| נשלח ב-8/5/2007 13:10 |
 |
| |
לוי גינצבורג: העילוי שהפך לחוקר קונסרבטיבי
כפי שיתבאר באשכול סמוך, כוונתי המקורית היתה לדון בשיטתו של גינצבורג בתולדות ההלכה, שהיא רבת ערך ביותר. מתוך כך באתי לספר את הביוגרפיה שלו עד כמה שמצאתיה. מתוך כך עמדתי על מקומו כפוסק בתולדות התנועה הקונסרבטיבית. אמנם, התנועה הזו אינה מעסיקה אותי, אך השאלה כיצד גאון אורתודוכסי חוצה את הקוים ומגיע לשם היא מעניינת, כמו השאלה אם השתנה ובמה השתנה.
לפיכך, אני כולל כאן רק שני חלקים מן המאמר המלא, שהם הביוגרפיה של גינצבורג וניתוח שאלה הלכתית שנשאל בתנועה שלו.
***
ביוגרפיה
לוי גינצבורג נולד בשנת 1873 (תרלג)
בקובנה, סלובודקה. בעל כשרונות, בן למשפחה מיוחסת, שנתפס להשכלה. הוא לא נטש את
הלימוד. הוא המשיך ללמוד כל ימיו. אבל חצה את הקוים. לפחות מנקודת המבט מן המקום
שבו אני יושב.
בגיל תשע, הוא מעיד על עצמו, שוחרר מידי
המלמד בחדר כדי ללמוד באופן עצמאי. למד מסכתות כשנפשו חושקת בלימוד
"פשט" ולא פלפול. כשגדל, למד בטלז, שם כינו אותו "העילוי
מניישטט". אבל לא לאורך ימים נותר שם. למד באוניברסיטאות ברלין ושטרסבורג, ועשה
דוקטורט בהיידלברג, והוא בן 25 בלבד. משם עבר לאמסטרדם, ומשם לאמריקה, אליה הגיע
בשנת 1899.
כאן השתתף בעריכת "האנציקלופדיה
היהודית". היה פרופסור ב"בית המדרש לרבנים" של ניו יורק. נפטר לבית
עולמו בשנת 1953.
מספריו: "על הלכה ואגדה",
אוסף מאמרים, דביר 1960, "אגדות היהודים", אוסף סיפורי המדרש הגדול והמופלא
על סדר התנ"ך שתורגם לעברית בהוצאת מסדה, "שרידי הירושלמי מן הגניזה",
"גנזי שכטר" ומן הסתם עוד. ראו רשימה לקמן בתיאור ספרו של גולינקין.
אני מעתיק מדברי יוחנן טברסקי אודותיו (הלכה
ואגדה, עמ' 10):
"הוא איש הסינתזה הגדולה. אצלו
נתאחו הקרעים שבין בעל התלמוד לבין איש המדע, בין בחור הישיבה לבין מוסמך
האוניברסיטה... גישר גשר בין האגדה וההלכה. היה אחד הראשונים לאחד את דרכו של
הגאון מוילנא, תפיסת הטכסט כפשוטו, בלי פלפולים, עם השיטה המדעית."
אבל באיזה מחיר הושגה הסינתזה הזו?
***
גינצבורג על עצמו
בגיל תשע, הוא מעיד על עצמו, שוחרר מידי
המלמד בחדר כדי ללמוד באופן עצמאי. אחת המסכתות שעסק בהן היתה בבא בתרא, וכאן גילה
את מעשיותיו של רבה בר בר חנה. ואז, הוא מספר על עצמו (הלכה ואגדה, עמ' 13):
"התחילה הספקנות לנקר את מוחי
וביחוד הטרידו אותי אלו האווזות השמנות שנחלי שמן נוזלים מהן והצפור הגדולה שמי
הים מגיעים עד קרסוליה וראשה בוקע שמים".
