|
|
| נשלח ב-1/5/2011 09:55 |
 |
| |
תלמיד
מי שמגיע לגיל ששים אמור לעשות קידוש או לדחות אותו לגיל מבוגר יותר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 10:03 |
|
| |
שידחה, איני יודע למתי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2012 21:42 |
|
| |
שבוע טוב ויקרא פרק טז (כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
רש"י והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:
למה? מה הרעיון? הרי הבגדים הללו היו יקרים מאד, לפי מה שכתוב מאיזה בד הם נתפרו ויקרא פרק יח (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:
הרי בהמשך הפסוק מזהיר כמצוות וחוקותי של ה'? ובהמשך הרי הוא אומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ מה הפסוק הזה בא ללמד בין היתר?
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ- את המעשה של ישיבה בארץ מצרים וארץ נכר אחרת- אל תעשו
אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂ. אל תחשבו שבפעמים הבאות כמו עכשיו אני אביא אותכם שמה.ו
יקרא פרק יט יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְקֹוָק תרגום יונתן ויקרא פרק יט פסוק יח (יח) לָא תֶהֱווֹן נַקְמִין וְלָא נַטְרִין דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ אֲנָא יְיָ:
רבי עקיבא אומר- ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. איך זה כלל כה גדול?
ואיך אם כן תרגום המיוחס לרבי יונתן לא ידע על הכלל הזה, והעמיד את הציווי על השלילה לעומת לשון החיוב של התורה ויקרא פרק יט כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
למה חז"ל לא מנו את המצווה של ונטעתם, את המשך הפסוק הם כן מנו- למה לא את הרישא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2013 21:25 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | מהו מולך
איסור העברה למולך מופיעה בפרשתנו ובפרשת אחרי כחלק מפרשת עריות (בקדושים מופיעים בסמיכות גם אוב וידעוני) ולא בפרשת ע"ז. בפשרת ראה שמדובר על שריפת הבנים והבנות, לא מוזכר מולך, האם אין מכאן ראיה למה שהמשנה במסכת מגילה ד:ז כבר אסרה:
האומר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא), מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא--משתקין אותו בנזיפה.
|
|
ואכן כך פירש האבן עזרא, אשר ייתן מזרעו למולך, הטעם לשכב עם עובדת עבודת כוכבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2013 23:09 |
|
| |
בעל
איפה הראב"ע הזה?
הגמרא בסנהדרין אומרת אחרת.
משתיקין את המתרגם- כי הדין הוא המעביר את כל בניו במולך- פטור.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 08:24 |
|
| |
האב"ע בקדושים במקום
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 11:14 |
|
| |
בעל
סליחה אבל אצלי לא מצאתי כהאי לישנא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2014 22:40 |
|
| |
השבת כשקראתי בתורה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְקֹוָק: נזכרתי בקיום המצווה הזו למהדרין, על ידי גדוליי הדור שלנו.
לזכותם יאמר, כי הם מפרשים את התורה לפי הגמרא,, בסנהדרין- ואהבת לעך כמוך- ברור לו מיתה יפה!, איני רוצה להזכיר את השמות של הגדויילם-מחמתו של ממנהל המשנה- כל אלו ששלחו רבים רבים מאתנו למיתה יפה.,
למרות גדולתם הגדולה בתורה- הם לא מבינים כי הגמרא בסנהדרין בדיוק מדברת אליהם ועליהם,
עומד אב הבית דין נשיא הסנהדרין גדול הדור- לפסוק מיתה על עברין, פושע שבית הדין מצא אותו אשם, ומגיע לו עונש מות.
אומרת לו הגמרא- ואהבת לרעך כמוך- ברור לו מיתה יפה. כת"ר הנשיא גדול הדור- דע לך כי הפושע הזה הוא רעך, כן ,כן אל תשכח כבודו, למרות שהוא פושע- הוא רעך,-
אבל אולי הם מפרשים ואהבת לרעך כמוך- תאהב אותו רק אם הוא כמוך. זו גם אפשרות.
אבל שמתי לב על דבר נוסף שמשום מה אף אחד מהדרשנים לא מזכיר. ו יקרא פרק יט (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ .
למען הסרת כל ספק הגר אינו - גר שהתגייר כפי שמקובל להגיד היום- הכונה היא לגוי גמור, זר, שאותו אתה צריך לאהוב.
