הבסיס לגילוי עריות (שאר בשר-משפחה)

התופעה של נישואים בתוך המשפחה  עדיין לא נפוצה אבל שומעים עליה יותר ויותר וגם על בעיות פרקטיות, פיזיות ופסיכיות שנובעות ממנה. מהצד השני נפוצה הרתיעה מיחסים/נישואים כאלה עד כדי כך שלמושג ניתן שם מיוחד (גילוי עריות בעברית ואינססט בלועזית).

נקח לדוגמה נישואי אח ואחות מן האב וכדומה (שלפי ההלכה מותרים אצל הגויים מן התורה) במקרה שמסיבות כל שהן האהבה, האחווה והרעות ששורה ביניהם הן כאלה שבמניעה מלהינשא זו לזה, לא רק שישנה פגיעה ברצון קפריזי שלהם אלא ישנה פגיעה ב"שידוך" הנראה הגון וישר לכל מביט אוביקטיבית.

לאחרונה היה מקרה בגרמניה עליו דיווחה העיתונות. זהו מעשה באח ואחות שלא גדלו יחד והכירו זא"ז בשלב מבוגר יחסית ורק כאשר אמם נפטרה הם החליטו להינשא. החוק הגרמני אוסר זאת ונפתח מאבק לשינוי החוק. (הם צולמו בוידאו ב cnn ואולי עדיין אפשר למצוא את הקליפ.)

השאלה היא עד כמה המוסכמה החברתית העוצמתית נגד נישואי שאר בשר מבוססת. יכול להיות שהבסיס הוא רק כי רצון/תאוות אנוש להזדווג התפתח רק כלפי קרבה חדשה (על האמא אמרו חז"ל בסיפור של מנשה המלך שאין אדם מתאווה לזה) ולא כלפי מי שקרוב כבר או שישנה כאן מגמה כללית להגביל את האדם בחיי המין ולשם כך נבחרו הקרובות או שיש כאן עיוות בקשר עצמו ולא מחמת כיוון התאווה או הרצון להגבלה?

בעולם שמחוץ לעולם הדתי ישנן הרבה תרבויות בהן גם נישואי בני דודים נחשבים לגילוי עריות (אבל נראה כי זו רק שאלה של מימד ההרחבה של המושג בלי שזה משנה אותו).

(ישנם שמנמקים את המושג בגילוי הרפואה על ריבוי הסיכונים הגנטיים למחלות ומומים בוולדות, אבל נדבר קודם על מצבים בלי שיהיה בהם סיכון לוולדות כי הרתיעה האוניברסלית מנישואים כאלה קיימת גם ללא הולדה.)

בכתבות על הזוג בגרמניה נאמר שבבלגיה, הולנד וצרפת גילוי עריות בין אח לאחות אינו אסור בחוק.

קליפע,

ראה דבריו של הרמב"ן, 'אחרי מות'  על השאלה מבחינה תורנית

"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה" - ..והתיר שישא אדם נשים רבות...ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר לבני נוח, ושישא שתי אחיות כיעקב אבינו. ואין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו....והנה העריות מכלל החוקים, דברים שהם גזירת מלך, והגזירה היא דבר העולה על דעת המלך, שהוא החכם בהנהגת מלכותו, והוא היודע הצורך במיצווה שיצווה בה, ולא יגיד אותו לעם זולתי לחכמיו ויועציו...

http://www.psychohistory.com/htm/06a1_incest.html

http://archives.cnn.com/2002/LAW/04/columns/fl.grossman.incest.04.09/

http://slate.msn.com/?id=2064227

.


כל מדינה חילונית בה החוק אוסר על נישואי אח ואחות (או אינו מאפשר רישום של נישואין כאלו), היא עדות לכך שהדת והמסורת שרירים וקיימים גם אצל אלו הטוענים כי אין הדבר כך.



אין שום נימוק לאסור נישואי אח ואחות פרט לנימוק הדתי.



מי שיטען כי הנימוק אחר, יצטרך להוכיח עקביות.


למשל:
הצעה לנימוק אחר: כדי להפחית בעיות גנטיות אצל הצאצאים.


דרישה לעקביות:
לאסור נישואין של שני בני זוג שידוע כי יש סיכוי גבוה למחלה תורשתית אצל הצאצאים (למשל, טאי זקס וכו').

במסגרת תרבותית המוכנה לשלם את מחיר שלילת חופש הפרט כדי להשיג מניעת פגיעה במכלול, הגיון רב יש במניעה מראש של אפשרות יחסים בין שכנים בעל כרחם, ברור שזה יוביל להרבה מעשי כפיה. השלילה של קשר כזה אפילו מרצון, מונע אחוזים רבים של יחסים בכפיה של חברי חדר.
ברור שחברה שהערך העליון הוא חופש הפרט, ומניעת ניצול הזולת אמור להאכף נקודתית בלבד, אין אפשרות לאסור בהכללה.

