|
|
| נשלח ב-19/5/2008 00:34 |
 |
| |
כמה הערות;
בשלמא מצות שמיטה שהיא "להשם" להכיר באדנות השם מובנת מצוות שמיטת הקרקע וקדושת הפירות וכו' שהכל בכלל ההתנהגות כאוכלים מאדמת השם האדון ולא שאנו אדונים, אבל מצות יובל שהיא הובלת הסדר החברתי למצבו המקורי לגבי אחוזה ומשפחה, מה ענין השבתת הקרקע לגביו?
העדפת שחרור העבדים ביום הכפורים מאשר ביום הזכרון, מאשר את הנכתב באשכול אחר על היות ר"ה במשך כל השליש הראשון של חודש השביעי "הזה" אך עדיין למה לא ישתחררו לגמרי מתחילת ר"ה דהיינו שלא רק יפסיקו לעבוד ביום הזכרון אלא כבר ישובו לביתם?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2008 08:06 |
|
| |
ווטו
כנראה שיש הנאה מיוחדת לחגוג אצל זה שהיה אדונך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2008 09:51 |
|
| |
כנראה שהתורה לא ראתה בא. בתשרי ראש השנה.(למה לא יצאו לחופשי מיד בתחילת השליש?)
ויום הכיפור הוא יום מחילת עוונות גם בין אדם לחברו כנראה. מתחיל עידן חדש ביחסי האדם והמקום ואדם וחברו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2008 11:35 |
|
| |
מאן_דהוא: חידוש בדברי החינוך
הריני להביא בזאת דברים שכתבתי פעם מענייני הפרשה. אשמח לשמוע תגובות ענייניות.
בתי ערי חומה
אחת המצוות המרכזיות בשנת היובל היא גאולת הקרקע. התורה נותנת אפשרות לאדם שמוכר את אדמתו לגאלה בתנאים מסוימים. אדמות הארץ מתחלקות לשתי קבוצות מרכזיות. האחת נקראת שדה אחוזה ובה נכללים כל השדות של א"י. בעת מכירת אדמה כזו הדין הוא שבשתי שנות התבואה הראשונות לא ניתן לגאול את הקרקע אך לאחר מכן ניתן לגאול (ע"י תשלום) את הקרקע עד לשנת היובל. בשנת היובל הקרקע חוזרת לבעליה חינם אין כסף. הקבוצה השניה היא בתי ערי חומה, בתים הנמצאים בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון. בתים אלו בניגוד לשדות אחוזה יכולים להיגאל בשנה הראשונה בלבד לאחר המכירה. בתום השנה הבית עובר סופית (נחלט) לקונה ללא אפשרות גאולה נוספת. בתים שלא נכנסים להגדרת בתי ערי חומה ומאידך אינם שדות אחוזה נקראים בתי חצרים. בתים אלו זוכים למעמד מיוחד ומקבלים זכויות כפולות. זכויות של בתי ערי חומה בכך שניתן לגאלם בשנה ראשונה ומאידך אינם נחלטים אלא ניתן לגאלם עד היובל וביובל הם יוצאים.
מפרשי התורה (למשל הרמב"ן, החזקוני והמשך חכמה במקום) ניסו למצוא טעמים מדוע להבחין בין מכירת שדה אחוזה למכירת בתי ערי חומה. בספר החינוך מצינו התייחסות לשאלה זו (תוך כדי דברים על דין מסוים בבתי ערי חומה) וז"ל במצות השבת קרקע לבעליהן ביובל (מצוה שמ' במהדורת מ"י):
"…מפני שעניין מוכר בית בבתי ערי חומה שהוא מוחלט לשנה,
כעניין קנס הוא שקנסה התורה למוכר מפני חיבת הארץ…"
וציין המהדיר במהדורת תורת חיים כי טעם זה ליתא בש"ס וברמב"ם. מלבד המקור יש לעמוד על קושי מסוים בדבריו שהתורה קנסה את המוכר בית בבתי ערי חומה שלא יוכל יותר לגאול לאחר השנה הראשונה את ביתו, מפני חיבת הארץ. מדוע לחלק בין מוכר שדה אחוזה למוכר בית בעיר חומה, הלא גם בשדה אחוזה שייך לדבר על חיבת הארץ?
