הרב שטיינמן: מקצוע זה רעל

מיכי

כל מה שכתבת על עקרונות החרדיות ,אתה יכול לומר גם על גזירות חז"ל.

ולא לחינם הגמרא מביאה את המעשה בשמואל הקטן שאמר אני יקרא ולא יטה , אלא לאפוקי מהאומרים שזו מעשה נערות.

כל גזירות חז"ל בנויים דווקא על החלשים ולא על החזקים , הרי החזקים לא היו צריכים את הגזירות  , ובכל זאת ראו חז"ל לגזור גזירות על הציבור מחמת החלשים.

ומה שאתה אומר ובאמת לפלא בעיניי על יהודי גדול כהרב שטיינמן , אני חושב שאם תשוחח עם הרב שטיינמן על זה הוא יוכל להסביר לך זאת , אבך איך אפשר לדון אדם עוד לפני ששמעו מה יש לו לומר בענין.

דורש אמת,
כבר הוכיחו שלמיתוס שלך על לימודי חול בישיבות אין על מה לסמוך. 
ראה http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=555024 

וכמובן בספרו של שטמפפר על הישיבות הליטאיות.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/05/2007 15:54:01

דורש אמת
אתה יש לך מקצוע,

1. אני אקרא ולא אטה הוא ר' ישמעאל ולא שמואל הקטן.
2. השאלה הגדולה היא המינון. יש הבדל גדול בין לגזור על פעולה כלשהי לבין לנהל את כל חייך בצורה עקומה ולא נכונה רק בגלל חששות. האם לדעתך עולמם העקרוני של חז"ל היה רק סור מרע? האם חז"ל ויתרו על עקרונות חשובים מאד רק בגלל חשש לקלקול של כמה יהודים? ברור שיש מקום לגזור בנסיבות שמחייבות זאת, אבל חיים שכל כולם אינם אלא גזירה אחת גדולה (גזירות ת"ח - תלמידי חכמים, ות"ט- תלמידי טיפשים) הם חיים עקומים.
הערכים האנושיים והדתיים לא יכולים להתממש בתוך מסגרת ומדיניות כאלה, ולכן ברור שזוהי עקמימות.
ואנוכי נוקט כהירושלמי (על ימין שהוא ימין), ובפרט שלא מדובר על סנהדרין. לכן איני שופט את הרב שטיינמן אלא את הדברים המובאים בשמו (ואולי זה בכלל לא נכון). אותם אני לא מקבל עם שום הסבר שבעולם.

_________________

מיכי

ירוחם

יש לי מקצוע מכובד ב"ה .
רכשתי אותו בגיל מבוגר יחסית , ואני מצליח בו מאוד.

 לא זכרתי במדויק אם זה ר ישמעל או שמואל , אבל הסתמכתי על חכמי הפורום שיתקנו את השם.

כי לצורך הענין לא משנה מיהו בדיוק התנא.

אני יכול להניח שחלק גדול מהציבור ששמע זאת לא יצא מזןעזע כפי איך שנוטים לחשוב פה חלק מחברי הפורום.

הרי כל ביטוי של אדם כהרב שטיינמן לכאן או לכאן יגרום תגובות . ולכן השיקול מה יגיבו הוא לא תמיד רלוונטי.

מיכי

אני יכול להסכים איתך שקיימת  בעיתייות בציבור החרדי כולל מנהיגיו בצורה שמנהיגים את הדור , וזה מפני חסרונם של גדלות המהיגים או לחילופין( בגלל בערותו של הציבור), אבל את זה לא ניתן לשנות , אי אפשר לשנות את כל שיטת החינוך אצל החרדים , היות וישנם מגבלות ,(של קנאים וכו') , ועל כן לא כל מנהיג יכול לומר את אשר הוא חושב בכל פורום.

ועל כן החכם אשר עיניו בראשו במקום לבקר את המנהיגים , משתדל לעבוד בכוחות עצמו , ולנסות לתקן את מה שיכול.

הרי מה שאנו רואים היום שאפילו בציבור המשכיל לדוגמא( מערכת המשפט  , ממשלת ישראל וכו )יש הסתאבות , כלומר שהבעיה היא לא רק בציבור החרדי אלא זאת הסתאבות  של מיתרנות , ועל כן קשה מאוד לשפוט , האם מילים כאלו או אחרות מזיקות או מועילות.

