נשא

שאלה קשה שהתחבטתי בה בפרשת נשא.

קצת אחרי תחילת הפרשה משה מצטווה בשילוח הטמאים מן המחנה - זב, מצורע וטמא מת.

חז"ל מסבירים שמצורע יוצא לגמרי, גם ממחנה ישראל, זב אסור ממחנה לויה והלאה וטמא מת באוהל מועד.


הקושיא היא מפרשת פנחס:

ירוחםשמ כתב
חתנו ותלמידו של הרמח"ל
צ"ל חותנו? ילדו של הרמח"ל נפטר בגיל קטן (איני זוכר אם היה בן או בת)

בפרשת סוטה נאמר: יב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.  יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.  יד וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. 
לפי חז"ל, וכך נראה גם מהמשך הדברים, שמדובר שאשה שלא ידוע אם זינתה או לא. מדוע אם כן לא נוסח בפשטות: אשה שנסתרה ובעלה אינו יודע אם נבעלה, הוא לוקח אותה אל הכהן וכו'.

הפסוק מדבר על "או-או". גם על מקרה שכן היה באמת וגם מקרה שלא. (אולי להרגיע את הבעל שחשד את אשתו
לחינם, שגם אז התורה אומרת שהיה צריך להביא אותה)

בעל:
אה"נ אבל בפרשת פנחס זה הרבה יותר קשה...