|
|
| נשלח ב-4/6/2007 09:06 |
|
| |
.
"אם ההנמקה היא אבולוציונית (ולא רציונאלית או טבואית), אז גם בעולם החי היינו צופיםבגילויו של איסור גילוי עריות."
אתה מצפה לגלות בעולם החי מערכת של איסורים והיתרים? אולי חוקה בהסכמה?
אין ספק שלאיסור גילוי עריות יש יתרון אבולוציוני, אולם בטבע הוא מתבטא באמצעות שרידה, לא באמצעות הכוונה מראש.
גם לאיסור על קניבאליזם יש יתרון אבולוציוני, והפרלמנט שלהם לא חקק חוק האוסר זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 10:24 |
|
| |
נדמה לי שקראתי שבשבדיה ביטלו את האיסור על נישואים בין קרובים. האמת היא שאין הגיון באיסור הזה אלא מטעמי דת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 11:20 |
|
| |
השבת קראנו בפרשה, והעם בוכה למשפחותם. אומרת הגמרא על מה בכו?
על שנאסרו להם העריות. וממשיכה מי בכה? הזקנים בכו.
נשאלת השאלה, מיילה הצעירים בוכים על איסור עריות, אבל הזקנים? מה יש להם לבכות?
דרך העולם היה שאדם התחתן עם אחותו או בת משפחה , ואז האבא והאמא הזקנים ידעו שכזקנים הם יגורו אצל הילדים שלהם. אבל כשנאסר להתחתן עם האחות, או האח..
האבא הזקן ירצה לגור אצל בנו יאמר לו הבן: אבא אתה יודע הרי שאני אוהב אותך, ומאד רוצה שתגור איתי, אבל מה לעשות אשתי לא נח לה, והיא לא רוצה. (זה גם להפך אצל הבת)
הבינו הזקנים את הגזירה הקשה, ובכו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 13:37 |
|
| |
מואדיב,
אם אנו מפרשים את האיסור אצל בנ"א כאבולוציוני, אז הסלידה מגילוי עריות היתה נושאת אופי אינסטינקטיבי, וסלידה שכזו אפשר לצפות גם מעולם החי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 13:49 |
|
| |
.
מלחמות בין בני אדם הן מעשה אנטי-אבולוציוני.
תמהני אם טחו עיני, אך אינני רואה את הסלידה האינסטנקטיבית של בני האדם מהן. אולי אפילו ההיפך.
אם אינסטינקטים אתה מחפש, הרי חסרים לך עוד כמה:
יש בעלי חיים בהם האם מסוגלת לטרוף את גוריה שלה - היכן כאן האינסטינקט האבולוציוני שאתה מניח כי קיים?
האלמנה השחורה הורגת את הזכר לאחר ההזדווגות - היכן כאן האינסטינקט האבולוציוני שאתה מניח כי קיים?
וכן עוד רבים.
אין דבר כזה "אינסטינקט אבולוציוני". בעלי חיים מתנהגים לפי הדרך בה נבראו, לפי האינסטינקטים והציוויים הטבועים בהם. אם התנהגות זו תורמת לשרידותם - הם ישרדו טוב יותר. אם לא, יתכן כי יהפכו לתמונה בספר על מאובנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 15:12 |
|
| |
מואדיב,
נניח שבין הברואים הקדומים היו בעלי אינסטינקט סלידתי שכזה, והיו שחסרו אותו, הלא שאותם שהיה להם אותו, הם שהיו שורדים בתהליך הברירה הטבעית.
אני לא טענתי להסבר איסור גילוי עריות על פי הגישה האבולוציונית, רק טענתי שאם התאוריה נכונה לגבי האדם עליה להיות תקפה גם לגבי שאר עולם החי. ואיני רואהרואה כל עירעור על טיעוני זה.
(דרך אגב לפי פרויד המלחמות יכולים להתפרש כהסתגלות אבולוציונית מהמעלה הראשונה, כל אותם שלא הפנו את דחפיהם התוקפניים החוצה (במלחמות וכדו') הפנו אותם פנימה ופשוט לא שרדו.)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 16:10 |
|
| |
קצת נהיה לי בלגן בראש מעמדת מואדיב ודעמיה, ובראשם דוקטורנו.
עריות, אם קבלה נקבל, ואם לדין הנה תשובתי ערוכה. אם ההתנגדות לעריות היא אינסטינקט, הרי שהיא נתונה ואינה צריכה נימוק. אם היא טאבו חברתי, בואו ונבדוק את תוקפו.
