|
|
| נשלח ב-29/6/2008 05:38 |
 |
| |
ירוחם
<לדאבוני אין לי את השו"ע, אולי תוכל להעתיק לי בבקשה, לא נראה לי כי בתקןפת הרב היו מאוורים>
מהדורה מקוונת כאן:
http://www.chabadlibrary.org/books/
> ספרי אדמו"ר הזקן>שולחן ערוך>או"ח ח"ב>הלכות שבת> סימן רע"ט
תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/06/2008 5:40:26
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2008 05:59 |
|
| |
הלבן
שבוע טוב.
חנווני מניח את הסחורה שנמכרת "טוב" בסוף החנות.
וד"ל 
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2008 10:25 |
|
| |
הלבן
תודה על הטרחה, ועל העמל בתורה, אבל למרות שכל זאת ידעתי מימי חורפי, כל תמיהתי היתה כפי שכתבתי, איך הרב או המשנה ברורה ? כפי שכתבת (בלי כל היסוס) מזכירים את המילה מאוורר????
אתה כותב זאת כאילו זה כתוב שם, מאוורר, אז או.
א. אתה לא קורא את השאלה.
ב. או שאתה כותב מה שנראה לך נכון לכתוב. למרות שמה שאתה כותב לא נכון בעליל.
אין בשו"ע הרב ולא במשנה ברורה התיחסות למאוור.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2008 15:03 |
|
| |
ירוחם
אפילו אני הבנתי שיש הבדל בין מנורה בעלת שלהבת ובין כל מכשיר אחר שאין בו שלהבת. לכן מנורה שיש בה חוט להט (ואני זוכר את אשכולך על חשמל בשבת ולא נכנס כרגע לדיון על חוט הלהט עצמו מהו) אסורה בהזזה, אולם מאוורר (ומנורה שאין בה שלהבת - מנורה פלורצנטית, PL, LED וכו') שאינו שלהבת בוערת מותר. אז ת"ח מופלג כמוך לא הבין? אתמהה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2008 15:03 |
|
| |
נכון הדבר שמאוורר לא נזכר בהם, אע"פ שמוכח כן מדבריהם.
אמנם מדוע בסוף ההודעה שלך לא מצאתי את החותמת: מודה ועוזב.
טוב, הפעם לשם שינוי, אכתוב אותה אני:
מודה ועוזב ירוחם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2008 16:01 |
|
| |
הוגה ורושם
הבנתי בני הבנתי, אבל הדיון החל על מנורה של שבת שיוצרה על ידימכון צומת, והשאלה שנשאלה אם אין בסיבוב המכסה, מוקצה?
לא שמכון צומת זקוק להכשר שלי, אבל המנורה באמת לא פועלת עם בחוט להט, הנורה קרה,- ולכן באמת המכסה לא נשרף.
אבל בהמשך תמה רבנו מיכי על המאוור וכד' ורבנו הלבן כתב אסמכתא לזה מהשו"ע,
תמיהתי הראשונה היתה על רבנו מיכי- וכי רק תמיהה זו יש לו?
ותמיהתי השניה היתה על רבנו הלבן, ממתי הכירו מחברי השו"ע השונים, את המאוור?.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:36 |
|
| |
שאלה אולי שולית, אבל יומיומית:
בכמה מקומות בתפילה, למשל בברכה השלישית של קריאת שמע, כל הקהל מפסיק באמצע דיבור, למשל "ואמרו כולם", ומחכים לחזן. כשמנסים לחשוב על מה שאומרים, זה ממש מפריע. כלומר, זה פשוט לא הגיוני להפסיק באמצע משפט ולחכות. לכאורה אדם צריך לגמור לבדו את הברכה (או הקטע) ואז לחכות.
עוד בעיה דומה, פחות בעייתית, כאשר אדם מתפלל מהר והחזן מתפלל לאט. זה יוצר הפסקות מרובות וחסרות כל היגיון.
