התיעצות - השכן נוהג שלא כשורה בחינוך, להתערב?

חברי פורום נכבדים,



הרבה זמן שלא נטלתי את קולמוסי, אלא שמתחבט אני בבעיה, יתכן ואין לה פתרון אלא שלא מצאתי עם מי להתייעץ מלבד עם אנשי פורום זה.



מתגורר אני באחד מעיירות הספר אשר אוכלוסייתם די אחידה ומנהג המקום הוא להשתדל לא לעורר בעיות, לעיתים עדיף להיות רואה ואינו נראה ולעיתים כלל אנו רואה.



כלפי מה הדברים אמורים בשעה זו (22:15) אני עובר ברחוב תוך שיחה עם ידיד והנה אני רואה זוג צעיר (נשוי+4) שעולים לביתם. אלא שילדתם מייללת בבכי תמרורים ולא ניכר שהדבר מפריע כלל להורים המאושרים.



אלא שהם נכנסים לחדר המדרגות והאבא היקר מצווה על ביתו תהיי בשקט מיד! (כמובן שהדברים נשמעים עד הרחוב)

הילדה מתקשה להפרד מהבכי אף שהם נכנסים לביתם ואז נשמע קולו של המחנך הדגול מקומה שלישית :"אני סופר עד שלוש, ואת בשקט! "

ושלא כמנהג ההורים שמחמת אהבתם ליוצאי חלציהם מגלים שהדרך עד שלוש רצופה שברי מספרים רציונלים ושאינם כאלה,

כאן הדרך היתה קצרה מהמצופה :"אחד, שתיים -שלוש"

בטרם הספקנו אפילו לחשוב על המצפה לילדה לאחר שהאב גילה שיודע הוא על פה את המספרים עד שלוש, וחלון נפתח יכלנו לשמוע בבירור את נסיונותיה של הילדה להפסיק את ההתייפחות אך כנראה האב היה מהיר יותר תפס את הילדה הניח אותה בין החלון והסורג וסגר עליה את החלון.

רק לאחר כמה דקות שהילדה מייללת שהיא צריכה לשירותים, גבר יצר ההישרדות של הילדה על הדחף לבכות, ובשליטה עצמית מדהימה הפסיקה לבכות.  אלא שלא ידעה שלפניה אדם בעל שאר רוח שלא יקח את הסיכון שהיא תכנס ותמשיך בבכיותיה ולכן שאל אותה שוב ושוב האם היא מבינה שכשאבא אומר לא בוכים, אז לא בוכים!

אני הייתי קצת בהלם ישר עלו לראש שמות כמו ד"ר קדמן וכו' אך ידידי השיבני שהדברים האלה אצלהם הם מעשים שבכל יום ולא זו בלבד שאין הם רואים בכך בעיה להפך, הם שלא כשאר אנשים "מחנכים" את ילדיהם.





עד כאן הסיפור, והשאלה היא מה באמת ניתן לעשות כדי לעזור,כמובן במסגרות ראויות, אם לא להורים לפחות לילדים.




הורחבה כותרת להבהרת הנושא






תוקן על ידי - ymy33655 - 03/06/2007 16:22:41

תדפיס את שאלתך ואת התשובה של מיימוני, פעמיים, ותשים להם בתיבת הדואר, מכתב אחד לאדון ואחד לגברת. 

מיימוני, נפלא! "גזור ושמור"...

איפה הייתה האמא בכל הסיפור?...

הערה חשובה: אני חושבת שהסיפור אינו שלם כל עוד איננו יודעים את סיבת הבכי של הילדה. אמנם אני מסתייגת לחלוטין מנקיטת צעדים אלימים כמו נעילה בחלון, אולם יש מקרים בהם יש, במפורש, להתעלם מבכי של ילד ולא להשמע לתחנוניו, כאשר מדובר ענייניים חינוכיים ועקרוניים בהם ההורים החליטו החלטה מסוימת, אשר אף הוסברה לו בשפה יפה, והילד מסרב לקבל אותה וממשיך להתעקש על שלו (למשל: ילד שרוצה שיקנו לו צעצוע יקר שראה בחלון הראווה).

