שאלות ודיונים בהלכה

נוצרה אצלי היום שאלה מעשית.

הוצרכתי לקנות שני מוצרים. אחד נמצא בין בחנות הקרובה לי ובין ברחוקה קצת יותר והמוצר השני נמצא רק ברחוקה.

האם ראוי שאקנה ברחוקה רק את המוצר שאין בקרובה או שמאחר ואני כבר שם היא נחשבת לקרובה בשעת הקניה.

כמובן שלא "נדרש" ממני לפצל את קנייתי בשביל ערך הקרבה [שאואל, זה מזכיר את כלאיים]. אך בכל זאת האם בכלל ראוי יותר או לא? שייך נפ"מ כאשר אני מתכונן לקנות מוצר שלישי שיש רק בקרובה, האם אשאיר את קניית המוצר השני לשם [אם אין לי שום עדיפות להקדים את קניית השני טרם אקנה את השלישי]?

מתרבים הנוהגים בערב שבת לומר "ערב שבת שלום" (א גוטען ערב שבת) שלא תתפרש אמירתם כקבלת שבת.

חשש זה כמובן אמור להיות רק אם לא כיוונו מפורש להפך וכשמצד המצב ייתכן שלהם בעצמם זה יגרום קבלת שבת [מפלג המנחה וכשגמרו ההכנות]. אך בלא"ה אין כאן חשש שגם אם היה דינו כהקדש אין פוסקים כב"ש שהקדש בטעות הקדש.

אך בלא"ה כשבשעת האמירה עושה מנלאכה כמו שעומד בחנות, במכונית, מדבר בטלפון או עושה כל מלאכה הרי מוכח מתוכו שאינו מקבל שבת ובחומרתו עושה חוכא ואטלולא מעצמו!

וטו

אולי זה נובע מתוך הקפדה על מידת האמת, שהרי עדיין לא שבת?
למה הדבר דומה, למי שיברך אחרי הצהרים לחברו "לילה טוב" על שם העתיד.

ואף אני נוהג לחתום כאן לפעמים "ערב שבת שלום", שהרי עדיין לא שבת, ושמא נשוב לכתוב.

העולה מהדברים הוא שיש כמה מובנים לברכת "שבת שלום"

א. ברכת אדם לחברו בשבת עצמה.
ב. ברכה של אדם לחברו בערב שבת, עם הפרידה, כדי לאחל לו שבת נעימה של שלום.
ג. הברכה שאתה סבור שחוששים ממנה, שקובעת חלות של כניסת שבת קודם השקיעה, שהרי אדם רשאי לקבל שבת קודם.

לא נתקלתי בתופעה כגון ג', שציינת. אך לא אתפלא אם אי פעם תתפרסם מודעה על כך בחתימת "המעוררים", שאין לומר "שבת שלום" לפני שבת אלא אם מכוונים שלא לקבל שבת...

והאמת היא ששמעתי על רב וגדול שהיה נוהג לברך ב"שבוע טוב" נהגי אוטובוס, כשנסע באוטובוס במוצאי שבת, וטעמו עימו, שאם לא עשו הבדלה, לפחות תהיה זו הבדלה בדברים (=בדיבור, גם אם לא על הכוס).

ועל דרך הבדיחות אוסיף לך מה שראיתי, כמדומה באשכול בח"ח:
מעשה בצדיק אחד שעלה לאוטובוס, וראה נהגת, נבוך, אך התעשת, הושיט לה את הכסף לכרטיס ואמר בקול רם וצלול:
לא לשם קידושין!


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, ייש"כ


שאלה אחרת:

למחמירים [דומני אגרות משה] שגם בזמננו יש להימנע מלהתקלח מיד לאחר הטבילה במקוה שמא יטעו שהמקלחת מטהרת.

