|
|
| נשלח ב-5/6/2011 11:27 |
|
| |
[תלמיד,
התרגום נועד למרביתו המוחלטת של הקהל - יהודים (לגמרי, מבטן ומלידה, בכל מהותם ומהותנותם...) שלא הבינו את שפת התורה אלא דיברו, כמנהג העולם, ארמית.]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2011 11:32 |
|
| |
אמשלום ליהודים אלו אסור להגיד שנושאים להם פנים, אבל לדוברי העברית מותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2011 11:53 |
|
| |
אני רואה שאף אחד לא מתיחס לשאלתי מאיפה לוקחים הכהנים להגיד לברך את ישראל באהבה.
חתנו ותלמידו של הרמח"ל מסביר כי כתוב-
במדבר פרק ו
(כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: ס
המילה - אָמוֹר - בצרפתית פרושה אהבה, יכול להיות שבעצם זו מילה עברית שנטמעה בצרפתית- כמו הרבה מילים עבריות אחרות- לא תרגום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2011 23:24 |
|
| |
שאלה קשה שהתחבטתי בה בפרשת נשא.
קצת אחרי תחילת הפרשה משה מצטווה בשילוח הטמאים מן המחנה - זב, מצורע וטמא מת.
חז"ל מסבירים שמצורע יוצא לגמרי, גם ממחנה ישראל, זב אסור ממחנה לויה והלאה וטמא מת באוהל מועד.
הקושיא היא מפרשת פנחס:
וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה. וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם. וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם. וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ.
כמובן שרש"י על אתר כותב שמחוץ למחנה כאן הכוונה מחוץ לעזרה. אבל מי שיכול להצהיר שזאת אכן כוונתו הפשוטה של הפסוק - שיקום!
יש לי תיאוריה בעניין אבל רציתי לשמוע אם יש כאן עוד הסברים (מיימוני, מישו?)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 00:21 |
|
| |
ירוחםשמ כתב חתנו ותלמידו של הרמח"ל צ"ל חותנו? ילדו של הרמח"ל נפטר בגיל קטן (איני זוכר אם היה בן או בת)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 12:07 |
|
| |
תחזל הצדק איתך- כך קיבלתי את המידע- הראשון. גם לי זה צרם- ובדקתי במקורות אחרים- ואכן שמו של המקובל היה ר' משה דוד ואלי. חברו של הרמח"ל, בבדיקה נוספת התברר לי כי את הזיהוי של אמור עם המילה הלטינית אהבה. כבר כתבו לפניו מעל 200 שנה ו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 12:12 |
|
| |
יונתן מדוע מפרשת פנחס יותר קשה לך מאשר בפרשת נשוא? הלא כאן כתוב מחוץ למחנה וחז"ל מחלקים לשלוש מחנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 10:56 |
|
| |
בפרשת סוטה נאמר: יב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. יד וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. לפי חז"ל, וכך נראה גם מהמשך הדברים, שמדובר שאשה שלא ידוע אם זינתה או לא. מדוע אם כן לא נוסח בפשטות: אשה שנסתרה ובעלה אינו יודע אם נבעלה, הוא לוקח אותה אל הכהן וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:14 |
|
| |
הפסוק מדבר -על הקנאות של הבעל, לקנאות אין הגיון נורמלי רק ההגיון הסוביקטיבי של הקנאי,-האומר כי בראש וראשונה התיחדה עם זר, למרות התנגדות בעלה. ועל כך כבר מגיע לה עונש. בין אם זינתה ובין שלא. אשה צריכה לדעת את מקומה- אם הבעל אומר לה משהו היא צריכה לציית. ברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:43 |
|
| |
הפסוק מדבר על "או-או". גם על מקרה שכן היה באמת וגם מקרה שלא. (אולי להרגיע את הבעל שחשד את אשתו לחינם, שגם אז התורה אומרת שהיה צריך להביא אותה)
בעל: אה"נ אבל בפרשת פנחס זה הרבה יותר קשה...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:56 |
|
| |
בשביל להרגיע את הבעל. מבזים ומשפילים את האשה, השפלה נוראה, העיקר שהבעל ירגע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2011 12:59 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | יונתן מדוע מפרשת פנחס יותר קשה לך מאשר בפרשת נשוא? הלא כאן כתוב מחוץ למחנה וחז"ל מחלקים לשלוש מחנות. |
|
השבת חשבתי על עוד שאלה - אם הפסוק בפרשת נשא מדבר על 3 מחנות למה הקב"ה לא אמר: "כל צרוע וכל זב וכל טמא"? הרי גם סתם טמא אסור במחנה שכינה...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2012 21:42 |
|
| |
שבוע טוב במדבר פרק ו (ו) כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיקֹוָק עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
(ז) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:
(ח) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק
האם הוא קדוש יותר מכהן הגדול? שהוא כט מטמא לאביו והשאר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2012 21:59 |
|
| |
לאביו ולאמו לא יטמא הכהן הגדול מאחיו , אמור
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2012 22:23 |
|
| |
בליצר צודק- השאלה חוזרת לכהן רגיל. כהן הדיוט משרת בקודש מקריב קרבנות בבית המקדש, הוא כן והנזיר לא?
|
|
|
|
|