לפנים משורת הדין?

בוגי

חשבתי רבות על הדוגמא בה אתה מביא את מעשה פנחס
בהריגתו את כזבי וזמרי הלכה לרבים - שאין הורגים.ואי מורין כן - לפנחס המקנא באמת לכבוד השם. יש אומרים שפנחס הוא אליהו

ובכן בספר "תנא- דרבי אליהו"נמצא כתוב:

" כשאמר הקב"ה לאליהו: מה לך פה, אליהו? היה לו לומר לפני הקב"ה: רבש"ע! בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם, יצחק ויעקב, ולא די שלא אמר כן, אלא אמר: קנוא קנאתי לה' צבאות כי עזבו את בריתך וגו. מיד התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומין ואמר: כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתם, שנאמר: צא ועמדת בהר סיני.המתין לו ג' שעות,- ועדיין הוא עומד בדבריו הראשונים, ואמר שנית: קנא קנאתי וגו'. באותה שעה אמר הקב"ה לאליהו: לך שוב לדרכך,,, "

ומצאנו באליהו שקנא לכבוד השם, זכור לטוב, מדת הרגזנות ואף על פי ששמש בה כופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו חכמים: שהשם לקחו ואמר לו, שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן, מי שיש לו קנאה כמו שיש לו כי ימיתם.

שמונה פרקים פ"ז

השאלה היא: האם הקב"ה דורש קינאה זו שהיא בודאי בשני המקרים גם של אליהו וגם של פנחס בקנאה הזאת לכבודו?





תוקן על ידי - איקה - 11/3/2002 6:38:37 PM

האשכול הוקפץ כדי לישב את הסתירה שרוח דרומית טוען שהיא לא קיימת, והנסיון להכפיש, ולהוכיח כי דבריו של ליבוביץ אינם תואמים את דברי וכוונת חז"ל, הרמב"ם, ובכלל את התורה וכי הוא המציא "פירוש חדשני" מקורי שלא מתבסס על התורה בכלל – הסיבה בגללה אני טורחת להגיב למרות הצהרתי שלא אגיב היא שאלות שנשאלתי באישי, ואין לי דרך אחרת להסביר כיון שאין לי הודעות יוצאות במסר האישי, אני מרגישה שאני חייבת תשובות לשואלים. מאידך עקב המחיקות את הביטויים הלא ראויים שלי ,והשארת האשמות שמוטחות לעברי ומניעת הזכות להגיב עליהם, אין לי חשק רב להשקיע, ומאידך לשואלים מצאתי אשכול שבו אפשר להמחיש את כוונותיו של האמיתיות של ליבוביץ, ולא סתם הבאת דבריו, והוצאתם מהקשרם האמיתי תוך כדי הסבר בנושא מסויים : משפטים קצרים שמשויכים בדרך כלל לרעיון כללי.

כל מי שמתיימר להכיר את הרמב"ם ברור לו שכל חיבוריו קשורים זה בזה,ומשתלבים זה בזה,וחשוב ללמוד את הכלל והעיקר עליו הוא מדבר מכלל חיבוריו. יש פעמים שבחיבור מסוים הוא רומז על הרחבה שנכתבה בחיבור אחר, ובחיבור הנוכחי הוא כותב בקצרה ומזכיר אותו כבסיס לדברים אותם הוא יסביר בהמשך. והרמב"ם בעצמו טורח ומסביר את מה שהוא יודע שתלמיד חכם יבחין בו,אבל ידע לתת את המשקל הנכון, מה שסכל הערמומי מציבור הרבנים לא יבחין כמו רוח שמוצא "התפתחות" או שינוי בעמדות של הרמב"ם מפני שהם באמת מוצאים סתירה כפי שרוח נתן את הדוגמא במורה הוא "נותן חשיבות" לטעמים, ובמשנה תורה הוא כותב שתכליתה לעשותה.זאת הסתירה שמוצאים בדבריו. אי אפשר להבין את המורה בלי ללמוד את משנה תורה או מבלי ללמוד את כל ההקדמות אותן חיבר, כי זאת תורה משולבת. וספריו אמנם "מתפתחים מבחינת הרחבת הרעיון, אבל אין שינוי בנקיטת עמדה הפוכה או נוגדת, ההתפתחות היא של אדם באשר הוא אדם, שמתבגר ומבין דברים לעומקם, אבל הבסיס הוא אותו בסיס עקרוני.ורוח הדברים בכל כתבי ההלכה והפילוסופיה תואמים ואין בהם סתירה, רוח אחת בהם.ואין שום סיבה שהרמב"ם יקדיש להסברים בדבר סתירות אם הם אינם קיימות, מה גם שב"תשובות הרמב"ם" הוא עונה לעובדיה הגר בדבר טענותיו על סתירה בדבריו, או לגבי דברים שהוא אומר והגמרא אומרת את היפוכם.