מה הדין באחד שאינו רוצה להיטהר בדווקא אלא מאיזו סיבה שהיא נכנס למקוה. האם גם לו יש להחמיר משום מראית עין של אחרים או אין כאן החמרה מדין מראית עין אלא של דרבנן "בעצם" [שהרי בפשטות זו אחת מי"ח גזרות!]?

וטו

לא ידעתי מה קשה למר.

כל מה ששמענו מדין המשנה הוא שמי שטבל וחזר ובא במים אחרים נטמא.
אבל איסור לא שמענו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כב' ווטו1
זה עתה ראיתי באשכול זה שהוקפץ, מה שכתבת בתאריך 4/8 – ובתוך הדברים הנך כותב:
בימינו שמיצי הפירות נסחטים בהמוניהם ובקלות אינם נחשבים יותר כזיעה בעלמא אלא כחלק מעיקר הפרי, הרי מעיקר הדין היה לברך עליהם את ברכת הפרי אלא מאחר ונהגו ב"שהכל" נהגו!

ובאמת שהדברים אינם מדוייקים, ואעתיק לך את דברי המשנה ברורה בסי' ר"ב בשער הציון אות נ"ד – וזה לשונו:
"ואותן פירות שרוב אכילתן הוא ע"י סחיטה: דעת הרשב"א דמברכין על מימי סחיטתן כמותן, אבל לדעת הרא"ש בכל גווני מברך שהכל - וכן סתם המחבר לקמן בסימן ר"ה ס"ג, עי"ש בפמ"ג והגר"א. ואפשר דרק מטעם ספיקא סתם הכי, דבברכת שהכל בודאי יוצא. אח"כ מצאתי שכ"כ במאמר מרדכי, ונ"מ לענין דיעבד וצ"ע".

הרי לפנינו, שנחלקו בדבר גדולי הראשונים – והכרעת השולחן ערוך היא אכן שמברכים בכל אופן שהכל [וכפי שמביא בשם הפרי מגדים והגר"א]. ובסיום הדברים כותב, שיתכן שאם בירך בדיעבד בורא פרי העץ על המיץ הזה יצא ידי חובתו. אלא שנראה מדבריו שלא ברור לו הדבר, ונשאר ב"וצריך עיון".

כב' קונילמל7

בחיפושי להרחבת הידע התורני, ראיתי זה עתה את שאלתך מ"מחלקת העתיקות" מתאריך 15/1 דלהלן:
זוג הזקוק להתעברות באמצעות מבחנה, האם יש ענין שהאם תתרום ביצית בימי טהרתה דווקא?

מענה: ובהקדים את מה שכבר העירו והזהירו כאן כמה פעמים, שאין מקומו של הפורום לפסיקת הלכות, כי אם להשתעשע במילי דאורייתא ותו לא. ובשאלה למעשה, יש לפנות אל רבנים הפוסקים בנושאים אלו.

והנה, בפוסקים מוצאים אנו התייחסות להחדרת הביצית המופרית אל האשה, שבזה נדרש לדעת רבים שייעשה בימי טהרתה דווקא – וכדלהלן:

