מה למדנו השבת בחז"ל
שלום בית עד כמה ?
איש איש: לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך ביתך נשפך יין הוי ותרן אל תהיה מקפיד להריב עם אשתך, אם יקרה איזה
נזק בבית וכו' אבל אם שמעת דבר אשתך (בענין ממזרות שתגדל ילדים לא שלך ?! max) קום כגבר למי שגבר את הוי
גבר לכך נאמר איש איש (כמדב"ר פ"ט כ)
(קצת רציונליות)
איש איש: הרבה פורשין לים ורובן חוזרין יחידים הם שהולכים ולא חוזרין כך הרבה נוטלים נשים רובן מצליחין ויחידים נכשלים וחוטא ילכד בה (קהלת ז כו) (במדב"ר פ"ט ד)
ע"ז יותר חומר מניאוף (לך תסביר את זה לקנאים, הרי כל האיסור להתחתן עם גויים היא בגלל ע"ז)
איש איש: כי תשטה אשתו לפיכך משה מזהיר לישראל על פרשת סוטה שכל המזנה על אשתו כאילו עובד ע"ז שנאמר (איוב לא ט) אם נפתה לבי על אשה ואין פתוי אלא ע"ז שנאמר (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכל המזנה על בעלה כעובדת ע"ז שנאמר (משלי כ יז) העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה לפיכך הוא כופל עליה איש איש (מדרש הגדול)
לדייר היקר הנה עוד חז"ל שאומר שעבירה היא לא שכלי ושטות דווקא לומר לנו שעבירות הם נגד השכל הישר,
כי תשטה אשתו: ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו תשטה (מלשון שטות) כתיב (סוטה ג)
לעיקר הבעיה של ניאוף (ולא מה שאנשים חושבים "בגידה" וכדומה שזה אפשר לוותר לפעמים, וגם בהלכות סוטה ממש כך,)
ומעלה בו מעל: ב' מעילות הללו למה, אחת שהיא משקרת בהקב"ה והשנית שהיא משקרת בבעלה כיצד משקרת בבעלה שהיא אומרת על הממזר שהוא בנו ואינו בנו והוא יורש את נכסיו כיצד משקרת בהקב"ה שהקב"ה אמר שהממזרים לא יקחו חלק בארץ אלא בן שהוא מיוחס אחר אביו והיא אומרת על הממזר שהוא בן בעלה ונותנת לו חלק בארץ (במדב"ר פ"ט ח)
גם על אותו דרך
ומעלה בו מעל: מעילה כפולה שמעלה בו בנפשות ובממון שהביאה לו נפשות אחרות שאינם שלו וסבור שהוא שלו ולקחת לו ממונו ד"א שמעל בו בזכרים ובנקבות ממזרים ד"א בעוה"ז ולעוה"ב פירשה הימנו בשני עולמות (במרב"ר פ"ט י)
כראיה לזה אני מביא את הגמ' בעניין לגבי הלכות סוטה,
תלמוד בבלי מסכת סוטה פרק ד - ארוסה [דף כג עמוד ב]
ואלא שכבת זרע ל"ל? מיבעי ליה לכדתניא: ש"ז - פרט לדבר אחר. מאי דבר אחר ? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה. אמר ליה רבא: שלא כדרכה, +ויקרא יח+ משכבי אשה כתיב! אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא? אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ"ד: העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא, היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה, אלא למאן דאמר: (דאמר) העראה זו נשיקה, מאי איכא למימר? לעולם לשקינא לה דרך אברים, ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד, קמשמע לן.
ועד ראיה מעניינת,
תלמוד בבלי מסכת סוטה פרק ד - ארוסה [דף כג עמוד ב]
ואלא למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה, דאין זנות בבהמה.
_________________
 |
|
|
