|
|
| נשלח ב-23/6/2003 23:32 |
 |
| |
לווטו1
אין ספק שהצדק בדבריך שהרבי לא היה נעול על סטייל, וכל דבר יכול היה להיות, אך מאחר ואני איני יכול להוכיח שלא היה, ואתה אינך יכול להוכיח שכן היה, ואת אריה קפלן כבר אי אפשר לשאול אם היה, והרבי לא עונה לשאלות, נוכל להתווכח אם היה או לא היה עד להודעה חדשה ולא נשיג דבר,אז חבל על הזמן.
צדקת ש"יפשפש במעשיו", היא פעולה שאינה קשורה לתפילה, אלא לתשובה,וכמו שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות תענית, שהרי "אין יסורין בלא עוון", (שבת דף נה עמוד א), אך כאשר התשובה באה כתוספת לתפילה היא "מסייעת" להעביר את הגזירה.
מדוע ?
הזכרת "התפילה אינה עובדת כמו ביזנעס", כיצד תסביר את הצדקה שב"תשובה תפילה וצדקה המעבירין את רוע הגזירה", מדוע צדקה זו אינה ביזנעס?
לדבריך האדמו"ר לימד את האשה את פנימיות ענין התפילה, ייתכן, אבל גם תפילה בעת צורך היא תפילה, וככל שהצורך גדול יותר, והבקשה, כמוה, ואף אם היא אנוכית, ייתכן שתפילה זו היא "יותר תפילה", כי עד כמה שזכור לי יש שסירבו למנות את התפילה למצוה (כדברי הרמב"ם) משום שלדעתם התפילה היא חלק ממצוות האמונה, שמתחזקת ע"י הידיעה שיש אדון לבירה זו שיש לבקש ממנו, ואם ירצה יתן ואם לא ירצה לא יתן, וכדבריך..
ישנם שבעים פנים לתפילה, ולכל אחד מהם פנימיות, ולא יהיה זה צודק לומר, שישנה רק פנימייות אחת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2003 21:09 |
|
| |
יש תפילה שעובדת כמו ביזנעס והיא - ש"מצפה שתבוא בקשתו" ויש ש"מכוון את לבו לתפילה"
שתי משמעויות אלה מופיעות במסכת "ברכות" ל"ב ע"ב בתוספות, האחת לשבח והשנייה לגנאי.
"גדולה תפילה יותר ממעשים טובים- בלא תפילה, שהרי משה רבינו עליו השלום אף על פי שהיו בידו מעשים טובים הוצרך לתפילה. כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – פירוש: שמצפה שתבוא בקשתו לפי שכוון בתפילתו. תימה : דהכא משמע דעיון תפילה לאו מעליותא הוא. וכן משמע פרק "הרואה" : שלושה דברים מזכירין עונותיו של אדם, וקאמר עיון תפילה. ולא כן משמע בפרק "מפנין" דקאמר : אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, וקא חשיב עיון תפילה. אלמא מעליותא הוא!.........אל דמעתי אל תחרש – פירש רש"י: דדייק מדיוקא, מדלא קאמר "ודמעתי תראה" שמע מינה שהיא נראת בכל פעם, ואין להתפלל רק שתתקבל"
יש כאן הבדל משמעותי , לגבי 'המכון את לבו לתפילה', אין לזה שום קשר עם בקשות שהאדם מבקש, וזהו אותו "עיון תפילה" עליו נאמר לנו, שהוא מן הדברים שהאדם 'אוכל מפרותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא', ו'המתפלל שמצפה שתתמלא בקשתו', זה אותו "עיון תפילה" שהוא לגנאי
ועוד : בירושלמי "אין מתפללים יותר משלוש תפילות ביום" ור' יוחנן אומר: הלואי ואדם הולך ומתפלל כל היום (ציטוט מהזכרון)
ועל זה ישנה אגדה בנושא התפילה על שיחה שהתקיימה בין ר' יהודה הנשיא לבין אנטונינוס
'שאל אנטונינוס את רבנו מהו להתפלל בכל שעה? אמר לו אסור! שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו.
למחרת בבוקר בשעת קבלה אצל הקיסר הופיע ר' יהודה הנשיא וקרא לעומתו: 'הירה קריה' (יחי האדון)
לאחר שעה חזר וקרא "'אוה אימפרטור!' (יחי הקיסר) לאחר שעה חזר וקרא 'יחי אדוני המלך!' אמר לו אנטונינוס עד מתי אתה מזלזל במלכות! אמר לו : ומה אתה בשר ודם, השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר לו כך, המבזה מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה! שלא יהא מטריחו בכל עת!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 10:23 |
|
| |
נישטאיך ואיקה,
אם כי שבעים פנים [קמץ הפ'] לתפילה כולם נובעים מפנים [שווא הפ'] אחד והוא הכרת היות כל עולמו של האדם בטל להווה@ וזה אשר התבאר למעלה בכמה פנים [אמנם לא שבעים].