אולי תאמרו שבין כה וכה אנשים לא חושבים בתפילה על מה שהם אומרים - ומכאן נבוא לשאלה אחרת - הרי אי אפשר, על פי רוב לדרוש מהאדם לכוון בכל התפילה. האם לא חל פה הכלל של טוב מועט בכוונה מהרבות בלא כוונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2008 14:41 |
|
| |
מיכה"מ,
אם מכירים בערך של אמירת "מי כמוך" של כל הציבור יחדיו, ממילא כשעוצרים שם כדי לחכות לאחרים ה"מי כמוך" כבר נוכח במודעות ולכן ההמתנה בנקודת הזינוק לא אמורה להפריע. למי שמסיים מדי הרבה זמן לפני החזן הנתק הגדול מדי יכול להפריע וזה נוגע לבעיה השניה שהעלית.כאן יש עצה להתחיל את הפרק מאוחר יותר כך שיגיעו ל"ואמרו כולם" וכד' בקירוב זמן להחזן. [אך מצאנו שלמען אחידות חגיגה קהילתית ממתינים זמן רב כלנטילת לולב גם לחקלאים שאספו את צמיחתם זמן רב לפני סוכות וזה קורה לרוב לפי הלוח שלנו הירחי.]
לגבי ההבדלים בין תפילת הלב מהפנים לחוץ ולתפילה הממסדית מהחוץ לפנים או מהחוץ להחוץ [בתקווה לפנים] עי' באשכול מהות התפילה.
קוני"ל,
מו"ר נשאל על המנורה שהבאת [בעמ' הקודם] והחמיר להסיר את המכסה לכל בין השמשות ורק לשימו אח"כ כדי שלא יהיה "חלק" מהמנורה ומוקצה כמוה ולהיזהר בהנחת המכסה ובסיבובו לצורך הארה וכיבוי שלא יטלטל המנורה עצמה [עי' במשנה ראשונה פ' כל הכלים]. בנימוק למוקצה זה אמר בשם ר"ג בשם החזו"א שחשמל דולק הוא מוקצה ולא מחמת השלהבת כי אור החשמל אינו מושפע עכ"פ באופן ניכר שלכן מקילים במאוורר [רשז"א ויב"ל רח"פ שיינברג ועוד] שלא ייחשב מוקצה. מו"ר שאל את ר"ג ממש לפני זמן הדלקת נרות בעיו"ט כך שר"ג ענה בקצירת האומר, אך הבין שהמוקצה הוא מחמת חשיבות מנורה חשמלית שזה כמו ייחד לו מקום וחסרון כיס ולכן זה מוקצה גם ביו"ט, שהרי שאל על יו"ט.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2008 14:55 |
|
| |
על השאלה של ואמרו כולם:
כן הוא הסדר בכמה חלקים מהתפילה, ובעיקר בקדושה, שנעצרים באמירת: וקרא זה אל זה ואמר; משבחים ואומרים; ובדברי קדשך כתוב לאמר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 01:16 |
|
| |
ווטו
לא הנחת את דעתי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 14:50 |
|
| |
זאב58: מהו שיעור עשרה טפחים 13/11/2005
מה ההסבר שלמעלה מעשרה טפחים אינה רשות הרבים? ושלמעלה מעשרה הוא רשות לעצמה, שלמעלה מי' אם הוא פחות מד' הוא מקום פטור, ושסוכה כשרה כשהיא גבוה עשרה טפחים, הלא השיעור האמיתי של אמה הוא בערך 18 אינטש ועשרה טפחים הוא לערך 30 אינטש בערך כגובה שלחן רגיל ? הלא השיעור ההגיוני היה צריך להיות למעלה מראשו של אדם ושיעור גובה האדם לפי רש"י בשבת צ"ב ע"א הוא ג' אמות וכו'. ומשה רבינו היה גבהו י' אמה לפי הגמ' ברכות נד ע"ב
*****
לב_אהרן:
לענין רשויות שבת
ראשית, מדברי הרמב"ן ריש שבת מבואר ש'הוצאה מלאכה גרועה היא' הכוונה שהרשויות לענין הוצאה אינן רשויות הגיוניות (כדוגמת רשויות ממוניות) אלא הגדרות אחרות. [ואפשר לומר בכוונת דבריו, שאילולא מלאכת המוציא מרשות לרשות, לעולם לא הייתי מכנה את זו רה"ר ואת זו רה"י ודו"ק] ועיקרן של הגדרות אלו: שימוש היחיד או שימוש הרבים.
