קַּוִין לִימֵי זִכָּרוֹן וּבִיצָרוֹן
(נכתב ליום הזיכרון לחללי צה"ל, תשס"ג)
כְּמוֹ תַּפּוּחַ הַנּוֹפֵל
רָחוֹק מִן הָעֵץ
נָפְלוּ כַּמָּה יְהוּדִים
כָּאן עַל יַד הַבַּיִת
הָעִיר, הֶחָזִית
וּמֵאַחֲרֵי גֵּוָם
הִשְׁלִיכוּ הוֹרִים, אַחִים, עַם
יִשְׂרָאֵל חַי,
וְקַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ
בְּ'הַשְׁקָפָתוֹ',
מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ
וְהוֹלֵךְ,
לֹא עֵת לַעֲמֹד
לֹא עֵת דּוּמִיָּה
אוּלָם אָנוּ נַעַצְרֵהוּ
לְרֶגַע קָט
נִבְחָנֵּהוּ, נְבוֹנְנֵּהוּ
נוֹשִׁיט לוֹ יַד אֹמֶנֶת
רְחוּמָה
וְיַחַד נְקַלֵף אֶת שִׁרְיוֹן הַמִּלִּים
הַמְּשֻׁמָּשׁוֹת
אֶת קְלִפַּת נוֹגַהּ
הַשְּׁקוּפָה מֵרֹב הַשְּׁקָפָה
נַגִּיעַ לַלֵבָב פְּנִימָה
וְנִגַּע
בְּנֶּפֶשׁ חֲרֵדִי הוֹמִיָּה
אֶת אֶחָיו הוּא מְבַקֵּשׁ
הַגִּידוּ נָא לוֹ
הֵיכָן הֵם רוֹעִים
הֵיאַךְ עֲצוּבִים
הֵיאַךְ שְׂמֵחִים
תַּם עִדַּן הַנֶּגֶד
חָלְפָה תּוּגַת 'אַתְחַלְתָּא דִגְּאוּלָה' מִכָּאן
וְ'עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא' מִכָּאן
וּכְשׁוֹךְ הַסַּעַר
נוֹלַד הַנַּעַר
שֶׁאֵין לְפָנָיו אֶלָּא מוֹלֶדֶת
יְהוּדִית
לַטוֹב וְלָרָע
לָרִאשׁוֹנָה מִּזֶה אַלְפַּיִם,
טוֹבָתָהּ הִיא טוֹבָתוֹ
כִּי אֵין אַחֶרֶת,
יַהֲדוּתוֹ, אֱמוּנָתוֹ
נָקְעָה נַפְשָׁהּ
בְּמִלְחָמוֹת הָאֶתְמוֹל,
וַעֲתִידוֹ לְפָנָיו
אוֹתוֹ רוֹצֶה הוּא לִבְנוֹת
בְּמוֹ יָדָיו.
לְכָה נַּעֲרִי
נֵּצֵאָה לַכְּפָרִים
נִרְאֶה כִּי פָּרְחָה הַגֶּפֶן
וַעֲדַיִן יְהוּדִים
חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים
הַיּוֹם עֲצֵּבִים
וּמָחָר שְׂמֵחִים,
אַף כִּי תַּמָּה צִיּוֹנוּת
לֹא תַּמּוּ כָּל פְּלָאֶיהָ
שֶׁל הַיִּשְׂרְאֵלִיּוּת,
גַּם ז'וֹז'וֹ גַּם מוֹיְשִׁי
גַּם קְמֵעוֹת וּקְבָרִים
יְשִׁיבוֹת וַחֲדָרִים
הֵם שֶׁלָּהּ
וּמִקִּרְבָּה יָצָאוּ,
וְעַל כָּךְ נִלְּחַמְנוּ
וּמָחָר
יִמָּלֵא שְׂחֹק פִּינוּ
