התיעצות - השכן נוהג שלא כשורה בחינוך, להתערב?

כעת_חיה, אינני משוכנע שהייתי עושה אותה בחירה. לדור של היום חוששני שיד קשה מידי תזיק יותר מאשר יד רכה מידי. במשך דורות אנשים קיבלו ללא עוררין (כמעט) את מרות הגדולים מהם בכל תחום, אם זה המלך, המושל, בעל האחוזה, הכנסיה, וכו'. כך גם היה היחס בין הורים וילדים. כיום, שבשום מקום אין זאת (בעולם המערבי, עכ"פ), וזכויות הפרט, גם הכפוף למרות כלשהי, נתפתחו ונתחזקו, אין אפשרות להחזיק כך ילדים. הם יראו מה יש בחוץ ויברחו, בין פיזית, בין נפשית ובין רוחנית. יד רכה מידי לכאורה תגרום היום פחות נזק. (וכמובן תמיד תלוי כמה קשה וכמה רכה, אבל אנחנו מדברים כשזה באותו יחס של "יותר מידי". במינון קטן של "יותר מידי", כנראה שהקשה עדיפה גם היום, אך קשה למדוד הדברים.)

מהתבוננות סביבי, נזקי היד הקשה עולים עשרת מונים על נזקי היד הרכה.

אם אין דרך אמצע (יש), עדיף יד רכה

נראה לי שהאב הזה אינו עקבי. לו היה עקבי, ומעניש תמיד את הילדה על בכיה, היא לא היתה בוכה! מתצפיות על ילדי חרשים, הם אינם בוכים אף פעם, כי הנסיון לימד אותם שאין בכך כל תועלת...

ילד שמענישים אותו קשות, בדרך כלל אינו מעיז לילל, הוא יודע שהתגובה על כך תהיה לרעתו. אם הילדה, נושא האשכול, העיזה לבכות, זה מפני שאביה אינו עקבי, לעיתים מגיב בחומרה ולעיתים בקלות.

ומה שאני מתכוונת ב"יד קשה" זה עקביות. לא מכות, לא גערות, אבל עקביות! הבטחת לילד עונש אם לא יסדר את חדרו, עמוד בכך, אל תוותר על דרישתך. הוויתור הוא שעושה את ההבדל בין "יד קשה" ו"יד רכה".

מובן שהעונש לא יכול להיות אכזרי, צריך להעניש בפרופורציה למעשה. רצוי גם שיהיה קשור למעשה, ונגזר ממנו. אם נקטנו דוגמא של אי סידור החדר או הצעצועים, העונש יכול להיות העברה לחדר פחות נחשק, איסור על שימוש בצעצועים לתקופת מה, או משהו בסגנון. העיקר - לא לוותר.

הוויתור הוא שמבלבל את הילד ומפתה אותו לא לציית.

כעת חיה

אינני יודע מה מצבך המשפחתי, אך גם בכל מערכת יחסי אנוש האם את פועלת תמיד באותה מתכונת?
אדם עקבי הוא זה הנוהג כרובוט?

כולנו בני אדם, פעם מקשיחים יותר ופעם פחות. ילד שאינו בוכה משום שהוא יודע שזה לא מעניים את אף אחד הוא אומלל, ילד שבוכה ומידי פעם נענש על בכיו הוא ילד נורמלי להורים נורמליים.

שוב, נסו להכנס לסיטואציה ולא לדון אותה כמקרה מעבדה.

בן שואל
אם פרטי הסיפור אכן מדוייקים ולא נכשלת בחטא ההגזמה
צר לי לבשר לך אך איתרע מזלך והיית עד לאונס. אונס הוא סוג של אלימות והתעללות רגשית היא גם סוג של אלימות ולפעמים גם רצח.
תיאורתית, עליך לפנות למשטרה על כל הכרוך בכך משום שאין ולא יהיה לעולם סובלנות וויתור כלפי אלימות! בפרט, במקומות שבהם יש לאנשים תחושה שהכל לשם שמיים והכל בשם התורה והחינוך ושבכל מקרה, הקהילה תחפה עליהם.
פשוט תחשוב שראית את שכן שלך אונס את בתו. כמו שם, גם כאן, אפילו במקרה חד-פעמי, נשארת צלקת שנראית כאילו התרפאה ונשכחה, אבל היא לא. ביום מן הימים היא מתפרצת ואם זה קורה כשהילדה כבר נשואה ואמא לילדים, האלימות עלולה לעבור לדור הבא.
כותב לך את זה מי שהיה חונך במשך שלוש שנים לילדים חרדים שנפגעו מאלימות במשפחה.

כל זה רק תיאורתית, ולמה? מפני שהמציאות הרבה יותר מורכבת וגם אם אתה מסכים בכל לבך עם מה שנכתב כאן, אם תדווח למשטרה, תמצא את עצמך גם קרבן לאלימות (חברתית כמובן) וספק אם אתה מחויב בכך.
מצד שני, אחרי מה שראית איך תוכל להמשיך לישון בלילה?
תיידע את המחנכת/גננת של הילדה, יש להם הנחיות כיצד לנהוג, תוודא שהם פועלים לפי ההנחיות האלו.
תתיעץ אם הרב של הבית הכנסת שבו הוא מתפלל או אולי אם רב אחר שאתה יודע שיש לו השפעה עליו, ואל תסתיר שמות
תנסה ליצור קשר אם ההורים שלו/שלה לפעמים הם יכולים להשפיע חיובית (ואם הם ישפיעו שלילית, מצידי שיתגרשו)

קח בחשבון שנשמה טובה כלשהי תעדכן אותו על פועלך והוא לא יעבור על כך לסדר היום. אבל אין מה לעשות כפי שאמרתי, לרוע מזלך, ראית משהו רוצח את ילדו.