@ אין זה ביטול מלאכותי מעוות כ"הפניית הלחי השניה" שאינה ביטול אמיתי אלא רצון עצמי נגד היושר האלוקי, אלא הכרה בדעת ברורה שכל ישות האדם עם כל עצמאותה אינה נפרדת אלא חלק אינטגראלי מכלל הווה ית'.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2003 16:35 |
|
| |
וטו 
att. Ipcha
Here is part of a sermon held on this subject which I gathered evokes your interest.
Pouring out the burden of one's troubles is akin of giving God (whatever you mean by the word) a heart's broken pieces. Distancing oneself from them is akin of getting back a whole mended heart!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2003 11:43 |
|
| |
רציו,
חד וחלק!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 05:22 |
|
| |
מספר הגיוני הלכה [על תפילות ימי אלול] בשם ספר העיקרים מאמר ד' פי"ח.
בעל העיקרים מוכיח כדברים האמורים למעלה שאין התפילה באה להביא שינוי ברצונו של השם, אלא להביא שינוי בנפש האדם המתפלל. מהות התפילה היא הרושם שהיא עושה בלב המתפלל המזכך את לבו ועולה למדרגה נעלה יותר [וממילא משנה אורחותיו]. מאחר ונהיה אדם אחר תיתכן שינוי בגזירת השם.
ב"המאיר לעולם" [דף מח:] מבאר שגם אם צתפלל בעד חברו שייך הענין [ומיישב קו' זו על העיקרים ששאל מהר"י בן חביב [ב"הכותב" על עין יעקב ברכות ל"ד.], שמאחר וחיי המתפלל מעורים בחיי מי שמתפלל עבורו הרי מה שקורה לחברו נוגע גם לו! [זהו היסוד גם בדין ערבות, שמעורב במחויבות עבור מה שקיבל חבירו כמי שקיבל הוא בעצמו.]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 06:31 |
|
| |
יש היודע מה מקור המילה: תפילה?
תפל? מלשון חסר טעם?
תפי- לד' ? (מה זה תפי?)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 09:43 |
|
| |
.
שורש "תפילה" הוא כמובן פ.ל.ל, ומכאן מגיע הפועל "להתפלל" - ב-ל' כפולה.
אני חושב שדילגנו על השלב הראשון - אנחנו מצווים להתפלל.
חייב אדם בתפילה גם אם אין לו בעד מה לבקש, וגם אם אינו חפץ להכנס למצב מדיטאטיבי שאולי נכנס הוא אליו בשעת התפילה.
האדם מתפלל כי תפילתו היא חובה (סילחו לי אם לטובת נקיות הדיון לא ארצה להכנס לשאלת תפילת ערבית).
ומשל לסיום:
פעם אחת, באמצע תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת, נעצרה בחריקה מכונית מרצדס ארוכה ליד הפתח, מתוכה פרץ איש לבוש חליפה ומחזיק בסיגריה דולקת. האיש פרץ לתוך בית הכנסת, רץ לאורך המעבר עד לארון הקודש, הסיט את הפרוכת, וצעק בקול גדול:
"תודה!"
ומיד שב לאחריו לרוץ אחורה בחזרה למכוניתו, שעמדה בפתח בית הכנסת כשמנועה עדיין פועל, והדיסק משמיע מתוכה שירים עדכניים בקולי קולות.
רב בית הכנסת, איש נשוא פנים ולבן זקן, מיהר אחריו החוצה. כמעט ולא הספיק, שכן האיש כבר התיישב ליד ההגה, ופנה להפליג לדרכו במכוניתו החדישה. אלמלא טרח לשחק בכפתורי נגן הדיסקים, כנראה שלא היה הרב מספיק להגיע אליו, ולשאול אותו:
"יסלח לי כבודו, מה הקטע ש'ך ? "
"כלומר ? " ענה לו האיש, שניכר מדבריו כי הוא ממהר, וכי אין עיתותיו בידו.
"אתה מתפרץ כך לבית הכנסת באמצע התפילה, סיגריה ביד – (ביום הכיפורים! ) – וצועק תודה ?! "
"תראה" אמר לו האיש, "אתה רואה את בניין המשרדים הגדול שם, זה המתנשא מעל מרכז העיר ? "
"כן" אמר הרב.
"הבניין הזה הוא שלי" הסביר לו הזר, לוקח שכטה מהסיגריה, "וכמוהו עוד כמה קניונים, מרכזי קניות וספינות שעשועים בדאנובה."
"אני מבין שאתה איש עשיר ורב השפעה" אמר לו הרב, "אך מדוע אתה ... "
"פעם בשנה, אני חש צורך להגיד לאלוהים תודה על כך שעסקי כה משגשגים, ועוד בתקופה של מיתון עולמי."
