שאלות ודיונים בהלכה

אני לא מבין.
אם לתושבים ישנה אופציה של אסיפה כללית והם לא משתמשים בה, אז מה השאלה? הם כנראה לא מספיק רוצים זאת!
אתה מציג מצב כאילו רוב התושבים רוצים משהו ואין להם כלים חוקיים-פורמליים לממש זאת. אבל מתיאורך אני מבין שלא זה המצב. הם פשוט נכנעים לדרישות הרב, על אף שאין לו זכות לדרוש אותן.
אז למה אתה מצפה? הרי כל דרך שתוצע כאן תהיה משום פגיעה בכבודו, וכשהוא יתריע על כך אתם תיסוגו. במה זה שונה מדרך המלך של כינוס אסיפה שבה פתחתם כבר?

אכן אתה צודק. יש רצון אבל הוא אינו בא לידי ביטוי. האכזבה התסכול והשבר להבין שהרב מתפקד פוליטיקל קורט ולא כרב. ההתחשבנויות  והמארבים לציבור  ואנחנו מרגישים שאמנם הרב סטה האם גם אנחנו נסטה ונפגע במארא דאתרא שאינו מתפקד כמארא דאתרא.
כאן אולי נכנס הגורם הדמוקרטי אבל עדיין לא קם האיש שיבחר לספוג את המהלומות של רובינזון קרוזו/הנחשון, שיפתח את הדרך לציבור להביע דעתו.

אבל אם כך אני לא רואה איזו עצה תועיל כאן. דרך פורמלית יש לכם, אלא שאינכם משתמשים בה. אז למה בדיוק אתה מצפה מאיתנו כאן? אני באמת שואל: מה בדיוק השאלה?

חיים_ט: אחריות ליועץ 2/12/2007

האם יש אחריות לאדם שנותן עצות לחבר.
במקרה של מסית ומדיח, יש משמעות ליעוץ שאדם נותן.
מה במקרה של מטפל, והוא נותן יעוץ שגובל בפסיקת הלכה (לכיון מיקל). האם יש אחריות לאותו אדם במקרה שהדברים לא מסתדרים?


חיים
______

mdabraham:

חיים, אתה צריך להגדיר יותר את שאלתך. עקרונית יש איסור של 'לפני עיוור' על מי שנותן לחברו עצה שאינה הוגנת. ועדיין 'אחריות' במובן המשפטי אין כאן. יש ברש"י בריש מטות אמירה שמי שמכשיל את חברו נכנס תחתיו לעונשין, וזה כבר מזכיר יותר ענייני אחריות (וראה גם ברמב"ם סוה"ל כלאיים ומקבילות). יש עצות של שולחני שהוא כמומחה (להמרת מטבעות) חייב באחריות על נזקים שנגרמו מעצה שגויה שלו, מה שלא מחייב הדיוט שנתן עצה (אמנם 'לפני עיוור' כן יכול להיות גם בהדיוט). וכן לגבי דיין מומחה וכדו'.

השאלה המתבררת לי עצמי כעת האם יש כאן פגיעה במארא דאתרא או זה ענין פורמלי דמוקרטי של צבור תושבים לומר את דעתו.
לעניות דעתי הקננו זכות שאינה במקומה לרב. רב היושב בועדת קליטה לא צריך לפסוק פסק הלכתי.
זכות זו הוקנתה לרב כאשר הישוב היה שיתופי. הישוב הופרט והפף לקהילתי. היום הוא מונה 250 משפחות (לפנים היינו 40) עשינו שינוי והיום 16 שנה מאז ההפרטה הציבור רוצה ללכת קדימה ולעשות עוד שינוי.
אם אכן אין פגיעה במארא דאתרא איך אפשר להסביר באופן ברור לחוששים שהם רשאים לפעול על פי זכות משפטית/קנינית/ דמוקרטית.