נלענ"ד להציע הסבר בדברי ספר החינוך. ראשית מקורו רמוז רמז עבה ביותר בגוף הפסוק. בפרק כ"ה פס' כ"ט-ל' כותבת התורה:
"ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו:
ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא(לו) חמה
לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל:"
ולכא' קשה לשם מה נכתב פס' ל', הרי כל דין הגאולה הוא חידוש שאדם שביצע עסקה ומכר מרכושו יוכל לחזור בו ולגאול את רכושו, א"כ אם התורה רוצה לומר שבבתי ערי חומה החידוש הזה נוהג רק בשנה הראשונה די היה בפס' כ"ט ולא צריך לכתוב שאם לא גאל עד סוף השנה כבר לא יוכל לגאול. ולא די בזה אלא שהתורה מדגישה שהבית יקום (פועל תקיף כמו "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת") לצמיתות בהוראה חיובית ומוסיפה כהוראה שלילית לא יצא ביובל. הוספה זו של פס' ל' מובנת היטב ע"פ סברת החינוך. אין אנו מסתכלים על המוכר בתום השנה כעל אדם שלא ניצל את הזכות שניתנה לו לגאול אלא על אדם שנקנס בכך שלא חיבב את הארץ ומאבד בשל כך את אדמתו. יתר על כן התורה מזהירה את הקונה שלא יעשה כמעשה המוכר אלא ישאיר אצלו לדורות את הבית הזה.
אך עדין צריך לבאר מדוע קנס זה נוהג רק בבתי ערי חומה ולא גם בשדות אחוזה הרי חיבת הארץ שייכת לכל א"י?
המושג בתי ערי חומה מופיע בעוד עניינים בהלכה. במשנה במס' כלים פ"א מ"ז מובא כי מצורעים משתלחים מבתי ערי חומה מכיוון שיהושע בן נון קידש ערים אלו כדין מחנה ישראל. ישנם עוד דינים מדרבנן כמו איסור קבורת מת בתוכה וקריאת מגילה בט"ו באדר ולא בי"ד. מה נקרא בתי ערי חומה לצורך דיני תורה אלו של שילוח המצורעים וגאולת הבתים? הקריטריונים ההלכתיים זהים: (כך כתבו הראשונים עי' בר"ש משאנץ על המשנה בכלים הו"ד במשנה למלך פ"ז מהלכות בית הבחירה הי"ג.) העיר צריכה להיות מוקפת חומה מימות יב"נ, העיר צריכה להיות מוקפת לפני שיושבה ולא ההיפך וכן אין החומה חייבת להיות קיימת כעת (כתיב לא וקרי לו). קשר זה בין שתי מצוות שונות אלו מחייב תשומת לב. (המצוות שונות זו מזו בכך שדין גאולת הבתים שייך לקדושת א"י לעניין תרומות ומעשרות ואילו שילוח המצורעים שייך לקדושת מחיצה של א"י ועי' ברכות ה: הא לן והא להו במח' רש"י ותוס' וברשב"א שם.) אם ישנה הקבלה בגדרים ההלכתיים בין מצוות אלו יתכן ואף קיים קשר ביניהם.
נראה להציע כי הקנס המיוחד שקנסה התורה ע"פ החינוך בבתי ערי חומה נובע מקדושתן היתרה של בתי ערי חומה על פני שאר הערים בא"י כמבואר במשנה שם בכלים. אינה דומה השראת השכינה בשאר ארצות כהשראת השכינה בא"י (משנה ו' שם) ואינה דומה השראת השכינה בבתי ערי חומה להשראת השכינה בשאר א"י. אדם המוכר בית במקום מקודש מראה זלזול בעניין זה ולפיכך הוא נקנס בתום השנה. (פרק זמן סביר לתקן את מעשהו.) על אף הקשיים הכלכליים בהם מתחשבת התורה במכירת שדות אחוזה אין מכירת בתים בערי חומה מתקבלת וזאת למעלת קדושתן. ואם יקשה הרי לפי זה אדם המוכר בית בירושלים שמקודשת יותר מערי חומה (משנה ח' שם) צריך היה להיקנס מכל שכן והרי ההלכה היא כי אין הבית נחלט בירושלים - י"ל כי שאני ירושלים שלא נתחלקה לשבטים והבית שם לא היה שייך מעולם למוכר מנחלת אבות כמו בית של אדם בעיר חומה שבא אליו בנחלת אבותיו וכן צריך לומר כי האיש הקונה את הבית בעיר חומה שכפי האמור לעיל מוזהר גם הוא שלא למוכרו יותר נחשב יותר בעלים על הקרקע מאשר אדם הגר בירושלים וצ"ע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2008 11:36 |
|
| |
מיימוני:
מאן דהוא
הצגת שאלה חשובה על ההבדל בין בתי ערי חומה לבין שדה אחוזה.
