א. תשובה לשאלתך הראשונה תמצא ברש"י על הפסוק השני בספר דברים
ב. פעם ראיתי חכם אחד שהוציא ספר ובו חמישים תירוצים על קושיה זו, רובם ככולם גיבובי ערימות של שטויות, תירוץ אחד נשתמר בזכרוני כי יש מן העושים רצון שמים ומוסיפים כהנה וכהנה לצאת יד"ח כל השיטות ולקיים את כל הדקדוקים, בצירוף כוונות ע"פ הקבלה ושאר ייחודים שונים, ואילו אהרן שקיים מצות הדלקת המנורה עשה עושה כאשר צוה ה', בלי ייחודים...
ג. שאלה מעניינת, אני לכשעצמי נהגתי לפרש, שרש"י נתקשה מעט בצירוף של "בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" וכי מה ענין מול המנורה אצל העלאה, אמנם בתלמוד דרשו שנס היה והיו השלהבות פונות אל הנר האמצעי אולם פשוטו של מקרא תמוה, ולכן העדיף רש"י להביא כאן את המדרש שמעלה היתה מול המנורה ועליה היה מדליק, [תוסיף על כך שבפרשת תצוה לא נזכר כלל ענין המנורה, רק העלאת הנר, משא"כ כאן הוזכרה המנורה]
אמנם ביאור דחוק, אשמח לשמוע משהו יותר פשוט.
[מצטרף לתמיהת ירוחם על חוסר ההתענינות העצכחית באשכולות הפרשיות, ובמה יגרעו ביאורי הפסוקים מטקסטים אחרים, אולי דיון כזה שוה אשכול נפרד...]
והשאלה היא. מדוע טורחת התורה לספר לנו בדיוק באיזה תאריך החל המסע ממדבר סיני.למה זה חשוב?
ואם זה חשוב למה במסעות האחרים לא מצוין התאריך. וגם לא שהענן נעלה
התכנית האלוקית הראשונה היתה, שבני ישראל יכנסו לארץ בתאריך שבו הם קיבלו את התורה.
בעשרים בחודש השני= חודש אייר. ועוד אחד עשרה יום עד קדש ברנע=גבול הארץ. כלומר בני ישראל היו מגיעים לגבול הארץ ב -ב -סיוון, +שלשה ימי הגבלה, כמו שאצל יהושוע- כמו לפני מתן תורה. נמצא שהתכנית היתה שבני ישראל יכנסו לארץ ב ו סיוון. יום מתן תורה. הדמיון ברור.
פרשת בהעלותך פותחת בהמשך הכשרת עבודת המשכן ובתחילת מסע העם על מחנותיו ודגליו סביב למשכן. כמו שלאחר השלמת ציווי הבנין בפרשת תרומה נאמר הציווי על השמן למאור בפרשת תצוה, כך לאחר המשח המשכן בפרשת נשא, נאמר הציווי על העלאת הנרות שעל ידי אהרן הכהן. כך מצאנו גם בפרשת אמור שלאחר הקרבת קרבנות המועדים נאמר על עריכת נר התמיד. הפרשה ממשיכה ב טהרת הלויים להכשרת הנלוים לאהרן הכהן בעבודת המשכן. טרם פותח המקרא במסע העם בשנה השנית לצאתם ממצרים, מוזכר קרבן השם עליו נצטוו בתחילת יציאתם ממצרים למען ייעשה הפסח במועדו בחודש הראשון ולמצער בשני לאנוסים. להכנת המסע צוו להישמע להוראות הענן והחצוצרות למקרא העדה ולמסע את המחנות. בתחילת נסיעת הדגלים והקודש, נאמר על שהיו מתאוננים ובוכים עד כדי הרע למשה. עקב כך שפע השם אוסף נבואה ושליו ועקב פגיעה נוספת במשה באה צרעת מרים ורק לאחר האספה חזרה למחנה, נסע העם מחצרות למדבר פארן.
תוקן על ידי עצכח ב- 19/06/2009 7:36:57
נשלח ב-8/6/2008 13:52
הציווי החיובי שלי ה' מתאים לכל מתיאש אשר היה טמא לנפש או בדרך רחוקה.
מה משה ביקש בעצם מיתרו? שיהיה לנו לעיינים??? מי הכומר הזה שעבד כל ע"ז בעולם, ומשם ידיעת ועצתו ונסיונו בחיים?, האם מותר בכלל ללכת בחוקת הגויים? לקבל מהם עצות? הוא יהיה לעינים לעם ישראל?
האומרים שיתרו התגייר- הרי בפרוש הוא אומר אל ארצי ואל מולדתי אלך- זו אמירה של גר, המקבל עליו עול מלכות שמיים? זה עמי עמך?
וזה כשיש אורים ותומים ולמשה קשר ישיר לאלוקים? על כל בעיה שהוא לא ידע לפתור- בפרשתו פסח שני למשל-,
היה עמוד האש ועמוד הענן הענן. אז אילו עיינים היה תורם יתרו מנסיונו של כומר לע"ז?
יתרו שם ראה מה שמשה לא ראה.
כנראה יתרו היה אדם עם חושים מחודדים:וישמע יתרו,(שמע במובן הבין והסיק מסקנות)וירא יתרו.
משה כנראה חשב שעצותיו יהיו לתועלת כפי שהוכח בשמות י"ח.
נשלח ב-7/6/2009 01:28
שאלה שעלתה בשיעור ששמעתי היום: (אולי מדובר בענין נדוש, אני כותב רק על פי מה שעלה בין המדברים שם)
הרי בפרשת בשלח כבר מסופר כל העניין עם השליו.