מכל מקום, גם אני סבורה שהאבא נקט בחוסר רגישות תהומי כלפי הילדה, ולא יזיק לו לעבור סדנה קצרה בנושא חינוך ילדים (וזה באמת יכול להיות רעיון מקורי: אולי תארגן סדרת הרצאות בנושא חינוך ילדים מקצועית באיזור מגוריך, ותזמין אותו להשתתף? תוכל גם לעדכן את המרצה אודות המקרה, כמובן בלי לציין באיזה אב מדובר, ולבקש ממנו לדבר קצת על הנושא).

מיימוני, נפלא. הייתי אומר, נפלא כתמיד. אבל אני חושב שזה אפילו נפלא יותר מתמיד. כלומר, התעלית מעל הסטנדרט הגבוה שלך.

רק לציין את מה שהעירו, הסיפור לא ממש שלם, ואפשר לדונו לכף זכות כמעט לגמרי, חוץ מהחלון והסורגים שזה מוגזם גם בסיפור חלקי. ואולי לא יצא זה אלא ללמד על הכלל.

ספירה נוקשית בלי וויתור, אינה נוראה כל כך. זה תלוי באופי הילדים, ובצורת החינוך הרגילה שם.

עוד חרדי בעל גאוה שמכניס את האף שלו לכל מקום. (אני מתנצל על הלשון החריפה.) 

ולעצם הענין יש פה דרך חינוך נוקשה (דרך אגב, דוקטור ספוק המליץ על המהלך הזה), לא מתאים לך, אל תחנך את הילדים שלך ככה.

לשם הבהרה: אני עצמי לא הייתי מסוגל להתנהג ככה. אבל בחיים לא הייתי מתערב להורים אחרים מבלי שיש לי הוכחות חזקות במיוחד שהם אכן לא צודקים בגישת החינוך שלהם.

זכרוני אחד מהחברים שלי היה לו בר מצוה, וההורים עשו סעודה לכל החברים והקרובים וכו'. באמצע הסעודה קם האבא ונתן דרשה. תוכן הדרשה היה שיש שני דרכים לחנך את הילדים דרכי נועם ודרך נוקשה. ואז המשיך האבא, אני בחרתי בדרך הנוקשה. למשל, הבן הזה, והוא מצביע על בן מסויים שקצת השתולל, באמצע הבר מצוה של אח שלו ובאמצע הדרשה של אבא שלו מפריע, ואז תפס את הבן והרביץ לו כמו שכתוב לפני כל המסובים. כמובן שכולם היו בהלם גמור והמעשה הזה זכה לתפוצה מרובה. היום הרבה שנים אחרי, אני רואה את הילדים והם פחות או יותר בסדר. אבא משוגע, מחנך גרוע, ובכל זאת יצאו לו ילדים די טובים.

תוקן על ידי chouteng ב- 07/05/2007 20:53:03

יפה אמרת, chouteng, דייקת ואמרת "ובכל זאת". ובמקרה דנן, אין דבר בעולם שיצדיק נעילה בחלון, למעט אם הילד מזיק לעצמו או לסביבה, וכמדומה שבשום מקרה אין קצה של הצדקה למניעת עשיית הצרכים.

צ'וטנג

אני חוזר על המעשה כפי שהבנתי, מפני שהזדעזעתי.

האב תפס את בנו, ש"השתולל", והעניש אותו, כנראה במכות, לפני כל האורחים? לפני אחיו ביום שמחתו?

יש איזה צד בעולם שמותר לעשות כדבר הזה?

האם אב כלפי בנו פטור מאיסור לביישו בפני רבים, אם אפשר באופן אחר?

כפי שכתבת בסוף, האב הזה הוא "מחנך גרוע" וזו לשון המעטה שבהמעטה.

(אולי נסחפתי, אבל אני מנסה לדמיין לעצמי את בושת הבן הנענש לפני אחיו השמח, ולמעשה את בושת המשפחה כולה...).

אם יצאו לו בנים טובים, זה למרות המעשה הנורא שעשה.

ולא נראה לי שיש דרך אחרת לדון את המעשה הזה. אבל אולי טעיתי. ותוכל אם תרצה לציין פרטים באישי. כי כפי שתארת זו, האב עשה עוולה חמורה מאד. וקרוב כמעט לומר שצדקת בכך שיש "שגעון" מסויים בהנהגתו.

האם יש מקום לדון אותו כאכזר יותר מאב שסוגר את בתו במנעולים? שני אלו נוראים. אבל האב שעשה מה שעשה לבת היה אכזר. וזה אב שאינו חש לבושה בפני הציבור? אלו שתי מגרעות שונות.

