התיעצות - השכן נוהג שלא כשורה בחינוך, להתערב?

בן שואל

איני יודע אם יש לך ילדים, ואף אם יש לך ילדים, אם יש לך נסיון עם ילדים קשים וכבדים, כן יש כאלה ילדים כבדים שאינך יכול לתאר לעצמך כמה עקשנים ומרדנים הם.

אין לך מושג כמה נסיונות עוברים הורים לילדה או ילד שכזה, הם מסוגלים להטריף אותך ברגעים הכי קריטיים בעקשנות לא מוסברת ומובנת, כשכל האמצעים הרגילים של שיכנוע פיתוי ואזהרות פשוט לא מועילות.

כאב לילדה שיודעת לפעמים להיות כזאת, וכאדם שחושב שאלימות מכל סוג שהוא בין פיזית ובין מילולית (כשלדעתי אלימות מילולית פוגעת, הרסנית פי אלף מאלימות פיזית) איננו מקובל ולא מתקן כלום. אבל כאשר מגיע הרגע הקריטי הזה בו הילדה יודעת לשגע אותך בדיוק מתי שלא צריך ובצורה הכי קשה שיכולה להיות, אין לך מושג כמה קשה להורה כזה לא להפעיל סמכות ואפילו בכח הזרוע.
כשהורה הזה לא רוצה להרביץ, הפתרון לפעמים הוא להבהיר לילדה שאם היא ממשיכה לעשות טרור לבכות ולהתפרע על שלא מילאו את כל בקשותיה ההורים יאלצו להכניס אותה לפינה כלשהיא שם היא תטרטר את עצמה עד שימאס לה.

כנראה הילדה הזאת שראית אותה "כלואה" שם, רגילה לשבת על הסורג ולשחק שם כמו ילדים רבים וטובים, וכשיש צורך המקום משמש כפינה של חשבון נפש או מקום להוצאת עצבים של הילדה עד שתרגע.
לא ראית איך הסיפור התחיל, ולמה האבא החליט שצריך להשתיק אותה בצורה חד משמעית וללא מתן אפשרות של פשרה.
לפי הסיפור האבא נראה אחד כזה שיודע לעמוד על שלו מול ילדיו, ואני בטוח שהם יצאו מחונכים עם אישיות לתפארת.
לשים ילדה בסורג זו לא פגיעה בילד כמו מכות, והרבה פחות מזה. ואם זה בא אחרי נסיונות חוזרים ונשנים ומתן פתחי מילטו אחרים, והילדה עדיין נוקטת בטירטור ההורים, זה בהחלט שיטה טובה אם אתה מסוגל לעשות זאת.

תדפיס להם גם את התשובה של תשרת

את התשובה של תשרת, שבכלל דבריו דברי, אי אפשר להדפיס מהטעם הפשוט.
אנו טוענים שאין צורך ויותר מאשר אסור להתערב זה פשוט טפשי.

התערבות על סמך מקרה אחד כזה, זאת אף אם התיאור הפלסטי מדויק, כמוהו בדפיקה על דלת כל משפחה בה מישהו הרים את קולו.

תנו לאנשים לחיות, וגם לעשות טעויות. גם אתם עושים.

ואם אפשר, תזכיר גם אותי...

לדעתי על פותח האשכול להתערב ומיד
ידוע שכל דבר צריך רשיון .אבל להורות לא צריך .
לכן יש לשלוח לו את התכתובת והתשובה של מימוני מיד 
אם זה ישנה לנקוט בפעולות יותר מקיפות

ב"ה

שרית,

לא ניתן לחוות דעה כלשהי על סמך אירוע נצפה בן10 דקות. (זהו בערך טווח הזמן שעולה מן הדברים)

איש לא יודע מה ארע קודם, ואיש לא ראה מה קרה אחר כך. אולי האב פייס את ביתו? אולי ערך עמה שיחת בירור והסקת מסקנות?

כל זמן שהדברים לא ידועים זה יהיה חסר תועלת ואפילו מגוחך להתערב.

כאשר רוצים לטפל במקרה כלשהו לעומק יש לחקור היטב מהו הרקע לסיפור, מהם הנתונים שהיו, מהם הנתונים העכשויים ומה ארע בסופו של תהליך. יש צורך ללוות את המקרה מתחילתו ועד סופו.

לקבוע שהאב לא נהג כשורה ולכן יש צורך בהתערבות מיידית- לדעתי, זה לא מקצועי ולא נכון.