בפוסקים הורו שיש להקפיד שייעשה בימי טהרתה דוקא: מכיוון שאף שאין דין הנולד כבן נידה וכו' מכל מקום המהרש"ם [ח"ג סי' רסח] כתב שבכל זאת לא לעשות כן. ובשו"ת דברי מלכיאל [ח"ד סי' קז] סבור שאף שאין איסור בעילת נדה באופן זה, מכל מקום "בן הנדה משמע שפגמו הוא לא מצד האיסור, רק מצד שבטבע נפגם אז הוולד, כמבואר בזוהר.. ולזה חלילה לעשות לכתחילה שיהיו זרע מרעים.." עיי"ש עוד באריכות. וכ"כ גם בשו"ת זקן אהרן שהוולד יוצא פגום, גם אם לא היתה ביאת איסור. וכן הובא מעוד פוסקים.
לאידך גיסא, במקום הצורך הגדול בהתייעצות עם רב מומחה וכו' – יתכן שנתיר שתטבול לאחר שבעה ימי טומאה [במידה ובודקת ורואה שפסקה מלראות] וזאת בתנאי שעברו לפחות 10 ימים מראייתה האחרונה, ובראייתה הנוכחית נמשכה פחות מ-10 ימים – שאז מעיקר הדין יש לה דין נידה ולא דין זבה וכו'. אלא שיש להזהירם מאד שח"ו לא יחשבו שנטהרת בכל שהוא על ידי טבילה זו, ויובהר להם שרק לצורך הטיפול הנדרש טובלת. כן כתבו בספר טהרת המים [סי' נז] בשם שו"ת מחשבות בעצה, ובשו"ת מנחת יצחק [ח"א סי' נ אות ג-ד] בשם הג' רש"ד כהנא אב"ד וורשא. וכ"כ בנועם [ח"א עמ' קכט] בשם הגר"ז מינצברג זצ"ל. וכן ידוע לי שמורה הלכה למעשה הגר"מ אליהו שליט"א.וראה מה שכתב בזה בשו"ת ציץ אליעזר [ח"ט סי' נא], עיי"ש שנחלק על האגרו"מ שאף שהתיר לעשות זאת בימי נידתה וכו'.

ומהעיון בטעמי המחמירים בהחדרת הביצית המופרית, נמצאנו למדים שבקשר לנדון שאלתך אין סיבה לכאורה להחמיר.

ידענוביץ

באשר לתגובתך האחרונה. בקיאותך מפליאה, אך המקורות שאתה מצטט צריכים בעיני עיון.

א. לא מצאנו לחלק בעיבור שלא כדרכה. וגמרא מפורשת למדנו, בבן סירא שנחשב בנו ונכדו של ירמיהו, ואף רצה לזכות לנבואה, ולא זכה בגלל הדור - ולא בגלל חסרונו האישי ודרך היוולדו שמיוחסת לו לפי המעשה בגמרא.

ב. אמנם יש ללמד זכות על הדרישה לטהרה מצד אחר, שלא יבואו להקל בטהרה בנסיבות אחרות. אלא שמדוע להחמיר במקום שאין צריך?

ג. וכן דיברתי עם אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, והבנתי ממנו שהודה לי בדבר, למרות שציינתי שיש חולקים ותמהתי על שיטתם כמבואר כאן.

כן מביאים בשם הסטייפלער לגבי בן הנידה, ששאלוהו לגבי בחור בעל תשובה לחוש שלא לשדכו, וענה שאם לומד תורה ומידותיו מתוקנות לית לן בה.
ועל אחת כמה וכמה כאן. שמי שכבר נזקק להפריה בסגנון זה, אין להחמיר עליו.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כב' ידידי המיימוני שליט"א

השמועה שכתבת "..על רב וגדול שהיה נוהג לברך ב"שבוע טוב" נהגי אוטובוס, כשנסע באוטובוס במוצאי שבת, וטעמו עימו, שאם לא עשו הבדלה, לפחות תהיה זו הבדלה בדברים (=בדיבור, גם אם לא על הכוס)".

הנה שמועה זו יסודה בדבר הלכה, ואין עצה זו פשוטה כלל, וכפי שהדברים מבוארים בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא (סימן לד) – וזה לשונו:

"נשאלתי מת"ח מופלג אחד מדוע אין מקפידין שלא להזמין במוצש"ק (וכן בימי החול הראשונים) מונית לנסיעה שנהגו איננו שומר שבת ובטוח שאינו שומע הבדלה וגם איננו אומר המבדיל בין קודש לחול. (וה"ה שלא לעלות לנסוע באוטובוס שנהגו הוא שכזה), הא הנהג אסור מדינא במלאכה ונמצא שמכשילים אותו בידים בעשיית מלאכה, ודומה זה להנפסק ברמ"א באו"ח סי' קס"ג סעיף ב' שאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור לא תתן מכשול".