תהילים,
זו כבר שאלה מוגדרת היטב. דומני שכאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם המינוי והסמכות ניתנו לו מהקבוצה ולא מהשו"ע (=ההלכה), אזי אותו גורם (=הקבוצה) יכול גם לבטל את הסמכות והמינוי הללו. יתר על כן, הקבוצה שנתנה לו את הסמכות היא כבר מיעוט, והיא אינה יכולה לכפות את דעתה על הרוב, אלא אם הוא הגיע אדעתא דהכי (אבל אם התקנון מאפשר לשנות זאת בהחלטה של האסיפה, אז על דעת זה גופא הגיעו התושבים לישוב).
אפשר לשאול את הרב עצמו האם לדעתו זו זכות שמוקנית לו הלכתית, ואם לדעתו התשובה היא כן, אז שיביא לכך מקור. אם הוא עצמו מודה שלא - אז אין מניעה ליטול זאת ממנו. בפשטות התנהלות מינהלית של מקום היא בסמכות שבעה טובי העיר (=ועד הישוב, או האסיפה), ולא בסמכות הרב. אמנם תקנות של שבעה טובי העיר דורשות מעיקר הדין הסכמה של הרב (=אדם חשוב), אבל כאן ודאי שלא שייך לבקש ממנו הסכמה לדבר שנוגע אליו עצמו. לכל היותר אפשר לבקש הסכמה מאדם חשוב אחר.

 

קוף_מצוי: למה לא אומרים "ותן טל ומטר" משמחת תורה? 20/10/2003

חכמים תיקנו לבקש בתפילה בימי החורף גשם. בקשה זו מופיעה בתפילת עמידה בחלק שנקרא "ברכת השנים".
בימות החורף, מוסיפים בקטע זה את המלים "תן טל ומטר לברכה".
אך למרות שימות החורף מתחילים לכאורה בשמחת תורה, ואכן אז אנו מוסיפים בתפילת עמידה, בראשיתה, את השבח "משיב הרוח ומוריד הגשם", התוספת של בקשת הגשם מתחילה רק בתאריך של ז' חשוון.
אכן, הגמרא שואלת מדוע לאחר את בקשת הגשם. והתשובה היא - בגלל עולי רגלים, שהיו עולים לרגל בימי המקדש והיו מאחרים לשוב עד ז חשוון, והגשם היה מעכב בעדם.
יש כאן שאלות מתבקשות:
א. מדוע שלא נתפלל על גשם בגלל כמה עולי רגלים?
ב. מדוע שלא נתפלל על גשם בשאר הארץ, פרט למקומות בהם עולי הרגלים עדיין בדרך. או שנסביר שכוונת התפילה היא שירד גשם בכל מקום רצוי?
ג. היום ומזה אלפים שנה שאין מקדש. אז למה לא להתחיל בקשת גשם בזמן? למה להפסיד שבועיים?

*****
ווטו1:

א. מדוע שלא נתפלל על גשם בגלל כמה עולי רגלים?

"כמה"? כלל העם היה חייב לעלות וגם אם היו "כמה" הם ייצגו את חובת העם וראוי שהתפילה תלך לפיהם.

ב. מדוע שלא נתפלל על גשם בשאר הארץ, פרט למקומות בהם עולי הרגלים עדיין בדרך. או שנסביר שכוונת התפילה היא שירד גשם בכל מקום רצוי?

התפילה היא על כלל הגשם ולא עם מפה המכוונת לאלוקים את זרימתו.

ג. היום ומזה אלפים שנה שאין מקדש. אז למה לא להתחיל בקשת גשם בזמן? למה להפסיד שבועיים?

כי לא משנים ממה שהנחילה לנו המסורת כאשר אין הצורך חד-משמעי שיהיה דווקא שבועיים קודם.

עצכח,
זכורני שפעם היה כאן דיון בשאלה מדוע לא מפסיקים לשאול גשם שבועיים לפניי פסח, שהרי עולי הרגלים כבר נמצאים בדרך. דומני שלא נמצאה אז תשובה מספקת לכך.

