| נשלח ב-24/5/2007 00:41 |
 |
| |
זילבר
אתה עד כדי כך תמים לחשוב שגוי שרצה להתגייר ולא נמצאה מתאים. וזאת לאחר שנים של לימוד
ומסכת של עניויים והשפלות שהוא נאלץ לעבור, לפני ניסיון הגיור.
שהוא יחזור ויהיה מעתה מאמין גדול בשבעת המצוות לפי הרמבם? אולי הוא יתחתן עם אשה עובדת ע"ז. ומה יה אז. על הבית דין, שלח בן אדם לע"ז.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 24/05/2007 0:39:08
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 01:08 |
|
| |
ירוחם,
אם אתה רוצה האמין באמונת חכמים כמוני ולא מצליח, תנוח דעתך. לפי הרדב"ז הידוע אתה אנוס בדעתך ולכן צדיק גמור. לא אמרתי שמחלון וכליון גיירו נשותיהם. זו מחלוקת ראשונים והתוס' בכתובות ז. כדבריך.
מה בכך עם אותו גר יחזור לע"ז? אין לנו דיני תוכחה וערבות כלפי בני נח ולכן זה לא שיקול הלכתי בהליך הגיור. ואדרבה, אם בטובתו של הגר עסקינן הרי אם יתגייר ואח"כ יחלל שבתות אנו מורידים אותו שאולה. הדינים המקילים במידת הוודאות והאמינות שהם מצריכים בקבלת המצוות לא עושים טובה לגר אלא טובה לעמ"י שלא יהיו בתוכו בני ניכר. ומה שב"ד מגיירים קטן כי זכים לאדם שלא בפניו, זה דווקא קטן שיתחנך למצוות.
אלפא
תוקן על ידי nmzilber ב- 24/05/2007 1:12:19
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 08:48 |
|
| |
.
ירוחם:
מדוע אתה מסיט הצידה את תשובתך הראשונה? מדוע אין טוב בעיניך לדבוק בכך ש"אלוהיה" יכול להיות, למשל, דיינים?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 11:53 |
|
| |
מואדיב
אני לא מסיט. אני נותן עוד תשובה, וחושב על האנשים שלא מקבלים את תשובתי הראשונה, ולכן השאלה היא על בתי הדין, המגיירים היום, שהתנהגותם פסולה בעייני בלשון המעטה.
זילבר
לא איני צדיק, בדעה ברורה ומבוססת אני לא מאמין בדברי החכמים, וזאת לאחר לימוד אינטנסיבי
וממושך של למעלה מפי שתים משנות חייך ויותר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 14:22 |
|
| |
חבר'ה מה קרה פה,
בועז מזהיר -
רות פרק ב פסוק ח
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ
רות מתבלבלת -
פרק ב פסוק כא
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
נעמי מתקנת -
פרק ב פסוק כב
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר:
[ירוחם אם אין לך הערות על פירושי הקודם בענין מחלון וכליון זה אומר שזה בסדר, או שזה אפילו לא ראוי להתיחסות]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 15:16 |
|
| |
אילפא
כרעיון למדני הרעיון הוא יפה מאד. ונאה הוא למחברו.
אני קצת סקפטי לגבי אמיתות הרעיון, שכליון יבם את רות. לפי הכתוב ,שניהם מתו יחד כנראה באותו יום. ולא כל כך נראה לי שאותה תקופה ובאותו מקום ששהו בני אבימלך, יבמו.
החג עסקתי בגמראות הנוגעות בנושא. כלל וכלל לא שבעתי נחת, מההיגיון של הגמראות
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 15:21 |
|
| |
ירוחם,
[הדגשתי שזו רק השערה, ותמכתי רעיוני במספר ראיות]
מה הבעיה שלך עם הגמרות? לא מסתדר לך שבעז רב עם מנוח דוקא לי כן, ואני גם יכול לומר לך למה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 15:34 |
|
| |
אילפא
תמכת את רעינותך מהתוספות. וגם ממדרש, שהם כמוך רק שערו , הרי אין הוכחה גם להם
השערתך לא פחותה בעייני מהשערתם
בעז צדק הוא צריך להזמין את מנוח לחאפלות שלו 80 פעם כשברור לו שמנוח לא יזמין אותו אף פעם?
הבעיה שלי היתה יותר הגמרא ביבמות על צורת קבלת וקביעת ההלכה. עמוני ולא עמוניה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