"כל שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם!" דברי הרמב"ם שרוח מצטט
ולעומתם דברי ליבוביץ "לא תתכן הכרת ה' אלא באמצעות המצוות" אז מי שקרא את האשכול מבין שלא יתכן לתת לשמיטה טעם פסיכולגי או אינטרס תיאולוגי- שהרי טעמה האמיתי הוא חינוך האדם להגבלת יצר הקניין של האדם באשר הוא אדם.ואז מה עוזר הטעם אם המצווה לא מקויימת במעשה? הרי התורה היא מושלמת ואם ישנה מצווה מדאורייתה יש להתיחס אליה בכל הרצינות. ככה שלא תתכן הכרת ה' מבלי קיום המצווה הזו בפועל.
עצם ביצוע מצוות השמיטה הוא הקובע את "התיקון" שאדם חייב לתרגל כדי להגיע לשלמות – ולכן ליבוביץ אומר "עצם הביצוע הוא הקובע.
גבורה אמיתית איננה גבורה קרבית, שהיא מצויה הרבה בקרב כל העמים כמו בין היהודים, , הגבורה הגדולה באדם הוא כיבוש היצר, במקרה הזה מדובר על יצר הקנין, שזוהי השלמות הכי פופולרית שבני האדם רוצים להשיג והוא אף חזק מהיצר הסקסואלי.בתהילים נאמר "עושי כוח עושי דברו" =" וזה דבר השמיטה (דברים)"דבר כנגד דבר וכי יש לך כוח גדול מכוחן של אלו המשמיטים שרואין שדותיהם כשהן מלאין זרעים, וכרמיהן שהן מלאים ענבים, ובני האדם ובהמות וחיות נכנסין לתוכן ואוכלין ומחריבים אותן ואינן גוערין בהן, יש לך גבורים מאלה? ועליהם נאמר: "טוב ערך אפים מגבור" (משלי, טז/לב)

במשל על ארמון המלך שרוח הביא הוא מדבר על עמי הארץ , שלא משתמשים בחלק השכלי העיוני של נפשם, ולא על אלה שלמרות שהם מכירים את טעמי המצוות, לא עצם ידיעת טעם המצווה הוא הגורם לביצוע אלא, הידיעה שה' אמת, ומקיימים מצוות מפני שזאת האמת.

אני מקווה שהאשכול יענה על "המצאותיו" של רוח על ליבוביץ.
סליחה על מינימום השקעה, אבל המוטיבציה...זה כבר לא זה

אגב, לפני הבחירה של הרב מצגר שהרב אלישיב תמך בו דובר על זה שהוא יוזם קיום בפועל של שנת שמיטה. רעיון יפה! וראוי להערכה אבל מי יתן לו מי תורה תורה אבל עד הכסף, גם אצל החרדים המתיימרים להאמין בהשם יתברך "גם במגרש שלהם mony is the name of the game-

התורה מקויימת במעשים לא בדעות.וה"התקפה" שלי על מיימוני ורוח בדבר "הבנת הרמב"ם" לא היתה מפני שהאמת שלי מועדפת על האמת שלהם, אלא, שיש דברים שהם נכונים אובייקטיבית.

ותודה לכל המעודדים



תוקן על ידי - איקה - 09/10/2003 21:38:09

לאיקה



סיפורך על הרב עובדיה יוסף הוא בשו"ת יביע אומר חלק ח - יו"ד סימן לב,"נשאלתי אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה הלכה אצל רופא אחד ועשה לה הפלה מלאכותית, ואח"כ עברה משם לעיר אחרת, וחזרה בתשובה שלימה בשמירת תורה ומצות, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה לו בן זכר. והנה הביע רצונו לקיים מצות פדיון הבן כהלכת גוברין יהודאין, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה כבר מאיש אחר והפילה כשהוכר עוברה, והאשה באה אל הרב המקומי וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה לאברך הנז', ושאל הרב האם חייב הוא להודיע לבעלה, כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו כל הקורות לאשתו קודם נישואיו, יופר שלום הבית, ועלול הדבר קרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואחריתה מי ישורנה, שאולי יבאו גם לידי גירושין, או שמא יש לומר גדול השלום שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, (סוכה נג ב), ולכן שב ואל תעשה עדיף".

