| נשלח ב-16/5/2007 17:15 |
 |
| |
שום שקר לא כתוב בכתובה -
הבעל מתחייב לפרנס, וכאשר מתגרשים ח"ו הבעל חייב במזונות.
רק שהאישה מוכנה שהפרנסה תעבור דרכה, וברגע שהיא לא מפרנסת - אז הבעל צריך למצוא דרכים אחרות כי זו חובתו.
אני לא יודעת לאיזה הגדרה של זקן ממרא אתה מתכוון - אולי תגיד לי?
הגדרה זו לא הקריאו לי, למדתי את הנושא מלמעלה, וזאת ההגדרה היחידה שראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2007 17:52 |
|
| |
שום שקר לא כתוב בכתובה- מסכים
הבעל שמראש הוא יודע כי לא הוא יפרנס את אשתו אלא להפך, הוא משקר ביודעין וחותם על מיסמך שהוא יודע מראש שהוא לא יקיים אותו, כך שהוא הופך לאדם לא ישר, וחל עליו בין היתר, גם מי שפרע. כל התוספות של מה שיהיה בהמשך הם בכלל לא רלונטיות, זה לא לעניין וסטיה גסה מהנושא הנידון, שהיא אמיתות וכשרות הכתובה.
וכאמור כל מיסמך ובמיוחד הכתובה, הנחתם על ידי אדם שלא חושב לקיימו, מעידה כאלף עדים על מוסריותו ויושרו של אותו אדם.ופוסלת את הכתובה מיסודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2007 18:11 |
|
| |
שוב אחזור, והפעם תשתדל להבין -
הבעל חושב 100% לקיים מה שכתוב בכתובה.
הוא חותם על התחייבות לפרנס.
רק מה? אשתו אומרת לו: אני מעוניינת שאתה תלמד, אז אני אביא את הפרנסה, אסור לה? וודאי שמותר לה!!
הבעל הפר את התחייבותו? לא! הוא מפרנס, אמנם הכסף בא מאשתו מרצונה, הוא לא חייב לעבוד כדי להביא את הכסף.
אם זה מגיע דרך דוד מאמריקה זה יותר מובן לך, מאשר כאשר זה מגיע דרך אשתו.
ובהגיע היום והאישה אינה יכולה עוד לפרנס, הבעל חייב לדאוג לפרנסה, כי הרי האישה לא חתמה בכתובה שתביא את הפרנסה.
או לצערנו - החליטו על פירוק החבילה, הבעל חייב לדאוג למזונות, כי כך הוא התחייב בכתובה.
בדיוק הפוך ממה שאתה חושב שצריך להיות - האישה לא אמורה לחתום לבעל על פרנסה, כי האחריות היא עליו ועליו בלבד!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2007 21:44 |
|
| |
אני מבין היטב האמיני לי, ולכן כואב לי כל כך הלב , אם באמת את מסבירה את הכתובה כפי שאת מסבירה
הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל
וַאֲנָא בְּמֵימְרָא וּבְסִיָיעְתָּא דִּשְׁמַיָא
אֲפַלַח וְאוֹקִיר וַאֲכַלְכֵּל וַאסוֹבֵר
וַאֲכַסֵי יְתִיכִי לִיכִי
כְּהִלְכוֹת גּוּבְרִין יְהוּדָאִין
דּפָלְחִין וּמוֹקְרִין וְזָנִין וּמְפַרְנְסִין
כנראה שאנחנו לא נגיע אף פעם להבנה בנושא. וחבל לנמשיך את הויכוח העקר הזה.
הגמרא בב"מ נט. אומרת לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו, נדמה לי שזה צריך להיות בהונאת אשתו. את יכולה לצטט אותי לבעלך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 11:21 |
|
| |
לא ייתכן שלא הגענו להבנה, הרי הסברתי בצורה כ"כ ברורה ואתה הרי אדם חכם..
אחריות הבעל לפרנס. אשתו מסכימה לעזור לו לקיים חובתו, בדיוק כמו שהוא יכול להביא את הכסף מהוריו, הוא מביא מאשתו.
הווי זהיר באונאת/הונאת אשתו - אתה צודק, אם הוא מרמה אותה ובעצם מתבטל בכוילל והיא עובדת קשה, אז באמת הוא עובר על בין אדם לחברו דאורייתא.
היא מפרנסת כדי לאפשר לו ללמוד והוא מפר את התנאי.
[ד"א - לא נעזרתי בבעלי באף תגובה]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 12:40 |
|
| |
ב"ה
ירוחם שם,
אל יכאב ליבך, שכן אין הדבר בידיך. עוזוהדר ודומותיה אינן אשמות.
ראה עד כמה צלחה שיטת החינוך בסמינר עד שדברים שהם לכתחילה בבחינת "כופין אותו" נהפכו בתודעת הבנות ל"רוצה אני"....
עוזוהדר,
שאלה למחשבה-
כמה מאברכי הכוללים מנצלים את זמנם עד תום על מנת שיהא זה מוצדק שעול הפרנסה יהיה על נשותיהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 12:46 |
|
| |
הרי לא נחזור לויכוח, הפרשני- אני לא סובר שבכל דבר בחיים אפשר להשתמש בנמוקים ושיטות למדניות המתאימות ללימוד גמרא.
