|
|
| נשלח ב-26/5/2008 22:03 |
 |
| |
ירוח"ש,
צבא הוא שם להתארגנות קבוצתית כמו צבא העבודה ולצבוא צבא לעבודת אוה"מ בסוף הפרשה [וראה חב"ד]. אי לכך גם אם נסכים לדבריך שבפ' במדבר אין להתחשב עדיין בדחית הכניסה מ' שנה, עכ"פ אין אזכור להתארגנות כמשרתת צרכי מלחמה. בספר יהושע בו היתה המלחמה בפועל לא מוזכרת קבוצתיות זו. יתר על כן סביר שלא ניתן להחזיקה בעת מלחמה על הסדר המופתי שלה שהיקף צדדי המשכן סודר לפי חשיבות השבטים על דגליהם ומשפחות הלוי שזה מורה יותר על משמר מלכותי לאבינו מלכנו.
לסיכום; אם כי אין הוכחה חותכת לסתירת הצעתך, לכאורה יש בה חידוש יותר על פני ההצעה שהבאתי שאינה תלויה במלחמה אלא בכבוד המחנות המוזכר בהמשך בפרשת נשא וכפי שהקישו חז"ל לכבוד מיטת האב הזקן שעלו לקברו בארץ כנען.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 22:43 |
|
| |
ווטו
הבאתי כמה פסוקים מפרק י, אמרו רבותנו כל מה שנראה כברווז ומתנהג כמו ברוז, וקורא כברוז הוא בחזקת ברוז
אבל כמובן אפשר להגיד שצבא זה בחורי ישיבה, אבל במקרא צבא זה צבא במשמעותו של צבא של חיילים, כשמדובר על צבא של אנשים אלו חיילים לוחמים.
במדבר פרק י
(ב) עֲשׂה לְךָ שׁתּי חֲצוֹצְרֹת כּסֶף מִקְשׁה תּעֲשֶה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסּע אֶת הַמּחֲנוֹת:
(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בּאַרְצְכֶם עַל הַצּר הַצּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכרתם
(יד) וַיּסּע דּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בּרִאשׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶן עַמִּינָדָב:
כל יוצא צבא מה זה בעיניך? לשיטתך אדם בן שישים הוא כבר לא יכול להיות בצבא של אבינו מלכנו, ועד גיל עשרים הוא גם לא יכול להיות בצבא ה'?
אני מבין שצריכים לשמור על הגחלת, אבל כך לעוות את הפשט ?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 22:48 |
|
| |
כתב הרמב"ן: הספר הזה כולו במות שעה שנצטוו בהם בעומדם במדבר ובניסים הנעשים להם לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא וכו'
וא"כ הפירוש שכיון שהוא פלא שאומה שלימה תתקים במדבר ארבעים שנה נרמז זה בשם הספר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 22:53 |
|
| |
בענין מדוע נשמט הלמ"ד מבני נפתלי כ' בעל הטורים בשם מדרש הגדול לפי שהיו בשבט נפתלי בנות יותר מבנים
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 10:31 |
|
| |
מהיכן הוא לומד את זה? בקרא כתוב שלשבט מנשה היו הרבה בנות, והפסוק גם מדגים, את זה.
וחוץ מזה מה שייך ה-ל- לריבוי בנות?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 10:57 |
|
| |
רבנו ירוחם
גם כ"ק אדמו"ר שליט"א בד"ת על שולחנו הקוה"ט פירש ככב"ת שיש כאן צבא לכיבוש הארץ. זה מצד פירוש העניין אבל לגבי פירוש המילה "צבא", לכאורה ברור מהכתובים (אין לי כעת קונקורדנציה תח"י) שלשון מקרא לחוד ולשון מודרנית של דרי אה"ק לחוד, שם אין "צבא" אלא צה"ל. אדרבה יאמר נא כב"ת איך יפרש כתובים כמו "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", "המוציא במספר צבאם" ועוד.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 11:14 |
|
| |
חסיד
תנוח עליך דעתך, לפני שכתבתי מה שכתבתי בדקתי במחשב תקליטור פרויקט השו"ת, את כל המקומות שנכתב בהם צבא,
אם כבודו יעיין בהודעתי בעייון, ימצא כי כתבתי צבא= חיילים, השמיים וכל צבאם חיילי ה', ויש אח למקרא, הוספתי כי כי כשמדובר באנשים הכוונה היא חיילים לוחמים.
