צדיק בינוני ורשע [תניא פרק י]

לכל אחד מהם יש 2 נפשות.
נפש אלוקית ונפש בהמית.

לכל נפש יש כוחות = שכל ומידות

וגם לכל נפש יש לבושים = מחשבה דיבור ומעשה.

והנפשות נלחמות זו עם זו.

---------------------------------------------

רשע = אחד כזה שהנפש הבהמית לפעמים מנצחת את הנפש האלוקית בתחום הלבושים, והוא עושה עבירות בפועל.

בינוני = אחד כזה שהנפש האלוקית תמיד מנצחת את הנפש האלוקית בתחום הלבושים. יש לו מידות רעות אבל הוא לא עובר עבירות בפועל.

צדיק = שהנפש האלוקית מנצחת גם בתחום הלבושים וגם בתחום הכוחות השכל והרגש.

הוא צדיק שאינו גמור כי אהבת ה' שלו איננה בשלימות.

והוא נקרא צדיק ורע לו כי יש לו עדיין רע.

אבל הוא לא מרגיש את הרע הזה.

הוא לא מרגיש אבל האמת היא שיש שם עדיין רע.

אבל זה בכמות כל כך קטנה כך שהנפש האלוקית אוהבת ועובדת בשקט.

ונידמה לו שהוא גירש את הרע לגמרי.

ההוכחה שנשאר רע היא שהרע לא הפך לטוב.

נפש הבהמית מורכב מחומר ומצורה.

יש כח המתאווה, ויש צורה לכח המתאווה שהיא תאוות לענייני עולם הזה.

המושגים הראשוניים של נפש הבהמית הם ענייני העולם הזה,
 
ולכן מה שמוגדר אצלה טוב זה עניינים שנמצאים בתחום העולם הזה.

ולכן הכח המתאווה מצטייר בציור של תאווה לתענוגי העולם הזה.

אז מה היא העבודה?

להפשיט לגמרי את כל הלבושים של תענוגי עולם הזה.

ואז בינתיים החומר של הנפש הבהמית נשאר ללא צורה.

גם צריך למאוס בתענוגי עולם הזה.

ורק אז, כאשר אין ציור של תענוגי עולם הזה, וגם יש מיאוס בהם, רק אז אפשר להפכו לטוב.


למשל בשבת יש דין בשולחן ערוך לענג את השבת באכילת מעדנים.

אבל הצדיק מתענג רק בתורה ותפילה וזה כל תאוותו ומזה הוא רוצה להתמלא בשבת.

ובשבילו זה צער גדול ביום קדוש כזה לאכול, ולכאורה יש כאן בעיה [קושיה].

[לאנשים שכמונו קשה להבין את התרוץ, אבל לפני כן קשה לנו להבין גם את הקושיה]

מדוע הצדיק מואס בתענוגי עולם הזה?

הוא מואס בהם מהסיבה שהם נשפעים מהסיטרא אחרא.

וכל מה שבא מהסיטרא אחרא - הצדיק הגמור שונא אותו בתכלית.


צדיק שאינו גמור גם כן שונא את מה שבא מהסיטרא אחרא [למרות שאין לו תאווה] אבל אין הוא שונא אותו בתכלית.

ואדמור הזקן כותב בתניא שאם אין שנאה בתכלית אזי מוכח שיש איזו אהבה לשם למרות שקיימת גם שנאה.


וגם מוכח שלא הוסרו לגמרי הבגדים הצואים.


באיזשהו מקום עמוק בלב נשאר איזה אהבה לענייני העולם הזה.

ולכן הנפש הבהמית שלו עדיין לא נהפכה לקדושה.

דוגמא:

יש אנשים שאומרים עליהם שהם קצו בחייהם.

לכאורה אין כזה דבר כי כל אחד אוהב לחיות.

רק שאצל האנשים האלו [לא עלינו] יש כל כך הרבה דברים לא נעימים, ומצד זה הם מואסים בחיים.

 משל :

אם נניח שיש לפנינו לחמניה שנאפתה במאפיה מסויימת.

וידוע לנו שהמאפיה הזו היא מאפיה שנגזלה לפני כמה ימים מיהודי ע"י גויים אלימים.

אזי ציור התאווה ללחמניה הזו נמחק.


הלחמניה עצמה משולה לחומר פשוט שאיננו מאוס בעצם , ויש גם את הסיפור ( העניינים שעומדים באחוריה) שהוא עצמו מאוס. 

הלחמניה היא טעימה בעצם, אבל יש עניינים אחרים שמתגברים על זה.

כך אצל הצדיק שאינו גמור, בפנימיות הלב יש לו איזה תענוג מהלחמניה.

---------------------------

אצל הצדיק הגמור כנראה אין 2 עניינים.

סיפור:

היה יהודי בעל מדריגה די גבוהה, אמנם לא צדיק.
וכל סביבתו כולל הגויים ידעו שהוא אדם גדול.

ובסביבה היה גם מכשף אחד שרצה והצליח לבצע כישוף ולהכניס איזו מחלה באותו היהודי שנקרא "הרב פסח".

וכשהרב פסח התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר אצלו, הוא הלך מייד לליובאוויטש ונכנס לאדמור הצמח צדק.

הצמח צדק הוציא תפוח ושאל את הרב פסח אם הוא אוהב את התפוח.

הרב פסח ענה שכן.

והצמח צדק התחיל ללחוץ אותו ואמר לו בפליאה שלא יתכן שיהודי עם נשמה אלוקית בנו של אברהם יצחק ויעקב יאהב תפוח."אתה לא מתבייש?"

אחר כך שאל שוב אם אוהב את התפוח והרב פסח ענה שכן.

וככה כמה פעמים עד שכשהצמח צדק שאל אם הוא אוהב את התפוח ואז הרב פסח הקיא.

וככה גם המחלה הזו יצאה ממנו.

על כל פנים אצל הצדיק הגמור אין כאן 2 צדדים.

אין לו את הלחמניה לחוד ואת סיפור הגזילה לחוד.