וגם במקרה זה היה ראוי שמי שהאב מעריך אותו ידבר איתו מעט על צורת החינוך שלו, שהוא עוד סבור שהיא דרך התורה... אלא שעכשו זה כנראה מאוחר מדי. ה' ירחם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני, אכן נסתפקתי מי משני הסיפורים חמור יותר. מצד אחד השפלה חמורה בהרבה ברושם הנפשי שהיא מותירה. אך מצד שני גם בנעילה "בחוץ" ובמיוחד במניעת עשיית הצרכים יש אקט של השפלה.

רבותי!

כמה ילדים יש לכם? ואתכם לא שמו אף פעם בפינה כשהייתם ילדים?

הוא לא מנע צרכים,  הוא לא נעל, הוא שם אותה בפינה לכמה דקות. אולי היא רגילה לשבת שם מידי פעם.
עושים את זה בכל בית ובכל גנון, רק שביש המזל לא ידע שלא בוחרים פינה גלויה לעין כל.

גילוי נאות: יש לי יותר ילדים ממנו ולא שמתי אף אחד מהם בין הסורג לחלון.

שרגאבטיהרא:

זכותו של האבא להתנהג בצורה לא צודקת.


מיימוני:

הסיפור אמת ויציב. ויש כמה וכמה הוכחות שהאב משוגע. איני דן אם האב צדק במעשיו. ברור לי שהוא לא צדק. אבל וזה העיקר, עדיין יצאו לו בנים יחסית טובים.

_________________

לא הבנתי, chouteng. לדעתי זו סתירה פנימית בדבריך, אם זה לא צודק - אסור להתנהג כך, אם מותר להתנהג כך - צריך לומר שזה צודק.

מאיר, קבל ציטוט: רק לאחר כמה דקות שהילדה מייללת שהיא צריכה לשירותים, גבר יצר ההישרדות של הילדה על הדחף לבכות, ובשליטה עצמית מדהימה הפסיקה לבכות. אלא שלא ידעה שלפניה אדם בעל שאר רוח שלא יקח את הסיכון שהיא תכנס ותמשיך בבכיותיה ולכן שאל אותה שוב ושוב האם היא מבינה שכשאבא אומר לא בוכים, אז לא בוכים! סוף ציטוט.

אז היתה מניעת צרכים או לא? כמה דקות כשעוד בכתה, ואח"כ עוד עיכבה שתבטיח שוב ושוב שלא תחזור לסורה. בכל מקרה, לסגור בחלון זה ממש לא כמו לשים בפינה. והספירה המהירה עד שלוש, בלי התחשבות בנסיונות הילדה להירגע, גם לא מעידה על חינוך כראוי.

אם עדיין לא הבהרתי זאת, אבהיר כעת: אינני שופט את האדם שעליו מדובר, אלא לפי הסיפור שהובא. המציאות תיתכן שהיא שונה, ודי בפרט קטן שישנה את כל התמונה. תוקן על ידי - שרגאבטיהרא - 08/05/2007 0:44:53

_________________

שרגאבטיהרא:

אתה חושב שכל פעם שמישהו מתנהג שלא בצדק יש לך את הזכות להתערב. אני חושב שאתה מבזבז יותר מדי זמן באינטרנט האם אתה מסכים לי לקחת את היוזמה לידים ולהעיר לך או להתערב בכל מיני דרכים אחרים.

_________________

chouteng

א. כל זמן שהתנהגותי אינה פוגעת באחרים, לא ראוי להתערב. אגב, ע"פ התורה יש הוכח תוכיח על כל עבירה שאדם עושה, בפועל "תמהני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח", וצריך לדעת מתי, איך ואם בכלל מתאים להוכיח. (אם בכלל, כי "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע" וכו'). אבל כשמדובר במצב שפוגע באחרים, לענ"ד לא עת להחשות היא.

‏ ב. למרות האמור לעיל, במקרה ספציפי זה סביר שלא הייתי מתערב מכמה סיבות: 1. אב כזה בטוח בצידקת דרכו ולא הערה מזדמנת של עובר אורח תשנהו. 2. יתכן שגם לדעתו זו התנהגות קיצונית אך כעת היתה לכך איזו שהיא הצדקה (למרות שלדעתי אין לכך הצדקה בשום מצב, אבל עדיין זה מקל מאשמתו). ואולי עוד נקודות שלא עולות במוחי כרגע.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3394476,00.html