|
|
| נשלח ב-17/5/2009 15:48 |
 |
| |
צענע
לא לא ירדתי לרעיון הזה, כי לפי מיטב ידיעתי- הארץ תמיד שייכת להקב"ה, לכן אני מברך תמיד לפני שאני אוכל מפרי הארץ,
כפי שהגמרא אומרת,- כל האוכל בלי ברכה כאילו גוזל את השכינה-. לפי התובנה הזו שלך, רק בשנת השמיטה צריכם לברך.
וחוץ מזה, אנשים פשוטים מבינים פשט פשוט,- מעטים מעטים לומדים את האוה"ח הק'- ואני בין המעטים,הוא מאד אהוב עלי - לא לחינם אוהבים אותו האשכנזים יותר מהספרדים, אבל פשט צריך להיות פשט, גם לאלו שלא לומדים את האוה"ח גם הם צריכים להבין.
אגב סתם שאלת תם- אנו מחזירים את המתנה לה'? מה פרוש זה חוזר אליו? אני אוהב לדייק במילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 16:19 |
|
| |
ירוחם
מקובל להסביר שיש לשמיטה שני היבטים: היבט אחד בגברא והיבט שני בחפצא, והפסוק שציטטת מראה את האיסור מצד החפצא. (נפ"מ לדוגמא: עבודת גויים בקרקע ישראל)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 16:26 |
|
| |
לירוחם
במשך שש שנים מותר לנו להשתמש במתנה(בארץ,באדמה).
בשנה השביעית המתנה שוב שייכת לשולחה ואז,כתוצאה ממצב חדש זה(המתחדש מידי שבע שנים)אסור לנו להשתמש באדמה (לזרוע)ואז כביכול המתנה שובתת(,מפסיקה) להיות שלנו וחוזרת לשולחה.(לא ממש פיזית,אלא רעיונית).
כלומר ההשבתה שלנו היא תוצאה של שביתת הארץ ולא להפך.
וזה פשט הדברים כי אחרת איך תסביר שבת לה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 16:54 |
|
| |
הילל
לפי דבריך ושבתה הארץ -השבות היא של החפצא, אסור גם לגויים לעבד את האדמה.
צענע
ואיך את תסביר
כּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שׁבּת הִוא לַידֹוָד בּכֹל מוֹשׁבֹתֵיכֶם
בּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בּאַרְבּעָה עָשׂר לַחֹדֶשׁ בּין הָעַרְבּיִם פּסַח לַידֹוָד:
דּבּר אֶל בּנֵי יִשׂרָאֵל לֵאמֹר בּחֲמִשּה עָשׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשּבִיעִי הַזּה חַג הַסּכּוֹת שׁבְעַת יָמִים לַידֹוָד:
)אסור לנו להשתמש באדמה (לזרוע)ואז כביכול המתנה שובתת(,מפסיקה) להיות שלנו וחוזרת לשולחה
אסור לנו לעבד אותה, אבל לאכול מפורותיה כהפקר מותר? מפירותיו של הגוי מותר? כלומר לעמול בשביל המתנה אסור. להנות ממנה מותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 19:38 |
|
| |
לירוחם
שלושת הפסוקים שהבאת מחזקים את הפרוש שהבאתי.ואסביר:
"וְשׁבְתָה הָאָרֶץ שׁבּת לַידֹוָד:
מה הלשון ושבתה הארץ? הרי הארץ לא שובתת? והציווי הוא הרי על בני ישראל?"
זו היתה שאלתך המקורית.
ואכן בכל שלושת הפסוקים שהבאת מדובר על ישראל החוגגים לה',השובתים שבת לה' וכן הלאה.
בפסוק שלפנינו פתאם מדובר על ארץ ששובתת לה'-וכאן מתעורר הקושי שאכן הקשית.
ופרושו של אוה"ח הק' עונה על קושי זה .
"אסור לנו לעבד אותה, אבל לאכול מפורותיה כהפקר מותר? מפירותיו של הגוי מותר? כלומר לעמול בשביל המתנה אסור. להנות ממנה מותר?"
