והצימאון הזה היה ניכר בלוים.
המעלה של הלוים היא בעצם נעליית מהמעלה של הכהנים, שהכהנים אמנם אוהבים את ה' אבל לא באופן של צמאון כמו הלוים [שהצימאון נובע מיסוד האש] , אלא הכהנים אוהבים אהבה של מים שנשפכים לפני ה'.
ולכן עבודת הלוים בבית המקדש היתה לשיר כי ע"י הנגינה והשירה הם היו יוצאים מעצמם ע"י יסוד האש.
יציאתם מההגבלות בזמן השירה בבית המקדש היתה דומה ליציאת ניצוצות האש שאנו רואים כשמישהו מלחים איזו חתיכת מתכת.
וככה ע"י הנגינה הם היו באופן של רצוא, ואחר כך בעל כורחם שבו אל הגוף, וככה חיו בצימאון.
הנשמות של הלוים נמצאות כעת ובדורות הקודמים בגוף של לוי, אבל לעתיד לבוא הם יולדו שוב בגוף של כהן, כי הם יהפכו להיות הכהנים במקום הנשמות של הכהנים עד היום.
ורק מי שמבין קצת עניין ויש בו יראת חטא ויש בו גם תנועה של סור מרע, יכול להבין קצת על מה מדובר.
|
|
