|
|
| נשלח ב-25/4/2010 12:37 |
 |
| |
על לקיחת לאה ורחל כבר יישב המהרי"ל שכיון שהיו אחיות רק מן האב, על כן לא היה בזה איסור לבני נח המתייחסים רק אחרי האם.
ומה שמצינו שעשה אברהם אבינו את התורה, כבר אז היתה כל התורה, דהיינו תרומות ומעשרות, עבודת הקרבנות ואיסורי תורה, אלא שהיו באופן אחר, דהיינו לדוגמא יבום לא היה רק לאחי המת, וכן היו איסורי עריות שאין לנו, וגם איסור אבר מן החי היה יותר חמור ממה שהוא לבני ישראל, ובאופן זה קיימום אברהם ובניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 12:38 |
|
| |
מקס
נדמה לי כי מה שכתבת בשם הראב"ע. כותב הרמב"ן, על הפסוק ולא- תקיא הארץ- האיסור הוא איסור אלא הארץ אינה סובלת עוברי עבירה ולכן מתה רחל, -בהכנסם ארצה ,כך אני זוכר,
בכל מקרה, הרי עריות נאסרו גם על בני נח, וכידוע הם לא יושבים בארץ.
אתה קצת מפליא אותי עם -ההידור, אם המצווה כתובה בפרוש בתורה לקיים אותה זה הידור?
לא מצינו שיעקב הבטיח לרחל, אבל, אפילו אם כן הרי הנסיבות השתנו, והוא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה. ולכן זה בטל.
המדרש אומר שהאבות קיימו גם תורה שבעל פה אפילו עירוב תבשילין,
תתאמץ יש תשובה הרבה הרבה יותר פשוטה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 12:45 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מקס
נדמה לי כי מה שכתבת בשם הראב"ע. כותב הרמב"ן, על הפסוק ולא- תקיא הארץ- האיסור הוא איסור אלא הארץ אינה סובלת עוברי עבירה ולכן מתה רחל, -בהכנסם ארצה ,כך אני זוכר,
בכל מקרה, הרי עריות נאסרו גם על בני נח, וכידוע הם לא יושבים בארץ.
אתה קצת מפליא אותי עם -ההידור, אם המצווה כתובה בפרוש בתורה לקיים אותה זה הידור?
לא מצינו שיעקב הבטיח לרחל, אבל, אפילו אם כן הרי הנסיבות השתנו, והוא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה. ולכן זה בטל.
המדרש אומר שהאבות קיימו גם תורה שבעל פה אפילו עירוב תבשילין,
תתאמץ יש תשובה הרבה הרבה יותר פשוטה. |
|
ירוחם:
היה לו חיוב מצד הדין שהבטיח לרחל ונתן לה סימנים וכו' וכו'
לקיים את התורה עוד לא נצטוו בכלל,
אדרבה תחכים אותי,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 12:48 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: | | על לקיחת לאה ורחל כבר יישב המהרי"ל שכיון שהיו אחיות רק מן האב, על כן לא היה בזה איסור לבני נח המתייחסים רק אחרי האם.
ומה שמצינו שעשה אברהם אבינו את התורה, כבר אז היתה כל התורה, דהיינו תרומות ומעשרות, עבודת הקרבנות ואיסורי תורה, אלא שהיו באופן אחר, דהיינו לדוגמא יבום לא היה רק לאחי המת, וכן היו איסורי עריות שאין לנו, וגם איסור אבר מן החי היה יותר חמור ממה שהוא לבני ישראל, ובאופן זה קיימום אברהם ובניו. |
|
המהרי"ל אומר על דרך אפשר,
מה פי' תרומת ומעשרות ? למי ? לאהרן הכהן ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 12:58 |
|
| |
למלכי צדק הכהן לא-ל עליון, וכן כתיב ביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 13:00 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: | | | למלכי צדק הכהן לא-ל עליון, וכן כתיב ביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. |
|
אני גם יכול להחליט למי לתת ?
(אגב ידעתי למי הכוונה)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 13:11 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: | | | וכן כתיב ביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. |
|
מכאן משמע שלא נתן ברגיל,
כי אם כן מה החידוש כאן, כלומר מה הוא מחדש לאלוקים ? הרי במילא קיים את התורה,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 13:20 |
|
| |
משעשע מאד לראות את היצירתיות במתן תשובות- הן לא היו אחיות מאותה אם?? למה מי סיפר את זה, ואיפה זה כתוב? רש'י כותב שאמה מתה,במדרשים נאמר שהן היו תאומות,
הרבה יותר הגיוני -לפי ההגיון שהן לא היו אחיות- להגיד שלאה\ או רחל בכלל היתה מאומצת,
וסתם לשם שעשוע- מי אומר שמאותו אב הן לא אחיות, שהתורה פטרן? הרי לפני מתן תורה הכל הלך אחר האב.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2011 18:04 |
|
| |
בפרשתנו בא סדר עבודת יום הכפורים, אשר חלק ממנו הוא הזאת דם בקדש ובאהל מועד ועל המזבח.