שביתת האדמה היא שביתה ממלאכות הקשורות בעבודת האדמה ולא אכילה מפרותיה .
כשמדובר על כך שהאדמה זקוקה למנוחה -אין הכוונה אכילה מפרותיה.
ומסיבה זו נותן המתנה לא אסר על אכילה.
לגבי גוי אתה נכנס כאן לשאלה של מחלוקת בין פוסקים ואין לזה קשר לפסוק.
"שומרי הסביבה שמחים: גם האדמה זקוקה למנוחה -לא בכל יום נפגשות תורות אקולוגיות עם תורת משה"
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=902665&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2009 09:06 |
|
| |
צענע
יפה! אבל אם נניח שהיו מוכיחים שהשמיטה היא נזק אקולוגי, היית מפסיקה לשמור שמיטה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 10:00 |
|
| |
הילל
את דעתך אני רוצה- למה שמיטה בזמן הזה מדרבנן? השמיטה תלויה במקדש?
אה"נ ?-לפי דבריך הגוי מצווה על שביתת הארץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2009 04:35 |
|
| |
טוב, פיספסתי כמה פרשיות. למרות שהיה לי הרבה מה לכתוב. ואולי דווקא בגלל זה. על פרשת בחוקותי יש לי מהלך שתופס לא פחות מכמה עמודים, ועכשיו להתחיל לכתוב תקציר, כבר מאוחר. מלבד העובדה שזו תורה שלמה שקשה לכתוב לה תקציר.
אבל שלא להשאיר הנייר חלק, אכתוב על שני הפסוקים האחרונים של פרשת בהר.
בסוף פרשת בהר מופיעים שני פסוקים, אשר רבים ראו כן תמהו על מיקומם, ויש אשר גם נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם על סידורו של הכומר, אבל מצד האמת עניינם הוא דימינו אלוקים חסדך בקרב היכלך, שנדע שגם ההיכל אין ניכר בו אלא חסד ה', ולא שההיכל הוא דבר בעל קדושה מעצמו וכמ"ש "וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות", כי מתחילת פרשת אמור ועד כאן ביאר מצוות רבות הנוגעות לקדושה, במה שאינו שייך לכל אדם כבפרשיות אחרי וקדושים, אלא ליחידים או לעניינים מסויימים, כגון המועדות, לכן בא כאן וביאר, שאף על פי שצוּוינו לקדש דברים רבים שהם מסויימים ומובדלים מרוב העם ורוב הימים והמצבים, מ"מ צריך להיזהר שלא לייקר מעמדם יותר מדי כדרכם של דור אנוש, וכן פירוש הפסוקים, במקביל לסדר הפרשיות אמור ובהר:
לא תעשו לכם אלילים – הכהנים שצוּוֵינו עליהם "וקדשתו", ואף הכהן הגדול מאחיו אשר מן המקדש לא יצא, אין בגדרי קדושתם שום היתר לעשותם להם או לאחרים לאלילים. (אליל הוא מלשון "א-ל" ולפיכך מתייחס לכל בעל כח ועצמה, ואיננו שייך לצורת פסל.)
ופסל – ואף שהזהיר על תמות הגוף של הכהן העובד במקדש, שלא ימצא בו כל מום, אין בזה בכדי לקדש את עניין הגוף עד כדי פיסול דמויות, רק לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
ומצבה לא תקימו לכם – המצבה מיועדת להיות מזבח-זוטא, לנסך עליה שמן וכד', לכן אמר שלמרות המצוות על טהרת התרומה נאסר להקים כל מצבה שהיא לצרכה או לכל עניין דומה.
ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה – למרות מה שהוזהרנו על תמות גוף הקרבנות והקדושה שנצטווינו בעניינם (קדושה כולל גם עניינים מוסריים – כפי שראינו בפרשת קדושים) כגון אותו ואת בנו, אין לקדש אף דבר במקדש בקדושה עצמית, ואבן משכית לא ניתן בארצנו להשתחוות עליה. וזאת נוסף על איסור "לא תעשו לכם אלילים" שנסוב בעיקר על האליל הרוחני – והוא מקביל לקדושת האדם העובד במקדש.