אני מבקש להציע ביאור שונה משלך ומשל "החינוך".
יש הבדל יסודי בין בית לשדה.
בית עיר חומה הוא בית שמתגוררים בו.
שדה אחוזה הוא שטח הגידול החקלאי שמתפרנסים ממנו.
מסתבר שאדם אינו ממהר למכור אף אחד מהם, במיוחד בזמנם, שלא היו בו עקירות דירה ממקום למקום אלא במקרים יוצאי דופן ביותר (כגון מעבר של שבט שלם).
לפיכך, מי שמכר אחד מאלו, בית עיר חומה או שדה אחוזה, בוודאי לא עשה זאת מתוך רצון אלא מאונס כלכלי.
גם כאן וגם כאן המכירה אינה חייבת להיות חלוטה. זו מכירה שניתנת להפיכה.
מה הטעם? אם אתבטא בלשון אנכרוניסטית, בעיני זו תקנה חברתית, סוציאליסטית אפילו, בלשון ימינו.
נותן התורה מלמד אותנו להתחשב במוכר האומלל, שהפסיד את ביתו או קרקעו. שהרי מכירה זו, גם אם מקבלים בעדה טבין ותקילין, היא מסוג אלו שנאמר עליהן "מוכר עצב וקונה שמח". וזה אינו צריך לפנים.
אם אבחר את לשון הגמרא, הרי שבתקנה זו אנו רואים את הצד השני בפעילותו של בית הדין, המתקן תקנות לטובת ישראל. נאמר "ועשית הישר והטוב". בתקנה זו אין יושר, שכן הקונה רוצה לקנות לתמיד, אבל יש כאן טוב, ומלמדים את האדם להבין שעליו להתחשב בטוב של זולתו, (וזה גם נובע מ"ואהבת לרעך כמוך כשיטת הלל, שהרי אילו היה הקונה באותו מצב, ודאי היה שמח על התקנה).
אמנם, יש הבדל בין המכירות ובין הדינים שלהן.
מי שהפסיד את ביתו, במיוחד בית נאה וחשוב בעיר, יכול בסך הכל למצוא לו מקום מגורים אחר.
אבל מי שהפסיד את השדה שלו, איבד את כל מקור פרנסתו. מעתה כבר לא יהיה חקלאי ובעל בעמיו, אלא עובד שזקוק להשכיר עצמו לאחרים, ואולי יהפוך למחזר על הפתחים.
לכן, מכירה של שדה אינה חלוטה לעולם, אלא רק לתקופה שאינה יכולה לעלות על 50 שנה.
מצד שני, תקנתו של המוכר אינה צריכה לבוא על חשבון הלוקח. לכן, יש ללוקח שנתיים לעיבוד השדה. כמו כן, אילולא תקנה זו של שנתיים, יתכן ששום אדם לא היה מסתכן בקנית שדה של זולתו.
בבית דירה בעיר חומה, יש לשער שהמוכר יזדרז לפדות את ביתו במהירות האפשרית. לכן, ניתנה לו שנה לשם כך למה שנה? וטו יאמר: זה זמן שסוגר מעגל. אני מציע להוסיף על דבריו. זה זמן של התחלפות עונות מלאה. אם חלפה שנה, על כל עונותיה ושינוייה הכלכליים הנובעים מהתחלפות העונות, ועדיין לא נמצא לו כסף - מסתבר שגם לא ישיג עוד).