הצחיק אותם, וגם אותנו.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 26/04/2014 22:44:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 00:17 |
|
| |
כמובן שלדעת חז״ל מדובר בגר צדק. ספרא: "כאזרח" מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 00:39 |
|
| |
גר צדק? הרי הוא יהודי לכל דבר. ומה חז"ל עושים עם המשך הפסוק
ויקרא פרק יט
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
אנחנו הינו גרי צדק בארץ מצריים?
הרי יש גבול לכל תעלול.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2019 19:06 |
|
| |
בפרשת קדושים ישנם כמה פסוקים במצוות שונות הקשורות בזהירות מלהיחפז, "לא תאכלו על הדם, לא תנחשו ולא תעוננו. לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את פאת זקנך. ושרט לנפש לא תיתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תיתנו בכם, אני ה'"
לא תאכלו על הדם, פשוט, לא תנחשו ולא תעוננו, מהו הניחוש, כגון האומר חתול שחור עבר לפני איני הולך למקום פלוני היום, וזו סברא המבוססת על אמון בקשר בין המערכת הרוחנית בעולם למערכת הגשמית, דא עקא, זו סברא חפוזה שאינה שמה לב למכלול הקשרים בין המערכות הרוחנית והגשמית, כי ניתן למצוא סימנים רבים בקשר בין המערכות שיראו סברא אחרת, ולכן "לא תנחשו", כלומר לא ללכת אחר הסברא הראשונה העולה בדעתך, רק לחקור את הדברים היטב האם אכן כך הדבר וכך ראוי להתייחס אליו, או שמא ישנם עניינים נוספים לבדוק, "ושרט לנפש לא תיתנו בבשרכם", פשוט, שהוא תשומת לב לגוף ולא להשחיתו מתוך רגש פתאומי על המת וכדומה, "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם", אמר לי אדם, הקעקוע הוא כמו נדר, ובעניין נדר הלוא חז"ל אמרו, כל הנודר כאילו בנה במה, וכתיב "אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך", "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך", פאה הוא הצד והקצה, ויש לך אדם נהנפחז במחשבתו וסבור שדבר שהוא צדדי אינו חשוב ומשמעותי ובעיני הנחפז במחשבתו רק העיקר נחוץ, ולפי שעיקר השיער הוא בחלק העליון שבראש, סבור האדם שהבריאה הטבעית על ידי האלוקים עלול האדם לסבור שהוא לא בדווקא, רק אם יש לו עניין שאינו מבינו אז הוא מבטל אותו בהינף יד, ועל כן "לא תשחית את פאת זקנך", גם הצד והקצה חשובים, ויש להתייחס אליהם כבעלי חשיבות עצמית, הגם שהעיקר הוא מעבר לכך.
והסדר של אלו המצוות הוא מהרחוק מהאדם עד אל הקרוב אל האדם, בתחילה "לא תאכלו על הדם", ביחס לבעלי חיים, אחר כך "לא תנחשו" ביחס למעשים ותוכניות האדם, שאין דרך המנחש לנחש עבור הדברים הגדולים, רק עבור הדברים הקטנים במעשים וצדדי הדברים, ועל כן אינו דבר גדול כשרט לנפש, ואף לא כהשחתת שער, ואחר כן מנה איסור השחתת שער, ולבסוף בעשיית רושם ממשי בגוף עצמו, וכל אלו עניינים נחפזים אינם ראויים לאדם קדוש, ועל כן "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2019 10:21 |
|
| |
בהמשך לדברי בעב
איסור העברת בנו למולך נזכר בפרשת אחרי ובפרשת קדושים בפרשת אחרי הוא מופיע בתוך פרשת עריות ובקדושים כחטיבה נפרדת, הצמודה לאוב וידעוני שהם איסורים המתקשרים לע"ז (לפחות לפי הרמב"ם). ידוע ש"הסתובב" פירוש שלפיו נתינת בנו למולך הינו כנוי לנשיאת גויה. (משנה מגילה ד/ט) והמשנה התייחסה איליו כ"משתקין אותו" את מי שמפרש כך היות והפירוש הנכון הוא עבודה זרה. האבן עזרא מפתיע – בפר' אחרי שבה האיסור מעורב בפר' עריות הוא מסביר שהכוונה לעבודה זרה ובר' קדושים שבה האיסור מופיע עצמאית ובצמידות לאוב וידעוני הוא מפרש – עריות. מדוע?
|
|
|
|
|