את שבתותי תשמורו – שנשמור את שבתות ומועדי ה' (גם בחגים מצינו שם "שבתון"), ושלא נגרע מהם ולא נוסיף עליהם ועל קדושתם מדעתנו כדרך דור אנוש. וכן זה שייך גם לעניין שבת הארץ, השמיטה והיובל.
ומקדשי תיראו – ציווה על מורא מקדש, שבו עורכים את לחם הפנים ומדליקים הנרות כאמור בפרשת אמור, ושלא יהיו נוקבי שם השם השוכן במקדש. ואולי זה שייך גם לעניין ארץ הקודש השובתת שבתות לה', ואמר שיהיה לנו מורא מקדש גם מאוירא דארץ ישראל שהיא היכל המלך. וגם בזה, שלא נגרע ושלא נוסיף בקדושות אלו כדור אנוש.
ייתכן לומר שבפסוק הראשון סיים "כי אני ה' אלוקיכם" ובפסוק השני כתב רק "אני ה'" ללא שם א-להות, מכיוון ששם הויה הוא מיוחד לקב"ה ושם א-להות הואשם בעל משמעות כללית, ולכן רק בפסוק הראשון שהזהיר מע"ז, פירש שה' הוא אלוקינו האמיתי, הוא ולא אחר. אבל הפסוק השני מדבר על מצוות ספיציפיות, שזה לאחר שכבר נטמעה האמונה בקב"ה, ואין צורך להזהיר מאלוהים אחרים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2010 21:21 |
|
| |
שבוע טוב לכולם
יש לי עוד ראיה לטענתי שיש גזירה אלוקית שהחכמה יבוא בשלבים כלומר כל דור מחכים יותר מדור הקודם (נא לא לבלבל בין חכמה לבין חכם, כלומר יכול להיות שהם היו חכמים יותר מבחינת בינה ודעת, אבל מבחינת המדע וידע, כל דור מחכים יותר)
אבן עזרא ויקרא פרק כה
ויהודה הפרסי אמר, כי ישראל היו מונים בחשבון השמש. ואילו היה זה נכון, הנה לא פירש משה מהלך שנה תמימה, כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאה לאור, כי חכמי הודו מוסיפים על רביע היום חומש שעה, ותלמי וחביריו אומרים, כי יחסר חלק משלש מאות ביום, והוא קרוב ממהלך העבור. והבאים אחריו אמרו, חלק ממאה ושש, ואחרים מאה ועשר, ואחרים מאה ושלשים, גם מאה ושמונים, כי יש מי שהוא שנתו להשלמת המזלות מנקודה נראית, ויש מנקודת הגלגל הנטוי לימין ולשמאל. ואנחנו צריכים לקבלה.
לבעלבעמיו: בקשר להלכה למשה מסיני
אבן עזרא ויקרא פרק כה ע"כ העתיקו חז"ל, כי לעולם היה ב"ד עושה שבעה עבורים בכל מחזור הלכה למשה מסיני, אעפ"י שהיו קובעים בכל חדש עפ"י ראיית הלבנה, וסוד המחזור ידוע מחכמת המזלות. וטעם תעבירו. שיתקעו שופר בכל המזלות:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 05:21 |
|
| |
שבוע טוב לכולם, (ראיתי שאף אחד לא פתח היום עם פרשת השבוע, אז אני יפתח)
מה דעתכם שנראה מהפרשה שיכול להיות ניסן ראש השנה,
ויקרא פרק כה (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:
(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים:
איך לשלשה שנים ? וגו'
(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תּאכְלוּ יָשָׁן:
כלומר בניסן שנה שישית יהיה הרבה תבואה, שנאכל אותו בניסן שביעי (1) ובניסן שמיני (2), ובשמיני בחורף תזרעו ותאכלו אותם בקציר תשעי (3) ועד אז ?! תכלו ישן !