ובסוף תשובתו כתב: "טוב שלא לגלות לו ולא כלום, כדי שלא לגרום חשש גירושין בין הזוג, ועכ"פ ודאי שיהיו מריבה וקטטה וביטול שלום הבית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה. וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות, שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, והרי אם יגלו הכל להאב יצמח מזה בזיון ופגם גדול, והתורה התירה למחוק שם שמים שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אלא יניחו את האב שהוא אנוס בדבר לעשות הפדיון בברכות, ויחיה עם אשתו בשלום ובמישור בהשקט ובטח. ונכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, והיודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות לאשה האם הפילה איזו פעם? וכו'. לבל תצטרך לשנות מפני השלום, בפני הקהל הרב הנמצאים שם בשעת הפדיון. [וכעת ראיתי לידידי הרב הגאון הראש"ל רבי אליהו בקשי דורון שליט"א בספרו בנין אב ח"ב (סי' נד - נה) שדן ג"כ בשאלה זו, והעלה כאמור לעיל. ע"ש]. סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. והנלע"ד כתבתי.



כתבת: "או שמא לוותר על קיומה של חקלאות יהודית עד ביאת הגואל, בה תמצא הבעיה את פתרונה בסייעתא דשמעייא, מברכת השפע של השנה השישית",

"ברכת השפע של השנה השישית", בימינו, הוא אחד הלוקשים המואכלים כל 7 שנים, מאחר שהבטחת "וציויתי את ברכת", היא רק כאשר השמיטה היתה מדאורייתא, ולא כשהיא "זכר לשביעית" וכפי שהיא בימנו, ראי סמ"ע חו"מסימן ס"ז ס"ק א, "דדוקא בזמן שהיה שמיטה ויובל נוהג מן התורה היה מקויים בהם הברכה לגדל בשנה הששית לשלש שנים".

וכך משמע גם מדברי הגמ' (חולין דף ז עמוד א), "אמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית".



לרציו.

טעית: מכירת החמץ הראשונה, היא אכן בתוספתא, אך לא כדבריך, והיא בתוספתא פסחים (ליברמן) פרק ב הלכה יב, "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה".(על השתלשלות מכירת החמץ, ראה הרב זוין, המועדים בהלכה, מעמ' רמה ואילך).



אלה שהנהיגו את המכירה לא דאגו לחמץ שאותו לא יכלו למצוא, חמץ זה היה מתבטל בעת אמירת כל חמירא, מכירת החמץ נכנסה "בטעות", כדי להגן על חוכרי החוות, בתי המרזח ומבשלות השיכר.

מכירת החמץ מקובלת אצל הרבנים, ולא מכירת קרקעות המדינה, אולי מפני שממכירת חמץ הם עושים כסף, ממכירת הקרקעות הם מפסידים כסף,

נישטאיך


ניחשתי שאתה תבין על מה אני מדברת, אבל האמת היא שאני מצפה שמיימוני יגיב על דברי.אחרי ששלח לי הודעה במסר האישי,כי עלי לנסות להסביר ולא להתקיף - אז הנה הסברתי.

בוגי, הסיפור אותו הביא נישטאיך בדבר פדיון הבן, שבו ראוי הרב עובדיה לשבח- והוא אינו בדיוק הסיפור אותו הביא מיימוני בו נמנע מלהזכיר את שם הרב מחשש לגנאי.


שבת שלום וחג שמח




תוקן על ידי - איקה - 10/10/2003 13:51:37

איקה, חג שמח

את "תכלית ידיעתה לעשותה" הרמב"ם לא כתב גם במשנה תורה, אלא בהקדמתו לפרק חלק (כפי כשבר כתבתי באשכול "תורה שלא לשמה".

אני מבין שלשיטתך, צריך להתעלם מכל הדברים הברורים שהרמב"ם כתב במורה הנבוכים, בגלל משפט בודד שהוא כתב יותר מ 20 שנה קודם לכן. אני מקווה שאת מבינה לבד את האבסורד.