לא יכול להיות שזוהי כפילות עם פרשת בהעלתך כי שם בני ישראל דורשים אוכל וניתן להם מן ושליו, ואילו כאן יש להם כבר מן והם מבקשים בשר. זו לכאורה גם הסיבה שכאן הבקשה לא לגיטימית ושם אין בעיה.
אם כך, איך משה מאריך כל כך בחוסר האפשרות לספק בשר "לכל העם הזה...הצאן ובקר ישחט להם..." (וידוע מאמר חז"ל שזה חמור ממי מריבה) אם הוא כבר ראה בעיניו את הפטנט הזה שאפשר להביא שליו?
נשלח ב-7/6/2009 02:22
" איך משה מאריך כל כך בחוסר האפשרות לספק בשר "לכל העם הזה...הצאן ובקר ישחט להם"
למען הדיוק נאמר:הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם?
כלומר התלונה כאו היא תלונה לשם תלונה.ולכן נאמר "ויהי העם כמתאוננים"-כלומר התלונה לא באה בגלל מחסור אמיתי ולכן גם הצאן והבקר והדגים לא ישביעו את יצר התלונות.
נשלח ב-7/6/2009 10:14
צענע
במחילה מכבודך אבל השאלה לא היתה אם ליתרו היה מה לתרום למשה או לא, ודאי ודאי שהיה לו מה לתרום ואכן תרם.
השאלה נשאלה- לכל האומרים- שאסור ללכת בחוקת הגויים, וחלילה לא לשמוע בעצתם, כי כל התורה תומצתה רק בדברי רבותנו, וחלילה חלילה אסור לעמוד בצפירה- בגלל חוקת הגויים, ועוד כהנא וכהנא תובנות שכל מיני רעבעס הלעיטו לנו את המח.
מעניין שגם בפרשת האתון המדברת של בלעם מנסה שד"ל לצמצם את הנס.
שד"ל מוציא את סיפור האתון מידי פשוטו, וצמצם את הנס שבו:
לא ייבצר מעם האל לעשות שתדבר האתון, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה עד מוות ולא היה אפשר שיהיה בו כוח להשיב לה דבר. על כן ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני ארם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפה קול יללה שהיה מובן ממנו "מה עשיתי לך?", והוא בכעסו השיב לעומתה כאדם הצועק לבהמתו (כב, כט): "כי התעללת בי", והיא חזרה ונערה כאילו תאמר (כב. ל) "הלא אנכי אתונך" - אז נכמרו רחמיו עליה ואמר (שם. ל) "לא", כלומר: אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי. והנה אמת כי ה' פתח את פי האתון. כי כאופן משונה ממנהגה. והנה הפסוק "ה' שפתי תפתח" אין עניינו דיבור חוץ מן הטבע.
נשלח ב-15/6/2009 17:40
לכב' הרב ווטו שליט"א
חזיתי איש מהיר במלאכתו שרמזת ללשון אסיפה החוזרת ומופיעה רבות בפעמים בסוף הפרשה בין בנוגע למתאוננים ובין בנוגע למתנבאים וגם אח"כ במרים. הלא דבר הוא התוכל להחכימנו מתורתכם מה פשרו של הדבר?
מה משה ביקש בעצם מיתרו? שיהיה לנו לעיינים??? מי הכומר הזה שעבד כל ע"ז בעולם, ומשם ידיעת ועצתו ונסיונו בחיים?, האם מותר בכלל ללכת בחוקת הגויים? לקבל מהם עצות? הוא יהיה לעינים לעם ישראל?
האומרים שיתרו התגייר- הרי בפרוש הוא אומר אל ארצי ואל מולדתי אלך- זו אמירה של גר, המקבל עליו עול מלכות שמיים? זה עמי עמך?
וזה כשיש אורים ותומים ולמשה קשר ישיר לאלוקים? על כל בעיה שהוא לא ידע לפתור- בפרשתו פסח שני למשל-,
היה עמוד האש ועמוד הענן הענן. אז אילו עיינים היה תורם יתרו מנסיונו של כומר לע"ז?
צטטת יפה את הפסוק בו מצוטט דו-שיח בין משה לחובב בן רעואל - ופתאום אתה עובר לדון בתכונותיו של אביו יתרו. מה הקשר?! כמו כן המגיבים לשאלתך חיפשו ומצאו יתרונות ביתרו ולא שמו לב שמדובר פה על בנו של רעואל הוא יתרו.
להזכירכם, את יתרו שילח משה כבר בשמות יח כז: וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו.
נשלח ב-15/6/2009 21:10
שנרב_נ כתב:
שאלה שעלתה בשיעור ששמעתי היום: (אולי מדובר בענין נדוש, אני כותב רק על פי מה שעלה בין המדברים שם)
הרי בפרשת בשלח כבר מסופר כל העניין עם השליו.
לא יכול להיות שזוהי כפילות עם פרשת בהעלתך כי שם בני ישראל דורשים אוכל וניתן להם מן ושליו, ואילו כאן יש להם כבר מן והם מבקשים בשר. זו לכאורה גם הסיבה שכאן הבקשה לא לגיטימית ושם אין בעיה.
אם כך, איך משה מאריך כל כך בחוסר האפשרות לספק בשר "לכל העם הזה...הצאן ובקר ישחט להם..." (וידוע מאמר חז"ל שזה חמור ממי מריבה) אם הוא כבר ראה בעיניו את הפטנט הזה שאפשר להביא שליו?
יתכן ויש להבדיל בין בשר עוף לבשר דגים ובקר, ואף שכינה הכתוב את בשר השליו - כבשר, יתכן ומשה הבין בפשטות שהם רוצים בשר ממש ולכן תמה: הצאן ובקר ישחט להם... אם את כל דגי הים...