חבל שלא למד אז מורה נבוכים... אולם כבר
אז הגיע לידו ספר של "אחד ממשכילי הדור הישן". ככל הנראה, "ספר
המפתח" של שאצקס. הלה טען כי הסיפור כולו הינו יצירה דמיונית ומשל. את הנמשל
כבר הספיק לשכוח. רק לימים, הוא מספר, כשעמד על דעתו, ראה כאן יצירה של הדמיון
העממי. ואדרבה, "לולא היו לנו הגדרות ממין זה כי אז היתה התמיהה גדולה ביותר.
וכי שונים אנו מכל עם ולשון, וכי כך גבר השכל על הדמיון שלנו עד שזה האחרון דלל וחרב
כולו?"
ולא הבנתי מספיק מדבריו מה חשב על הגמרא
שהביאה את המעשים האלו. האם ראו בהם אמת, ורק אנו, בני דור מאוחר יותר, יודעים
שטעו? האם מלקט הסיפורים ידע שהם דמיון, אבל חשב שגם לדמיון יש מקום בגמרא? האם
סבר שכך נוהג כל עם השומר על הפולקלור שלו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 16:57 |
|
| |
יש לזכור שבעבר היו האורתודוקסיה והתנועה הקונסרבטיבית קרובות זו לזו הרבה יותר מאשר היום. במהלך השנים חל בידול, ואני לא בטוח שהשמרנים בקרב התנועה הקונסרבטיבית (כגינצבורג או ליברמן) היו מוצאים שם את מקומם כיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 17:00 |
|
| |
אמשלום
אם התכוונת למשפט "עד כאן. מעתה ואילך ניתן להגיב. תודה על הסבלנות." ההסבר פשוט. העתקת קובץ פרקים פרקים לאשכול לוקחת זמן, וכאן טיפלתי בשלושה אשכולות כדי לעדכן לינקים ולתקן טעויות העתקה מוורד. חששתי שמישהו יכתוב בינתים באמצע הטיפול. שמחתי שלא עשו זאת (כי ראיתי שמישהו כן הציץ באמצע לפי המונה). באתי לומר שעד כאן הדיון שלי ומכאן ואילך רשות הדיבור לזולתי.
לגבי אורתודוכסיותו של גינצבורג, אזי הרושם שלי היה שהוא עצמו לא יגדיר כך את עצמו. מה שכתבת נכון מן הסתם לגבי ליברמן ולגבי וייס-הלבני. לא היה לי רושם כזה לגביו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 17:13 |
|
| |
גינצבורג היה מוכשר ביותר אין ספק. הוא זכר את כל המקורות של הספרים שלו (16,000!) בעל פה. אמנם היה קל. ומשום כך מקומו אצל הקונסרבטיבים של אז. (היום הקלים נמצאים בצד השמאלי של המודרנ-אורתודוקס.) שני סיפורים. 1. בחדר יחוד אשתו הגיעה עם פאה, הוא תבע ממנה להוריד את זה. 2. פעם אלכסנדר מרקס (אני חושב) שאל אותו בשבת אם מותר להשתמש במעלית הוא ענה שלא. מרקס לוקח את המדרגות ועולה למעלה, וכשמגיע למעלה הוא רואה שגינצבורג השתמש במעלית. הוא פנה לגינצבורג, מאי האי. גינצבורג ענה לו אני לא שאלתי אף אחד.
בענין תשובותיו. יש לו ב' תשובות חשובות, כל השאר שטויות. הא' על יין נסך השני על הזרעה מלאכותית. תשובותיו מתאפיינות ברבוי מקורות ובדיון בהם, מיהו אין לו את החריפות והעמקות שאפשר למצוא בתשובותיהם של ת"ח מובהקים, כגון ר' משה פיינשטיין ור' שלמה זלמן אורבך וכדומה.