לענ"ד, ניתן לזהות מגמה אצל הרמב"ם (ואני כותב זאת בפעם השלישית) כאשר בזמן שכתב את פירושו למשנה הוא העמיד את תכלית המצוות על עשייתן, לאחר מכן, כשכתב את המשנה תורה הוא המליץ לקוראיו ליתן טעם תכליתי לעצם הציווי (הוא משתמש בביטוי "ראוי" בהלכות מעילה ו"יכול" בהלכות תמורה, ולכן יש לראות זאת כמלצה בלבד) ובמורה נבוכים הוא כבר זיהה את חוסר היכולת להעניק טעם למצוות כחולי נפש.
מגמה זו משתלבת היטב במגמה של רציונליזציה שהוא היה נתון בה לאורך כל חייו (בניגוד למה שטופלים עליו כאילו בסוף ימיו הוא החל ללמוד קבלה...)
ניתן לזהות מגמה זו בין היתר בכך שבמהדורה הראשונה של פירוש המשנה הוא כתב שאם מחבר ספר שיעור קומה כיוון בדבריו לאור הנברא אין בכך כלום. מאוחר יותר הוא כיסה את דבריו אלא בכתם גדול של דיו (הטופס של הרמב"ם נמצא בידנו בטוהר כתב ידו) וכתב במבקום אחר שזהו ספר שמצווה גדולה להאבידו מן העולם.
כמו כן בצעירותו הוא סבר שהשפות הן תולדה של האקלימים ובמורה הוא סבר את ההיפך (שהן הסכמיות) וכינה את דעתו הקודמת כדמיון שווא (ואצל הרמבם דמיון שווא הוא דבר חמור).
כך לענ"ד אותה מגמה גם עם המצוות וטעמיהן.

חג שמח

יהיה קשה, אבל מה לעשות אתה כנראה השיעור שאני צריכה, כדי לגלות יותר סובלנות, ואפילו לאלה שלא יבינו, גם אם אסביר 1000 פעמים (זה לא אישי)

תפסת אותי בטעות חמורה, הוא כתב את זה כפי שאמרת, איפה זה כתוב אתה זוכר, רק את החשיבות שיש לעיקר הזה שהוא חוזר עליו מאתיים פעם, את זה אתה לא זוכר, אני אחפש את כל הפעמים בהם הוא אומר את אותו דבר בצורה אחרת וגם באותה צורה, תאמין לי אני מכירה את כל הכתבים שלו ואת כולם אני לומדת, ואין סוף למה שניתן ללמוד מהם, ומה שעוד נשאר ללמוד < ואולי נישטאיך יביא אותם במקומי? מסכים נישטאיך? >

ברור שיש להתעלם כשיש משהו שסותר את הכלל, וברב המקרים יש לתת להם את המשקל הנכון- וככה הוא כותב ב"תשובות הרמב"ם", לעובדיה הגר שתוקף אותו על דברים סותרים:

"וכל המניח דברים שבארנו, שהם בנויים על יסודות התבונה והולך ומחפש בפסוק במקרא ...באגדה..במדרש ודברי הגאונים שישיב להם על דברינו שהם דברי דעת ותבונה , אינו אלא מאבד את עצמו לדעת, ודי לו במה שעשה לנפשו"

(דהיינו שבמקרה של השמיטה למשל, אי אפשר להשלים את מידת הנדיבות, וטוב הלב, אם לא מקיימים את המצווה במעשה, בפועל, ההתגברות הנשגבת הזאת ובגלל שהתרגיל הזה כל כך קשה, הוא ניתן פעם בשבע שנים. זה לא חשוב שתדע את טעמה זה לא יעזור לך להשתלם אם תדע את המצווה בשכל. אלה הדברים שבנויים על יסודות התבונה. כלומר שמצוות שמיטה לא יכולה להתקיים בתיאוריה)זה שהמצווה מקויימת אך ורק כשהיא מעשית אלה הדברים של "דעת ותבונה" או "יסודות התבונה" אחרי שהבנת שכדי לעבוד על מידה אתה צריך לתרגל במשך כל ימי חייך את כל מצוות מדאורייתא – והנימוק מפאת הפסד ממון לא מתקבל – רק משום פיקוח נפש אפשר לבטלה

תקרא את שבע סיבות הסתירה, ומתוך הסברו אולי תבין שעיקר הדברים הם לא אורך הטקסט, הרי לכתוב את כל טעמי המצוות צריך המון לכתוב, וכדי להסביר את חשיבות המצווה בפועל אפשר לסכם בהרבה פחות דפים, ובטעמי המצוות הוא הרבה פעמים אומר: נראה לי, לטעמי, לדעתי, דברים ברוח זו. אז גם כאן אתה יכול לראות את זה כהמלצה. הרי הוא הקדיש כל כך הרבה להסברים על ה"סתירות" שידע שתלמיד חכם יזהה. נראה לך שהרמב"ם יבזבז את זמנו על הסברי סרק? הוא התעכב בתשובתו לחכמי לוניל , וכשהוא כבר כותב הוא מתנצל שלא היה לו זמן, אתה מתאר לעצמך?