סיכומו של דבר: התורה מלמדת אותנו להתחשב במוכר, כמובן לא יתר על המידה על חשבונו של הקונה. במקור פרנסה - יש לעשות את הכל כדי להגן על המוכר, כי אחרת הופכים אותו לסמרטוט, עד למצב של מחזר על הפתחים. אבל במכירת ביתו, די אם מאפשרים לו להחלץ מהמשבר אם זה משבר ארעי. יותר מזה אי אפשר לעשות.
***
לדעתי, חז"ל למדו מכאן את התקנה הגדולה שלהם של "שומא הדרה".
מהי שומא הדרה?
כאשר מלווה גובה קרקע בדמי חובו, יש אפשרות ללווה לקבל את שלו בחזרה תמורת הכסף.
נמצא בגמרא כמה דעות כמה זמן ניתן לו לשם כך. יש מי שלמד מבית עיר חומה לשנה אחת. יש מי שלמד ששומא חוזרת לעולם. וכן הלכה.
(אמנם, בדינים הפרטיים של שומא הדרה יש קולות רבות ללווה, כאן הקלו יותר מדי. בעל השו"ע החמיר כאן לאפשר ללווה לפדות כמעט בכל תנאי את שלו, גם אם למשל המלווה כבר השקיע כספים באותה קרקע - למרות שפוסקים אחרים כתבו שבאופן זה ודאי לא דיברו חכמים. ומסתבר לי כמותם.
יש לצדד שהאפשרות לפדיון ניתנה ללווה בגלל שהמלווה רוצה קודם כל לקבל כסף - זו זכותו, כנגד ההלוואה. אבל ברגע שכבר ראה את הקרקע כשלו והשקיע בה, מדוע ליטול אותה ממנו?
יתכן שהב"י למד שחכמים עשו את הקרקע כעין שדה אחוזה לגמרי, שהרי אף אחד שקונה שדה אחוזה לא ישקיע בה מעבר למה שניתן לקבל בחזרה בתוך הזמן הקצוב שהיא ברשותו. אבל יש לערער על דמיון זה, וכבר הרביתי לכתוב בנושא זה שלא היה מעיקר האשכול מתחילה. אם ירצו, אפשר לדון בנושא...)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2008 11:39 |
|
| |
אפכאמסתברא:
מיימוני
שפתיים ישק משיב דברים נכוחים
באמת הריהו הרחבת ביאור בדברי הרמב"ן על התורה עיי"ש
אבל הגדר של 'מוקפת חומה מימות יהושע בן נון' אין לו מקום לפי ביאור זה, למה ההתלות בזמן יהושע?
אבל לדברי מאן דהוא מובנים הדברים, הרי בקדושה תלוין הדברים ויהושע הוא שקידשה.
ואחרי כתבי חשבתי על גודל הבילבול שיהיה אם לא היה נקבע באופן חד פעמי מה הם בתי ערי חומה ומה הם בתי אחוזה. וממילא הכל מובן גם לדבריך.
___
ווטו:
שערי הפירושים לא ננעלו ובפרט בנושא שאינו מובן מאליו.
אך ע"פ פי' הרש"ר ומעיון בכיוון הכתוב ולשונו, נראה כי יש כאן שני עניינים:
א. שמירה על החלוקה המקורית של הארץ,
ב. מניעת התרוששות המך.
לפי הרש"ר עיקר חלוקת הארץ מתייחסת לשדות ולבתי החצרים וכלשונו: "אוכלוסיה עירונית העוסקת בחקלאות; זה יהיה הטיפוס היסודי של האומה". לכן בתי ערי חומה המנותקים מהחיים החקלאים אין בהם ענין של חזרה ביובל לשמור על החלוקה המקורית.
מאידך, הבית אשר ידור בו האדם בארצו, אין להניח שעל ידי מכירה בלבד יתרושש ממנה אלא עם המשך המצב למשך מעגל זמן שלם - שנה [אכן, מיימוני]. כך מובן שבתי החצרים שיש בהם משני ההבטים, חלק מהחלוקה הטיפוסית והיותו בית מגורים, זוכים משני הכיוונים.
