|
|
| נשלח ב-8/4/2007 13:05 |
 |
| |
מצויין. תודה, זה הכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2007 10:53 |
|
| |
בן חו"ל השב ביו"ט שני לחו"ל
בן חו"ל ששוהה בהרבה חגים בארץ קיבל פסק שכאשר הוא בארץ (מכמה סיבות) יש לו לשמור רק יום אחד אבל בחגים בהם הוא נמצא בחו"ל יש לו לשמור יומיים יו"ט.
אתמול ע"פ פסק נסע לחו"ל והמטוס הגיע שם טרם צאת יו"ט אחרון של פסח. לכן חיכה ולא עבר בתחנת משטרת הגבולות לכניסה למדינה (בה גרים יהודים) עד צאת החג לפי הזמן של שם.
לפסק הזה ישנם כמה הנחות.
א. שמאחר שהחל את היום בארץ שם שומר רק יום אחד, הגעה בהמשך לחו"ל אינה מחייבת אותו בשמירת יומיים ולכן מותר לו לצאת מהמטוס. (או שנאמר ששדה התעופה בו חונה המטוס שייך לאותו תחום?).
ב. שבהישארות מחוץ לתחנת משטרת הגבולות במקום ההגעה עד לצאת החג בחו"ל אין בעיה של מראית עין 'אפילו בחדרי חדרים'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2007 07:36 |
|
| |
קוני
<"אתמול ע"פ פסק נסע לחו"ל והמטוס הגיע שם טרם צאת יו"ט אחרון של פסח. לכן חיכה ולא עבר בתחנת משטרת הגבולות לכניסה למדינה (בה גרים יהודים) עד צאת החג לפי הזמן של שם">
הרי לפניך מה שכתב בענין ששאלתך בספר "יום טוב שני כהלכתו", (ירחמיאל דוד פריד, מכון שערי זיו, ירושלים תשמה) עמודים סב-סג:
ג) בן א"י הרוצה לצאת בטיסה לחו"ל במוצאי יו"ט ראשון, ע"מ להגיע לחו"ל ביו"ט שני, (ודעתו לחזור לא"י), יש הסובר שרשאי לעשות כן, אפילו אם נמל התעופה נמצא בתוך תחום עיר שישראל דרים בה, ויש סוברים שרשאי דווקא, אם נמל התעופה נמצא מחוץ לתחום שישראל דרים בה, אבל לכל הדעות לא יכנס לתוך העיר עצמה עד מוצאי יו"ט שני, ויש מי שהחמיר בכל זה".
למקורותיו עיין שם בהערות יג-טז.
איני יודע מה ערך יש, למה שהוא לא עבר בתחנת משטרת הגבולות, כי מבחינת ההלכה הוא בחו"ל, אף אם מבחינת החוק, הוא טרם נכנס למדינה בה נחת.
אין לומר שנמל התעופה אינו עיר שישראל דרים בה, משום שיהודים דתיים אינם נמצאים בנמלי תעופה בחגים. ראה דעת הרש"ז אויערבך בענין זה בהערה יג שם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/04/2007 7:34:21
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2007 14:17 |
|
| |
נישטאיך
תודה רבה!
לגבי מה שציינת שגם מחוץ לגבולות המדינה המסוימת, הוא נמצא בחו"ל, כבר כתבתי כן בהודעתי ושלא זו הבעיה (עכ"פ לפי הפסק שקיבל) מאחר ובתחילת החג (ורובו?) היה לו דין בן א"י לכן גם בחו"ל יש לו דין בן א"י בחג זה. כל הבעיה לגביו היא כמו לבן א"י הבא לחו"ל שהעתקת, שהיא לשנות בפרהסיא ממנהג המקום. לכן עליו שלא להיכנס בעיר שישראל בני יו"ט שני דרים בה. אין לי את הספר ולכן איני יודע על נימוקי רשז"א, אבל סברא היא שכלפי בעיה זו יש משמעות למשטרת הגבולות.
מדובר בעיר קטנה בה נמל התעופה משמש לעיר גדולה סמוכה (כלוד ות"א ורוב שדות תעופה של הערים הגדולות). בעיר הקטנה אין יהודים דרים שלכן לכאורה היה מותר לבא בה, אלא (שלהבנתי) חשש נותן הפסק שמאחר ושדה התעופה משרת את העיר הגדולה, יש לחלקו המשרת את העיר, דין תחום העיר הגדולה למרות שיהודים דתיים לא נמצאים שם כדבריך בשם רש"ז. משא"כ לגבי חלק השדה שמעבר הגבול המשרת את אלה שיצאו מגבול המדינה ואת אלה שעדיין לא נכנסו לו, דין חוץ לתחום העיר הגדולה. (שם גם אין לחשוש ממראית עין אף לא מעיניים חילוניות כי הרי רואים הם שלא נכנס עדיין לתחום המקומי.)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2007 08:15 |
|
| |
קוני
הרי מה שכתב ב"יום טוב שני כהלכתו", פרק ג הערה יג, בשם הרשז"א:
על מה שכתב בגוף המאמר:
"יש הסובר שרשאי לעשות כן (להגיע לחו"ל) ביום השני אפילו אם נמל התעופה נמצא בתוך עיר שישראל דרים בה".