הרי אם כבודו יקרא את הפרשה בעיון יראה שיש פעמים שהעם נקראים שבט- עדה וצבא, כל דבר לגופו, לא הגיוני שאדם לאחר שישים ולפני עשרים לא ימנה או ישרת בצבא ה,' כלומר בישיבה, או כמשמש תלמידי חכמים, על כרחך אתה מוכרח להגיד שמצמצמים את היכולת האדם להיות בצבא, מסיבות של כושר גופני, כלומר שיוכל להלחם.במלחמות פיזיות ולא רוחניות, שהזקנים בקאים בם יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 00:10 |
|
| |
בענין הל' של בני נפתלי
שמעתי פעם ביאור מרתק, ואמרו שזה מופיע בפירוש על דרך הפשט של האר"י (מישהו יודע?).
אם נניח שהספירה לא התבצעה לפי שבטים אלא בצורה אקראית, נמצא שבסוף הספירה היה להם רשימה ארוכה של כל בני ישראל, ונותר למיינה לשבטים. המיון נעשה על ידי שעשו רשימות נפרדות לכל שבט, רשימה לראובן רשימה לשמעון וכו'. וכל שם שעבר לרשימת השבט נמחק מהרשימה הכללית למנוע בלבול.
אם נקבל את כל זה נמצא שלשבט נפתלי שהוא השבט האחרון לא היה צורך ברשימה משלו, כיון שאחרי שגמרו לספור את כל השבטים עד אליו נמצא שהרשימה הכללית נהפכה לרשימה פרטית שלו, שהרי האשר נמחקו. ולכן נכתב בלי ל' שלא היתה לו ספירה מיוחדת אלא אוטומטית.
נדמה לי שאפשר לפתח את הכיוון בצורה יותר פשוטה אבל אנימשאיר מקום לאחרים להתגדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2008 22:19 |
|
| |
בענין הלמ"ד של בני נפתלי שמעתי ביאור בשם הרב וואלקין
ע"פ דברי הגר"א בקוהלת שעת ספוד ועת רקוד מושמטת הלמ"ד כיון שלמ"ד רומזת ללימוד ומבטלים תלמוד תורה להלוית המת ולשמחת חתן וכלה וא"כ בכל השבטים שהיו רבים הזכרים על הנקבות מוזכר למ"ד כיון שרובו של השבט עסק בתורה אבל שבטו של נפתלי רוב השבט לא עסק ולכן מושמטת הלמ"ד וכדברי בעל הטורים הנ"ל
תוקן על ידי אבצן400 ב- 31/05/2008 22:45:53
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2008 23:28 |
|
| |
במדבר פרק א
(ב) שׂאוּ אֶת רֹאשׁ כּל עֲדַת בּנֵי יִשׂרָאֵל לְמִשׁפּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם במִסְפּר שׁמוֹת כּל זָכָר לְגֻלְגּלֹתָם:
ראו כמה חוכמה פסיכולוגית יש בפסוק הזה.
עם ישראל יצא ממצריים מעבדות איומה וקשה, דבר המקובל והטבעי של כל עבדות ועריצות, לקחת את שמו של העבד, ובמקום זה לתת לו מספר, כך גם בצבא - לאבד לו את הזהות האישית, ולנתק אותו גם ממשפחתו ו קהילתו,
כך יש אפשרות גדולה יותר לשלוט על עבד, כשהעבד מאבד את זהותו האישית טוטלית,
בא הפסוק ואומר -שאו את ראש כל עדת בני ישראל- איך גורמים להם לשאת -להרים- את הראש?