מה שעושה רה"ר למה שהיא, היא העובדה שרבים בוקעים בה. לכן כל מה ששייך להילוך הרבים הוא רה"ר, כלומר כל תל עד גובה ג' טפחים עדיין אינו נחשב מכשול בדרך הרבים. וכל שמתאים לשימוש יחיד [כגון עמוד גבוה י' אי אפשר לעבור מעליו אך היחיד יכול לשים עליו חפציו] הוא רה"י.
מג' ועד ט' הוא כרמלית. כלומר אינו רה"ר. ברם עמוד ט' שרבים מכתפים עליו הוא רה"ר, ונ"ל שזה כיון שהוא מסייע *להליכת* הרבים.
יובהר עוד כי הכללים בגובה נאמרו לענין עקירה והנחה, אבל המוציא משא על כתפו חייב, למרות שכתפו גבוהה מעשרה, שכן היא דרך הוצאה.
מהגמרא משתמע לא אחת, שהשימוש הנוח יותר הוא הוא על משטח שאינו גבוה מעשרה טפחים. כיום שאנשים אינם יושבים על הארץ וכמעט אינם מתכופפים, זה נראה תמוה. אך בזמן חז"ל [שהמליצו לא להרבות לא בישיבה ולא בעמידה], כנראה שעיקר השימושים היו עד י' טפחים.
וראה עירובין עז,א: כותל שבין שתי חצרות צדו אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ [כלומר מפלס חצר אחת גבוה מחברתה עשרה טפחים, וקיר תמך ביניהן] נותנין אותו לזה ששוה לארץ [השימוש על הכותל מותר רק לאחת החצרות, וצריך להחליט איזו, לכן קבעו חז"ל שמשייכים את ראש הכותל הזה לחצר הגבוהה יותר] משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה [שלבני החצר העליונה קל יותר להשתמש בכותל הזה, מה שאין כן לבני החצר התחתונה אין נוח השימוש מעל הכותל שכן הוא גבוה י' טפחים]
כיום, אדם מהשורה רואה את הדברים הפוך. וזאת כנראה כי כיום אין רגילים להתכופף ולהסב בשכיבה על הארץ. וגם, אנו גבוהים יותר מבזמן חז"ל.
לענין סוכה - ההגדרה היא 'ראויה לדירה'. דירה שנמוכה מעשרה טפחים אין אדם דר בה [כמובן שהיום אין אדם דר בדירה הנמוכה מ25 טפחים].
לגבי משה רבנו - אין זה שייך לנידון.
ואידך פירושא הוא - זיל גמור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2008 15:09 |
|
| |
tlhiim1: זכות וטו של רב ישוב בועדת קליטה
הגענו לפני מספר שנים לישוב קהילתי שלפנים היה ישוב שיתופי. זהו ישוב תורני לאומי שיש בו ליטאים, חוזרים בתשובה ברסלבים דתיים לאומיים וחרדליים.
לרב הישוב היה עוד מימי השיתופי זכות וטו בועדת קליטה. למרות השינויים שעשו אנשי השיתופי, את זכות הוטו של הרב בועדה לא ביטלו ולא העמידו להצבעה.
הקשרים עם הרב מאוד צוננים ומרוחקים אך הרב מקפיד לשמור על כבודו ומקומו וכאשר הדברים אינם נראים בעיניו הרב דואג לומר שעלולה להיות כאן פגיעה בכבוד הרב.
הישוב כולל אנשים מבוגרים למעלה מגיל 60 ומטה -זוגות צעירים שזה עתה נישאו. התושבים שומרי תורה ומצוות , שחתמו בחוזה קנית הדירה שאין ברשותם טלויזיה ( ואצל רבים יש) ,אצל רבים יש גם אינטרנט.רובם משכילים ודעתנים.
ישנה תסיסה בענין ישיבת הרב בועדה. הציבור רוצה לבחור את שכניו לפי אותם הקריטריונים שנקבעו אך ללא נוכחות הרב שמקשה על קבלת החלטות. זכות הוטו של הרב מבטלת כל דיון והחלטה אחרת. טענה נוספת שאין כאן צורך בדעת תורה ולפיכך הרשות בידי הציבור לנהל את עניניו .
