| נשלח ב-22/5/2007 16:17 |
 |
| |
חיוכו של נער המונית. (פרודיה בקטנה על "רק רציתי לומר לך")
(פרודיה בקטנה על "רק רציתי לומר לך". נשלח לי באישי על מנת שאפרסם פה)
חיוכו של נער המונית
אי זוכרת את זה כמו זה היה ביום השישי
האחרון. עמדתי שם, בתחנת אוטובוס השוממה וחיכיתי לאוטובוס האחרון לפני שבת. כנראה
שפספסתי אותו, כמו שפספסתי הרבה דברים בחיים.
ואז באת, לבוש בבגדי שבת שלך, עם
המזוודה ביד, ומבט המבויש על פניך. עמדת בפינה של התחנה, והפנמת גם שזהו. האוטובוס
האחרון לישיבה שלך, ששוכנת ממש מול הבית שלי, נגוז.
ניסית לעצור מונית, אך מההתדיינות
העדינה שלך עם הנהג מונית מסתבר שלא היה לך כסף. ואז לא נשארה לך ברירה, אלא לגשת
אלי. ניגשת אלי בסבר פנים רציניות ואמרת לי "את צריכה להגיע אולי לשכונת גבעת
השישה?", ואז בטעות התפלק לך חיוך. חיוך שובב מעורב בביישנות. בזמנו הייתי אז
ביישנית, והנהנתי בראשי.
לקחנו מונית יחד, וכל הדרך ישבת לידי
במושב האחורי (על הקדמי היו פעקלע'ך של הנהג), ועיינת באיזה ספר, ארשת פניך שקועה
ורצינית. ראיתי שהצצת עלי מידי פעם בחטף. בזויות פיך מידי פעם נתלה קצה קצהו של
החיוך שלך, אבל לא ידעתי מה לומר לך. לא שהייתי אמורה לומר משהו, אבל בכל זאת. איפשהו
בפנים, רציתי לשוחח איתך. לא שהיה לנו על מה לשוחח, אבל רציתי להיות חלק מהעולם
שלך. ככלות הכול, אי אפשר להתכחש לדחפים
שדוחפים את הלב שלנו למקומות שאנו לא רוצים להיות בהם.
ואז הגענו לשכונה. ירדת מהמונית, ואמרת
לי "גוט שאבעס". הסתובבת והלכת לעבר הישיבה.
הסתכלתי אחריך. לפני שנכסת לישיבה
הסתובבת והבטת אחור לרגע קט, והשארת לי מזכרת זכרון המקסימה ביותר שאדם באותה עת
יכול לתת לי.
זכרונו של החיוך שלך.
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 12:06 |
|
| |
מקסים!
לפחות היא יודעת איפה לחפש אותו... 
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 14:07 |
|
| |
אממ...
אני ממש שוקל ברצינות אם להגיב כמו גבר או כמו אשה.
תגובה הצד הנשי שבי : מרגש
תגובת הצד הגברי שבי: מה?? איזה מפונטזות זאת?? להיות חלק מהעולם של בן אדם שאת לא מכירה בכלל? חיוך יהיה המזכרת הכי יפה אי פעם מבן אדם כלשהוא...זה רציני חבר'ה?
טוב.................
המצב קשה כנראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 15:15 |
|
| |
רגע,
אתה מודה שיש לך צד נשי....
אז אתה לא גבר, גבר.....
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 17:56 |
|
| |
לכל גבר יש צד נשי השאלה כמה הוא מבוטא בפועל.
מודחק מאוד. ;)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 20:19 |
|
| |
עוצר, לגברים אין שום צד נשי...
אם כי אם לא היה לך ניק גברי, היה לי צד שמאחורי הודעתיך עומדת אשה.
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 22:32 |
|
| |
דוסי, יש ויש..אתה מוזמן לשאול רופאים ופסיכולוגים על זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2007 00:33 |
|
| |
גברים לא מציעים ללכת על כל דבר לרופא ופסיכולוג 
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2007 16:44 |
|
| |
כמה מרגש.........
מחבר הסיפור שכח לספר את הסוף:
הם נפגשו אחר הרבה מאמצים שלה לסדר פגישה..... והיא זרקה אותו אחרי הפגישה השניה עקב טיפשות קשה, חוסר טקט ותוקפנות.
מרגש נורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2007 18:41 |
|
| |
לא בטוח שזה היה הסוף....
הם נפגשו..ובאמת מצאו מכנה משותף אחד אצל השני...התארסו התחתנו וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
באמת מרגש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2007 18:45 |
|
| |
מצחיקים
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2007 22:29 |
|
| |
מחבר הסיפור מוסר שהורים שלו היו גרושים, אז מעולם הדבר לא התחיל להתגלגל אפילו.
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 11:35 |
|
| |
כתובת אימייל חדשה, וזה... אין לי... אבל מה זה משנה אם זה מהניק של הבוס או לא?
אני גם לא רוצה שיהיה מושבי קבע במושב הזה...
רק מידי פעם כשממש לא מצליח לי להתגבר...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 11:37 |
|
| |
דוסי חשוב אופטימי...
.........היא סובבה את ראשה,
- בואי נחזור, התיבשתי כבר מהספסל הזה....
היתה זו השכנה , נמאס לה לחכות לאיזה נער מונית שאולי יצא מהישיבה........
הן חזרו עיפות הביתה, מזמזמות ניגון חדש - ישן שנתקע להן מההמתנה הממושכת על הספסל
הוא יצא מהישיבה 3 דקות אח"כ ,אוחז בידו גמרא פורמט כיס - בדרכו לבנין הפנימיה......
תוך כדי הילוכו עצר ליד פנס הרחוב - ע"מ להיטיב לקרוא מהאותיות היותר קטנות...
(פנטזיה .....?... )
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 10:07 |
|
| |
דוסי,
איך רואים שאתה לא מבין,
זו היתה סה"כ פגישה שניה....
לגן הוורדים הולכים בשלבים יותר מתקדמים...
כדי לקטוף ת'ורד......
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 10:22 |
|
| |
ואחרי 5 שנים,
כשיש להם כבר שלושה ילדים,
שני בנים מופרעים ובת לאחריהם,
והם היו עייפים.
והיא כבר לא היתה כ"כ יפה,
ולא היה לה זמן לחייך,
ואוכל לא היה מוכן על הכיריים,
והבית, מלוכלך - אוי לעיניים...
והשער שלה זה לא מה שהיה,
והיא גם קצת השמינה...
וכבר לא הולכת על כאלה עקבי שפיץ,
והקמטים באופק - מלחיץ...
לילה אחד במיטה,
הוא שואל את עצמו -
איפה הנערה היפיפיה
שישבה לה איתי באותו ליל ירח...
ואותה מחשבה בדיוק
עוברת במוחה -
מיטה לידו.
אומרים שבני זוג כמה זמן אחרי החתונה -
המחשבות שלהם ג"כ הופכות ל"אחד"... 
|
|
|
|
|
