אמור


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 9 10 11 12

סך הכל 12 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-8/5/2011 13:24

על הפס' וחמישיתו יוסף עליו כותב רס"ג (לפי פירושו המובא בחומש תורת חיים) וחמישיתו: כמו וחמישיתו. יש למישהו ביאור? [מחוץ לביאואר שכוונתו בערך חמישיתו, וההגיון הוא שעד שתות אין אונאה כי המחיר יכול לנוע עד שם או שאין לכך חשיבות, כל שיותר משתות הוא תוספת אמיתית ולכן די בבערך חומש, העיקר יותר משישית)

נשלח ב-8/5/2011 19:31

אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם (אמור כג, כז-לא).

ידועים דברי הרשב"ם בפרשת בראשית שמשמע מהם שיום מתחיל מהזריחה (אם כי אין לי ספק שהוא שמר שבת מערב עד ערב וכך גם חגג את חגיו).

האם אין מדברי הפסוקים כאן ראיה שהיום נתפס כמתחיל מהבוקר? כשמופיעים בסמיכות ציווי לצום בעשירי ומאידך לצום מהתשיעי בערב ועד הערב הבא לכאורה משמע שהיום מתחיל מהבוקר ומזהירים אותנו לצום מאמצע יום התשיעי (אחרת קשה להבין למה היה צריך להדגיש את ה"מערב עד ערב").

אולי מישהו יוכל להחכימני בידע על מה היה נהוג באיזורינו בזמנים קדומים?

תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 08/05/2011 19:57:21

נשלח ב-8/5/2011 19:47

היום מתחיל בעייני האנשים בבוקר- בוקר משמעו ביקורת- הבדלה בין הליל ליום,, עם ישראל בחוקותיו ומצותיו הולך לפי מה שכתוב בתורה ויהי ערב ויהיא בוקר- כלומר הערב זו ההתחלה, והתורה מציינת זאת בבירור יתר את תחילת השבת. בסיומה של יום השישי מתחילה השבת. כלומר מערב שישי מתחיל השבת. כך גם כל החגים והמועדים כולל יום הכיפורים, מתחילים בערב קודם כפי שכתוב מערב עד ערב, עם הזמן הוסיפו תוספות של שעה ושוב הוסיפו תוספות- עד שזה הפך לאחר הצהרים.

שאלה- למדנו אך ורק- באים למעט. מה בא למעט ה אך בעשור לחודש? אולי -לשאול את הרא"ש?

נשלח ב-8/5/2011 20:21

מטפחת
1. הגמ' התקשתה ודרשה על תוספת או עח האוכל בתשיעי
2. ראה גם בפר' בא על על אכילת מצה מיום ה 14 לחודש בערב עד יום ה 21 בערב, ולא מ 15 עד 22. וראה בתרגום יונתן שם שהתחבט

נשלח ב-8/5/2011 20:23

אני כמובן מכיר את הגמרא ובכל זאת אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

_________________

נשלח ב-12/5/2011 12:32

שלום
תגובות
1 תוספות כתובות פג ב גם כותב שנשים מתות מוקדם ומנמק
2 הפסוקים טז-כא שייכים לכאן שזה מה שעשה המגדף (וינצו)
3 הרס"ג כתב הרמב"ם שכתב כדי "להשיב בעל דינו בין באמת בין בשקר" וככל הנראה זה בקשר לבן מאיר
4 הרס"ג "וחמשיתו" הוא ס"ה תרגום לערבית
5

תוקן על ידי ייישראל ב- 12/05/2011 12:36:27

נשלח ב-13/5/2011 10:00

תוקן על ידי ספרן ב- 13/05/2011 10:03:48

נשלח ב-5/5/2012 21:52

שבוע טוב

ויקרא פרק כא (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
מה פרוש בני אהרון, האם היו גם כהנים שלא מבני אהרון?- התשובה היא כן. היו כהנים שלא מבני אהרון. מוזכר בתורה, וכן בנבאים. היו גם כהנים שלא מבני לוי.- וכך אפשר גם להבין את מה שהובטח לפנחס.
הדגש של התורה בעמיו- כלומר אם המת נמצא בעמיו שמסביבו עמו. אסור לכהן להטמא לו אבל למת מצווה הוא מטמא.

ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:
שארו - מסביר רש"י אשתו. למה התורה לא כותבת אשתו אם כן?
כי היא נותנת לו את השארים שלו. בלעדיה לא יהו לה שארים.

(ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו:

למה לא גרושה. הרי נפסק כי מותר לאדם לגרש את אשתו.- א. אם מצאה נאה הימנה. ב. אם הקדיחה תבשילו.. אז מה הבעיה עם גרושה?

ויקרא פרק כג

(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:

הגמרא במנחות אומרת- וכך פסק הרמב"ם להלכה- שאפילו אם חל קציר העומר בשבת- מחללים עליה את השבת ברוב עם ובעסק גדול,
יש ללמוד מכך כמה גדולה מצוות החקלאות ועבודת האדמה. מחללים על סמלה את השבת.
וזאת בהתחשב בעובדה כי על חשש מוזר של חילול שבת מבטלים תקיעת שופר וארבעת מינים,

נשלח ב-6/5/2012 08:21

עיון בפרק כב.
(ג) אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליקוק וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יקוק:
(ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:
(ה) או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו:
(ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים:
(ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא:
(ח) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יקוק:

בפסוק ד נאמר שצרוע או זב לא יאכל מן הקדשים, עד אשר יטהר. לא נאמרה כאן טבילה אלא טהרה. ניתן להסביר שהואיל וצרוע וזב צריכים להביא קרבן להשלמת טהרתם, לכן טבילה אינה מספיקה ונאמר שעליו ליטהר. לפי זה מדובר כאן באכילת קדשים, שהרי לתרומה מספיק הערב שמש.

בהמשך "והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע". טומאת מת לא הוזכרה כלל בספר ויקרא, אלא רק בפרשת חוקת, ויתירה מזו, מוזכר כאן הנוגע בכל טמא מת, אך לא הנוגע או המאהיל על המת.
פסוק ה: "או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו". אם מוזכר שרץ, מדוע לא מוזכרת נבלה? נבלה מוזכרת רק בהמשך בהקשר של אכילה.

בפסוקים ו-ז: "נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים: ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא:". פשט הפסוק, וכן משמע בפרשת שמיני שאין טהרה בטבילה ללא הערב שמש. חז"ל סוברים שרק לתרומה צריך הערב שמש אך לא למעשר. ביבמות עד ע"ב: " ותו, הא דתנן: טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים, מנא לן? אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי, כתיב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, הא רחץ טהור, וכתיב: ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים". רב חסדא חילק את הפסוקים לשנים, לא מדובר בשני תנאים לטהרה, אלא בשני דברים שנטהרים להם, הפסוק הראשון מדבר במעשר, שמספיקה טבילה כדי להטהר, ואילו הפסוק השני מדבר בתרומה, ואם כן קדשים המדוברים כאן הם תרומה. לכאורה בניגוד למה שמשמע בפסוק ד.וראו רש"י פסוק ז.

לכאורה פשט הפסוקים היא בקדשים ולא בתרומה, ע"פ הקשר הפרשיות שלפני ואחרי הפרשה הזו. לפי הפשט עולה שעבד כנעני אוכל בקדשים, ולא רק בתרומה.

נשלח ב-6/5/2012 09:28

וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.

קדשי הקדשים זה לכל זכר בבני אהרון בלבד (פרשת צו אולי..)
תרומה היא קודש ולא קודש קדשים ומותרת לכל מי ששיך לכהן...

נשלח ב-3/5/2014 21:28

ויקרא פרק כא

(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:

רש"י אומר שארו זו אשתו. על מה מסתמך רש"י לפרש כך? האם שארו הכונה זו שמשאירה ממנו -אחריו?

ויקרא פרק כג

(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ

מה הרבותא שהתורה מחדשת? הרי כל המועדים ושבת זה מערב עד למחרת בערב. חז"ל הרי למדו ויהי ערב ויהי בוקר.