לאחרונה הרב בחר באנשים שישבו בועדה ,בקש הצבעה לאשר את הצעתו,היה נוכח בה ואכן אושרה ההצעה.
הציבור מרגיש שאין טעם בקיום ועדה שכזו שהרי היא ועדת יחיד.
התסיסה גועשת. איננו רוצים לפגוע ברב. הרב אינו מוחל על כבודו. מאוד חשוב לו המקום. אנו ששלמנו ממיטב כספנו לקנות בית בישוב זה רוצים לנהל את עצמנו באופן אמיתי על ידי ועדה שנבחרת ע"י הציבור ותוך קבלת החלטות דמוקרטיות בענינים שאינם מעניני שולחן ערוך.
אין כאן מרד חו"ח אבל הרצון עז לעשות שינוי בלי לפגוע
אשמח לקבל הארות/הערות נוספות לבעיה
הצעה למי לפנות וכל רעיון לטיפול בענין מבלי להכשל בו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2008 21:07 |
|
| |
דומני שהדבר תלוי בתקנות הישוב. אמור להיות קבוע בתקנון כיצד משנים אותו, איזה רוב צריך וכדו'. בכדי לשנות יש לאסוף את הרוב הדרוש ולשנות את העניין.
החשש מפגיעה ברב אכן קיים, אבל אני לא רואה מוצא לשנות בלי לפגוע בו (לפי התיאור שנמסר כאן). אולי אפשר לפנות לרב שיש לו השפעה על הרב ההוא, אף שיש לקחת בחשבון שאולי גם הרב ההוא לא ישתף פעולה.
עוד יש לזכור שהשפעת הרב אכן נותנת יציבות כלשהי לתנאי הקבלה ולאופיים, ומונעת מהפיכות באופי הישוב. לכן אולי יש להשאיר לו כוח מוגבל כלשהו, כגון שקולו ייספר פעמיים (או שתהיה לו סמכות למנות חבר אחד או שנים בועדה), במקום זכות הווטו.
באופן כללי, כדאי לנמק את הרצון לשנות את המצב ע"י הבאת דוגמאות של אנשים שהוא סירב לקבל כתושבים, ואילו אתם חושבים שהיה מן הראוי לקבלם. זה יועיל להסביר מדוע החלטותיו אינן לרוחכם, לא במישור האישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2008 02:06 |
|
| |
תקנון האגודה הקהילתית מורה שאסיפה היא מעל לועדה. כאשר רוצים לכנס אסיפה יש לאסוף חתימות משליש התושבים במשק. אכן התחילו להחתים . הרב קרא למשפחה העוסקת בכך והודיע לה שיש כאן פגיעה בכבוד הרב. עם כל התנגדות המשפחה לאופן ניהול הענינים של הרב, המשפחה שהחתימה הודיעה שלא תמשיך לעסוק בכך. בפועל אינה עוסקת בשל הכפיה אך הנושא מעסיק את מרבית התושבים.
לאחרונה הגיע המועד למנות ועדת קליטה. הודיעו שיש שבעה מועמדים לועדה. קיימו אסיפה שלא היה ברור מה תכליתה ובדיעבד הדברים התבררו. באסיפה הודיעו שאי אפשר לבחור שבעה מועמדים כיון שבתקנון רשום שיש לבחור רק בחמישה. שינוי תקנון מצריך אסיפה והצבעה בעד של 75% מהתושבים. לפיכך יש לבחור רק בחמישה מתוך השבעה. קם הרב והודיע באסיפה שהוא הודיע לשנים מהמועמדים שאם יתברר שיש לבחור רק חמישה (שגם הם בזמנו נבחרו לפי רשימה שהגיש לציבור)עליהם לפרוש מהמועמדות. לפיכך נותרו רק חמישה מועמדים והרב בקש שהציבור הנוכח באסיפה יצביע בעד או נגד הנבחרת המצוגת. רב הציבור (סה"כ נוכחים 25 איש) אישר את בקשת הרב.
