הפגנה להעלאת קצבאות כן. הפגנה להגנה על חיי אדם לא?

למה יש לי תחושה לא טובה, שלא הרבה לבושי שחורים יצאו לדרוש את פיטורי המנהיגים הכושלים?
אני מתכוון כמובן, אלו מהם שסבורים שכך צריך להעשות. אלו אינם מעטים כנראה, האם אתם מצפים שהם/אנחנו נרתם למאמץ לאומי כדי שזה יקרה?
אם היתה הפגנה על נושא 'דתי' כמו כספים לישיבות, לא היו יוצאים?
תאמרו שלא.
ובמה עדיף איסור חיטוטי שכבי על איסור רציחה?

האם משום שנושא מסוים מעניין את מי שאינו דתי, הוא מפסיק לעניין את הדתי?

_________________

מאיר

מימי לא ראיתי טעם בהפגנה על "חיטוטי שכבי"...

(ולא כדעת מו"ר ע"ה).

מימוני
כמדומני שהפגנה על חיטוטי שכבי היא בעיקר הפגנת נוכחות חשובה שרק הועמסה על עגלת החיטוטים ויש לדונה כתופעה סוציולוגית חביבה וברוכה (לכה"פ לעדר הסוציולוגי).
דווקא בנידון שהעלה YMY כמדומני שישנה סיבה טובה לשתוק בכל דבר שריח צבא קשור אליו, כך מנומס ויפה. לא כן?

אם יתפטרו המנהיגים הכושלים, האם יבואו טובים תחתם?

בנושאים שאינם קשורים לדת - יש מספיק אנשים שיפגינו.

אך נושאי הדת - הם כ"מת מצווה" וחובה עלינו למחות.

מי שזוכר את הפגנת המיליונים נגד בג"ץ יודע וודאי שרבנים הורו לבטל תורה על זה, אך על הפגנה בנושאי אקולוגיה - לא הורו כך..

אם כבר הפגנה - אז ברור שלפי גדרי הצניעות (גברים ונשים לחוד), מה שלא קורה בהפגנות בציבור החילוני, ולכן איננו יכולים להשתתף בהפגנותיהם.

מאיר,
אם תשים לב, השתתפות הציבור החרדי בהפגנות נעשית בדרך כלל כאקט של הזדהות / השתייכות / התפקדות עם ציבור כלשהו.
כמעט אין הפגנות שההשתתפות בהן היא ממניע אינדבידואלי. (למעט אי אלה הפגנות מקומיות על איזה גן ילדים או בית כנסת שבונים / לא בונים ) 

תמיד ראיתי בכך חלק מתרבות ה'פאסט נישט' הדוחקת את העדפות הפרט לטובת ההמון, או לטובת מי שמתיימר לייצג את ההמון.

במקביל, ואולי גם כתוצאה מכך, ההתיחסות לכל מיני התרחשויות שאינן חלק מסדר היום הציבורי - חרדי איננה תמיד מפותחת, מודעת ומגובשת. בוודאי לא ברמה של לקום ולעשות עם זה משהו 

ב"ה

עוז והדר,

כתבת-

נושאי הדת הם כ"מת מצווה" וחובה עלינו למחות.


א. יש מקור לדברייך?
ב. מי מחליט מה מנושאי הדת הם "מת מצווה" ומה לא?!

_________________

אם אין אנו לנו מי לנו?!

החילונים וודאי שלא יימחו על נושאים שאינם קרובים אליהם כמו: חפירות על קברים, ניתוחי מתים, מצעד הגאווה וכו'
ולמה שייעשו כך?

המקור שלי הוא המציאות.

כל נושאי הדת הם כמת מצווה.

עוז והדר

ראשית צריך לקבוע כמה מחאה צריך לכל נושא, אם למשל לנושא מסוים יש צורך בשני מליון מפגינים ויש רק מליון וחצי חילונים, אזי הנושא הוא עדיין 'מת מצוה'.
לחילופין, אם לנושא 'דתי' די במחאה של מאה איש, אזי ברגע שיש מאה היתר פטורים.
את מניחה שלכל נושא 'לא דתי' די בחילונים, ולכל נושא 'דתי' יש צורך בכל הדתיים?

קודם כל - כתבתי כבר שאנו לא יכולים להפגין עם חילוניים, כי אין אנו מפגינים בצורה שהם, וכמובן שלא מפגינים במעורב.

דבר שני - מי קבע כמה אנשים? כמה שיותר יותר טוב, לא?
התביעה היא לכל אחד לבוא להפגין בכל הפגנה.

גימל ואחרון - אף חילוני לא יבוא להפגנה על נושאי דת, ולכן חובה עלינו להשתתף בזה, ומכיוון שכל האנרגיה מנוקזת לזה - לא נשאר אנרגיה לדברים אחרים.
ולכן גדולי הדור קוראים להפגין רק בנושאי הדת.

להפגין למען אקולוגיה? נגד תאונות דרכים? זה הפגנות ריקות.
עדיף לחלק פרוספקטים בנושא שיגיעו לכל בתי ישראל ובאמת יפה פועלת עמותת "אור ירוק" בלי הרבה הפגנות ועם הרבה הסברה.

עוז

כדאי שתסדרי את משנתך.
את פותחת בכך שהפגנה אין לה שיעור, כמה שיצטרפו יותר מוטב, ואת מסיימת בכך שהפגנות הן דבר ריק.

את טוענת שהאנרגיה מוגבלת, למיטב זכרוני לא היו בשמונה השנים האחרונות אירועים יוצאי דופן שחייבו גיוס המוני, כמה שנים צריכות לחלוף עד שתצטבר מחדש האנרגיה?