אחרת אין הסבר למה נאכל בשנה התשעי ישן, הרי כבר בקציר של השמיני נאכל כבר חדש (בשבועות)
(וידעו לי דעת חז"ל ורש"י בשם חז"ל, שאלתי היא רק לדיון בעניין)
תוקן על ידי maxmen ב- 15/05/2011 05:36:15
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 11:02 |
|
| |
מקס הדיוק כדבריך.
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: ידועה השאלה- הרי בשנה השבעית בכל מקרה יש מה לאכול- אוכלים את היבול של השישית.? ענו מה שענו. נראה לי כי הבעיה של האדם מתחילה באותו בוקר שהוא שלא יכול לצאת לחרוש את שדהו.. חקלאי מתחיל לדאוג מהרגע הזה. משל לאדם שפוטר מעבודתו- קיבל משכות אחרונה + 2 משכורות תוספת+ פיצויי פיטורין, הוא יוצא לחופשה הבעיה של הדאגה תתחיל אצלו מיד כשיחזור מהחופשה, ובבוקר לא יהיה לו בשביל מה לקום לעבודה, כי הוא יבין שהוא מובטל, הכסף למחייה שיש לו בבנק מספיקים לו להרבה זמן למחייה. אבל הוא כבר מתחיל לדאג מה נאכל. כך גם מסבירה התורה- כי הדאגה מתחילה כבר בשנה השבעית- למרות שיש לו מה לאכול בשנה זו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 11:12 |
|
| |
ירוחם
נניח שששית היתה שנת רעבון, האם זה פוטר אותנו ממצוות שמיטה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 11:22 |
|
| |
בעל
התשובה היא כמובן לא- למרות שבהחלט בכוחם של חכמים לבטל את אותה שמיטה- כפי שדוחים את הפסח שעונשה בכרת.- אם הדרכים והתנורים ניזוקו מהגשמים.
לגופם של הדברים- הסברתי רק את ההגיון של הפסוק- ששואל מה מה נאכל בשנה השבעית- לכאורה אז יש מה לאכול- הסברתי זאת כ י הכתוב ירד לנפשו של היוגב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 21:59 |
|
| |
שבוע טוב ראיתי כי שאלות אלו לא יושבו
רהשאלה היא מדוע בפסוקים הראשונים, מופיע השיבה לאחוזה קודם מהשיבה למשפחה, הרי ההגיון אומר שקודם שבים אל המשפחה ואחר כך אל האחוזה ויקרא פרק כה וְקִדּשׁתּם אֵת שׁנַת הַחֲמִשּים שׁנָה וּקְרָאתֶם דּרוֹר בּאָרֶץ לְכָל יֹשׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תּהְיֶה לָכֶם וְשׁבְתּם אִישׁ אֶל אֲחֻזּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשׁפּחְתּוֹ תּשׁבוּ:
כשאדם מאבד את רכושו בדרך כלל הוא מאבד את רוב משפחתו, אבל לאחר שהוא שב אל אחוזתו, גם המשפחה הגדולה חוזרת,
אצל איוב כשאיבד את כל רכושו נשארו לו רק 3 4 חברים, אבל לאחר שה' השיב את רכושו הגדול, הפסוק מספר כי באו לחפלה ולסעודות שהוא עשה- כל קרוביו וכו' עשרות עשרות
יקרא פרק כה יד) וְכִי תִמְכּרוּ מִמְכּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
רש"י= אל תונו-אונאת ממון (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:
רש"י= ולא תונו אונאת דברים
מה הרעיון של רש"י ועל מה הוא מתבסס בפרושים השונים של אותה מילה????
אדם מסוגל להונות את אחיו בממון, אבל הוא לא יכול להונות את אחיו בדברים- הרי אחיו מכיר אותו, ולא יעול לספר לו סיפורים, מה שאין כן לעמית, חבר חדש.
|
|
|
|
|
|