מה שאינו נתפס אצלי, הוא אינסטינקט שיש לו נימוק (והמגדילים יאמרו: נימוק אבולוציוני), או טאבו שיש לו יסוד פסאודו-טבעי.
ראשית, כל מי שטוען שההרחקה מעריות טבועה אצלנו בדם, חולק על העמודים הפנימיים של ידיעות ומעריב, וכן הוא בכל עיתון ש[לא] מכבד את עצמו בעולם. דומני, שמרבית התקיפות המיניות מתבצעת בתוך המשפחה, על אחיות ובנות.אין לדבר הזה שחר. כמו כן, המיתוס אומר, שגם אחים שאינם קשורי-דם, כגון מאומצים, ואפילו שכנים, נמנעים מלהינשא זה לזה. היכן כאן הגנטיקה? ולהיפך - אחד מהסיפורים שהועלו כאן הוא על אח ואחות שלא הכירו, וביקשו להנשא.
שנית, אני מתפלא על הנסיון להסביר למה התורה צריכה לאסור דבר טבעי (נידון גם באשכול הקניבליזם). התורה אוסרת רצח במפורש, וגם אוסרת במפורש לגלח בתער את הזקן. הכביר עם האיזוטרי. התורה אינה אוסרת קניבליזם, אינה אוסרת גילוי עריות עם הבת, שהם חלק מהתרבות והאינסטינקט וכו' וכו'. לטעמי, התורה ומצוותיה פשוט אינן עקביות. ועם זאת, אני תמיד משתאה מול הסברי מיימוני ושאר חכמים, שיודעים להסביר בק"ן טעמים למה התורה ציוותה על שחיטה מצואר ואסרה שחיטה מהעורף (וכדי לא לגלוש, לא אאריך בעמדתי שכבר הובעה, שכל המצוות הן מצוות-בדיעבד, היינו, קרה המקרה והפכו לחלק מהתורה. טעמי המצוות הם דיעבד-של-דיעבד. אפולוגטיקה).
אבל מעבר לזאת אטען, שנישואי קרובים הם הנישואין השכיחים ביותר, ומכאן שכל שנכתב לעיל אינו תופס. אמנם, נישואי קרובים בדרגה ראשונה הם בלתי שכיחים לחלוטין. אבל אם הסיבה היתה אבולוציונית, או בשל רתיעה תרבותית, או משלל הסיבות דלעיל, היינו צריכים לראות גם מיעוט נישואי בני דודים, וכן הלאה ככל שהמעגל המשפחתי מתרחב. בפועל, מרבית האשכנזים שסביבכם נשואים לאשכנזיות, תימנים לתימניות וכן הלאה, מתוך משיכה תרבותית או טבעית, מה שתרצו, לדומה, למאחד, למשפחתי.
ברור שלסעדיה התימני יש יותר גנים משותפים עם מרים התימניה מאשר עם שיינדל הפולניה. מדוע, אם אכן יש חיפוש מונחה אחר מיעוט בעיות גנטיות, סעדיה מבכר את מרים מאשר את שיינדל? ומדוע (כדברי אחד מקודמי, אמיר) הברווז מהשלולית שליד ביתי יעדיף את הברווזה מאותה שלולית, ולא יתור לו אחר ברווזה מעיר אחרת?
באופן כללי, רוב בני האדם נשואים לדומים ולא לשונים, לקרובים (משפחתית) ולא לרחוקים.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 10:08 |
|
| |
עובדה היא שבדרך כלל אדם אינו חש משיכה מינית לבני משפחתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 10:31 |
|
| |
[אילולא דמסתפינא, הייתי אומר שאשתו של אדם היא קרובת משפחתו, ודומני כי רצוי שהוא יחוש כלפיה משיכה מהסוג שהוזכר מעלי... ]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 10:40 |
|
| |
אדייק ואכתוב אדם אינו חש משיכה מינית לבני משפחתו שהוא חי איתם מילדות, קראתי פעם שבקיבוצים בתקופה שהיה נהוג שם בתי ילדים בדרך כלל לא היו הרבה נישואים בתוך הקיבוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 11:39 |
|
| |
אם כבר עלה הנושא שוב, בהשגחה פרטית אמש קראתי ביאור מעניין על הנושא במאמר מבעל התניא.
הביאור יכול אולי להשמע לא הכי טוב באם הם יתקבל בהגשמה ובגסות, אבל אנסה לעשות זאת הכי בעדינות ובבהירות.
אנסה להמשיל את איסור גילוי עריות בא נאמר לקבוצת מדענים מהטופ שבטופ האנושי הקיים, שלאחר שנות מחקר מגלים את האטום וביקועו.