בנוסף, אם כבר ראינו את המקרה, וכיוון שאיננו יכולים לעשות מאומה כאמור, מן הנכון לראות מה אנו יכולים ללמד את עצמנו מעצם ההחשפות לסיטואציה כזו.

אולי יש לבחון כיצד אנו מתנהגים עם ילדינו בשעת כעס? האם תמיד העונש הוא בפרופורציות למעשה? האם ההענשה היא פורקן לכעסנו או אקט חינוכי טהור?

ייתכן ותהיה בכך תועלת מרובה יותר אם נפנה את המבט פנימה ולא לחלון של השכן...

בן שואל.
יש עוד משהו שזוקק שיפור.
והוא - היחס שלך לכל העניין.

לדעתי אתה שם את הדגש על החסרונות של פלוני

במקום לשים את הדגש על הייתרונות של מה שבידיך להועיל לו.

מכאן גם כנראה באה הפסימיות.

ואולי גם הרבה מערכות עצבים נפגעות אצל הרבה כאלו שחיים באוירה של התלוננות בלתי פוסקת.

ואולי אתה צריך לעצור רגע. לשנות כיוון. ורק אז לפעול.

שהרי מכתב זה שאתה עומד לשלוח יכול להיות מרכיב שמשרת מלחמה או מרכיב שמשרת את השלום.

כעת הוא חרב בידייך, אבל בידך להפכו לאת.

אזרחי,

לא איש תלונות אנוכי,

יתירה מזאת, עיקר הקושי שלי בדבר הוא הרעיון שעלי להתערב בדברים שאינם קשורים אלי.
יתכן שהקושי הוא ממניעים אגואיסטים כמו העצלנות, ואיתה המחשבה שזבש"ם

אך מכיוון שיצא לי לא אחת לצערי לפגוש אנשים בתקופת ההתבגרות שלהם ולשמוע אותם אכולי שנאה להוריהם שאף הם חלילה לא התכוונו להרע לילדיהם אלא לחנכם,
והדבר אינו נותן לי מנוח.

אני מנסה לשקול את הדברים בפלס ההגיון, נגיד שאמנם אני טועה (למרות שידידי המכיר יותר מקרוב את המצב טוען שהדבר די שגרתי שם), האם עצם הדפסת כמה תגובות והעברתם להורים
עלולה להרע את המצב?
נראה שלא.
אינני מדבר על העברת הסיפור לידי כל אפי תלתא של "עסקנים".
אך גם לשבת ולא לעשות כלום זה אפשרות אולם איך אוכל אי פעם לסלוח לעצמי אם אולי דבר זה יכול להביא את ההורים למחשבה שניה.
בענין זה כיוונתי, שאיני אופטימי אך נראה שעלי בכל אופן לעשות כהצעתך.

תודה לחושבים בקול ביחד איתי.

בן שואל

לפני שאתה מחליט בוודאות שדבר רע לא יצמח מהדפסת אי אלו תגובות אנונימיות שליקטת אודותם ברשת בין ידידיך הוירטואליים, נסה במתינות ובכובד ראש לשים את עצמך במקומם בסיטואציה בה שכן פונה אליך להעיר לך בצורה דומה על התנהגות שלך בתוך הבית שבטעות הוא ראה.

תדפיס גם את תגובתך האחרונה [ אולי עם שיפוץ קל]

ותדפיס גם תגובותי זו.

ויראה לנכון להדפיסו גם באניה בלב ים, כדי לקיים את הענין דויפוצו מעיינותיך חוצה כפשוטו ממש למעלה מעשרה ומכל טעם ודעת, בחוצה שאין חוצה ממנו.

מקום החותם (ההדפסה)

ב"ה

תשרת,

תרצה כוס מים?

אינני מצדיקה את התנהגות האב בשום אופן. אני עצמי לא נהגתי ולא אנהג כך, אך מבין שתי האפשרויות, של יד קשה מדי ושל יד רכה מדי, הייתי בוחרת באפשרות הראשונה...

כך נהגו דורות רבים לפני הפסיכולוגיה המודרנית וכמדומתני שרוב הבריות יצאו די מחונכים. את תוצאות היד הרכה עוד לא ראינו במלואן, אבל מה שרואים היום ברחוב החילוני זה עפ"ר כתוצאה מחינוך רך מדי.

ואל תאמרו לי שיש דרך אמצעית - ידוע לי...