|
|
| נשלח ב-26/5/2014 11:27 |
|
| |
מסורת סייג לתורה. פירש רבי יונה גירונדי: אלו מלא וחסר וטעמים שמסרו חכמים לתלמידיהם והם סייג לתורה שבכתב שלא תמצא הספרים חלוקים כי אם במקומות מועטים. סומכים על כתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד כי הינם קדומים ומאחר שהרמב"ם סמך על הגהות ודקדוקי בן אשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 11:33 |
|
| |
בענין המסורה השומרונית במסורה שלנו כתוב ומושב בני ישראל בארץ מצריים 400 שנה, כמה אקרובטיקות נעשו להסביר את האי דיוק הזה, הרי לפי החשבון הם היו רק 210 שנה. לעומת זאת במסורה השומרונית-(הלא נכונה) כתוב- ומושב בני ישראל בארך מצרים ובארץ כנען ארבע מאות שנה, איזו מסורה יותר נכונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 12:37 |
|
| |
דעואל (במדבר א, יד). פירש שד"ל: בדל"ת גם כן להלן י' כ', לא כן ב' י"ד שהוא ברי"ש, ובחומש שומרוני כולם בדל"ת, ובתרגום יוני כולם ברי"ש, ולדעתי עיקר שמו היא דרעואל, ולפעמים השמיטו ממנו הדל"ת ואמרו רעואל, ולפעמים השמיטו הרי"ש ואמרו דעואל; וכן עשו בעיר מנף שאמרו לפעמים מף (הושע ט' ו') ולפעמים נף (ישעיה י"ט י"ג) וכן מן דרדנים אמרו לפעמים דדנים (בראשית י' ד') ולפעמים רדנים (דברי הימים א' א' ז').
במסורה הגדולה - רעואל ב' בסיפ' וסימנהון: אליסף דמחנה ראובן במדבר ב, יד; לחבב בן רעואל במדבר י, כט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 12:45 |
|
| |
במסורה הגדולה - כל עניני לבני בר מן א' בני נפתלי; פקדיו ו' ובכללם שמעון במדבר א, כב.
תוקן על ידי מם80 ב- 26/05/2014 12:48:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 12:58 |
|
| |
מה שייך חוסר הל' בני נפתלי. למסורת, נפתלי היה אחרון הנפקדים- ולכן לאחר שחילקו את השישים ריבוא לשבט ושבט ל ראבן ליהודה וכו' היתרה שנשארה בסוף היה נפתלי. ולכן אין צורך בל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 13:02 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | בענין המסורה השומרונית במסורה שלנו כתוב ומושב בני ישראל בארץ מצריים 400 שנה, כמה אקרובטיקות נעשו להסביר את האי דיוק הזה, הרי לפי החשבון הם היו רק 210 שנה. לעומת זאת במסורה השומרונית-(הלא נכונה) כתוב- ומושב בני ישראל בארך מצרים ובארץ כנען ארבע מאות שנה, איזו מסורה יותר נכונה? |
|
"הפלגת בדבריך, החבר!" אמנם התיקון של "בארץ כנען" מופיע גם בתרגום השבעים* אך מוסכם על החוקרים כי זוהי תוספת האחדה (הרמוניזציה בלעז), שכן: א. מה שייך לתאר את ישיבתם בארץ כנען כחלק מהגלות?! והלא אליה הם רוצים לשוב! ב. "בני ישראל" ישבו בכנען כ- 33 שנה (דוק וחשב) - איך זה פותר את הבעיה?
אלא שתוך כדי כותבי זאת נזכרתי שכבר דנו באריכות בדבר, ומה לי עוד לעצבים?... ___________ * אגב, זה אחד מ- 14 הפסוקים המוזכרים במדרש חז"ל על השינויים שעשו לתלמי, שאכן מופיע בתה"ש שבידינו (אם כי בשינוי מסוים) - רוב השינויים שמנו חז"ל - ובראשם "אלהים ברא בראשית" - כלל אינם בתה"ש שבידינו (ראו דבריי כאן)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 13:12 |
|
| |
עברי אמנם התיקון של "בארץ כנען" מופיע גם בתרגום השבעים* אך מוסכם על החוקרים כי זוהי תוספת האחדה (הרמוניזציה בלעז), שכן:
לשם הבירור בלבד-הוספה מאוחרת? אולי לשבעים הזקנים קרה נס נוסף והיה ברשותם ס"ת התורה השומרוני? למחשבה בלבד- לפי השומרונים -הם מעולם לא גלו מהארץ, ולכן הגלות לא שבשה את המסורת שלהם,. אגב החוקרים שאותם אתה מצטט היו שומרונים? או יהודים פרושים, או נוצרים ? לענין הזה זה הינו הך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 13:28 |
|
| |
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. עיין מגילה ט עם פירוש רש"י, פירוש ראב"ע הארוך לשמות יב, מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 13:30 |
|
| |
קודם כל התכוונתי לתוספת הַאֲחָדָה, מלשון אחידות. לגבי ה"נס" שקרה - אכן כן! כלומר, הנוסח השומרוני בבסיסו הוא בכלל לא שייך לשומרונים אלא נוסח שהסתובב פה בארץ בימי הבית השני, ומתישהו הם התלבשו עליו והוסיפו שכבה דקה של תיקונים תיאולוגיים (כמו דחיפת "הר גריזים" לכל מקום...) - לכן מאוד ייתכן שהוא-הוא הנוסח שעמד לפני השבעים. אבל בנושא הזה שום דבר לא ידוע בוודאות ולכן בוא נניח שאכן בתורה היה כתוב "בארץ מצרים ובארץ כנען" - עכשיו נשאר רק להקשות על הקב"ה עצמו: מדוע לא כתב בפשטות כמה שנים נטו היינו במצרים?!?!...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 15:02 |
|
| |
כי גם חז"ל מונים את תחילת ה400 שנה מיום לידתו של יצחק, כי הוא היה זרעו של אברהם, וה' אמר לו גר יהיה זרעך.
