נשא

כלת כתיב

במדרשים[1] איתא "ביום כלות משה, כלת, חסר כתיב, שהיו ישראל ככלה הנכנסת לחופה"

והנה בספרים שלנו כתיב עם וא"ו, ופשוט שיש כאן חילוקי מסורות (וכבר העידו הראשונים על הרבה מקומות שהמסורה שלנו שונה מדברי הש"ס[2]) וכ"כ הרשב"א (הו"ד בב"י[3]) מאירי[4] ומהרם חלאווה (קיד) וכן הביא מנחת שי מהריקאנטי ומהרמ"ה.

בזוהר רע"מ (פנחס דף רנד) וכמה מקראין מארי מתניתין אינון מרבין וממעטין כגון ריבה ומיעט, אוף הכי מרבין אל תקרי מה אלא מאה, אוף הכי אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם ודרשינן מניה שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד כדאיתא בקדושין, אוף הכי (במדבר ז) ביום כלת משה כלת דרשינן ביה, אי תימא דדרשינן לון מנהון, כיצד מאלפא ביתא ולא מעצמן דאנון לית לון רשו לאוספא ולא למגרע אות מניה דהיא ו' או לאחלפא את דא באת אחרא הא כתיב כלות מלא באורייתא מאן יהיב לון רשות למגרע אות מניה דהוא ו' הא לא אית הכא מלה דאתחליף באלפא ביתא אלא על אלין תיבין חסרין דאינון מלאים ומלאים דאינון חסרים ועל כל פירושין דיכלין למעבד לקשטא כלה בתכשיטין דילה קודשא בריך הוא מני למעבד כמה דיימרון ולמהוי מאמין לון הדא הוא דכתיב (דברים יז) על פי התורה אשר יורוך, לאומן דחתך מאני לבושין דמלכותא ועבד מנהון חתיכן סגיאין אינון דידעין אתרין דחסרין אלין חתיכות או אלין דמשתארין אינון מתקנין אינון לבושין ושוין אינון חתיכות דאתוספן באתר דמעוטין וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו והאי איהו על פי התורה אשר יורוך עכ"ל.

ובשער הגלגולים (הקדמה מ) ע"ד הנזכר בפרשת פינתס בר"מ דף רנ"ד ע"א, על פסוק ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ושם עצמו הקשו שהרי כלות כתיב בוא"ו, ותירצו דהכי כתיב חסר בתורה למעלה בשמים, ולא בתורה שנתנה לנו דנעו מעגלות עכ"ל ואנכי הקטן לא הבנתי היכן ראה דברים אלו בזוהר הנ"ל 

ומנחת שי הביא שהרמ"ע ז"ל בחיבורו הנקרא מאה קשיטה כתב כי ראוי היה לכתוב כלת משה ונכתב כלות כי נטל רשות להעלים הסוד שלא להחזיק טובה לעצמו וכו' ע"ש. וגם במאמר אם כל חי סימן ל"ה כתב שכן שמע מהמקובל האלהי מוהר"ר יצחק אשכנזי ז"ל. עוד כתב שם בספר מאה קשיטה שכן היה ראוי לכתוב הפילגשם ונכתב הפילגשים היא היו"ד שנטלה מן הושע בן נון בריש פרשת שלח לך והלא כבר קרא לו משה יהושע במלחמת עמלק וכו' וכן מעברים עם ה' דבני עלי מעבירם כתיב וכיוצא בו לא תימא שחלקו בעלי הגמרא עם ספרי המסורת אך העידו בגמ' על מקומות מיוחדים כי נעו מעגלותיה של תורה ואנחנו לא נדע וילמד סתום מן המפורש עכ"ל.