הוא מעיר:
"דאף שמעיקר הדין כיוון דבאופן קבוע איכא הנמל התעופה אנשים הרבה, הרי זה כעיר קטנה בעיירות חו"ל, וגם מסתמא איכא בינייהו נמי ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות , דמשום הא מקרי אף ישוב ישראל, וכיוון שכן היה שלא להתיר כלל, משום דין ישוב ישראל של אחר הנמל עצמו, אך אפשר לומר דשאני אתר הנמל משאר ישוב בחו"ל, מאחר שהוא מקום שבאופן קבוע מגיעים לשם בני אדם, מכל קצוות תבל וגם מא"י, ליכא בזה משום חשש מחלוקת משום שיאמרו הרואין דודאי מא"י בא ומהאי טעמא גם אין בזה משום זילותא דיו"ט שני, והרי הוא כבן א"י השוהה בחו"ל עם אשתו בת חו"ל , דאי לאו דאסור במלאכה בצינעה, דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, משום זילותא דיו"ט שני, לא הוי אסרינן ליה לעשות מלאכה בפניה, כיוון שיודעת שהוא בן א"י".
ברצוני לציין, שהודעתי הראשונה היתה מבוססת על ההוספות לסימן זה שבעמוד של"ח, בהן הוא כותב:
"ושוב שמעתי מהגרח"פ שיינברג שליט"א, דלדעתו יש להקל בעשיית מלאכה בצינעה בחו"ל , ביו"ט שני לבן א"י השוהה שם, ואע"ג שמסקנת האחרונים כמ"א לאסור וכ"מ מהמ"ב, כ"ז הוא רק בזמנם שרק מועט בני א"י היו באים לבקר בחו"לואם היו עושים מלאכה, היה נגרם יו"ט שני ומחלוקת, משא"כ בזמנינו עתה שרבו הנוסעים ואלפים מבקרים בחו"ל מא"י בחג, שוב ליכא בזה משום מחלוקת, כיוון שכל בני חו"ל יודעים, שהרבה בני א"י נמצאים שם, ושוב הוי כמו בפני אשתו, שליכא בזה מחלוקת ושרי, ומטעם זה גם מתיר לעשות מנין לקרה"ת לבני א"י השוהים בחו"ל. עכ"ד".
"וכשהצגתי הדברים לפני הרש"ז אויערבך שליט"א, הרבה לתמוה בזה, ושוב כתב לי, וז"ל: "חושבני דכמו שנתרבו בזמנינו האורחים הבאים מא"י לחו"ל, כך גם רבו לצערינו פורצים להקל ביו"ט שני, ויש לחוש ביותר, שזה יגרום לחזק את המזלזלים ביו"ט שני, ולא דמי כלל למקום נופש שכל היהודים הנמצאים שםמכירים האחד את השני, דחשיבי כולם כמשפחה אחת
האין בדברי הרש"ז שבהערה, סתירה לדבריו שבהוספות?
שבת שלום!
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/04/2007 8:31:46
עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2007 12:48 |
|
| |
נישטאיך
שוב תודה
לפי מה שחילק רשז"א בסיפא של ההערה הראשונה יש להקל באתר נמל התעופה אף אם נכנס דרך מעבר משטרת הגבולות דשאני נמל תעופה שיש לה מעמד בינלאומי הכולל בני א"י. בכל זאת להבנתי טוב החמיר הרב נותן הפסק הנ"ל שלא יעבור היהודי המדובר את תחום הגבול שהלא מדובר במי שכאשר הוא בחו"ל הוא נחשב לבן חו"ל ולכן לא יתלו בהכרח שמה שנמצא בשדה התעופה הוא משום שובו מהארץ ושהיה לו בחג זה דין בן א"י.
איני רואה בדברי רש"ז בהוספות סתירה למה שהבאת למעלה, כי בהוספות הוא דיבר על הקבוצתיות שבפרהסיא שלהבד"ל רצה הרחפ"ש להביא את זה כנדבך לקולא, ע"ז אמר הרשז"א שפרהסיא (שלא במקום נופש 'משפחתי') הוא אדרבה נדבך לחומרא שלא יבואו לזלזל (וכבר שמעתי מתלמיד שלו שלא היתה דעתו נוחה במנין שעשו בחורי קול תורה החוצניקים בארץ). למעלה אבל הוא מדבר ביחיד בפני אשתו או אפילו ביחיד בפני המסתובבים בנמל תעופה. זה שונה כי כל שהוא יחיד העושה לבדו במקום כזה, אם כי זה גם פרהסיא אבל זה לא קבוצתית. לדעת רש"ז המובאת, קבוצה גם אם היא ידועה כשייכת לא"י שלכן אמנם אין בעיה שיטעו שהם מבני המקום, אבל בכל זאת עצם הדבר שהיא עושה מנהג שונה בקבוצתיות יוצר זלזול ביו"ט שני לאנשי המקום שיחשבו 'אם להם מותר גם לנו'.
