|
|
| נשלח ב-13/5/2007 13:55 |
 |
| |
שטיינר,
הרמב"ם לשיטתו שכל הדרשות הן כעין רמז, שהרי שיטתו בשורש השני היא שאין שני פירושים אמיתיים לאותו טכסט (והרמב"ן שם צווח על כך ככרוכיא). לכן אין כל ראיה מדברי הרמב"ם בשורש השלישי. בכל אופן, הרעיון שאינו נוהג לדורות הוא אכן מעניין, כפי שכבר כתבתי לעיל.
לגבי הגמרא בשבת הדברים תמוהים. הרי מעיקרא מאי קשיא לגמ'? מדוע לא נקטו ישר שמדובר מצד שביתת בנו. לכן כבר בראשונים שם דחו זאת (תוס' על אתר), ומה לנו בדברי האחרונים. וגם למסקנה אף אחד לא מזכיר שזוהי המסקנה, פרט לאחרונים שהכירו את הרשב"א הנ"ל.
ולכן גם בפוסקים המקובלים זה לא מובא (רמב"ם ושו"ע). ודבריך שאין הו"א שנהפכנו לגוי של שבת דחוקים טובא כמובן. זהו דין מפורש בתורה והיה על הרמב"ם להביאו. ובודאי אם זוהי מסקנת הגמרא, והחידוש הוא לאפוקי מההו"א של הגמרא (לשיטתך). לכן ברור שהם לא למדו כך את הגמרא, וממילא הערתי בעינה עומדת.
את הפיסקה האחרונה לא הבנתי, שכן למיטב הבנתי לא למדנו מאומה מהפסוקים הללו, גם לא בדרך שאינה מקובלת.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2007 15:53 |
|
| |
mdabraham:
השתמשת בכותרת בשורש עקר. זה הזכיר לי נושא דומה. שרש"י עוקר פסוק כי הוא זה, שנאמר בשומרים ומניח אותו בפסוק אחר לחלוטין של מודה במקצת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2007 22:01 |
|
| |
[למה דף 1 יותר רחב מהמסך? אשמח אם אחד מהמנהלים יוכל לתקן זאת]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:30 |
|
| |
משום אל תמנע טוב מבעליו:
מצאתי ב"חזון איש", אורח חיים, סימן קכה, ס"ק ט שהוטרד מפשטות המקראות 'ולא יגעו' ו'ולא יבואו לראות', ושמחתי לראות שפירש כדבריי ש'ולא יגעו' היינו איסור עבודה (מה שלא עלה על דעתי, ועדיין לא עולה, לומר על 'ולא יבואו לראות', שלא כדבריו שם), אולם צריך עיון מדוע פי' שהוא על עבודת הפירוק ולא על כל עבודה בקודש, כאיסור 'ולא יקרבו'.
|
|
|
|
|