מ אתה באמת חושב שלא הכרתי את המקורות? אני דיברתי פשט המובן- וזה דרש.
אתה ודאי מכיר את ההלכה ס"ת אם מתגלה שיבוש במילה הכתובה אם אפשר- להבין ואיך. הפתרון הוא לתת לילד לקרא ולראות איך הילד קורא את המילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 15:54 |
|
| |
ירוחם,
ניכר מדבריך ששכחת או שלא למדת את פירוש ראב"ע הארוך אשר פירש את המקרא כפשוטו בהרחבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 16:12 |
|
| |
לא ידידי מ לא שכחתי, זה פרושו של בן מאיר, ואני הבאתי את ההלכה כי התורה צריכה להיות מובנת לילד, וילד לא לומד תורה עם פרושו של ראב"ע.
אגב הפרוש הזה של ראב"ע מתאים לפרוש כי הגלות שלבין הבתרים הסתימה כבר בפ' וישב כי הרי יעקב היה גר בארץ אחרת הוא עבר שם עינוי כפי שהוא מפרט, וחזר ברכוש גדול,והדור הרבעי הם בניו חזרו לארץ. הכל כפי שנאמר בברית בין הבתרים. ולכן באמת ביקש יעקב לשבת בשלוה בארץ מגורי אביו, וגלות מצריים היא תוצאה של שנאת האחים ולא גזירת בין הבתרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 16:27 |
|
| |
פירוש ראב"ע:
ומושב בני ישראל חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר מקצתם, ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (ש"ב טו, ז), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות בית דוד. ומפרשים אמרו כי זה חשבון מיום שבת הארון בקרית יערים (ש"א ז, א - ב). וכתוב ויהי בשלשים שנה (יחז' א, א). י"א בן שלשים שנה נתנבא, וי"א ליובל, וי"א מציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן. ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלא יסוד ומשענת. וכתוב בעוד ששים וחמש שנה (ישעי' ז, ח). וזו הנבואה היתה בימי אחז, ומלכותו היתה שש עשרה שנה, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון. ע"כ הוצרכו המפרשים לומר, כי תחלת ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז, יא). ואחרים אמרו משנת הרעש, וכאשר חפשנו שנות שבא ישראל בימי יוסף ואחיו, הנה לא יגיעו מספר ימי הכתוב, כי אין ספק כי קהת מיורדי מצרים היה. ונחשוב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו, גם עמרם הוליד משה בסוף ימיו, והנה מספר חייהם מאתים ושבעים שנה, ומשה בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים, והנה הכל ג' מאות ונו"ן שנה, הנה חסרו לנו שמונים. והזקנים הוסיפו אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות, כי, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (ברא' טו, יג) אינו דבק עם וענו, רק עם יהיה זרעך שם, וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת: מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו). ואחר שמצאנו כתוב, שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה, ידענו כי חשבון מושב בני ישראל תלוי בקץ אברהם. והוצרך בעל סדר עולם לומר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן. והוצרכו המפרשים לומר, כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו, ז) איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת, אבל אחר זה נאמרה, ואין צורך לכל זה. רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק. ואלה השלשים שנה הנוספים, מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים ובא עם אביו אל חרן, כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם (שם יא, לא), ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים, ובא אל ארץ כנען והוא בן חמש ושבעים שנה, ולא שב אל חרן. והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה, שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר, כי לו נתנה ארץ הכנעני. ויהיה פסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו, ז) דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה. והנה פי' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים, ככתוב כמעט וגרים בה (תה' קה, יב), ואברהם אמר: גר ותושב אנכי עמכם (ברא' כג, ד). שלשים שנה וארבע מאות שנה. מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו:
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 16:35 |
|
| |
וזה הפשט לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2014 17:04 |
|
| |
גם רש"י ורשב"ם פירשו כראב"ע ופירושם פשוט וטוב.
|
|
|
|
|