תוקן על ידי קונילמל7 ב- 20/04/2007 12:51:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 17:24 |
|
| |
התקדמתי קצת, אבל נזכרתי בדברים ששכחתי לשאול(זה כבר גובל בהטרדה, אבל אני בכל זאת מבקש שתענו וברצינות ומתוך ידע. אני יכול לחפש רבנים ספצים לכל שאלה, אבל אני סומך עליכם פה לפחות בשלילת קווים כלליים אם לא יותר):
1. אני יודע שמי שפותח חלון בשבת מסתכן בחילולה כי רוח מבחוץ יכולה לכבות את הנרות. בואו נקצין את זה והפוך - פתחתי, מלפני שבת, ברז שמטפטף לתוך כוס שיש בה נר שבת - והמים אמורים להגיע לנר בשבת ולכבות אותו. האם מותר להזיז את הכוס ובכך למנוע את כיבוי הנר במועד ה"רטוב" ולהאריך בעצם את הבעירה עד שהנר יכבה מעצמו(בשבת או אחרי שבת)?
2. הברז מטפטף לנר גבוה בכוס. המים יכבו את הנר בכל מקרה(הוא הולך ושוקע רק מהבעירה), אבל אני אקבע את מועד הכיבוי לפי הזמן שבו אזיז את הכוס. האם זה מותר?
3. יש שתי כוסות(עם נרות) שלא ניתן להזיז וברז אחד שמטפטף על אחת מהן. את הברז ניתן להזיז מכוס אחת לשנייה. האם מותר לי לקבוע איזה מין הנרות יכבה על ידי המים ע"י הזזת הברז?
אפשר להקביל את זה לחשמל ודברים אחרים. חשבתי שיהיה עדיף להציג את זה בהקשר של בעירה(למרות שזה יצא עדיין יותר דומה לשאלות בפיזיקה 5 יחידות).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 18:52 |
|
| |
בנקודה.
אין איסור למנוע משהו שגורם לשריפה אל לכיבוי, אבל יש איסור לגרום הבערה או כיבוי.
לכן מותר להוציא דברים מבית השורף, ומותר לשפוך מים על משהו, כדי שכאשר האש יתקרב אליו לא יוכל לשרפו.
אמנם אסור להוסיף טיפות שמן בנר, ואסור לשאוב טיפות שמן מנר, ואסור לפתוח דלת כדי שהרוח תבכה את הנר, וכיוצא בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 20:11 |
|
| |
מה בעצם ההבדל העקרוני בין למנוע מהשריפה להמשיך על ידי שפיכת מים מסביבה, לבין מניעת המשכה ע"י שאיבת חומר הבעירה(השמן)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 21:05 |
|
| |
כי שאיבת חומר הבעירה היא היא כיבוי דבר הבוער.
משא"כ מניעת השריפה, היינו רק שאיני מרשה לדבר לבוא במגע עם האש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 15:04 |
|
| |
אני לא ממש מבין במנורות שמן, אבל בהנחה שחלק מהשמן לא משתתף בבעירה(ורק אחרי זה יבער, כמו עם פתיל הנר) להוציא את אותו החלק(מה שיגרום לאש לדעוך ולהיכבות מוקדם מהצפוי) לא "יכבה את האש" אלא רק ימנע מאותו חלק להגיע לבעירה(כמו שמונעים מחלק מבגד לא לבעור ע"י שפיכת מים עליו), נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 18:31 |
|
| |
כן, יש דעה בשו"ע, ששניהם מותרים, ויש דעה שאסור לקצר נר שעוה (אפילו ביו"ט), כשחס עליו שלא ישרף כולו, מפני שהוא גורם למהר כיבוי הנר.
אבל מותר ליתן למטה סביבות הנר דבר המונעו מלהשרף בענין שיכבה כשיגיע לשם, כגון לחבו לתוך חול תיחוח, דכיון שאינו עושה מעשה בגוף דבר הדולק אין בכך כלום. וכן אם מונחים הרבה חתיכות חלב או שעוה בתוך הנר מותר ליקח אחת מהחתיכות הרחוקות מהפתילה, שהרי אינו נוגע בגוף דבר הדולק (שוע"ר תקיד, ח-ט).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2007 19:01 |
|
| |
"אסור לקצר נר שעוה(אפילו ביו"ט), כשחס עליו שלא ישרף כולו, מפני שהוא גורם למהר כיבוי הנר."
ומה עם גרימת איחור בכיבוי הנר(כמו בשאלה ה-1 שלי)?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2007 02:24 |
|
| |
אין שום בעיה הלכתית בשאלה 1 שלך. דכיון שאינו עושה מעשה בגוף דבר הדולק אין בכך כלום
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2007 19:13 |
|
| |
עוד שאלה אחרונה(לא בטוח שאיתי...):
הברז מטפטף לכוס אחת עם נר דולק אחד בלבד. אני יכול להגביר את הזרם או להאט אותו, אבל רק עד גבול שהכיבוי יתקצר או יתארך בערך בשעה. מותר מבחינה הלכתית להגביר ו/או להאט במקרה זה את הזרם(והאם יש דעות מיעוט שאוסרות כשמותר)?
|
|
|
|
|