למשפחותם, תבהיר לו ותידע אותו כי יש לו משפחה משפחה גדולה.
ל
בית אבותם- תן לו להבין שיש לו אבא ואמא - הוא לא צמח בר.
במספר שמות- יש לו שם הוא לא מספר
לכל זכר לכל גולגולת יש שם, כולם עם שם אין יותר עבדים אבות -משפחה קרובה,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 00:42 |
|
| |
nocheiner
בספר פנים יפות כתב כעין פרוש זה וביאר שאת המספר הכללי שלבנ"י ידעו כבר מהמנין שנעשה באותו שנה והמנין כעת היה רק כדי לדעת את מנינו של כל שבט בפרטות וממילא בשבט נפתלי לש הוצרך למנין נוסף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 12:19 |
|
| |
ל"ל" יש משמעות של שגרת רשימה. במנין נשיאי השבטים שהסרת הלמד תשנה את המשמעות נאמר אצל כל אחד "ל" בין לראובן אליצור שבראש ובין לנפתלי אחירע שבסיום. אך לגבי מנין השבטים המשמעות נשארת גם ללא הל' לכן כאשר מסתיימת הרשימה נאה יותר להפסיק את השגרה כמו שבראשה אצל ראובן לא נאמר ל'. כמו"כ ישנן הדגשות הנאמרות רק בהתחלה ולא בהמשך כמו "כל זכר" שנאמר אך לראובן ושמעון ו"פקודיו" רק לשמעון. מקבילות לכך ניתן למצוא ברשימות הדורות שבסוף פרשיות בראשית ונח.
לגבי הלינק של אמשלום ישנה מקבילה ללינק מקביל בפרשת בא. אך בשונה משם שלקח הכותב רעיון נאה ועמו נגח את מהותו של "המספר המקראי" כאן לקח את הרעיון [הקרוב לוורטיזם מלפשט] והטעימו ברעיון שמצא אצל "המספר התלמודי". גם בהמשך אין סתירת מהות ממה שעם הרעיון נגח פסק הלכתי כי הלא התורה שבע"פ וההלכתית אינה צועדת בד בבד עם דיוק המקרא. בכ"ז יש להעיר על הדרישה לגמישות הלכתית כאשר היא מקשה על בני אדם, כאילו ישנה הנחה ראשונית שעל ההלכה למצוא דרכים שלא להקשות מדי וזאת למרות שהכותב מציין: עליו העיר: "אינני מתיימר להבין בשיקולים ההלכתיים והאחרים שהנחו את בית הדין". אין להיכנס כאן בנושא המסוים [גיורי של הרב דרוקמן] שיש לו אשכולות משלו וכן איני מתכוין לבקר את הכותב בטענה שיקוב הדין את ההר, כי איני מתווכח על ההנחה הראשונית אלא מציין כדבר מעניין שבעוד אצל אחרים ההנחה הזו אינה פשוטה כלל וכלל, אצל הכותב היא פשוטה גם מבלי שתהיה לו דעה על השיקולים ההלכתיים!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 12:26 |
|
| |
את זה כתבתי בשנה שעברה כעת הזאת בדף הקודם.
דרום חוקר
הפסקה האחרונה מסיימת את הרשימה בצורה שבה פותחת הפסקה הראשונה בלי למ"ד למה? היא השאלה
התשובה היא כי: הרי מנין הכללי של בני ישראל היה ידוע מהמפקד הקודם, עתה עמדו לחלוקה לצבאותם לשבטים.
הפתיח הוא בבני ראןבן הבכור יש לו כך וכך במספר הכללי ל שמעון יש כך וכך ליהודה יש כך וכך לאשר........
נפתלי היה השבט האחרון לא היה צריך לכתוב עם הל היות וכל ה נשאר הם בני נפתלי.
_________________
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