"אין צדק בעולם" הרהר בקול הרב. "אני משכים יום יום לתפילה, שלש פעמים ביום מתחנן בפני ההוא שלמעלה, מברך מאה ברכות לפחות בכל יום, מבקש ממנו בקשות שונות, וכלום. גורנישט! נאדה! . ואתה – נוסע ביום כיפור, עושה אנ'לוידע מה, וככה ? "
"תראה" , ענה לו האיש תוך שהוא משלב להילוך ראשון, "אתה מנג'ז ! "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 16:05 |
|
| |
. מואדיב,
מעשה לסתור?
הרי הסיפור שלך מבטא בצורה בוטה את עניין התפילה כסידור הדעת שהיה דרוש ליהודי ההוא ולא כ"חיוב"!?
אדרבה את מושג החיוב חייתי אותו דווקא הבוקר כשהלכתי לתפילה. רעיוניי כלל לא היו מכוונים למצב של תפילה אך חשבתי לעצמי אלך לביהכ"נ ולו רק למען אתחיל את יומי בהתייצבות המייצבת לעומתי הווה כנקודת המוצא שלי. בלשון פשוטה; למען שיעבוד מחשבותיי, דיבוריי ומעשיי לרצונו ית'.
לאחר כמה דקות "הלך לי" והתעוררתי לשפוך שיח על שתי נקודות המפריעות לי. חשבתי לעצמי שלו הייתי מפנים יותר את האמור באשכול המתבטא היטב במובאה למעלה מספר העיקרים, אז לא הייתי צריך לחכות למשהו שיעיק עליי כדי להתפלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 16:11 |
|
| |
"משלב להילוך ראשון"???
מרצדס של מליאן כזה, זה לא אוטומט?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 16:13 |
|
| |
.
ניסיתי להדגים בדיוק את הציר הזה הקיים כל הזמן, המתח שבין הציווי הנוקשה והקר לבין תפילה לעני כי יעטוף.
אנו מצווים להתפלל, ולפיכך חייבים להתפלל גם כאשר "לא בא לנו" , או שאיננו חשים בצורך בכך.
ומנגד, מסכן מי שמעולם לא חווה חוויה רוחנית בעת תפילה, גם אם חוויה זו היתה חד-פעמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 13:20 |
|
| |
כן וטו ומואדיב
התפילה הטובה ביותר היא זו המשמשת סטארטר ל'שיעבוד מחשבותיי, דיבוריי ומעשיי לרצונו ית'.'
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2004 17:33 |
|
| |
קיבלתי באישי מכותב מיוחד שלנו, עם רשות לפרסם.
"יקירי, רצוני לשתף אותך בתחושה שהיתה לי היום על משמעותה העסיסית של תפילה.
הבוקר העפתי מבט לטלית ותפילין שעל המדף ובכל זאת לא 'בא לי' להתפלל. הלכתי במקום זה לעסוק קצת בהיגוי ובנגינה. איכשהו הגעתי למנגינת מזמור לדוד של מודזיץ (נדמה לי שנקר) והמילים כה דיברו אלי. היה זה כבר לאחר זמן תפילה. מיהרתי ללבוש טו"ת אמרתי ברכות השחר וקרי"ש ובמקום התפילה הדלקתי שוב את ה'מזמור לדוד'. כל מילה דיברה לנפשי והזרימה את דמעותיי. מתוך ההתלהבות החסידית הזו עברתי ל'משכייייייייל לדאווייייייד' הישיבתי הנאמר כפרק תהילים לאחר התפילה על צרה ושוב בדמעות שליש.
אני שואל אותך בכנות .... יקירי, וכי לא זו התפילה הרצויה? וכי ראוי לחנוק אותה על ידי הדיוקים ההלכתיים העושים אותה סופר-קבע?"
ובהודעה שניה אחר מתן הרשום לפרסום: "מענין איך הליטבקים יכולים לאכול את זה! (נראה לי שאלה שבפורום דוקא יבינו!)"
לשיפוטכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 09:37 |
|
| |
מימרא חסידית בשם ר' העניך מאלכסנדר (כמדומני)
רציתי לבטל פעם תפילה כדי שלא אעשה תפילתי קבע, אך חששתי שמא אעשה ביטול תפילתי קבע.
ושאלה הלכתית - הרי מדינא דגמרא וכן פסק הרמב"ם מי שאינו יכול לכוון אל יתפלל, אולם בטור כבר נפסק שכעת שאיננו מכוונים יתפלל מכל מקום, ונפק"מ בין השיטות שמי שהתפלל בלא כוונה לדעת הרמב"ם יחזור ויתפלל ולדעת הטור אינו חוזר.
וכעת - אם מדינא דגמרא תפילה שלא בכוונה אינה תפילה עד כדי כך שצריך לחזור ולהתפלל, מה גדר התפילה שלנו והיכן מצינו לה מקור?
תוקן על ידי - אריק123 - 12/02/2004 9:38:37
|
|
|
|
|