ובאור החיים (במדבר ז,א) כתב ביום כלות משה. רז"ל אמרו (במד"ר פי"ב) כלת כתיב, ורואני כי בספר תורה כתובה בוא"ו, ואני אומר כי דברי תורה כאלו וכיוצא באלו אינם נמסרים לכל מרים יד בתופשי התורה, כי יסובב הדבר הכפירה והזלזול בכבוד מורים, ויש לך לדעת כי סדר תורתינו הקדושה ותיבותיה ואותיותיה ספורות מזוקקות חצובות ממחצב קדוש ונורא נפלאים המה למכיר בהם ויותר פליאות נעלמים מעין כל, ואעירך גרגיר אחד והוא הלא תמצא כי יש אותיות נרגשות במבטא התיבות ואינם בכתב כגון יהושע כי במבטא ישנו להרגש של אות הוי"ו בין שי"ן לעי"ן ואינה במכתב, וישנה במקום שאינה נרגשת שהיא בין ה"א לשי"ן, והערה זאת תכונן דעת משכיל להכיר כי אותיותיה ספורות מזוקקות ואי אפשר להוסיף אפילו אות אחת הגם כי תצטרך למבטא הקריאה ותהיה נקראת הגם שאינה כתובה, ותהיה קרי ולא כתיב, וקבעה התורה הוא"ו שלא במקומה להעיר בנסתרות, ואולי כי מזה השכילך שנתכוון לצרף שלשה אותיות משמו יתברך בשמו של צדיק, ולסמוך שי"ן ועי"ן להעיר אל ש"ע נהורין, ואם היה מסדר וא"ו במקומה היתה נפסדת הידיעה בדבר כי לא פורש, והנה מביני מערכות האותיות המה ישכילו משבצותם והם האומרים כי כלת כתיב והוא"ו היא מושאלת שם בהשאלה, והמשכיל יבין כי הוא סודו של משה אשר מתיחדת לו וקיימה בו נקבה תסובב גבר (ירמי' לא), וזה שיעור הדברים כלת כתיב פירוש תיבה זו של כלות זה פירושה קח מהכתוב כלת כדי שתבין אשר תכוין אליו התיבה ואות הוא"ו היא בחינת החתן, והוא סוד נעלם וא"ו תוך כלת והבן. ודרשה זו אין אדם דורשה מדעתו אם לא תקדים ההכרה בדברים על בוריין ואמיתותם מפי מקבלי תורה וסודותיה ורמזיה:

והמהר"ל (גור אריה, במדבר ז,א) ככלה הנכנסת לחופה וכו'. ואע"ג שבכל הספרי' נכתב כלות בו א"ו הכי פירושו מדכתיב כלות ולא כתיב ביום כילה להקים המשכן אלא לדרוש לשון כלה והא דקאמר כלות כתיב רוצה לומר שלא כתיב כילה שאז לא נוכל לדרוש לשון כלה שהרי יש יו"ד בין הכ"ף ובין הלמ"ד אע"ג שאין היו"ד כתובה כיון שהחירק הוא במקום היו"ד כאילו היו"ד כתובה אבל עכשיו שכתב כלות נוכל לדרוש לשון כלה עכ"ל.

במדבר פרק ד

(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹותם 
(לד) וַיִּפְקֹד מֹשה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם

א. מדוע השוני בלמשפחותם לבית אבותם אצל גרשון?
ב. מדוע רק אצל קהת מופיע ויפקוד משה ואהרון ונשיאי העדה?
ג. מדוע בהמשך  לבית אבותם למשפחותם, חוזר לתיקונו?

 וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:

הסוטה!
הרי עצם קיומה של המצווה הזו- היא אנטי תזה להלכה שהתקבלה- לא בשמיים היא- כאן ניתן הרי לשמיים להכריע בבעיה משפטית של נאמנותה או כשרותה של האשה- דבר שבצורה נורמלית ניתן בעצם לבית דין- אולי התורה רומזת כאן לרבי יהושוע- טעית רבי! לשמיים יש עדיין תפקיד בפסיקה ההלכתית- אפילו בין אדם לאשתו ואפילו לסוטה?

לגופו של סיפור הסוטה- הדבר הרי מקומם- איש חושד באשתו, מזהיר אותה, ולאחר מכן עוברת עליו רוח קנאות, הוא מביא את אשתו לכהן לעבור את הטכס המשפיל והמבזה הזה- מחריד ממש איך שהגמרא מתארת את הסיטואציה המשפילה.
נניח מגיעה לה. אבל אם האשה נמצאה כשרה- יש לה אישור כשרות.
מה עם הבעל הקנאי הקריזיונר אולי הכל מתוך מוחו הקודח-הוא יכול לעשות לאשתו מה שהוא זומם ולהכנע לקריזות ולעצבים שלו? אין עליו שום עונש על מה שהוא גרם לאשתו,  הוא -כלום -חופשי- הולך הביתה ? זה לא מעצבן? אותי השבת זה מאד עיצבן.