליה בתרבות שלנו מצד שני. כך מופיעות הבדיחות על "קליקקו" וכדו'.
ביסודם של דברים, יש כאן מנגנון פסיכולוגי שבו מקשרים בין המלה לבין משמעותה, בין המלה לבין הקונוטציות, ולבין התחושות והזכרונות שהיא מעוררת.
אחד מילדינו התעורר פעם, בגיל צעיר מאד, להחליף את המילה "קטנים" בקיצור "קטא", כדי להתרחק מהמילה שנראתה לו מגונה. אבל שמתי לב לדבר ועצרתי את התהליך באיבו. אחרת, הילדים שלו כבר היו נאלצים להחליף את "קטא" במשהו אחר, שהרי צריך להתרחק מן הכיעור.
הנימוק הרשמי שלי היה כי ביטוי שהיה נכון ועדין בימי הגמרא, כמו "קטנים", הוא טוב גם לזמננו. הנימוק התיאורטי שלי היה שאי אפשר להניח לתהליך להתפתח הלאה, כי אז הוא ייכנס לסיחרור, כמו בדוגמאות שהבאת.
אני מבקש להתריע כי הדיון הזה, על התפתחות בשפה והתפתחות בהלכה, ועם הדוגמאות לעיל, נראה לי מאד לא מתאים לאשכול על שם ה'... נא לפתוח אשכול חדש!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 10:04 |
|
| |
אם אנו דנים על העיקרון
הרי שמן הראוי בכל מקרה לשמור על יחס מכובד לשם אלוקים
אם אנו מכבדים את אלוקים
איננו משתמשים בשמו הפרטי
כמו אילו אנו קוראים לאבינו בשמו שלא בפניו
אם תעיין בספרי ההלכה תוכל אולי לפלפל וליסוג מתוך מידת היושר השומרת על העיקרון בכל מקרה
על מחיקה מדיסק קשיח
וודאי שזו דרגה קלה
אך לא הייתי קובע בזה הלכה אלא משאיר זאת לרגישותו של היחיד
ד"ש למיימוני
תוקן על ידי - יהוסף - 10/27/2002 10:04:50 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 10:08 |
|
| |
מיימוני,
ציינת שמבחינת ההלכה אין בעיה במחיקת שם השם מהמחשב. האם זו מסקנתך האישית מתוך עיון במקורות, או ששמעת זאת מאיזשהו פוסק?
ולגבי קידוש הסמלים:
האם נושא זה היה קיים תמיד בצורה מוגזמת? או שזו תופעה שנפוצה דווקא בזמנים שלנו? ממתי התחילו לכתוב ולומר את שם אלקים באות ק'?
זה נראה לי מאוד משנה לדיון, משום שאולי לא ארגיש מחוייבת לגדר הזה אם אדע שהוא נולד בדור שלנו, אבל אם הוא היה הגדר הראשוני אז הרבה יותר הגיוני שמדובר בגדר נחוץ.
האם יש מקורות להקפדה זו?
אני מתארת לעצמי שדבר בסיסי זה ידוע לרובכם, מצטערת להטריד עם חוסר הידיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 10:12 |
|
| |
תמיד לומדת
ההלכה שהבאתי, לאמור שמותר למחוק מה שנכתב במחשב, היא גם דעת חלק מן הפוסקים, וגם דעתי האישית המתקבלת מעיון במקורות.
(שהרי נוצר תאנה יאכל פריה, ושכר לימוד - הוראה).
לגבי קידוש שם ה', צריך להבדיל בין מנהגים וחומרות והנהגות שהתפתחו במשך הדורות, לבין עיקר הדין, מן התורה ומדברי חכמים.
יחס של כבוד לשם ה', שלא להזכירו שלא לצורך, וגם לא להעלותו על הכתב, הוא מעיקר הדין. וצריך להיזהר לא להיכשל בזה.
הדיונים על התפתחויות של הלכות, הם נושא מרכזי בפורום שלנו, אך אסור להם לטשטש את החובה הפשוטה לנהוג לפי ההלכה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2002 10:28 |
|
| |
לומדת
עדיף לך שמיימוני שאב בעצמו מהמקורות ולא מ'פויסעק' אחר.
אגב, באחד הלינקים שהובאו למעלה ישנה מובאה בצורת 'פסק'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2004 13:08 |
|
| |
הואיל והובלנו לכאן בקישור מאשכול אחר, הקפצתיו.
הצורה יי, או י"י, לציון שם השם, אף היא מקודשת בעיני יהודים רבים. מה מקורה?
הראה לי מאן דהוא, והיה זה מזמן, ואיני זוכר המקורות. אולם, למי שיש גישה לספרים ישנים, יוכל לעיין בעצמו.
בתחילה היו כותבים במקום שם בן ד' אותיות ארבע נקודות: ****.