בדבר זהותו של המזבח קיימת סתירה לכאורה בין הנראה מפרשתנו לבין המפורש בסוף פרשת תצוה (שמות ל, י). הנדון שם הוא מזבח הקטורת, וכתוב: "וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה" וגו'.
ואילו מפרשתנו משמע שהכוונה למזבח החיצון, כי בפסוק יח כתוב: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר וגו' ונתן על קרנות המזבח סביב". מהיכן יצא? כנראה מאהל מועד - בו שהה זה עתה, כפי שנראה מהפסוקים הקודמים דכתיב (פסוק טז) "וכן יעשה לאהל מועד".
גם מהתו"כ נראה שהבינו שהכהן היה עומד קודם לכן באהל מועד, ועל כן ראו לנכון לפרש מהו "ויצא".
"מה ת"ל [ויצא]?, א"ר נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן, ת"ל ויצא אל המזבח, היכן היה - לפנים מן המזבח". וכך הבין רש"י וכתב: "אל המזבח זה מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל. ומה תלמוד לומר ויצא, לפי שהזה ההזאות על הפרוכת ועמד מן המזבח ולפנים והזה, ובמתנות המזבח הזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ". ראב"ע מפרש שהכתוב כאן מדבר ממזבח החיצון ומותיר על כנה את הסתירה משמות ל. הפירוש של ראב"ע שהכוונה למזבח החיצון, מלבד שהוא סותר את הכתוב בשמות ל, י, הוא גם דחוק ממקומו, כי על ידי פירושו לא מובנת האריכות בתיאור המזבח, מדוע הוסיף הכתוב לומר "אשר לפני ה'". במקומות היחידים שנוסף תיאור זה (מלבד כאן) זה רק היכן שהכוונה למזבח הפנימי. ונראה לי לפרש כוונת הכתוב: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה'" מאי "ויצא"? שהיה עומד בקדש הקדשים מבית לפרוכת, ויצא משם אל המזבח הפנימי. ויש לפרש את הפסוקים כך: "ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת הכתוב הבא מפרש מה נעשה על ידי הזאת אלו: בהזאתו "על הכפרת" הוא מכפר על הקדש, כלומר קדש הקדשים. ואילו בהזאתו "לפני הכפרת" הוא מכפר על אהל מועד. וזהו כוונת הכתוב: וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם. כלומר, המשפט "וכן יעשה לאהל מועד" איננו הוראה שיש לעשות מעתה משהו נוסף מלבד האמור בפסוק הקודם, אלא שהכתוב נותן הסבר מה הוא עושה על ידי ההזאות הנ"ל. העולה מכך שעד שאמר הכתוב "ויצא אל המזבח", הכהן עדיין לא יצא מן הקדש (מבית לפרוכת), ולפי זה, ההוראה היא שייצא משם וייגש למזבח "הפנימי" אשר לפני ה'. ניתן להבחין כאן בסדר הגיוני: כפרה על הקדש (קדש הקדשים, הארון והכפורת) על ידי הזאה על פני הכפרת; כפרה על ההיכל על ידי הזאה לפני הכפרת; כפרה על קדשי ההיכל על ידי הזאה על המזבח הפנימי המייצג אותם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 20:54 |
|
| |
בתחילת הפרשהכי בענן אראה על הכפורתפירש ראב"ע:הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן, ולא יראה הכבוד פן ימות ואילו הרשב"ם, שהזכרתי כבר לעיל, פירש:לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפרת, כדכת' ודיברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, ואם יראה הכהן ימות. לפיכך כשיכנס ביום הכיפורים ציוהו הק' להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר:האם ניתן ללמוד מכאן על היחס להגשמה של שני המפרשים?פרק טז (כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם: ופירש"י:מלמד שטעונין גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:ואילו בהמשך: (לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:מפשט הפסוק נראה שמודבר באותם הבגדים שלבש האבא ושאינם טעונים גניזה. פרק יז (טו) וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:(טז) וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: פדברי רש"י ידועים, אך בפשט לא נאמר כאן כל איסור באכילת נבילה אלא רק ציון עובדה שמי שאוכל נטמא. גם כאן, כפי שציינתי בפרשת שמיני משמע שעצם הטומאה היא מצב לא רצוי, כי לא נאמר כאן שנכנס למקדש או אכל קודש, אלא שמי שנטמא צריך להטהר ואם לא נטהר יישא עוונו.