האבסורד הוא שלא הבנת כלום ממה שהסברתי בתגובתי, ואני שוב חוזרת ואומרת הרמב"ם היה מודע להתפתחות המדע, וכשהוא מדבר על החלק המרגיש, ומדבר על החושים הוא אומר: חמשת המפורסמות" הוא משאיר מקום להתפתחות המדע . הרי גילו עוד שני חושים.

ואתה משווה כלל, להתפתחות מדעית? הכלל הוא ששומרים על תורת משה, לא גורעים ולא מוסיפים
ללמוד קבלה? מי טופל עליו? רק החסידים השוטים שאינם יכולים להשלים עם זה שהרמב"ם התנגד ללימוד הקבלה בתכלית ההתנגדות, והקבלה סותרת את כל תורה השלילה עליה הוא מתבסס.





תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 16:19:29

"...הרמב"ם לדעתי דומה לראי. כל מי שעומד נגדו רואה בבואתו, כך הוא הרמב"ם פנים רבות לו, וכל אחד טועם בו את טעמו."
כך כתב הרב קאפח לפרופ' שוורץ.

זכותך לטעום את טעמך מהרמב"ם. אני כבר כתכתי את כל מה שאני יודע בנידון ונמאס לי למחזר את עצמי, כי אין לי מה לחדש.

לא הבנתי למה התכוונת בשני החושים הנוספים שגילו, ולא הבנתי גם מה התפתחות מדעית שייכת לעניינו.

את שוב חוזרת לסיבה ה-7 לסתירות, אבל מבלי להציג את הסתירה שבדבריו של הרמב"ם [משפט בודד שהרמב"ם כתב יותר מ-20 שנה לפני כן לא יכול להחשב. מה גם שהמשפט הזה כלל וכלל אינו סותר קיום של יסוד תועלתני במצוות. הרי עשיית המצווה ממילא גוררת את מיממוש היסוד התועלתני שבה, אני מסכים עם דבריך לגבי שנת השמיטה ולא מוצא בהם משהו שסותר את מה שכתבתי].


ודבר אחרון, כתבת היכן שהוא שאני מנסה להראות ששיטתו של ליבוביץ תלושה מחז"ל ומהרמב"ם, וזה בהחלט לא נכון.
אני מאד מאד מעריך את ליבוביץ ושיטתו ומתפעל מאד מהבנתו את הרמב"ם. לדעתי (ולא ידוע לי על חוקר אחד שסובר כמו ליבוביץ) הוא טעה בעניין של טעמי המצוות אצל הרמב"ם [ודווקא אצל חלק מחז"ל ייתכן שאפשר למצוא דעות שקרובות לזו של ליבוביץ. אבל אצל הרמב"ם לא.].

חג שמח

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 12/10/2003 16:20:10

רוח

אמרת שהדברים אותם ליבוביץ אומר, לא תואמים את דברי הרמב"ם במורה - והוא לא מתבסס על חז"ל.
אמרת או לא? בלתי אפשרי הרף שהוא מציב, כאילו הרף שלו יותר גבוה משל הרמב"ם או משל ר' אלעזר, או אנטיגונוס.


הויכוח הוא לא אם אפשר למצוא למצווה טעם, או אם יש למצוות טעם תועלתני, הרי הרמב"ם עוסק בזה 25 פרקים, אך זה לאנשים שחייבים למצוא טעם ואינם יכולים לקיים לשמה רק בגלל שזו האמת.


הויכוח הוא שאתה אומר שמבלי למצוא טעם אין שום טעם לקיום המצוות
ואני אומרת שאפילו אדם לא מוצא טעם אבל מתרגל את המצוות מתוך ההרגל ומתוך כוונה לעבוד את ה' ולדייק בקיום המצווה,הוא יבוא לשמה, גם בלי למצוא טעם.וזאת כוונת מתוך שלא לשמה תבוא...

והעיקר הוא לקיים במעשה, כפי שהרמב"ם, חז"ל ולהבדיל מהם ליבוביץ, ולהבדיל ממנו, גם אני הקטנה אומרים.