"פייסחים בכבייד אכסאניע"; קודם תודה לרב הארי [או שמא זה אחיו?] המעלה שאלות ראויות שלא נידונו!

מאיר,

אם אינני טועה כוונתך לומר שהציווי הוא בעצם לא תבוא על שכנתך אלא שדיבר הכתוב בהווה, אך א"כ מלבד הערות מואדיבנו יש להעיר על לשון "גילוי ערווה" שמשמע ממנו שהקרבה האינטימית הזאת היא זו שהתורה שוללת ו"שאר בשר" שמזכיר "בשר אחד" ולדבריך בשאר ביתו הכתוב מדבר, אך ההדגשה על אחותו מולדת בית וחוץ משמע שהתורה מתחשבת בבית אלא שבאחות זה הולך רחוק יותר.

בכל אופן נראה שפרשה זו יש בה שילוב של כמה נתונים שכל אחד כשלעצמו לא היה בו די לאסור וכולם מספקים קריטריון להגבלה שיסודה "ולא תתורו" וכהערת פותח האשכול על הגבלת המיניות שהוגבלה לקרבות מסוימות אלה. [אני מקוה להכין מאמרון להסבר פרטי העניין בהרחבה וכעת אין זמני איתי.] אנו מוצאים בדומה לגבי האכילה מן החי שהתורה בפרשת נח התירתה והגבילתה ובפרשת שמיני מעצבת את קריטריון ההגבלה "וזאת החיה אשר תאכלו" להבדיל בין הקרובים לנו בתחכום סיפוקם מהחיים [כמבואר באשכול אחר].

מואדיב,

דר,
ומה תאמר על קיום יחסים בהקפדה שלא להכנס להריון?

בע"ב,
ברגע שחברה מתירה את הענין לא תיתכן הקפדה כזו, אלא אם תחייב לעבור ניתוח עיקור לפני שתאפשר זאת.

MFL, רק התחלתי לחפש   נציגים מוסמכים של החברה המערבית וכבר צץ לי לפחות אחד. המילה "נחשבים" לא הופיעה בהודעתי,אולי לא כיוונת את דבריך אלי.

ועיקר, כדי לומר לי שאין נימוק חבל לבזבז הקשות מקלדת. זו היתה השאלה שלי.

YMY8899007, חלק גדול באוכלוסיא מתחתן מתוך כפייה.האבות כופים על בנותיהם הקטנות להנשא לכל מרבה גמל וחמור. (אגב,בעיני כל מוסד הנשואים הוא כפיית החברה.מי חכם ועיניו בראשו שיכנס בעינים פתוחות לבור ללא תחתית כזה?)ובודאי כשהתגבש לו הטאבו הזה אז רוב העולם כפה על בניו ובעיקר בנותיו להנשא.אז איזה רווח רצו להשיג באיסורים אלו.

ד"ר הלפרין, אם זה נכון, מה עם בני דודים?

גו"ג
ואז?

כבוד המואדיב,

המסקנה ש"שהדת והמסורת שרירים וקיימים", על סמך האיסור החוקי ליחסי אח ואחות, היא לענ"ד מעט חפוזה.
ראשית, צריך להניח שחוקי הדת הם יציר שרירותי של סמכות חיצונית ואינם מבטאים נטיה של תרבות או של מחוקק כלשהם. קח לדוגמא איסור היפותטי על אכילת הפרשות. תקנה כזו לא הייתה עומדת במבחן בג"צ, אבל היא יכולה להיות שריד מתקופה שבה המחוקק הרשה לעצמו להכניס את האסתטיקה שלו, או מנהגי התקופה או השכבה החברתית שלו, לתוך החוק. מאחר שבמקרה הזה, המוסכמות לא השתנו כבר דורות רבים, החוק משקף את המצב העכשווי ולא את השפעתה התת-קרקעית של הדת.

שנית, צריך להניח שהחוק מתעדכן באופן תדיר ועובר ניפוי לפי אמות מידה של עקביות, חסכנות והתאמה לרוח התקופה. עד כמה שאני יודע, התהליך הרבה פחות נקי. שינויי חקיקה צריכים כוח מניע; אבחנה עיונית שחוק מסוים אינו תואם את הנחות היסוד של חוק אחר, אינם בגדר כוח כזה. ביום שאלפי אחים ואחיות יתחילו לקיים מצעדי גאווה (אולי אחווה?), ולהפעיל שדולות פוליטיות , אפשר יהיה לראות מה כוחה של המסורת ככוח משמר של החוק העתיק.

בע"ב,
לא נראה לי שמישהו יטרח לחוקק חוק מיוחד רק כדי להתיר לאחים ואחיות שעברו ניתוחי עיקור להתחתן.