___
מיימוני:
וטו,
אכן, כדבריך. שכחתי את הנקודה של שמירת החלוקה המקורית של הארץ.
אבל אני תלמיד טוב. הבנתי את הרעיון של שנה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2008 11:42 |
|
| |
ירוחםשמ באשכול פרשת במדבר:
בשבת קראנו בפרשה על היובל, ושם נאמר וקראת- דרור ליושביה.. מיד צצה השאלה, דרור קוראים לעבדים, ולאלו שהשתעבדו כלכלית. מה זה ליושביה? למה צריכים לקרא דרור לכל יושבי הארץ? הרי הם לא עבדים יושבי הארץ ברובם אנשים חופשיים.
התרוץ לפי מה שלמדתי, כי רק אדם שיש לו מחשבות והבנות של דרור, הוא מבין את מהותו של הדרור והחופש. אדם המשועבד מחשבתית ולא מרגיש חופשי, לא יוכל לתת את החופש לאחר.
אפיקבנגב באשכול אוביקטיביזם ויהדות:
לדעתי תורת משה בנוייה על מבנה חברתי קפיטליסטי, אך מצד שני מכירה בכך שאדם שנולד ללא בעלות על קרקע נולד עבד (שכן אדם חייב לדרוך על אדמה)
אני רואה את זה דרך מצוות היובל (החזרת הקרקע לבעליה)
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 06/06/2008 11:13:33
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2009 09:25 |
|
| |
איך נראה המבנה הכלכלי של עם ישראל ע"פ הפרשה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2009 22:07 |
|
| |
הוא לא נראה. אף פעם הוא גם לא קוים למעשה. והלל הזקן התחיל לבטל אותו דה יורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 11:39 |
|
| |
ויקרא פרק כה
וְשׁבְתָה הָאָרֶץ שׁבּת לַידֹוָד:
מה הלשון ושבתה הארץ? הרי הארץ לא שובתת? והציווי הוא הרי על בני ישראל?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 13:46 |
|
| |
ולזה עונה האוה"ח הק', שנתכוון הכתוב לומר, שיש שני סיבות לקיום דבר ה' בשנת השמיטה, יש דיבור קשה – מדברי מלכו של עולם המצווה את עבדיו בגזירת מלך. ומאידך יש אמירה רכה – מתנאי המתנה שקבלנו מתחלה, וכמשפט הנוהג בין אדם לחבירו גם בלא גזירת מלך, שכל הנותן מתנה לחבירו ומשאיר בה חלק לעצמו, תנאו קיים לדורות עולם. ואף הקב"ה ית' שמו התנה בשיעור מתנתו, שלא נתן את הארץ במתנה חלוטה לכל השנים בלי יוצא מן הכלל, אלא שייר ה' בשיעור המתנה את שנת השמיטה, שתשאר הארץ אצלו להיותה לעצמו בשנה זו, וזהו שכפל הכתוב לומר בסמיכות לזכרון המתנה "ושבתה הארץ שבת לה'" להורות שבשעה "אשר אני נותן לכם" את הארץ במתנה – אני מתנה בה שלא תהי' מתנה לצמיתות אלא לזמן מוגבל, לכל שש שנים במחזור של שבע שנים, כי בשנת השמיטה "ושבתה הארץ שבת לה'" בהיותה משויירת לעצמי בהשארת בעלותה אצלי.
וממילא בזה מתורצים כל הקושיות הנזכרים,
http://www.shasnet.org.il/IOS/Users/www.shasnet.org.il/Files/3-25.doc
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 15:15 |
|
| |
נחמד- אבל משום מה- הארץ לא שובתת היא ממשיכה לפרוח ולהוציא פירות וירק, עם ישראל הוא שמשבית את הארץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 15:36 |
|
| |
לירוחם
הערתך מוכיחה שלא ירדת לסוף כוונתו של אוה"ח הק':
לא מדובר כלל על צמיחת פרי או אי צמיחת פרי.
מדובר על הארץ.הארץ בשנת השמיטה עוברת לבעלותו של הקב"ה,נותן המתנה.
|
|
|
|
|