גם חז"ל היו קורצים למקורביהם ש"זה לא באמת" כשהיו היו גוזרים גזרות?

דורש אמת
האם אתה חושב שמשנה זו נאמרה בשבילו?

מה שמראה פעם נוספת שכולם גבורים על חלשים.

דורש אמת

ברוך השב.

(האם לא היית מבקר הרבה יותר פעם בפורומנו, או שאני מחליפך עם מישהו אחר?)

שתי הערות לא קטנות לי על דבריך.

א. כתבת שבהוראה לרבים יש להחמיר עד הקצה האחרון כדי שלא יטעה מישהו (בחיריק) בעצמו ויטעה (בפתח הי') אחרים. כגון שיכתוב מאמר בעיתון. ומי יודע, אולי גם בפורום.

אבל בזה איני מסכים עמך. לפעמים אומרים שצריך להיזהר, ולפעמים אומרים שיש גבול לזהירות. וכי אין לנו לחשוש לדוגמא שכתב לב העברי, של בעלי תשובה שלמדו מקצוע ונוטשים את לימודם באמצע מפני שאמרו להם שאסור לעבוד והם מקנאים באברכים?

ומה עם אברכים עצמם, שאין להם פרנסה אלא רק עוני ועוני, והרבה דלות עושה, וצא וראה בפורומים הסמוכים כמה תיאורים. ולמרבה הצער, אין זה יוצא דופן אלא הכלל?

האם באופן כזה מותר להורות הוראה מחמירה של שקר? (כלומר של אמירה לא נכונה)?

ב. צדק ירוחם. רק בדורנו או בדור הקודם (שאלה היא בעיני איך סופרים דורות) התחילו לתבוע שכל אדם ישב בכולל ורצוי שגם ילמד.

ומה שטענת נגדו:

" החיוב הוא על האב , וזו כבר שאלה פרטית לכל אבא , בתלמוד מובא זכור לטוב בן גמלא שפתח תלמודי תורה , כדי להקל על ההורים , ולא מצינו שפתחו מקומות ללמוד אומנות , ועל כן כל אבא יכול גם היום ללמד את בנו אומנות . "

במחילה מכבודך, זו טעות ואפילו טעות גסה לדעתי. לא פתחו מקומות ללימוד אמנות מפני שלא היה צריך! כל בן למד את המקצוע מאביו, או שהלך לעבוד כשוליה אצל אמן. ויתכן שגם היו בתי ספר לאמנויות, אבל לא ידוע לנו על זה.

צא וראה מה שנזכר בגמרא כמסיח לפי תומו, כגון ברב שהכה את השוליה ומת, שנחשב כשליח בית דין שטעה מחמת מצוה, והעמידו את הכלל הזה ברב לאמנות (מכות היכן שהוא).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

[דו"א,

בדבריך יש ביטוי לנושא שמעניין אותי מאוד, למרות שאינו נושאו של האשכול, והוא הפער האדיר בחברה החרדית (כפי שהוא שמסתמן לעיני החיצוניות, ויתקנו אותי המבינים בזה) בין ההערצה העיוורת כמעט לכל מה שאומרים הרבנים ומנהיגי הציבור (הבאה לידי ביטוי גם בניסיון להסביר כל פיפס מבחינה הלכתית ולעגן אותו בדברי חז"ל, הרבה פעמים באמצעות פרשנות שחורגת אלפי מילין מן הפשט, או באמירה ש"הוא גדול בתורה ולכן ברור שהוא יודע מה הוא אומר"), לבין ההבנה העמוקה שלא צריך לקחת ברצינות תהומית כל מה שהם אומרים ובטח שלא לנהוג כך (הבאה לידי ביטוי גם בדבריך שלך, על כך שאין הדברים מכוונים לפרט - כלומר אלי, הדובר כרגע - אלא לכלל - כלומר מישהו אחר, שאני לא נמנה עליו - ולכן אין צורך למלא אחריהם).
דומני שהיה על כך אשכול בעבר, ואני אשמח אם מישהו ילנקק אליו כאן.]