רק רציתי לומר לך...

(כמו שהזכרתי לכם פעם, שאני גולשת מהמחשב של הבוס, אז דלגו על כרטיס אישי כי הוא לא רלוונטי.
אני רווקה סביבות ה22.והקטע הבא הוא נטו כדי להמשיך את השירשור היפיפה הזה... )

יום חמישי בערב, "ליל שישי" - אמרו הצדיקים ...
פיצה ___ בירושלים, עמוסה, מפוצצת.
אמנם יש הפרדה, אך לא.זה לא מסך שחור גם אם מאד תרצו.
אני חוזרת מהעבודה, גמורה, האיפור כבר לא כמו בבוקר...יודעת שבבית אין הרבה מה לאכול...(הכל בשרי..?)
אז, נוחתת לדקת מנוחה, וטעימה, בפיצה.
חברתי מלווה אותי, אנחנו עומדות יפה בתור, כמו ילדות גדולות, ממש! ילדות "בשידוכים"!
לא עושות בושות, לא מדברות בקול, לא צוחקות בקול (שח"ו לא נכשיל) רק, ממתינות.
הוא מסיים עם כל בחורי ישיבות (שעוקפים את כל הבנות בחוסר ג'נטלמניות, ומשום הצניעות אל לנו לפצות פינו...)
ופונה אלינו, כן, בנות, מה בשבילכן?
2 מנות, אכילה במקום. ("לא נעים, יש פה מלא בחורי ישיבה, אבל מה, נאכל בחוץ? ברחוב? מישהו פעם אמר שזה דומה לכלב, לא? אז בואי נישאר פה, ונשתדל להיות ילדות טובות"...)
מפנות את השולחן שליד המחיצונת, ויושבות לאכול, תוך כדי פיטפוט על דא ועל הא.
העבודה הדפוקה... העובד החדש שלא מפסיק לפלרטט.. (איך הוא לא מבין שאין לו סיכוי איתי, הוא לא רואה שאני בלונדינית והוא שחור??? איך???)
השידוכים הדפוקים האלה... (כל אחד רוצה ארבעים אלף, חמישים, וזה עוד הטובים שביניהם... המתחשבים... אני יודעת שאילו פגישה היתה לפני הבירורים, היו חוטפים אותי מזמן... רק הכסף/העדה/המשפחה/ההורים הורסים לי הכל...)
וככה... אוכלות ומפטפטות.
ואז - - -
צדו עיני אותם. אותו.
בחורי ישיבה טיפוסיים, רגילים, עם החליפה, הכובע מונח בצד. (כהן,זהירות על הקנייטש, בסוף עוד יחשבו שאני חבדניק...)
המגש פתוח לרווחה, והם- מתכוננים ללילה ארוך של שטייגען, אוכלים, אוגרים כוחות.
אני מנסה לא להיסחף. לא להסתכל. אוף. קשה לי.
נראה לי שגם הוא מידי פעם שולח עיפעוף קל לכיווני.
רמז? לא. רק מבט סתמי. אולי לא כ"כ סתמי?
ואז, אני לוחשת לחברתי - למה? למה הם לא באים לפגישות, המתוקים האלה? למה בשידוכים ובפגישות כולם כאלה טמבלים, מכוערים, טיפשים... למה הם בפיצה ולא במלון, למה????
אני רואה אותו מנסה להסיט את כיוון מחשבתו לנושא אחר, מנסה לדבר עם חבריו על ה-כ-ל חוץ ממני.
אני מקבלת את הכוחות ממנו. ומתגברת ג"כ. אפילו לא מבט אחרון.
ברכה אחרונה ויוצאת.
מתפללת לאלוקים שבזכות ההתגברות הזו, שלי ושלו, ישלח לנו את הזיווג הראוי במהרה.
כן. בחור כמוהו. שהצליח. שהתגבר.
שלא נכשל ולא הכשיל.



כזה - אני רוצה.


ליל מנוחה, בזכותכם, צדיקים, עומד העולם!

אהבתי

היה נעים לי לקרוא את זה .
תארת את המציאות ברגישות מיוחדת.

זו אחת התשובות שיש לי לכל השדכנים, ההורים וה"אנשים הטובים"
שמספרים שכבר אין בחורים ...
יש בחורים טובים יש בחורים נורמליים יש בחורים ישיבתיים יש ויש

מה חשבת, שמישהו יתחיל איתך באמצע פיצה אורי?

_________________

אולי בפיצה אמנון?!
חחחחחחחחחח

בס"ד

מיקי יפה מאוד...

_________________

חשבתי שאת מיוחדת.

המושלמת בשבילי.

חשבתי שאת אחרת

לא כמו כולן.

קיוויתי אולי שתקראי,
שתתרגשי ותיזכרי.

כי לפעמים, מבט  - שווה אלף מילים.
וחיוך - פי כמה.

אנשים. אולי יצחקו, יזלזלו ויפגעו,
אבל רק את ואני יודעים...

כי ביחד, חיינו יכלו להיות מושלמים!

נגדל ילדים, נביט על הים ונאחוז ידיים.
וכשיהיה קשה, זה יהיה קל,
כי אנחנו ביחד.

וכשקצת נכעס, נריב או...
נזכור את הרגע ההוא,
את העיניים הטובות,
והכוונות הנעלות.

נזכור את האוטובוס,
ואת העשן המתפוגג.
ונאהב, כמה שנאהב.
בדיוק כמו פעם...

נחמד. ובזה נחתם האשכול?

"נאהב כמו פעם"?? כולה ראית אותה באוטובוס...

פיצה אמנון אין מצבב.. מי אוכל שם בכלל? אם כבר פיצה ירושלים.. אבל אין שם מחיצות.

_________________

חח דוסי, אתה לא מאמין בגלגולים ? נו באמת?

פעם אחת,
אתה באמת מאמין במה שאתה כותב?
זה נשמע נאיבי תמים, ולא מציאותי בעליל.
ואני סקרנית לדעת אם אתה באמת חושב כך או רק כותב...

פעם אחת - - ----- כתיבה מדהימה!!!
חברה! תנו לבנאדם להתבטא... עד שהוא אנונימי...
זה נחמד לעיתים להיות בתוך בועה יפיפיה שכזו...


דוסי!
התחילו, ולא פעם אחת, ו - כן! בפיצה אורי ממש!!!! מתפלא???
אז אתה לא ירושלמי.

אגב,
המון מחוברים הבוקר, מה קרה?

חולה נואשות.

במהרה בימינו אמן...



"החש בראשו יעסוק בתורה...."