בסופו של דבר נראה לי שגינצבורג פספס את הפוטנציאל שלו. הוא השאיר ספר אחד גדול מימדים על האגדה ועוד כמה תרומות צנועות יותר. אין הוא דומה בכלל לשאול ליברמן או אפילו לפינקלשטיין שהוציא מהדורה חשובה של הספרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 17:18 |
|
| |
רק צריך לקחת בחשבון את ההבדלים בין אמריקה לישראל בכל מה שקשור להבדלים בין הקונסרווטיבים לבין האורטודוקסים. למרות שגם באמריקה באיזה שלב השתלטה אסכולה אורטודוקסית ישיבתית מבית מדשרו של אהרון קוטלר ושו"ת,עדיין יש הבדלים משמעותיים. זה יכול להצביע על דברים רבים.המרחק בין אורטודוקס לקונסרווטיבי קטן וחלש,שם בארה"ב, יותר ממה שנראה בעינים של ישראלי שאבק בני ברק הוא לחם חוקו.
לגבי השאלה ההלכתית, מקופיא נראה שמיץ הענבים שהוא מדבר עליו אינו יין מגיתו. הוא אומר משהו על בישול שמוציא את השפעת האלכוהול. אני לא כל כך מבין את התהליך עיבוד מיץ הענבים הזה. אבל אולי מדובר ביין שהפך בעיבוד תעשייתי למיץ. אם יש הבדל או לא איני יודע אבל אילו מדובר ביין מגיתו אז אין מקום בכלל לדיון כה ארוך.
אולי ההבדל הוא, כי יין מגיתו הוא בתחילת הפיכת המיץ ליין, התסיסה מתחילה מיד, אז נכון שעדיין הסוכרים לא התפרקו והפכו כוהל, אבל "שם" יין עליו כבר. אבל המיץ שעוקר ובושל ונעצר התהליך לגמרי, ולא יכול להפוך יותר ליין, אולי הוא בכלל לא נחשב יין.
תוקן על ידי קליפע ב- 08/05/2007 17:19:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 19:55 |
|
| |
יש עליו גם בספרו של מרק שפירא על שאול ליברמן והאורטודוקסים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 21:12 |
|
| |
מיימוני,
לא לזה התכוונתי (אני לא באמת אהבלה, למרות שזה נראה כך לפעמים), אלא לזה -
"נראה שהם היו מחוברים ליהדות של פעם הרבה יותר מכפי שניתן היה לשער, אך דווקא לחלקים האלו שלה? אתמהה."
למה אתה מתכוון?
הילל,
זה מה שניסיתי לומר, ואף לנסות ולתת טעם בדברים (הרצון והמשיכה להשכלה ולהעמקה במחקר).
צ'אוטנג,
את שני הסיפורים האלה שמעתי על אנשים אחרים...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 22:31 |
|
| |
אמשלום:
על מי שמעת את הסיפורים האלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 23:47 |
|
| |
מה זה משנה? אם ברכילות אתה חפץ, תשאל באישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 00:12 |
|
| |
מבקר,
חן חן. כנראה החלפתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 09:27 |
|
| |
מעניין שגינצבורג עצמו התבייש במוצאו הליטאי, ובאמריקה היה מצהיר על עצמו כהולנדי. אליעזר גולדשמידט במאמרו "תרגום התלמוד הבבלי לגרמנית" (תורגם לעברית ונדפס ב"ארשת" ב), מספר על הפגישה עמו באמריקה בבית קפה שהיו מבקרים בו תלמידי בית המדרש לרבנים, ושם "פתח עמי בשיחה צעיר לבוש הדר (לפי המושגים שלי בימים ההם), הציג עצמו כהולאנדי ושאל אותי ברוב חסדו על מעשי. כשעניתי לו שאני בחור ישיבה, אמר, ובקולו ביטוי של בוז: "אתם אשר במזרח עוסקים הרבה בתלמוד". גא הייתי על היכרות הדורה זו שעשיתי וסיפרתי את המעשה לידיד וותיק שלי מימי הישיבה שהיה שרוי בתנאי חיים דומים לשלי..., הוא פרץ בצחוק של לגלוג ואמר: "הן זהו לעווקע ניישטעטער!".
|
|
|
|
|