נקודה נוספת שהוזכרה לעיל היא שרוב העריות שהוזכרו בפרשה אינם אסורים על בני נוח ובכל זאת התורה אומרת שבגלל התועבות האלו הם הוקאו מהארץ. רפאל שוחט בספרו 'עולם נסתר בממדי הזמן' טוען שלפי הגר"א גויים בארץ חייבים לקיים מצוות, ולכאורה פרשתנו מהווה לכך ראיה. שוחט כבר עמד על הקשיים בשיטת הגר"א ואין כאן מקומם. מ"מ עולה מכאן תפסיה 'מהותנית' של קדושת הארץ.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/04/2011 20:57:55
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 21:55 |
|
| |
בעל: פסוק מפורש, איש איש
ספרא אחרי מות פרשה ט איש מה תלמוד לומר איש איש, להביא את הגוים שיהיו מוזהרים על העריות כישראל,
אבן עזרא ויקרא פרק יח פסוק ו (ו) איש איש כל איש ואיש, ובעבור שלא הזכיר מבית ישראל לא נעזוב הגר שיעשה אחת מתועבות הנזכרות בארצנו, שלא יטמא את הארץ. _________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 22:08 |
|
| |
ובפרשת קדושים
ויקרא פרק כ (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן:
אבן עזרא ויקרא פרק כ ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בא"י אזרח או גר תושב. והחל מהקשה שבכולם והוא: אשר יתן מזרעו למולך, והטעם לשכב עם עובדת עבודת כוכבים. וטעם עם הארץ - ארץ שהוא דר בה אזרח או גר, וזה בפרהסיא:
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:31 |
|
| |
ביום הכיפורים שולחים שעיר אחד לעזעזל, מה הרעיון? ברוח עצכ"ח. אני מכיר את כל המפרשים, ראב"ע הרמב"ן רש"י והאחרים,
מזור לנפשי לא מצאתי, למרות שפתרתי את הסודות של הראב"ע. אולי לא?
מתרוצץ בראשי רעיון אבנגרדי- אבל אשמח לשמוע את החברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:49 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | למרות שפתרתי את הסודות של הראב"ע. . |
|
ירוחם שבוע טוב ופסח כשר ושמח,
מעניין שמרוב סודות לא שמים לב לפשט הפשוט שהאבן עזרא אומר במקום, שהוא, אבן עזרא ויקרא פרק טז כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב, וירדוף אחריו עד שיברח ויעל על הצור, על כן אמרו חז"ל: ודוחפו. ואמר רב שמואל, אעפ"י שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם, ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 08:16 |
|
| |
בעב לפרשנותך לפס' לב אינה ספקולציה? לעניין תועבות הגויים – מעט דוחק לומר שהוקאו בגלל קדושת הארץ כי לאברהם נאמר שבגלל "עוון האמורי" ולא בגלל אי קדושה. אמנם, הפי' המיוחס לגר"א יסביר היטב את מיתת רחל רק בארץ כנען (נהוג האי להתעלם מכך שמתה רק כשנה לאחר שהייתם בארץ) ירוח לא הזכרת זאת (מו"נ ג/מו) ומכיוון ששֹעיר המשתלח109 בא לכפר על חטאים שכולם חמורים עד שאין חטאת ציבור המכפרת על מה שהוא מכפר110, והוא כביכול נושׂא את החטאים כולם, אין עוסקים בו כלל בשחיטה ולא בשׂריפה ולא בהקרבה, אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק. משליכים אותו לארץ גזרה (ויקרא ט"ז, 22), כלומר, גזורה (מן)111 היישוב. איש לא יטיל ספק שאין החטאים גופים המועברים על גבו של פרט אל פרט אחר. אלא כל המעשׂים האלה מְשָלִים לשם היווצרות צורה בנפש כדי שתיווצר ההיפעלות לתשובה, כלומר, שנקיים אנו מכּל מעשׂינו הקודמים, השלכנום אחרי גבינו והרחקנום תכלית ההרחקה112. מן הסתם גם לא יביא מזור. אגב, יצויין כי אם זו הסיבה היא נכשלה, לפחות חלקית. ראה יומא אודות הבבליים שהיו מתשלים בשערו ודוחקים בו לצאת אולי, ע"פ דרכו של הר"מ בקרבנות, זהו רמז שה' אינו חפץ כלל בקרבנות וטורף אותם בפנינו, והפתרון לחטא הוא רק תשובה.
|
|
|
|
|
|