ובתוך תשובתו, כותב הג' הנ"ל בזה הלשון:

"וידידי הרב הגר"י כהן שליט"א הציע- שיקדימו לומר לנהג שבוע טוב, והוא ישיב בכזאת לעומתו, וזה בעצמו יכול להחשב כהבדלה, כשם שמועיל לזה אמירת המלים: המבדיל בין קודש לחול. ולדעתי אי אפשר לצאת באמירת שבוע טוב ידי חובת הבדלה, בהיות ובמלים אלה לא מוזכרת הבדלה בין קודש לחול. ויעוין בסה"מ להרמב"ם מצות עשה קנ"ה שכותב, שהבדלה היא ג"כ חלק מזכירת שבת ותקנת מצותיה, וכן יעוין בספר החינוך מצוה ל"א שכותב שהמצוה היא לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים עיי"ש, וא"כ יש צורך להזכיר במלים של הבדלה הקודש והחול וההבדלה בהם". עד כאן דבריו בנוגע לעניננו, ולענ"ד אכן נראים דברי הציץ אליעזר שאין יוצאים בסגנון זה ידי חובת הבדלה – וכך חשבתי מיד בראותי את דבריך.

ועיין שם עוד, מה שכותב בהמשך הדברים עצה לבעיה שהעלה השואל בשאלתו.

כב' ידידי המיימוני שליט"א

אני יודע שהגזמתי הלילה בתגובות – אבל מה אעשה ועיסוקי השוטפים אינם מאפשרים לי לחזות בנוע דברי החכמה שבפורום, וכאשר אני מצליח להתשחרר לילה אחד הרי שהתגובות שוטפות מאליהן – ועמכם הסליחה.

ראיתי מה שכתבת בנוגע לרחצה במים שאובים לאחר טבילה, בזה הלשון:
"כל מה ששמענו מדין המשנה הוא שמי שטבל וחזר ובא במים אחרים נטמא.
אבל איסור לא שמענו".

אמנם חושבני שלמרות הכבוד שאני רוחש לכת"ר, הרי שהפעם היה עליך לענ"ד לנהוג אחרת מכפי שעשית. כוונתי, שלפני שאתה מתבטא בסגנון "שמענו.." ו"לא שמענו" היית צריך לבדוק בשולחן ערוך ונו"כ על אתר [הלכות טבילה] ולראות מה כתבו שם.

ולתועלת הרבים, אעתיק לכם את הדברים ממקורם:

זה לשון הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סוף סימן ר"א [סעיף עה]: "ולאחר הטבילה במי מקוה כשרים, מותרת ליכנס למרחץ כדי שתחמם עצמה (מרדכי); אבל לחזור ולרחוץ אח"כ, יש אוסרים (מרדכי בשם ר' שבט), וכן נהגו".

הרי לנו מפורש בלשונו, שלדעת הסבורה כן אכן "אוסרים" לאחר הטבילה "לחזור ולרחוץ".

אלא שבספר טהרת ישראל סי' ר"א (סעיף רס"א) הביא את דברי שו"ת הרדב"ז ועוד, שאפילו האוסרים היינו דוקא בסגנון שכתב הרמ"א "ליכנס" למרחץ, אבל "בשפיכת מים חמים על הגוף" ניתן להקל. ואף שנחלקו בזה גדולי הפוסקים, ובטבילת נדה אכן דורשים לכתחילה להחמיר ולרחוץ אבר אבר וכיו"ב מאופני ההיתר – מכל מקום בנוגע לטבילת גברא ניתן לכאורה להקל מן הדין. אף שלאידך גיסא, גם בזה, "מהיות טוב" וכו' כדאי שלא ישטוף הגוף בבת אחת אלא יכניס מתחת למקלחת רק חלק מהגוף ולאחר מכן חלק נוסף.