ואם אין לך מה לחדש אולי עדיף שלא תחזור על מה שכבר אמרת





תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 16:44:18

יא ראבק,

לא אמרתי שליבוביץ לא מתבסס על חז"ל (לפני כמה דקות כתבתי את ההיפך!). כן אמרתי ששיטתו לדעתי איננה אפשרית מבחינה היסטורית, משום שלדעתי לא יתכן שעם יקבל על עצמו חוקים שהוא אינו מוצא בהם תכלית, וגם לא יתכן שמחוקק יחוקק חוקים חסרי שחר.

את זה שאדם שמקיים את המצוות מבלי להבין את משמעותן הוא כחופר גומה בקרקע או כחוטב עצים ביער לא אני כתבתי, אלא אדוננו הרמב"ם. נראה שהתבלבלת.

לא כתבתי בשום מקום: "שמבלי למצוא טעם אין שום טעם לקיום המצוות" (כדבריך) וזה לא עלה כלל על דעתי.
למה סתם להכניס לי מילים לפה?

ההבדל בין הרמב"ם לליבוביץ [בפעם המיליון] הוא שליבוביץ מצא פסול בייחוס תועלת למצוות (נא לעיין בציטוטים שליקטתי מתוך מאמרו על המצוות שמופיע ברשת) ולעומת זאת הרמב"ם ראה הכרח וחיוב בחקירה אחר הכוונה שעומדת מאחורי המצוות.

אמרת שליבוביץ "הציג כללי אמונה שהם נעלים בהרבה ממה שההגות היהודית הציגה לדורותיה"

לדעתו של ליבוביץ אין טעם לחפש טעם, אך הוא אינו מתכחש ל25 הפרקים בהם הרמב"ם נותן טעמים למצוות – ואינו רואה בכך שום פסול מבחינת עבודת ה' שאפילו אינה לשמה היא לגיטימית, והוא אומר שהטעמים הם גם רק אמצעים ומכשיר לחינוך האדם לדרך הישרה, ולאדם שמגיע לאמונה לשמה, השלב בו נותנים טעם אינו רלוונטי.מתוך לשמה עושים כי זו האמת.

אברהם אבינו הגיע "להתפעלות" ממנה הגיע ליראה ולאהבה – ואין שום קשר לטעמים, שהלוא הוא לא ראה שום פסול בזה שהתחתן עם אחותו, הרי זה בגדר איסורי עריות!ואין הרמב"ם רואה כחיוב את הכוונה בטעמים אלא הכוונה בעבודה לעבודת ה'!לקיים את המצווה עם כל הכוונה לקיים את המצווה בדיוק כמו שהיא, ולא שיניע את שפתיו וידקלם מבלי להתכוון לתפילה.

כדבריך באשכול תורה שאינה לשמה , הכיצד? בהודעתך השלישית, כתבת " בעניין התכלית ליבוביץ אינו מסתמך על הרמב"ם ועל חז"ל , והרמבם אמר במפורש שמי שחושב שאין לחפש אחר תכלית המצוות הוא חולה נפש"- זה שאתה רואה בטעמים למצוות תכלית זה אינו אומר שזה מה שהרמב"ם אומר, כשהוא אומר מה התכלית, התכלית היא לקיימה במעשה.

ואתה חושב שאם תחזור על אותם הדברים הם יהפכו להיות נכונים,שהם יהיו אמת. אתה יכול להמשיך לדקלם עוד מליון פעם, זה שאתה חושב שמה שאתה חושב נכון, לא יהפוך את המחשבה שלך לנכונה.


כ"ט, וחג שמח


יא ראבק






תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 17:55:40

רוח דרומית

בקשה קטנה שכחתי לשאול וכבר מאוחר לתקן

בהודעתך הראשונה כתבת כתבת על שיעור קומה – הרמב"ם אומר עליו באופן עקבי, שה' שהוא שיעור קומה הוא לא ה', הוא אליל. אולי תביא את הדברים מפי הרמב"ם, על זכרונך אני לא סומכת, גם על שלי לא, אני בודקת לפני שאני כותבת ותמיד מביאה מקור.
כמו כן תביא גם את המקור שהרמב"ם סבר וכינה את דעתו דמיון שוא? (ואצל הרמב"ם הוא דבר חמור?)

אוי איך אני רוצה שנישטאיך יבוא לעשות סדר.

בבקשה נישטאיך






תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 18:23:34