אח"כ הפכו הנקודות ליודי"ן: יייי.
אח"כ לג' יודי"ן, היו"ד הרביעית נמשכה עם קו מתחת (אין אפשרות להדגים).
בכת"י ספרדים מלאחר הגירוש נמצא הרבה ג' יודי"ן עם קו למטה, ומאותה התקופה בכת"י אשכנזים נמצא השם כבר בשני יודי"ן.
בערך בתקופה זו חדר הדפוס, ועמו הכתיב יי לשם השם, מנוקד כמו שמנקדים שם אדנו"ת (או אלהו"ת לפי הענין).
לסיכום: באותיות יי, י"י, ה' (קיצור המלה "השם", שאף לה אין קדושה!), ד' וכיו"ב אין קדושה.
ההיפך, כל כתיבתן נועדה שלא לכתוב אחד משמות הקודש.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2004 09:41 |
|
| |
שאלת סנסי:
שאלה קטנה...:
תמיד ידעתי כי דף שנכתב עליו שם ה' צריך להביא לגניזה,
אבל האם פסוק שלם שלא מוזכר בו שם ה', גם דורש גניזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2004 10:03 |
|
| |
.
סמך לדברי אקדמאי לעיל:
בכתבי יד רבים של גדולינו מתקופת הראשונים, לאחר יג ו-יד, לא באות טו ו-טז , אלא כסדרן (יוד-הא, יוד-וו).
אך כיום, אין אחד בנו שירצה לחזור לצורה זו, אקדשתא כיוון דעל על.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2004 10:10 |
|
| |
קדימה...תענו לי..אני צריכה לשלוח הזמנות לדפוס 
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2004 17:07 |
|
| |
סנסי
כל מי שכותב שלוש מילים או יותר מתוך פסוק, הרי זה חייב לנהוג בהן חשיבות וקדושה.
ולכן אין ראוי לכתבן בהזמנה.
אם את רוצה לשלוח הזמנה, או מכתב כלשהו עם שימוש בקטע פסוק, אני ממליץ לפניך לעשות מה שעשו חכמי האחרונים, כגון ר' זונדל מסלנט (רבו של ר' ישראל מסלנט):
הם היו מעתיקים את הפסוק בשינוי לשון קטן, כך שהמסר היה מועבר אך הניסוח כבר לא היה מקודש.
למשל, במקום:
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה"
שהינו קטע מפסוק (קטע שחוזר למעשה כמה פעמים בירמיהו, אם גם לא תמיד בהקשר חיובי...) ומקובל לצטטו:
מוטב לשנות את הסדר ולכתוב:
קול שמחה וקול ששון, קול חתן וכלה
השינוי הקטן הזה אינו משנה את המשמעות, אך פוטר מחיוב גניזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2004 14:10 |
|
| |
קודם כל, סנסי, לגבי ההזמנות, האם יש על מה שנפרוץ בשירה שמחה? אנא שתפי!
(אני מקווה שאין לאף אחד בעיה עם שירת נשים באופן וירטואלי).
לגבי כל הנאמר פה, ניכר שהבעיה אינה עם המסמן (המילה המתארת את הדבר), בין אם מסמן של דבר נשגב וקדוש כשם השם ובין אם להאא"ה אם מדובר במשהו מלוכלך ומביך (כהפרשות הגוף), אלא עם המסומן, דהיינו עם הדבר עצמו.
בגלל העובדה שיש מידה של מבוכה או יראה או אימה או סלידה מלהתייחס לדבר עצמו, ניתנים לו כל מיני שמות שאמורים להקל עלינו את ההתייחסות המילולית אליו. אבל חזקה על המילים הללו שאחרי זמן מה, ינכסו אליהן את המשמעות שממנה מנסים הדוברים להתחמק באמצעות המילים הרכות, או באמצעות הלשון הנקייה ( ובלשון העמים: Euphemism), ויחפשו מילה אחרת, שגם היא "תתבלה" בעיתה ותוחלף בחדשה.
לשחורים בארה"ב היו נוהגים לקרוא Niggers , אבל שם זה נפסל כשם גנאי המזכיר את תקופת העבדים, אחר כך נקטו ב Negroes ואז ב Blacks ואחר כך בColored People ואחר כך Afro-Americans (לא בטוחה שהסדר הזה מדויק) והיום מקובל: Africans Americans.
האם יש פסול בדנוטציה (=במשמעות המילולית) של הכינויים האלה? או שהבעיה היא עם הצורך לכנות בכינוי נפרד קבוצת אנשים.
מיימוני,
אני סבורה שחבל לסרס דברי תורה מן הטעם שציינת!
מואדיב,
אהה,
ובענייני דיומא - ראה מאמר יפהפה של ארי אילון הקורא לשוב ולחוג את יה בשבט!
|
|
|
|
|
|