יוצא מכאן שהרב בחר באנשים שיאיישו את הועדה. לא אפשר לבחור לפחות חמישה מתוך השבעה . מקובל לעשות קלפי לבחירת הועדה. האסיפה אישרה את הועדה המומלצת . הציבור אוכל את הצפרדע בוותרו על זכותו לבחור בקלפי . לו לפחות יכל הציבור לאשר או להביע אי אמון בקלפי בועדה - זו זכות אלמנטרית. יוצא שהרב מרכיב את הועדה ואם זו לא תשמע לו זכותו להטיל וטו על כל החלטה. ברור שאין חולק על הרב בישיבות הועדה וכך יש איש אחד המחליט עבור הקהילה.
המקרה האחרון היה שזוג שהם בנים של שתי משפחות ותיקות במשק בקשו לגור במשק. בנים שומרי מצוות שיצאו לשליחות ברוסיה בת שנתיים ועבדו בבית הספר בחרקוב עם הקהילה וחזרו ובקשו לחזור הביתה. בתחילה הרב הודיע שהוא משהה עצמו מהדיונים. הרב הוא דוד של בן הזוג. לאחר דיונים בועדה לפתע הרב הטיל את כל כובד משקלו והודיע שהוא אוסר על קבלת הזוג. מה שמע מה נודע לו שלא ידוע לכל התושבים הוותיקים -לא ברור. זה זוג שרובנו כבר ייעדנו להם להיות רכזי נוער. דבר המעיד על הערכה רבה שרוכשים להם.שניהם עובדים סוציאלים מקסימים.
כאשר צריך פרוטקציה הולכים למשפחה והנה דוקא הרב הדוד הוא החוסם. אנחנו משערים שהזוג הרשים מאוד בסגנון דבורו האופיני והפתיחות שלו. יתכן שהדברים לא מצאו חן בעיני הרב ויש לו חשש מהם. תושבים בקשו לערער על ההחלטה ואז הרב הודיע שזו פגיעה בכבודו.
יש לנו בעלי תשובה רבים במשק. כמה משפחות ברסלביות. הועלתה בקשה מארגון לב הדברים של הרב ארז דורון ,להקים מבנה מרכזי לארגון על שטח השייך לאגודה אך מחוץ לישוב. נתנה הרשות לישוב להשתמש במבנה לאירועים -שנים או שלושה בשבוע. תושבים רבים שמחים בזה. מרכז שיעורים זמינים וקרובים, (אנחנו גרים במרכז הארץ מחצית השעה לכל מקום ישוב).המקום יכול לשמש מקום תעסוקה לרבים מהישוב וכו'. הרב הטיל וטו על ההצעה. האם זה לא צריך להיות משהו עסקי של האגודה? אין פה גזענות? פלגנות? הם לא עומדים להתיישב בתוכנו . עושים עסקים עם חילוניים יש לנו שטחים שנמכרו לחילוניים ולעסקיהם מדוע שומרי מצוות שלא מהחוג הרצוי הוא מוקצה.
לטענת רבים הרב צריך לומר דברו בעניני הלכה בחיים הציבוריים . בכל בית יש בחירה ברב המתאים לה.
השפעת הרב נותנת יציבות אבל כאנשים מבוגרים העומדים על כללים שהם בחרו בהם הם אמורים גם לקיימם. אסיפת תושבים עשויה להזהיר מירידה מהדרך או הכללים ולצורך זה אין לערב את הרב.
לא ידוע לנו על רב שעשוי להשפיע עליו. לצערנו הרב מרדכי אליהו לא יכול לעזור לנו בשעה זו.
אולי דרך משרד הפנים המעסיק החלקי של רב ישוב אבל שוב אז צריך להתעמת ישירות ושמית עם הרב ובדרכו הרב משיב במלחמות. רק קלפי עשוי לעזור בענין ומצדו אין היתר להשתמש בו. ככל שאני מרבה לכתוב נראה גם לי שיש להתאזר בסבלנות וימים יגידו
אם יש לכם עוד הצעות (מענינית ההצעה של קול שיספר פעמיים) אשמח לקרא
האם ידוע לכם אם יש מועד לסיום כהונת רב בישוב האם זה כמו שופט דיין?
|
|
|
|
|
|