כשכתוב בכתובהכְּהִלְכוֹת גּוּבְרִין יְהוּדָאִין
אני לא חושבש שגברים או גבירים יהודים חיים על רווחיה ועמלה של אשה ואפילו שהיא מסכימה, את כן חושבת. זכותך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:03 |
|
| |
אשקיפה
אכן נגעת בנקודה רגישה, אך חבל שפגעת באלו שכן יש להם שאיפות חזקות, ולפעמים לא מגיעים לפסגה.
הדור היום חלש וכבר העיר כאן אחד המגיבים שפעם ביחד עם עבודה - היה יותר שקיעות בלימוד, מאשר היום בלי עבודה.
כל זה לא פותר אותנו הנשים להמריץ את בעלינו ללמוד תורה ולעודד אותו.
כמה שעות הוא צריך ללמוד כדי שזה יצריך את האישה לעבוד - לא יודעת. זה אינדבדואלי לכל זוג, אולי יש אישה שמוכנה לפרנס ובלבד שבעלה לא יעבוד ויהיה שקוע בתורה אפילו רק 4 שעות ביום.
אם א"א ללמוד 24 שעות ביממה - אז לא כלום? אולי מתוך ה-4 שעות יגיע ל-24 שעות.
מה שכן - אם הבעל לא "בנוי" ומרגיש שהוא לא ממצה את עצמו בכוילל, כדאי שיהיה כנה עם עצמו ואם אשתו לטובת שני הצדדים וייתייעץ עם רב שינחה אותו.
יש לי עצה לציבור האברכיות - איך תדעו אם הבעל מתבטל או לומד? אם בבית הוא לא פותח את הגמרא - זה אומר דרשני.
צריך לזכור ש-"חכמת נשים בנתה ביתה" - לעודד, לתמוך, לדבר שיחה מלב אל לב ולא להטיף מוסר, אלא רק בעדינות כמו שרק אישה יכולה לעשות!!
אשקיפה - את לא יכולה לאמר שהחינוך בסמינרים לא תרם הרבה לעם ישראל, זה גרם להרבה בחורים להמשיך את דרכם בכוילל ולהתעלות ברוחניות.
תוקן על ידי עוזוהדר ב- 17/05/2007 13:06:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:05 |
|
| |
אשקיפה,
ב"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:21 |
|
| |
ירוחםשמ -
נכון הבעל מתחייב לפרנס כדרך
יש הרבה דרכים בהם אפשר לפרנס, דרך אחת היא דרך האישה, כמובן אם היא מסכימה. אפשרות זאת גם נכללת בהגדרה כדרך.
לא כתוב כדרך המקובלת מימים ימימה, מה עוד שדווקא כיום דרך זאת מאד נפוצה ובהחלט יכולה להיכנס להגדרה דרך מקובלת.
ד"א התרגום הוא - "כדרכם של אנשים מישראל" ולא כפי שכתבת (גוברין לא שווה לגברין).
ניסית פעם לשאול רב התומך בגישה של לימוד כל היום לגבר אחרי חתונתו - האם אין כאן בעייה בכתובה?! או שאתה מעדיף לשאול את זה בפורום, כדי לא לשים עצמך ללעג ולקלס.
יונת_אלם -
גם אני רוצה אייקון ירוק, כ"כ התאמצתי - לא מגיע לי? על תגובה אחת קנטרנית של אשקיפה אתה כבר שם אייקון ירוק, ומה איתי - אני עז?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:28 |
|
| |
ב"ה
עוזוהדר,
את עייז והדר...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:33 |
|
| |
אגב,
עוז, נכתב לפעמים גם עז.
קבלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 13:35 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 15:32 |
|
| |
עוז והדר
אני איש בני ברק לשעבר, הרבה שנים גרתי בעיר, אחד הדברים שגרמו לי לעזוב את מקום מגורי.
היתה התמונה של אברכים החוזרים מהמקווה או מהתפילה בשעה 11 לפני הצהרים, והולכים בנחת, עקב בצד אגודל כדרך ת"ח. לפעמים עם המודיע ולפעמים עם היתד מתחת הזרוע. וזאת לאחר כ4 שעות שנשותיהם החסודות לקחו את הילדים לחיידר ורצה בכל עוד נפשה בה לעבודה בסמיניר בבית ספר או בבית יעקב וכו.ושתספיק עוד לקנות במכולת. לי אל תספרי סיפורים.
נדמה לי שאם הית יודעת מי אני או מי נתן לי התר הוראה, לא הית שואלת את השאלה, אבל לתשומת לבך, שאול שאלתי, מהרבנים שהם גם גדויילים בעיניך. התשובה היתה אנחה כבדה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2007 15:42 |
|
| |
ירוחםשמ
התופעה קיימת, אבל למזלנו בתי הכנסת עדיין הרבה יותר מלאים בין השעות 6-8 מאשר ב-11, תסכים איתי?
"אברך" שהעובדה שאינו עובד גורמת לו להתפלל מאוחר - עליו לשאול שאלת רב שינחה אותו איזה דרך מתאימה לו.
איזה שאלה שאלת אותם? בעניין הכתובה? לדעתי האנחה הייתה עליך ועל מצבך הנואש שהביאך לשאול שאלה זאת, כי פסול בכתובה אין!
|
|
|
|
|
