|
|
| נשלח ב-2/5/2015 21:09 |
 |
| |
ויקרא פרק כא (ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו:
מדוע הפסוק מתחיל ברבים ומסיים ביחיד? למה גרושה מאישה? גרושה לא מספיק? מאישה- אז ממי?
הכתוב מזהיר את הכהן היחיד כי גם את גרושתו אסו לו להחזיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 01:28 |
|
| |
בספר יחזקאל מתואר הבית שיבנה עם הגאולה השלמה, כחלק מהתיאור מביא יחזקאל את 'חוקות הבית' החוקים הללו דומים לחוקי הכהנים שבפרשתנו אבל שונים מהם בפרטים רבים.
על סתירה זו כבר עמדו חז"ל ודרשו אותה לפי דרכם.
בעת המודרנית הוציאה מזה סיעת וולהויזן שחוקי הכהונה לא היו קיימים בזמן בית ראשון. עם חורבנו התעורר יחזקאל לתאר את הנוהגים שנהגו בו והוא ממייסדי חוקי הכהונה. חלק מחוקיו נדחו וחלק התקבלו ונכתבו בתורה בתחילת בית שני. עיקר זה הוא מיסודות ביקורת המקרא הקלאסית.
כשנבדוק את חוקי יחזקאל נמצאם מחולקים לשלושה נושאים: 1) חוקי המילואים. המתארים את חנוכת הבית ואין כל הכרח שידמו לחוקי התורה. 2) חוקי הנשיא. המתארים את קרבנות המשיח ואין סיבה לדמותם לחוק מחוקי התורה. 3) חוקי הכהנים. הללו זהים לחוקי התורה פרט למקרים בודדים שבד"כ הם החמרה.
כאן רציתי להתעכב על אחד החוקים והוא חוק האלמנה. בתורה נאסר על כהן הדיוט לשאת גרושה, חללה וזונה. כהן גדול אסור גם באלמנה.
יחזקאל מתיר לכהנים הדיוטים בתולה או אלמנת כהן בלבד. אלמנת ישראל אסורה להם.
חשבתי שמקור יחזקאל הוא באיסור חללה והוא לומד אותו אחרת מהמסורת. חללה היא אשה שנתחללה מהכהונה. אין בתורה פירוט כיצד התחללה והמסורת למדה שמדובר במי שאמה פסולה לכהונה, כמו כן אסרה המסורת על מי שנבעלה לפסול לה להנשא לכהן ותלתה זאת באיסור זונה.
יתכן שיחזקאל למד שחללה היא כל מי שנבעלה לישראל, שהיא מחוללת מהכהונה כאמור בתורה 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל'. ואע"פ שמיתת בעל מתירתה אם אין לה זרע, עדיין נחשבת למי שעברה חילול. (כשם שמי שנבעלה לפסולים נחשבת לזונה לעולם, לפי המסורת)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 10:07 |
|
| |
אריאל
סברה נאה, אולם לפי חז"ל, חילול מכהונה הוא גם חילול מתרומה. ותרגיל מחשבתי, כהן אנס את אחותו, מי יישא בתוצאות?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 10:16 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 15:07 |
|
| |
האונס, הוא יומת בחנק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 15:14 |
|
| |
אריאל
דבר על נושאים אחרים, סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה. ונניח שלא היתה התראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 15:38 |
|
| |
במקרה כזה כונסים אותו לכיפה, אבל בשבילך - שניהם. היא אסורה לכהן והוא אסור לעבוד בכהונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 16:17 |
|
| |
היכן מצאת שהוא אסור לעבוד? האם הוא נפסל מתרומה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 16:23 |
|
| |
זכור לי שכהן שבא על פסולה נפסל מהכהונה, אני לא זוכר כרגע את המקור ואשתדל לבדוק בל"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 16:42 |
|
| |
בהמשך לדברי ירוחם לעיל
א וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ב כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ, יִטַּמָּא. ד לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ. ה לֹא-יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָםלֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת. ו קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם: כִּי אֶת-אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם, הֵם מַקְרִיבִםוְהָיוּ קֹדֶשׁ. ז אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ: כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹהָיו. ח וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי-אֶת-לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ, הוּא מַקְרִיב; קָדֹשׁ, יִהְיֶה-לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְ-הוָה מְקַדִּשְׁכֶם.
פסוקים א-ז הם הדברים שמשה צריך לומר לכהנים. למי מופנה פסוק ח?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/05/2015 16:47:11
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 16:43 |
|
| |
ובסוף הפרשה:
יג וַיְדַבֵּר יְ-הוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יד הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה. טו וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. טז וְנֹקֵב שֵׁם-יְ-הוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ-בוֹ כָּל-הָעֵדָה: כַּגֵּר, כָּאֶזְרָחבְּנָקְבוֹ-שֵׁם, יוּמָת. יז וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָםמוֹת, יוּמָת. יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּהנֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ. יט וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹכַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. כ שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁןכַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. כא וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת. כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה: כִּי אֲנִי יְ-הוָה, אֱלֹהֵיכֶם. כג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּוֹצִיאוּ אֶת-הַמְקַלֵּל אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן; וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת-מֹשֶׁה.
הפסוקים הצבועים באדום נראים כרצף אחד, מה הקשר של הפסוקים שבאמצע לנושא?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/05/2015 16:45:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 21:52 |
|
| |
אריאל
1 כהן שנשוי בהווה לאשה האסורה עליו אינו יכול לעבוד וזה לא מן הדין רק כסייג (משנה בבכורות)
2 יותר פשוט שיחזקאל פירש שאלמנה וגרושה שווים ובכהן גדול נתפרש יותר בפירוט.
בעל
הקושיא לא על הסדר שכמובן קודם נכתב כל דברי ה' ואח"כ דברי משה אלא הקושיא מה זה קשור לכאן והתשובה פשוטה שכשנצו עד כדי הגעה לגידוף כבר הגיעו להכאה (ואגב זה מכה בהמה).
סדר הפסוקים עולה ויורד (מתורתו של הרב ענבל)
1 כַּגֵּר, כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ-שֵׁם, יוּמָת.
2 וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת, יוּמָת.
3 וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.
4 וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.
3 וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה;
2 וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת.
1 מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה:
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 06:49 |
|
| |
בעל
וקדשתו מופנה למשה, כישראלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 08:43 |
|
| |
בער
לא הבנתי את העולה ואת היורד.
ת"ט
ת"ח אינו קודם לכהן? ואלוי לכן פירש"י וקדשתו בע"כ
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 12:23 |
|
| |
בעל
לניחושי גם אהרן ובניו היו ת"ח
|
|
|
|
|
