מוזר חברה חרדית מהעבודה בקשה ממני האג'ואים (בלשון קרתא קדישא) עבור בנה.
נשלח ב-22/6/2008 09:27
בעל, לא קרב זה אל זה. על אג'ואים לכל הדעות אין קדוש"ש, רק על גוגואים יש. מלמד שהשם גורם. אמנם אולי יש לחלק בין ב"ב לירושלים. ועוד שמא עוד לא התפשטה החומרה דנן (ואולי אינה תקפה כי הציבור לא יכול לעמוד בה), אז לא נותר לך אלא להזהיר אותה (שלא תעבור ב'לפני עיוור' ר"ל).
נשלח ב-22/6/2008 09:33
מיכי תמה אני על שנינו כיצד לא שמנו לב לביטוי הנורא שהשתמשתי בו שהוא הרבה יותר חמור מגוגואים/אג'ואים "חברה חרדית מהעבודה"
נשלח ב-23/6/2008 10:12
ייתכן שיש האוסרים מצד שיירי הפרי הדבוקים בגרעין, (או בגלל הגלעין הפנימי שראוי לאכילה בשעה"ד, אבל הוא לא נפסד, וכמ"ש לעיל), ובפרט שיש לחוש כי הילדים הרדופים אחרי הגרעינים יקחו גרעין למשחק גם כאשר יש שיירים הניכרים, וכאשר עינינו תחזינה מישרים. מ"מ, אחרי המתנת שבעה מלוכלכים בפח שמיטה יש להתיר בשופי שכבר נפסדו השיירים, ומן הסתם החברה (??) לעבודה (?!?!?) לוקחת את הגרעינים מיד המזרוחניק מדין לכם ולא לעכו"ם כדי לשומם בפח השמיטה כדין, ואחר ששהו שם יש אכן להתיר בשופי. ישחקו ענווים וישמחו.
נשלח ב-24/6/2008 06:23
הייתי לאחרונה בבית כנסת (זה קורה) ורצו להעלות לתורה נכד מיד אחר סבו. הגבאי העדיף לדחות את הנכד לתחנה הבאה. אני זוכר שהדבר מוזכר בנוגע לאחים ואב ובן אבל לא בנוגע לסב ונכד. יש למישהו כאן מידע בנושא?
נשלח ב-24/6/2008 09:57
בוגי
בני בנים כבנים.
המנהג לא להעלות בן אחר אביו או להפך, חל גם על אחים, משתי סיבות, א. עיין הרע וב. שלא יעליזו שבני המשפחה הזו השתלטו על העסק.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-24/6/2008 12:58
בוג"ע,
בילקוט יוסף סי' קמ"א סעיף כ"ד ובהערות אות כ"ט הביא שישנן דעות אם בכה"ג גם אומרים בני בנים כבנים ומביא שבפרנקפורט נהגו להחמיר והוא מיקל אא"כ יש מנהג ידוע להחמיר.
נשלח ב-27/6/2008 14:15
לאחרונה נמכרת 'מנורת שבת' שהאור בוקע רק מצידה האחד והיא מוקפת מכסה מסתובב עם חור שנותן לאור לעבור כשהחור מונח על המקום שהאור בוקע ומסתיר את האור כשהחלק של המכסה שאין בו חור מונח שם. רבנים למיניהם פסקו שאין במכסה חשש מוקצה מאחר ולדעתם הוא חלק נפרד כיון שאינו מהודק לחלק המנורה אלא כשתי חתיכות הבאות יחד שאינן תלויות זו בזו.
לכאורה יש לדון ב'ממה נפשך'. למה שכל המנורה תהיה מוקצה לפי הרבנים שמתירים להזיז מאוורר ממקום למקום לפי הצורך? מצד שני, אם המנורה כן מוקצה, הרי המכסה בנוי בצורה שהוא חלק ששייך וטפל למנורה (ראו תמונה בלינק למעלה) ולכן מה שיכולים להפריד אותו עדיין לא עושה אותו חלק נפרד שלא יחול עליו דין מוקצה לכאורה!?
אכן מעודי לא הבנתי מדוע מנורה היא מוקצה, בדיוק כמו מאוורר. שימושה אינו לאיסור (להאיר או לאוורר), רק אופן הפעלתה הוא איסור. וחוץ מזה, גם אם יש כאן כלי שמלאכתו לאיסור, הוא מותר לצורך גופו.
אמנם אם זהו מוקצה מחמת איסור, שאני. וצל"ע
_________________
מיכי
נשלח ב-27/6/2008 17:07
מנורה אסורה כי היא בסיס לשלהבת, משא"כ מאוורר.
כך מבואר בשו"ע.
נשלח ב-27/6/2008 18:05
שו"ע ? איפה בשו"ע, אפשר פרק וסעיף מדויק?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-27/6/2008 19:46
שו"ע הרב סי' רעט ס"א-ב. וש"נ.
נשלח ב-28/6/2008 22:03
הלבן
תודה. אבל לדאבוני אין לי את השו"ע, אולי תוכל להעתיק לי בבקשה, לא נראה לי כי בתקןפת הרב היו מאוורים.
ועוד בקשה לסדר, כשאתה כותב שו"ע, כל העולם מבין ויודע שזה שו"ע של רבי יוסף קארו, עם המפה של הרמ"א
נדמה לי שרוב העולם האורטודוקסי לא פוסקים לפי שו"ע הרב. וגם לא מכירים אותו. ולכן חכמים הזהרו בדבריכם.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-29/6/2008 05:32
רעט דיני טלטול הנר בשבת ובו ט' סעיפים:
א נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה אף על פי שכבה אחר כך אסור לטלטלו כל השבת כולה אפילו לצורך גופו או לצורך מקומו ואינו דומה לשאר כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו כמו שיתבאר בסי' ש"ח לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה ונעשה הנר מוקצה כמוה ומתוך שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם שהקצהו מדעתו כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה הוקצה לכל השבת כולה כמו שיתבאר בסי' ש"י.
ואפילו מנורה גדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום נעשית כולה בסיס לו ונאסרה בטלטול לכל השבת אפילו לאחר שכבה הנר (אפילו אם אינה של פרקים) אבל בשבת האחרת מותר לטלטל הנר והמנורה לצורך גופן או מקומן כיון שלא דלקו בהן בתחלת כניסת אותה השבת:
בוכן השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה אסור לטלטל וכל שכן להסתפק ממנו כל אותה השבת הואיל והוקצה בתחלת כניסתה דהיינו שבבין השמשות כשהיה דולק היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי כמ"ש בסי' רס"ה נאסר להסתפק ממנו בכל אותה השבת וכיון שאסור להסתפק וליהנות ממנו בשבת אסור ג"כ לטלטלו הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום ועוד שגם בטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה וכן הפתילה נעשית ג"כ בסיס לשלהבת ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה כל אותה השבת:
---
וכל הטעמים האלו אינם שייכים במאוורר.
---
לשמחתך מועתק ביאור זה במשנה ברורה סי' רעט ס"ק א:
"והטעם, דכיון דבין השמשות היה אסור בטלטול לפי שנעשה הנר והשמן והפתילה בסיס לשלהבת שהוא דבר האסור בטלטול".
והסיבה שאין המשנה ברורה מציין המקור לזה בשו"ע הרב, כי היא גמרא מפורשת (שבת מז, רע"א): "הנח לנר שמן ופתיחלה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור".
וברש"י שם: "לדבר האסור, לשלהבת".
והסיבה שזה לא מובא בשו"ע של הבית יוסף, כי בדרך כלל אינו מביא את טעמי ההלכות, רק את ההלכות עצמן.