האטום יכול לשמש למטרות חיוביות מאוד באם הוא מגיע ומשמש מדינות מסודרות ומפותחות שיעשו בו שימוש מבוקר אחראי ולטובת האנושות בלבד.
עם זאת הסוד הגדול חייב להשאר בסוד מוחלט משתי סיבות:
א. אין זה ראוי שכל אדם פשוט יידע וישיג בקלות נוסחאות עליהם עמלו מדענים עשרות בשנים תוך השקעת מאמצים ומשאבים אדירים. זה מביא לזילות של העניין .
ב. סיבה מכרעת יותר היא שהסוד הגדול יכול להגיע לידיים זרות ובלתי אחראיות כמו מדינות לא אחראיות או ארגוני טרור שיכולים לעשות בכך שימוש לא אחראי לא הוגן מזיק והרסני מאין כמותו שיביא לחורבן הכי אדיר שיש.
זהו בדיוק מהות האיסור של גילוי עריות.
הבעיה היא אינה בעריות אלא ב'גילוי'...
מבואר בכתבי קבלה כי כל הכתובים הממשילים ומרמזים לדרך הנהגתו של הקב"ה, מתארים דרך של גילוי עריות:
-"לא זז מחבבה עד שקראה בתי"... "לבבתיני אחותי כלה"... "אמרי לחכמה אחותי את"... "מי יתנך כאח לי"... "מה נעשה לאחותנו"... "כי בת אבי היא אך לא בת אמי"... בעטרה שעטרה לו אמו"... "אל בית אמי ואל חדר הורתי"... "כאמה כבתה"... [חמות]. ועוד ועוד...
אם זוהי דרך הנהגתו של הקב"ה, מדוע אם כן נאסרו לישראל?
זהו בדיוק העניין – דרך הנהגה זו של גילוי עריות היא דווקא בעולם אחראי שמביא תועלת בלבד, היינו עולם נעלה ביותר, רוחני לגמרי בו כל הקיים הוא בביטול מוחלט לקב"ה ואין שמץ של חשש למחשבה שיש משהו חוץ ממנו. [עולם האצילות].
בעולמות נחותים יותר, מגושמים יותר ורוחניים פחות, בהם אין ביטול כל כך מוחלט לבורא עולם עד כי יש מקום לטעות שישנם נבראים שהם חוץ ממנו ועומדים בזכות עצמם – הרי שהם כאותם מדינות וארגונים בלתי אחראיים המקבלים לידם מידע סודי ורגיש כמו אפשרות ביקוע האטום ותחת לעשות בו שימוש נכון מועיל מושכל וטוב, יכולים הם לשמש גם לרוע הכי גדול...
'גילוי' סוד האטום כ'גילוי' עריות – במקומות מסוימים הוא הטוב הכי גדול במקומות אחרים הוא הרוע השפל ביותר..
מעתה ניתן גם להבין מה שאמרו על הפסוק "וישמע את העם בוכה למשפחותיו" 'על עסקי משפחותיו', שהן העריות שנאסרו להן.
מה גרם להם לבכייה זו? וכי באמת בכו בגלל תאוותם הגדולה לעריות שלא יכלו להשלימה ולמלא חסרון זה בשום תאווה אחרת?...
ההסבר לכך נעוץ דווקא בהבנת מעמדם ומצבם הרוחני. בכייתם נבעה מכך שבעצם איסור העריות עליהם הבינו כי מאז חטא העגל מדרגתם נחותה ואין הם בטלים באמת לקב"ה.
[הם ידעו כי אדם הראשון לפני חטא עץ הדעת היה בטל לגמרי לקב"ה והיה בדרגה רוחנית גבוהה מאוד כך שלא היה חשש מכך ש"ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו" ולא נאסר עליו דבר, אך לאחר חטא עץ הדעת ירד ממדרגתו ותפרו לעצמם מלבושים]...
[נקודות מתוך מאמר של בעל התניא סידור עם דא"ח שער ברכת המזון]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 15:29 |
|
| |
כתב המואדיב (ולפניו שעל בעל בעמיו שאלה דומה):
"אינני מכיר דוגמאות - ואם יש אשמח לראות - למדינות האוסרות על שני נשאי קאנאוואן להתחתן, או על נשאי טאי-זקס, או גושה וכו' "
"דור ישרים" והמעמד שלו בחברה החרדית, מהוים הגשמה של האיסור הזה. זוג בסיכון אפילו לא נפגש.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2007 12:49 |
|
| |
ווטו,
יישר כח על דבריך המאירים ביותר והראויים להיחרט עלי ספר. הייתי שמח להו"ל את פירושיך אם כי מעטים יוכלו להנות מהסגנון המתומצת שלך.
