מהות התפילה

אני ובוגי

דבריכם מובעים במובאה של ווטו מ'מכתב מאליהו'.

הרב הירש בפירושו לפרשת ויחי מתבטא גם בנושא בניסיון להתמודד עם שאלת אניניים, 'אילו היתה התפילה רק ביטוי לרחשי לב הקיימים כבר, כי אז אין שחר לתפילת החובה, ותפילה שתיאמר בזמן קבוע על ידי מספר בלתי-מוגבל של אנשים, איננה אלא שטות גמורה. שכן היא מושתתת על ההנחה כי רעיונות ורגשות מסויימים יהיו קיימים על פי פקודה, בזמנים קבועים, אצל כל מספר אנשים ויהיו זקוקים לביטוי (כמו מה שכתוב במחזורים מסויימים "כאן בוכים בקצת קהילות", ק.ל.). ולא היא. אין "התפלל" אלא: להחדיר את עצמו באמיתות נצחיות וקיימות, דווקא מפני שהן עלולות להידלדל ולהיעלם או שנעלמו כבר. תפילת היהודי (כנראה הכוונה לממוסדת, ק.ל.) איננה יוצאת מתוכו, אלא חודרת אל תוכו'.

משמע שרב הירש רואה בתפילה הממוסדת, קריאה האמורה להשפיע מתוך עיון בתוכנה. זו תיאוריה, אבל למעשה לא שייך לקחת את החומר הרב המוכתב ולהחדיר את משמעויותיו הרציניות, מקוצר זמן ומקוצר עניין בדרך כלל.

תוקן על ידי - קונילמל7 - 11/4/2002 5:23:39 PM

Anyname

לא עד כדי כך!

נכון שהתפילה הטהורה היא החרישית ובהתבודדות. היא בעצם מדיטציה (הרפייה מקשירות לתהפוכות היום יום עם מודעות הווה כללית) האמורה להניח את האדם בשלווה נפשית המסבה לו עונג עליון.

בכל זאת יש בתפילה הממוסדת וכו' הבעת ההכרה שהאדם לא חי בהפקר, אלא נתון לנסיבות הווה. זה תורם לאובייקטיביות בכלל ולענווה בפרט. ביום הכיפורים פותח האדם דף חדש בחייו המוסריים והבעת הכרה זו אמורה לסייע לו.

וטו

נזכרתי ש'הבטחת' (כלשון העממית) פירוש מספק למאמר 'הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים'.

מלבד שזה נשמע שיש לד' תאוות ושלמענן הוא כביכול עושה צרות, זה גם נשמע כגימיק פרסומת לכל בבה-צדיק-. הקב"ה הרי מתאווה לתפילתו אז כדאי ללכת לבבה ואפילו לשלם לו כדי לעשות עסק טוב עם ד' שבוודאי ישלם טבין ותקילין עבור מילוי תאוותיו כביכול.

יענטע,

נראה לי שכבר קיימתי את "הבטחתי", אבל מאחר שמנגנון החיפוש אינו זמין, אחמיר על עצמי ובחפץ לב.

בכן הערת שתי הערות חזקות:
א. איך ניתן להבין "תאוות" לאלוקים?
ב. וכי אין תאווה זו והאמצעי למלאותה כפשטות המאמר, דבר שלילי ביותר.
הרי זה כמו מי שרוצה שיזדקקו לרחמיו ולכן בונה בתי חולים ומביים תאונות!

התשובה:
הרי בעצם על כל נשימה ונשימה ראוי שהאדם ישים לב על ההרמוניה [התאמה] הנפלאה שבין חיי גופו לשאר המציאות. [אתמול בערב פשוט סגרתי את העין ועדיין הבחנתי עם עיניים סגורות שיש אור בחדר, שמתי יד מבעד לעיניים הסגורות להחשיך וכך שיחקתי כמה פעמים ופשוט התפעלתי מנפלאות הראיה - ברוך פוקח עיוורים.]
ראוי לנו [קרי - תאוות הווה] להעריך את כל נפלאות הווה, אלא שלפעמים מרוצת החיים בעוכרנו. במקרים כאלה כאשר הווה מעכב את אחת ממתנותיו, אנו מתעוררים להעריך ומתקדמים על ידי כן.