וטו:

קצת משעשעת התפיסה, שצריך להגיד לאל מתי להוריד את הגשם, אבל לא היכן

מיכי:

התשובה שאני שמעתי, אומרת שלסוכות העולים מגיעים כשעוד קיץ, ואם "יתפוס" אותם הגשם בחזור, הם לא יהיו מוכנים לו. לסוכות העולים מגיעים עם הרגלי החורף, והגשם שירד עד ערב החג לא יהיה מטרד כל כך.

_________________

השכן,

העניין אינו להגיד אלא להביע תחושות פנימיות לפניו ית' ובזה יש הבדל בין מימדי המקום והזמן שמוצאים הרבה בש"ס והוא שהקורה במקום אחר באותו זמן כבר יוצר מצב של קיום הדבר הקורה גם במקום שעדיין לא קורה הדבר ואילו כאשר לא הגיע הזמן היינו שעדיין לא הגיע המצב.


מיכי,

מלבד יישובו של השכן לגבי ההבדל בין קודם פסח ללאחר סוכות, יש גם הבדל הגיוני כללי הרווח בש"ס שצריך פחות בכדי להשאיר מצב מאשר בכדי לשנותו.

גמרא מס' ברכות, דף כ"ז ע"א:

"רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דר' ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין."

השו"ע מעתיק הלכה זו כשלעצמה (ק"ב,ג) ומוסיף את מה שכנראה משתמע מההקשר(ק"ב,ד): "אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע שלוש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו"

ישנם אנשים שמקפידים לא לפסוע שלוש פסיעות בבית הכנסת עד שכל אלו שמאחוריהם סיימו תפילתם.

אבל אני מרשה לעצמי להניח שאילו האיסור הנ"ל נוהג גם בבית הכנסת, אזי לא היה צורך להסיק את נכונותו מאיזה מקרה ספיציפי, של רב ור' ירמיה (האם למשל, אף פעם לא ראו את רב בבית הכנסת נמנע מלפסוע שלוש פסיעות?). גם בבית הכנסת זה לא ממש מפריע לכוונה (או לכאילו כוונה), שהרי זה דבר רגיל שאדם פוסע את שלושת הפסיעות. 

לגבי הגשם -

לא ברור לי מדוע על "משיב הרוח ומוריד הגשם" לא מחילים את השהייה לצורך עולי הרגלים. כלומר, אני מבין את ההבדל בין שבח לבקשה, אבל הרי קבעו - (ולא אני קבעתי) - שבזמן שאינו ראוי לגשם לא מזכירין גבורות גשמים.

האם יש חובה לענות אמן ? למשל כשמתפללים שחרית ומגיע מישהו ומברך ברכות השחר בקול של ש"ץ?

natan101: דם בביצה?

הרי כל בעלבוסתע יודעת שחייבים לבדוק ביצה מטיפת דם (וזה מובא בשו"ע), האם היום אחרי שזה נהפך לדבר כ"כ נדיר אין שום רוב בדבר?

*****
רוצהלהבין:

היה רוב גם בזמן הגמ' אך במקום שאפשר לברר לא סומכים על רוב.

מיכי,

זכורני שפעם היה כאן דיון בשאלה מדוע לא מפסיקים לשאול גשם שבועיים לפניי פסח, שהרי עולי הרגלים כבר נמצאים בדרך. דומני שלא נמצאה אז תשובה מספקת לכך.

אולי העולים כבר נמצאים בדרך , אבל יהיה סביר להניח כי כבר החל מחזור חדש של גידולים והם השאירו מאחוריהם שדות שרק זרעו. באי השקייתם ייגרם נזק כלשהוא שיבוא לידי ביטוי בכמות ובאיכות של היבולים - באותה התקופה בה  החקלאות היתה מקור פרנסתם העקרי ואולי היחידי של עולי הרגל. - איזה משקל לדעתך  נתנו לכך שאם ירד גשם הם יירטבו, ומקסימום תיגרם להם אי נוחות זמנית ?! - כנראה שמה שעמד לנגד עיניהם זו הפרנסה שהיא מקור מחייתם, לעומת אי נוחות זמנית שתגרם להם בגלל שירד גשם ? זה לעומת זה?