אך לגבי נושא אחד החוזר אצלך, דומני שאפשר לגבש כיוון שונה. אתה מסביר את לשון התורה "שאר אביך היא", "בתך היא" וכדומה, כהסבר שהאיחוד כבר קיים ואין יצירה חדשה. ועדיין הדבר צ"ב, וכי מדוע יש צורך ביצירת איחוד שלם, ומה רע בתוספת איחוד למאוחדים וכמ"ש הרמב"ן.
אשר על כן לטעמי, לשון התורה מורה לנו על כך שיש שני סוגי קירבה, יש קירבה משפחתית ויש קירבה מינית, ואין ראוי לערב בין שניהם, כפי שננסה להבין להלן.
אם כנים דברינו, מובנים רוב איסורי העריות, וגם איסור שתי אחיות (שלאחר שנשא את האחת ממילא השניה הופכת לקירבה משפחתית עבורו) וכן איסור אשה ובתה, אם כי יש להעיר שבשני מקרים אלו יתכן להוסיף את לשון התורה "לצרור" המרמז על הפיכתן לצרות זו לזו כמ"ש המפרשים. בכך שונים איסורי עריות מאיסור א"א, שרק בה נאמר לשון נאיפה, ומדוייק.
מדוע באמת אין לערב בין קירבה משפחתית לקירבה מינית?
אפ"ל הסברים שונים, כגון מה שכתב מאיר שע"י כך יתרבה האונס, או בכלל יתרבו הפעילויות המיניות (כמ"ש הראשונים), או שאם נתיר קירבה מינית עלולה להיגרם פגיעה בקירבה המשפחתית ולמשל כבוד הבת לאביה עלול להיפגע כאשר יחסיהם יהפכו לזוגיות, או אח שישא את אחותו ברור שהדבר יפגע במרקם המשפחתי וההתיחסות כלפי אחים אחרים, ואין צורך להאריך.
אך מלשון התורה כפי שאני מרגיש אותה, משתמע לענ"ד, שהתורה רואה את הקשר המשפחתי כשונה לחלוטין מקשר מיני. אולי זהו קשר רוחני יותר, או קשר מסוג אחר. בכל אופן לטעמי התורה רואה פגם בעצם העובדה שאדם יתייחס בפועל לבת משפחתו כאובייקט מיני. תאוות הבשרים אין לה מקום בתוך המשפחה.
ואכן רוב החברה העולמית רואה בושה בכך שאדם יתן דרור לתאווה מינית כלפי בנותיו כמעשה לוט, ובוודאי כלפי אמו כמעשה אמון.
ועדיין פש גבן דברי הרמב"ן התמוהים לכאורה, במש"כ שהוא גזירה ללא טעם, וכי לא ראה כל רע בעירוב הפרשיות.
מזה זמן שאני סבור, כי דווקא הרמב"ן, קדוש עליון, אחז במדרגה גבוהה הראויה לאנשי המעלה כמוהו, אנשים שאינם רואים את היצר המיני כמתנגד לקירבה המשפחתית, כי מבחינתם היצר המיני איננו דבר של רוב המהומה והתאווה ואיבוד הדעת השלמה אלא כח המשתמש לקדושה, ולכן איננו מקבל את הפירוש הנ"ל, ודוק כי קיצרתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2007 15:10 |
|
| |
אז מה ההבדל בין דודה לאחיינית? ועוד שהגמרא משבחת את הנושא בת אחותו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2007 20:50 |
|
| |
בעל,
אם אותי שאלת, אכן תהיתי בענין זה רבות, והשאלה למעשה לא קשורה בדווקא להסבר שלי, אלא שאלה עקרונית מה ההבדל. אם אומרת התורה "דודתך היא" מדוע לא תאמר "דודֵך הוא".
ושמא י"ל שהמבט להווי של גילוי עריות, קרי הפיכת יחס משפחתי לתאוות בשר, בא יותר מהצד הגברי של הקשר, כלשון התורה בפרשה.
לכך יש להוסיף שבדר"כ צורת הנישואין היא שהגבר לוקח אשה צעירה ממנו או בגילו ולא מבוגרת ממנו (ולמשל, עובדה היא שנשים מתבגרות בגיל צעיר מהגברים) - ולכן דודתו נחשבת יותר כקרובת משפחה ולא כאובייקט לחיי זוגיות.
ועדיין יל"ע בכל זה ולא באתי אלא להאיר מקופיא ופטטיא דאוריתא טבין, ואשמח לשמוע דעות נוספות.
|
|
|
|
|