לפי הבנת מהות התפילה האמורה למעלה, נמצא שאדרבה ה"תאווה" כביכול לתפילת צדיק אינה שיתרפס ויביע הזדקקות, אלא הפוך קבלת מצב המציאות ללא תלות אלא במלוא החירות וההשלמה.

קשה להניח שישנם מצבים הדורשים אובייקטיבית התרפסות! אבל אולי אני טועה ואם כן אודה אם תעירוני.

וטו

תודה

קשה לי עוד עם המושג 'נודר בעת צרה' שהוא נראה כמצב של התרפסות ו'מסחרה' עם ד' - תתן לי זה אתן לך זה. ראיתי גם באשכול אמונת חכמים שסינפלד הרציונלי, אם כי לא הסכים עם דרכי עבודה זרה ('דרכי אמורי') של סגולות פרימיטיביות, בכל זאת ראה כלגיטימי את מושג הביזנס של נודר בעת צרה.

איך זה מסתדר? או אולי זה שייך למנטליות עתיקה? (אבל אל תשכח שהמקור הוא יעקב אבינו ע"ה!)

יענטע,

טוב שהערת, כי ביאור המאמר הזה מאפיין את תרגום מאמרים פשטניים לפי ההבנה העמוקה שאנו מנסים לחיות עמה. אני רואה בשאלתך הזדמנות וסייעתא דשמיא שהיא ניתנה [כי מן הסתם היית מגיעה בעצמך למסקנה].

בכן, זה בכלל לא אמור להיות ביזנעס. אלא שיעקב אבינו זיהה שראוי שיהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש ושישוב לבית אביו בשלום. לכן כאשר עסק בסידור הדעת [זו תפילה] הוא פנה להווה והצהיר שמן הראוי שכך יהיה "והיה לי לחם לאכול וכו'". אבל חשב שאולי מה שאינו בטוח בכך שאכן יהיה לו, יש בזה תועלת המעוררת אותו אולי אינו מאוזן עם הווה בדרגת התמסרותו, לכן איזן את זה בהתמסרות שבעשיית הנדר. זו הדרגה העליונה של נדר.

הרב דסלר ח"ג עמוד 253 מעיר על הרגיל לנדור ואינו מקיים, שהוא בא בהבטחת שוא לכסות על האמת שהכיר ולדחותה. מכלל לאו את שומעת הן, שהנודר כראוי, הוא בא לממש הכרת אמת.

שוב פעם תודה.

אבל עדיין צצות לי נקודות הנותנות להאמין שיש בספרות שלנו מהגישה ההמונית למהות התפילה.

קח למשל את הנוהג שהולכים למי שנחשב צדיק/חכם וכו' כדי שיתפלל עבור הנזקק, שמקורו מחז"ל. ואם כאמור שהתפילה היא רק לסדר את הדעת ללא היתלות בכל תוצאה שהיא, אז איזה סידור ואיזון יש בלערב אחר בתפילה למען הנזקק? למלך בשר ודם צריך להתחנן כדי להעמידו על חומרת הצרה, אבל לד' יודע כל הרי זה לא שייך להודיע. נאמר שזה כדי שהאחר המתפלל, בפרט אם הוא צדיק, יצטער בצרת הנזקק וכך תיהפך צרת ההדיוט לצרת הצדיק ולכן ד' ייענה לה. האם זה מה שד' דורש לתפוס אחר ועוד צדיק כבן ערובה?

זה נראה כמו פטנט כזה להכאיב לצדיק כדי לסובב כביכול את יד ד'!! זו השחתה לקחת את הצדיק כבן ערובה! וממילא ד' אמור לגאול את החכם מידי ההדיוט הנודניק ולא את ההדיוט מצרתו!

יענטע,

נכון שעל פניו הרעיון נראה אבסורדי. אבל אם נתבונן, נמצא גם בזה יושר עמוק [שוב ושוב מצביע עומק תחושת חז"ל על ששמים בתורה].

כאשר יש צרה לכלל הציבור כמו חוסר ירידת גשמים ויש אדם גדול שאינו יודע מזה, קל להבין שראוי להודיע לו [תענית ח.]. כי מאחר והצרה נוגעת לו, זאת אומרת שממנו גם נדרש איזון.

כך בצרה פרטית אמור המודיע לאדם הגדול לזהות שראוי לההוא לשאת בעול ולחוש בצרה חוסר איזון שעליו לאזנו בתפילה.

מעתה, כיון שייתכן שחוסר איזון זה הוא המעכב את סילוק הצרה, נהיית הפנייה לאדם הגדול חלק מהאיזון של הפונה על הצרה שפקדה אותו!

ווטו

היום עברתי באיזור חרדי ושמה ראיתי מודעה בה היה כתוב:
"אל תאמר לאל כמה גדולות צרותיך, אמור לצרותיך כמה גדול האל"

הם כנראה מתכוונים לומר שתשים לב שהאל כה גדול שביכולתו לעזור לך.

אבל כאשר אני קראתי את המודעה נזכרתי באינטרפרטציה שלך על מהות התפילה שהיא לשים את ענייני חייך כולל צרותיך בפרספקטיבה הרחבה של הווה!

שבוע טוב.

אני מצטער לומר,

שיש לי ספקות באמיתות סיפורו של אריה קפלן, אבל לי ספק, שאריה קפלן לא היה חסיד חב"ד, אילו היה, גם היה יודע, כי בסיפורי המופתים של חסידיו, מופתים שהיו או לא היו אך יכלו להיות, יש הרבה יותר "רגש" לזולת, מאשר אמירה לאם, אשר בנה נוטה למות, "את מוכנה שבנך ימות",

מצטער, זה לא היה הסטייל שלו, לא קראתי את הספר, ואיני יודע למה "התחבר" הסיפור, אבל יש לי הרגשה, שהסיפור תפור "בהזמנה" למה שבא לפניו.

אם אתייחס לסיפור זה, כאל אילו היה, הייתי שואל את עצמי, הילד הבריא, למה? האם בגלל תפילת הצדיק או אמונת האם.

אילו ידעתי, הייתי.

רציו, חבל שגיחותיך קצרות

ראית את זה באנגלית? כי נדמה לי שזה בשם הבעש"ט

אני הייתי הופך את זה לאל תאמר לצרותיך כמה גדול הקל (אגב, לרציו מותר לכתוב שם ומלכות? או שמדובר בשקר למען החדרת אמת על קטנות הקל? או שנתת למישהו אחר לרשום עבורך?) אלא אמור לצרותיך כמה אלוקים גדול ודמיוני מגדילים את הצרות.

שבוע טוב


תוקן על ידי - ahlon - 6/21/2003 10:50:07 PM

רציו,

תודה - אמרה נהדרת ואכן לפי פרשנותך טוהרה למובן הטהור של מושג התפילה!


נישטאיך,

הסיפור בא להבהיר נקודה עקרונית במהות התפילה ששאלתך "האם הילד הבריא בגלל תפילת הצדיק או אמונת האם" מוכיחה שנעלמה ממך ואולי לכן התייחסת לסיפור כמה שבא לספר "מופתים" ואתה מסופק של מי ה"מופת".

הנקודה היא שהתפילה אינה ביצוע עיסקה אלא סידור המחשבה להתאים ולהסכים להווה והמופת כולו לאלוקים והאדמו"ר ז"ל בא רק ללמד איך להתפלל.

חבל להפסיד את הלימוד הגדול הזה בגלל בעיות של סטייל וגם לולא היה הסיפור אמת. אגב, מסגנון הרב אריה קפלן ז"ל ניכרת רמת אמינות גבוהה, אבל את זה עליך לזהות בעצמך!


תוקן על ידי - ווטו1 - 6/22/2003 2:04:56 PM